בודפשט – הונגריה
"בבודפשט היפהפיה
יש ריקודים ויש שתייה,
ועד שלוש בבוקר לא שוכבים לישון;
ומקשיבים בלב נרגש
לנגינה של הצ'ארדש,
וכל אחד נשמע בערך כמו קישון."
קריוטוש, מרק גולאש, תבשיל גולאש, אורות כריסמס, שווקי חג מולד, רובע יהודי, בית הפרלמנט , פרנץ ליסט, אופרה. אירופה ??
אז בפעם הראשונה מזה 13 שנים (והטיול הקודם לאוסטריה לא ממש נחשב בספירה הזאת מסיבות שונות) נסעתי, יחד עם אישתי היקרה, לבירה אירופאית.
תכלס, ממש הופתעתי. אני, שתמיד רגיל לדרום אמריקה, מרכז אמריקה, סין, נפאל, קירגיזסטן ושאר מרעין בישין, פתאום מגיע לעיר מודרנית. מהממם ביופיה. אנגלית. שירותית. כל כך קל לטייל פה מדהים !
אז איך הכל התחיל ?
יום הולדת 30 של האישה הגיע, אז באופן די מתוכנן (בכל זאת היה 30 שנה לתכנן את הסיפור), ולמרות שריח השמן המטוגן של סין עדיין נמצא לנו על הבגדים, קפצנו (ספונטנית מבחינת האישה, בכל זאת היה מדובר בהתרעה של 26 שעות) לבודפשט.
האמת, בירת הונגריה מעולם לא הייתה חלום שלי, ובטח שלא על מפת הטיולים שלי. לא אירופה בכלל ולא בודפשט בפרט.
"אירופה ?" תהיתי לעצמי – אירופה לאנשים גדולים. מבוגרים. זקנים ?? לאירופה נוסעים בפנסיה. או כשיש ילדים, ואין אפשרות לבריחה של יותר מ – 3,4 ימים. וגם ההמלצות מהסביבה הקרובה לא ממש הגבירו לי את הדודה לעיר. לא לעיר, ולא להונגרים ולא לאנטישמיות הפושה פה.
אבל בודפשט הינה יעד קרוב, זול, היה קופון, ומעבר לזה – החלום של האישה דרש דחיפה קטנה בדרך להגשמתו.
אז יאללה, נוסעים.
נחיתה באישון לילה. נהג מונית, ומפגש ראשון עם ההונגרים הוכתר בהצלחה. נהג נחמד, הוגן ובית מלון חביב ביותר. כבר פלוס רציני. הסבר בהמשך. לקחנו טלפון וחזרנו איתו גם בחזרה לארץ.
בבוקר – קור מקפיא. אין שלג, אבל 0 מעלות בחוץ. ורוח… רוח מקפיאה.
אבל באנו לטייל.. לא לנפוש… אז מה עשינו ב – 3.5 ימים של הגשמת חוויות מומולדת ?
בבוקר סיור רגלי באתרים המרכזיים של בודה (אנחנו ישנו בפשט) באמצעות חברת סטודנטים מגניבים.
הסברים קצרים (בעיקר מויקיפדיה…) על שלושת הכפרים שאוחדו לעיר (בודה, פשט וכפר שלישי…), העובדה שאמורים "פשט" ולא "פסט", קריוטוש מקומי מעולה ראשון, סיור בגשר השלשלאות (הגשר התלוי המפורסם של בודפשט שהושמד במהלך מלחמת העולם השנייה), טיפוס לגבעת המצודה ועוד.
קריוטוש ראשון, בודפשט
כנסיית סטפן, בודפשט
הנוף מגבעת המצודה, בודפשט
הפרלמנט מגבעת המצודה, בודפשט
לנגוש, בודפשט
בהמשך, הגענו לרובע היהודי במטרה לראות את בית הכנסת הגדול. כרגיל אצלי, בית הכנסת סגור. יום שישי בצהריים. יש שוטר מפטרל מסביב, חמוש כמובן, שמסביר שאין אפשרות להיכנס כי יש יהודים מתפללים, ושנחזור ביום ראשון. בסיור שעשינו יומיים מאוחר יותר, הסבירו לנו שבית הכנסת הגדול של בודפשט הוא המבנה השלישי הכי מאובטח בהונגריה. אחרי הפרלמנט ושגרירות ארה"ב.
