מדהים לראות כמה הטיול שלנו שונה מטיול מוצ'לירים טיפוסי. אין ממש זמן, אנחנו רצים ממקום למקום, טיסות פנים (פאקינג 4 טיסות פנים). התבגרנו. התברגנו.
על כן, לדאלי רציתי להגיע עם רכבת לילה. לחוש קצת את נושא הרכבות בסין. ותכלס, אף פעם לא נסעתי ברכבת לילה אמיתית (והרכבת המעפנה בגיאורגיה לא נחשבת).
אז מיאנגשו לקחנו אוטובוס של שעה וחצי לגווילין, משם רכבת לילה של 18 שעות לקונמינג בירת יונאן, ומשם אוטובוס של 5 שעות עד לדאלי. חתיכת מסע.
הרכבות של סין זאת באמת חוויה. לרוב, יש 4 סוגי מושבים או יותר נכון מחלקות, ובהתאם לכך העלויות.
מושב רגיל עם מליון סינים, לעיתים מושב מרווח עם מליון סינים, קרן שינה עם מליון סינים שבו דרגשים ב – 3 קומות פתוחות, וקרון שינה עם תאי שינה פרטיים נסגרים ובכל תא 4 סינים. יחסית לא רע בכלל. שמיכות, נקיות לכאורה, וגם כריות, נקיות לכאורה גם הן. אין תלונות.
קנינו את הכרטיסים היקרים למיטות התחתונות ויאללה למצב שינה.
העניין הוא שכל כמה דקות סינים שונים פתחו לנו את דלת התא לדרוש בשלומו של הסיני שישן מעלי. מה הקטע ? כמה חברים יש לך סיני יקר ? והסיני המבוקש, בכלל ישן כל הזמן הזה. לא ברור.
עם זאת, לאחר כשעה הסיני התעורר. ובחדר התחילו קולות מוזרים של מתכת. עשר דקות נוספות עברו, והסיני החליט שהגיע הזמן לעשות פיפי. רגליים מושטות כלפי מטה, ופתאום אזיקי מתכת בוהקים צצו והופיעו. הסיני הוא פאקינג אסיר ! והסינים הם לא חברים שלו. הם פאקינג סוהרים !! הזוי !
לדאלי הקצבנו בסך הכל יום אחד בודד. לא מספיק זמן, אבל מצד שני אף פעם אין באמת מספיק זמן.
שדגשדגש
דגשדג
דאלי, סין