ארוחת צהריים במסעדת Blue Rose והמשך למוזיאון בית הטרור.
בית הטרור הינו בניין שאוצר בתוכו 2 חוויות מזעזעות בהיסטוריה עמוסת הטראומות של בודפשט – תקופת מפלגת החץ (שהייתה המפלגה הנאצית המקומית) ולאחר מכן תקופת המפלגה הקומוניסטית.
אסירים פוליטיים רבים, עינויים, חקירות ושאר סיוטים התרחשו בבניין זה לאורך שנים רבות.
המוזיאון מנסה להעביר את החוויה, אך עם זאת בצורה מאוד לא מוצלחת לעניות דעתי. כרגיל במדינה לא מערבית, רוב המוצגים אינם מוסברים באנגלית. מעט מאוד הסברים, מעט מידי יצירת רגש המבוסס על הבנה וחיבור.
עם זאת, המרתף של הבניין שווה ביקור.
מדובר במרתף תת קרקעי, עם עשרות תאי מעצר, "כמו בסרטים". תאים קטנים, קפואים, תחובים. בדיוק כפי שאני מתאר לעצמי בדמיון במקרים כאלו.
לאחר הביקור, שנץ במלון, ובלילה יציאה לרובע הבארים של העיר. מדובר ברחוב במרכז מרכז העיר (שגם בצמוד אליו כמובן יש שוק חג מולד) שנמצא במרכז הגטו היהודי.
הגטו היהודי זה די קטע בבודפשט. אוסף הרחובות, שבעבר היוו את הגטו הפיזי בבודפשט, כולל החומה, מהווה את מרכז העיר. הכי מרכז שיש. ונראה כאילו הכל פה מסתובב סביבו.
ויש פה אירוניה מטורפת בנושא. שדווקא הגטו היהודי הוא מרכז חיי הלילה של בודפשט.
היום יום שבת. קור מטורף עוד יותר. מעלה אחת פחות מאתמול. פתיתי שלג באוויר. מרגש, אבל בעיקר אותנו, אנשי מדינת הקיץ. המקומיים, נראה כאילו הם לא רואים את הפתיתים בכלל. כאילו הם שקופים.
אז דבר ראשון, נוסעים לשוק המקורה. מדובר בשור המרכזי של בודפשט, שמבחינת הנראות שלו – נראה כאילו הוא מיועד בעיקר לתיירים.
אייפל (כן כן, אותו אחד מהמגדל) עיצב את השוק הזה שנראה יותר כמו מוזיאון מאשר שוק. במיוחד במידה ומשווים אותו לשווקים כמו שוק התקווה או הכרמל…
שוב קריוטוש, בודפשט
לאחר מכן, נוספים רחוק רחוק לשוק הפשפשים אצ'רי. טועים בתחנת המטרו בגלל הסברים קלוקלים של אנשי התיירות, ולוקחים אוטובוס נוסף. בנתיים הקור מתגבר. השלג מתחזק והופך לסופה קטנה. מדהים. רק לפני 3 ימים הסתובבנו בשרב של 34 מעלות בתל אביב.
השוק, למרות שמדובר ביום שבת, כמעט וריק. חלק גדול מהדוכנים ריקים/לא נפתחו, ומעט מאוד תיירים. ממש מעט. אבל איזה שוק מהמם !!!
אחד משווקי הפשפשים המגניבים בעולם !!המון פריטים ישנים, עתיקים, מזוייפים, רהיטים, פריטים מהתקופה הקומוניסטית, שלטי רחובות, שלטי פח, מגהצים, מסגרות ומה לא. פשוט מהמם !!
ולחשוב, שרק שעתיים לפני, מנהל הקבלה של המלון אמר לנו שאין לנו מה לנסוע לשם והוא לא מבין מה מחפשים בשוק עם "כל הג'אנק הסיני הזה". איזה מזל שלא הקשבנו לו !
אחרי שעתיים של הנאה צרופה, קפאון טוטאלי ומחבואים בין הדוכנים מהרוח המקפיאה וחודרת העצמות, 4 פריטי וינטג' מהממים חזרנו למרכז העיר.
שוק הפשפשים, בודפשט
בודפשט עמוסת מוזיאונים, והפעם מוזיאון נוסף – פרנץ ליסט שהיה מלחין ופסנתרן הונגרי ממוצא גרמני בן המאה ה – 19.
פרנץ ליסט הופיע בהצלחה רבה על במות אירופה המכובדות ביותר, ויצירותיו הושפעו ממלחינים בני תקופתו, כמו שופן ווגנר, אך גם ממוסיקה הונגרית עממית. הבניין שבו נמצא מוזיאון ליסט שימש את האקדמיה למוסיקה בין השנים 1875- 1907, וכך גם דירתו של ליסט, מייסד האקדמיה למוסיקה ואחד ממוריה הנערצים. מגניב.
מוזיאון פרנץ ליסט, בודפשט
מוזיאון פרנץ ליסט, בודפשט
מוזיאון פרנץ ליסט, בודפשט
לאחר הביקור במוזיאון המשכנו בשדרת המליניום.
שדרת המליניום (רחוב אנדראשי) היא שדרה מרכזית באורך של 2.5 קילומטרים הממוקמת בפשט. השדרה מקשרת את כיכר אליזבת (Erzsébet tér), הנמצאת במרכז פשט הוותיקה, לכיכר הגיבורים (Hősök tere), שנמצאת בכניסה לפארק העירוני (Városliget).
בהיותה דוגמה מייצגת למגוון הסגנונות האדריכליים האירופיים של המאה ה-19, הוכרה שדרת אנדראשי כאתר מורשת עולמית בשנת 2002, וצורפה להכרזה הקודמת שכללה את מרכזה ההיסטורי של העיר בודפשט
בין היתר, לאורך השדרה ממוקמים בית האופרה, מוזיאון פרנץ ליסט, בית הטרור ועוד. בנוסף, מתחת לשדרה, מומקם קו הרכבת התחתית של שדרת המלניום אשר נבנה בשנת 1896 במסגרת חגיגות המלניום למדינת הונגריה. מדובר בקו הרכבת התחתית השני באירופה (אחרי לונדון) ובין היפים שראיתי אי פעם.
קו מאוד קטן, ישר ופשוט, ממש צמוד לפני הקרקע. התחנות ממש קטנות, וכפועל יוצר כך גם הרכבות. בנוסף, התחנות מאוד משופצות, משומרות היטב בסגנון זהה לבנייה המקורית. אריחי קרמיקה לבנים מבהיקים, המון עץ, ובאופן כללי מקבלים תחושה קלה של רכבת לונה פארק בגני התערוכה. פשוט מקסים.
תחנת המילניום, בודפשט
בסוף השדרה, בפארק המרכזי של העיר (Városliget) הגענו למרחצאות סצ'ני שבפארק.
בודפשט מצויה לאורכו של קו שבר גאולוגי שיצר נביעה טבעית של מעיינות חמים. כמאה ועשרים מעיינות כאלו מצויים בתחומי העיר, ורבים מהם בעלי ערך רפואי.
התרבות ההונגרית, אשר ידעה מאה וחמישים שנים של כיבוש טורקי, אימצה את הרחצה במרחצאות, וכיום פעילים מרחצאות רבים בעיר, המהווים מוקד משיכה לתושביה, וצורת בילוי עממי ייחודית. המרחצאות (חלקם מעורבים לגברים ולנשים) מצויים לעתים במקומות פתוחים, וחלקם פעילים עוד מימי הטורקים.
מרחצאות סצ'נ'י הינם המרחצאות הגדולים באירופה ומהותיקים שבהם. תכלס, מדובר בגן עדן במרכז העיר. המרחצאות יושבים על נביעה טבעית של מים בטמפרטורה של בין 73 ל 75 מעלות צלזיוס, המוזרמים אל בריכה מרכזית בלתי מקורה בטמפרטורה של 27 מעלות, כמו גם לעשרות בריכות מקורות בטמפרטורות הנעות בין 30 ל-36 מעלות.
הצלחנו לבלות שם ארבע שעות, כאשר האטרקציה המרכזית הינה הבריכה המרכזית הלא מקורה, במיוחד בחורף. למה ? החוויה, בה לובשים בגד ים, 0 מעלות (לא כולל הקפאה של הרוח), המוני אירופאים מתרוצצים רועדים לבריכה מחוממת, ושלג (!!) שיורד מהשמים. פאקינג סופת שלגים, קור מטורף, שלג שנערם קלות על הקרקע, ואנחנו בתוך בריכה מים חמים חמים. פשוט אושר עילאי.
מרחצאות סצ'יני, בודפשט
יום חדש בפתח. 1 מעלות צלזיוס. ממש תחילתו של שרב. מקצים זמן מספק לקניות בקניון הגדול באירופה (שהוא בבעלות חלקית ישראלית) ואחר הצהריים סיור מאורגן נוסף בעיר. הפעם, סיור ברובע היהודי. 3 בתי כנסת, מסעדות יהודיות, רחוב הבארים, Ruin Bars, ועוד אתרים מעניינים.
בשנת 1944 עם פלישת גרמניה להונגריה, הולאם בית הכנסת בידי הנאצים. בזכות שני צריחיו הגבוהים, ובשל מיקומו המרכזי, הנאצים לא החריבו את בית הכנסת, אלא השתמשו בו כמרכז ניהול ופיקוח, וצריחיו שימשו להצבת אנטנות. יוזף מנגלה ניהל במבנה מרפאה במשך כמה חודשים ונאמר שלאדולף הייתה במקום לשכה. החלל הגדול שימש במשך חלק מהתקופה כאורווה לסוסי החיילים, והריהוט המקורי של בית הכנסת נערם במרתף במשך כל שנות המלחמה. הודות לכך ניצלו ספסלי העץ העתיקים, ששמות המתפללים (שמרביתם נספו בשואה) עוד רשומים עליהם.
מאחורי המוזיאון היהודי, בצד בית הכנסת (בתוך המתחם עצמו), שוכן בית קברות קטן שנבנה בשולי הגטו של בודפשט במהלך מלחמת העולם השנייה. הנאצים לא התירו לדיפלומט השבדי ראול ולנברג (שעבורו נבנתה מצבהת זכון בלב מתחם בית הכנסת), שניהל את הגטו, לבנות דבר במקום, חוץ מבית קברות. בניגוד להלכה על פיה אין מקימים בית קברות בתוך העיר (ובוודאי לא בצמוד לבית הכנסת) נאלצו היהודים לקבור את מתיהם במקום. הקבורים הם כאלפיים יהודים שמתו מרעב וקור בתחומי הגטו, ונקברו יחד ללא מצבות הנושאות את שמם. עם שיפוץ בית הכנסת ב-1996 עלתה ההצעה להעביר את קבר האחים לבית הקברות היהודי הרשמי של בודפשט, אך לבסוף הוחלט להשאירם במקומם. משפחותיהם של כמה מן הקבורים הציבו במקום לוחות זיכרון מאבן.
בית הכנסת הגדול לא נכלל בתחומי הגטו, והנאצים השתמשו בו, כאמור, לצרכיהם. חומת הגטו הקיפה, אפוא, את בית הקברות, והותירה את בית הכנסת בחוץ. קטע מחומה זו, כולל הריצוף הנסמך אליה, נשתמר במקומו בצמוד לבית הקברות עד ימינו.
בין לבין כל אתרי הרובע היהודי, עוד ועוד שווקי חג מולד. מרק גולאש בלחם, הרבה מאוד יין חם, פונץ', מיץ תות חם, ותכלס – כל מה שאפשר לחמם ולהתחמם איתו.
כל שווקי חג המולד האלה כל כל מהממים שזה בלתי נתפס. הכל מעוצב מרשים, מושקע ומושך את העין. עשרות דוכני אוכל, מזכרות, עצים מקושטים, אורות בעצים וברחובות. כאילו אנחנו נמצאים בסוג של אגדה. חלום. אווירה שמיימית משהו.
וכולם כל כך נחמדים שגם זה בלתי נתפס. באופן כללי נראה כאילו חווית הסינים הקלוקלת אותה עברנו לפני 4 חודשים הנמיכה לנו צפיות לאפס המוחלט ממפגש עם מקומיים. הפכנו להיות חשדניים עד רמת ההיפוכונדרים. אבל פה בהונגריה זכינו בחוויה אחרת לגמרי. כולם נחמדים, מחייכים, חביבים, חבורתיים. תכלס, מחייכים לעולם בציפייה שהעולם יחייך אליהם בחזרה. אז כן, ברור שזאת הכללה, ולא פגשנו את אותם 20% האנטישמיים פה, אבל בסך הכל – אין תלונות.
גולאש ברחוב, בודפשט
בית הכנסת הגדול, בודפשט
שארית הגטו היהודי, בודפשט
שוק חג המולד, בודפשט
מכינים קריוטוש, בודפשט
ובלילה – אופרה. לה בוהם !! סוג של חלום קטן שהתגשם. האופרה בלטינית אמנם, אבל יש לוח אלקטרוני לכתוביות. רק שיש פאלטה קטנה – הכתוביות בהונגרית בלבד ! שיט !!
הסיטואציה הכריחה אותנו להמציא בעצמנו עלילה לויזואל, שבדיעבד הסתבר, שהיא לא הייתה רחוקה מהמציאות (מהמחזה המקורי).
אבל איזה מרהיב. התפאורה, השירה, האולם העתיק, תאי הצפייה. כאילו חזרנו 200 שנה אחורה. שווה כל שקל !!
בניין האופרה, בודפשט
מתכוננים לאופרה, בודפשט
בניין האופרה, בודפשט
בניין האופרה, בודפשט
כנסיית סטפן, בודפשט
את חצי היום האחרון שלנו, הקדשנו לסגירת פינות.
נסיעה זריזה לפרלמנט (שכמובן, נמצא בשיפוצים. נראה כאילו תמיד אתרי התיירות המרכזים שאני מגיע אליהם – נמצאים בשיפוצים), הליכה על הדנובה (הקפואה וסחופת הרוחות) והגעה לאנדטת השואה על הדנובה, שהיא למעשה "אנדרטת הנעליים על הדנובה".
מדובר באנדרטה ייחודית שהוקמה בשנת 2005 ממש מאוחרי בית הפרלמנט. האנדרטה מנציחה את 5,000 היהודים שנרצחו בידי גדודי צלב החץ ההונגרים (המפלגה הנאצית המקומית), לאחר שנורו והושלכו למי הנהר בשנים 1944 – 1945. סך הכל, להונגרים יש עבר נאצי מאוד מפואר, הן בשיתוף פעולה, הן באכזריות, שחלקו צץ ועולה מחדש גם היום.
בויקיפדיה כתוב, שאנשי צלב החץ העמידו יהודים על רציפים אלו, כשפניהם אל המים, וירו בגבם. גופות המתים נפלו אל המים ונסחפו בזרם, מבלי שהובאו לקבורה. בהמשך ביקשו הרוצחים לחסוך בכדורים, ולכן קשרו את היהודים זה לזה, הוסיפו כמה אבנים ומשקולות, וירו רק בחלק מהם. באופן זה נפלו כולם אל המים, והחיים טבעו אף הם.
האנדרטה מורכבת משישים זוגות נעליים עשויים ברזל, הפרוסים לאורך כארבעים מטרים לאורך רציף הדנובה בצד העיר פֶשט, במרחק של כ-350 מטרים מבית הפרלמנט ההונגרי. כל זוג נעליים נושא אופי מיוחד, וכמו מספר את סיפורו של האדם שנעל אותו: נעליים מהודרות לצד נעליים פשוטות; מגפיים כבדים לצד נעלי ערב עדינות; נעלי ילדים קטנים, נעלי נשים ונעלי נערים ונערות. התבוננות בנעליים מעלה את השאלות: מי נעל אותן? מדוע הן דווקא כאן? לאן נעלמו האנשים שנעלו אותן? הנעליים ממוסמרות לאבני הרציף וכולן פונות אל הדנובה, ואף גולשות בחלקן מעט מעבר לקו הרציף. במרחק מה מן הנעליים ישנם שלושה לוחות ברזל הקבועים ברצפה, ובהם כמה מילות הסבר על האנדרטה בהונגרית, אנגלית ועברית.
מרתק ומעורר מחשבה. אתר חובה לביקור.
האנדרטה הפשוטה מעבירה מסר רב עוצמה, ורבים רואים בה יצירה יוצאת דופן, במיוחד בעיר כמו בודפשט העשירה מאד בפסלים ואנדרטאות. עם זאת, ישנה ביקורת רבה על מיקומה, ובעיקר על הכיתוב הנלווה לה. האנדרטה ממוקמת אמנם סמוך לבית הפרלמנט, אך אין כל שילוט בולט או גישה נוחה אליה. למעשה, אין דרך לחצות בבטחה את הכביש הסואן הצמוד לדנובה, בשל היעדרם של מעברי חצייה סמוכים (וגם אנחנו חצינו את הכביש בדילוגים לא פשוטים בין הרכבים השועטים).
גם הכיתוב מעורר פולמוס: ראשית, הלוחות קבועים ברצפה במרחק מן הנעליים והם כמעט בלתי נראים, עד כי רוב החולפים לאורך הרציף אינם מבינים כי הנעליים הן אנדרטת הנצחה לנספים בשואה. שנית, הטקסט דל ובעייתי: "לזכר קרבנות שנורו ונרצחו על ידי אנשי צלב החץ על שפת הדנובה ב-1944-1945. זיכרונם לברכה. הוקם ז' בניסן תשס"ה. באף אחד מהטקסטים, כולל ההונגרי, לא מוזכר כלל כי הנרצחים היו דווקא יהודים, והטקסט האנגלי אף מוותר על המילה "murdered", ומסתפק בעובדה שהם "נורו". באנדרטאות או במצבות לזכר אנשים שהומתו בזדון על לא עוול בכפם, מקובל לציין בטקסט העברי את האותיות 'הי"ד' (ה' יקום דמם), ואילו כאן נכתב רק "זיכרונם לברכה", משל מתו בשיבה טובה. שמו של האמן נעדר בכל הלוחות, ואין כל הסבר על מהות האנדרטה, הסיבות להקמתה, או משמעותה. ניתן אולי לזהות בכך את הדואליות שבגישת ההונגרים לשואה: זיכרון מחד, והתנערות מאידך.
בית הפרלמנט, בודפשט
אנדרטת הנעליים, בודפשט
בהמשך, עברנו שוב בבית הכנסת הגדול, שידוע בשם בית הכנסת שברחוב דוהאן. הפעם, בשעה טובה ומוצלחת – נכנסו. מהמם !
בית הכנסת בנוי למעשה כמו כנסייה. NAVE אחד מרכזי, שני NAVE בצדדים, ובסוף המבנה ארון הקודש הגדול. בנוסף, שני מגדלים גדולים (ללא פעמונים מעטרים את המבנה) וגולת הכותרת – עוגב (שפרנץ ליסט ניגן בו מספר פעמים).
בית הכנסת הוא אחת האטרקציות התיירותיות הבולטות בבודפשט ומהווה חלק מקומפלקס שבו גם מוזיאון לתולדות יהודי העיר, בית קברות יהודי, ואתר הנצחה ל-600,000 יהודי הונגריה שנספו בשואה.
בתקופת מלחמת העולם השניה, בית הכנסת היה מפקדתו של אייכמן, וכך למעשה הבניין שרד את המלחמה. ב – 1996 הבניין עבר שיפוץ מסביבי ושימור מדוקדק.
צמוד לבית הכנסת הגדול ניצב המוזיאון היהודי, שנבנה במקום בו עמד בית הולדתו של תיאודור הרצל.
מאחורי המוזיאון היהודי, בצד בית הכנסת, שוכן בית קברות קטן שנבנה בשולי הגטו של בודפשט במהלך מלחמת העולם השנייה. הנאצים לא התירו לדיפלומט השבדי ראול ולנברג, שניהל את הגטו, לבנות דבר במקום, חוץ מבית קברות. בניגוד להלכה על פיה אין מקימים בית קברות בתוך העיר (ובוודאי לא בצמוד לבית הכנסת) נאלצו היהודים לקבור את מתיהם במקום. הקבורים הם כאלפיים יהודים שמתו מרעב וקור בתחומי הגטו, ונקברו יחד ללא מצבות הנושאות את שמם. עם שיפוץ בית הכנסת ב-1996 עלתה ההצעה להעביר את קבר האחים לבית הקברות היהודי הרשמי של בודפשט, אך לבסוף הוחלט להשאירם במקומם. משפחותיהם של כמה מן הקבורים הציבו במקום לוחות זיכרון מאבן.
בית הכנסת הגדול לא נכלל בתחומי הגטו, והנאצים השתמשו בו, כאמור, לצרכיהם. חומת הגטו הקיפה, אפוא, את בית הקברות, והותירה את בית הכנסת בחוץ. קטע מחומה זו, כולל הריצוף הנסמך אליה, נשתמר במקומו בצמוד לבית הקברות עד ימינו.
החצר האחורית של בית הכנסת, הפונה אל הרובע היהודי, מוקדשת להנצחת שואת יהודי הונגריה, וכוללת רחבת זיכרון לראול ולנברג, ואנדרטה בצורת ערבה בוכייה.
אנדרטת השואה, בודפשט
רחבת הזיכרון כוללת ארבעה עמודי שיש ועליהם שמותיהם של כ-240 חסידי אומות העולם שסייעו בהצלת יהודי הונגריה. ברצפה בין העמודים משולבת מצבה, ועליה שמותיהם של ולנברג ועוזריו הקרובים ביותר, אף הם חסידי אומות העולם, שסייעו לו בהצלת יהודי בודפשט. בצד המצבה ניצב לוח זכוכית צבועה, המתארת להבות שמתוכן בוקע נחש. לוח זה מבטא את האש ששרפה את היהודים במחנות ההשמדה, והנחש מסמל את הרוע שהביא למעשה זה.
אנדרטת הערבה הבוכייה עשויה מתכת, ומורכבת מאלפי עלים קטנים, שעל כל אחד מהם כתוב שמו של אחד מיהודי הגטו בבודפשט שנספה בשואה. הערבה מסמלת את החורבן והצער על הקהילות שנספו, והיא מעוצבת כמנורת שבעת קנים הפוכה. מרשים ומרגש מאוד.
בית הכנסת הגדול, בודפשט
בשעה האחרונה שנותרה לנו המשכנו בדרכנו לבית האופרה, ושם חיפשנו את לוח הזכרון שההונגרים הקדישו לאפרים קישון.
במהלך שנת 2011 ממשלת הונגריה חנכה אנדרטה לזכרו של אפרים קישון ומיקמה אותה בדיוק ממול בניין האופרה, אולם שנה מאוחר יותר שלט הברונזה הוזז כמה עשרות מטרים למקום צנוע יותר מול מועדון המולאן רוז'. מוזר, אך עם זאת, מרשים ומכובד.
אנדרטת אפרים קישון, בודפשט
וזהו !!! כבר נגמר. לפתע פתאום. חוויה שהייתה ממש לא ספונטנית עבורי, אולם לאישתי היקרה היוותה חוויה ספונטית עד מאוד. 3.5 ימים עמוסים, מעניינים, מרתקים, משביעים, מתוקים ומהנים באו לקיצם.
תכלס, ממש הופתעתי לטובה מבודפשט. העיר. היופי שלה. העניין. קלות התנועה והטיול. ותכלס, גם מההונגרים עצמם. ציפיתי לעם אנטישמי אנתיפת, אבל האנשים שפגשנו היו בדיוק ההפיך מכך. כנראה שהיה לנו מזל.
אני אישית, חוויתי עיר אירופאית מערבית מזה הרבה מאוד שנים של טיולים למדינות עולם שלישי. ופתאום, האנגלית, המערביות, הנוחות, הקלות, העניין והכיף הכללי – הפתיעו אותי מאוד לטובה והגבירו כנראה את החוויה ואת הזכרון הטוב שאני לוקח מהעיר.
זה היה טיול של חורף. ויש לי תחושה, שלכאן, מתישהו בעתיד – עוד נחזור. אבל בפעם הבאה זה יהיה טיול קיץ 🙂
קובץ אקסל – תכנון טיול
להורדת אקסל תכנון טיול של 4 ימים בבודפשט, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
תכנון טיול בבודפשט
קצת תמונות
פיקאסה
פליקר
