כולה אתמול נחתנו בסין, ופתאום, תוך 35 שעות אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים על עקבותינו לשדה התעופה לטיסה לגווילין. מגווילין נסיעת לילה זרירה ליאנגשו, בה אנחנו הולכים לבלות 4 ימים.
במקור, יאנגשו עשתה לנו רושם של עיירה קטנה ומגניבה. סוג של פוקרה כזאת עם כל מיני אטרקציות ופעילויות. באנו לעשות כיף לא ?
אז ביום הראשון – שיט על נהר הלי בשילוב טיול אופניים.
כשחושבים על סין, אז בין הזיופים, חיקויים ואורז – חושבים גם על אופניים. נראה כאילו הסינים נולדים עם אופניים ביד. פשוט כולם רוכבים פה על אופניים ובדיוק בשביל זה התכוננו. האישה למדה לרכוב. פשוט מעולה.
אז רכיבה קצרה, והגעה לנהר הלי לשיט סירת במבוק.
תכלס, השיט חביב, אבל גם הוא די מלכודת תיירים. במהלך השיט, על הנהר, ממוקמים להם פשוט בלי סוף גזלנים מבמבוק שמוכרים סחורת פיצוצייה למיניה, ומעבר לזה מנסים לשכנע, פשוט לשכנע בכוח כמעט, לקנות "משהו" לקפטן במבוק שלנו. בין לבין יש בלי סוף רפסודות צלמים, שמצלמים את מעברי הגובה בנהר, וגם הם מנסים לשכנע באגרסיביות משהו לרכוש מהם את הצילומים. עוצרים לנשנוש צהריים באיזו רפסודה באמצע, ולאחר שסיימנו, מנסים "לשכנע" אותנו לשלם על ארוחת הצהריים של קפטן הבמבוק שלנו. עכשיו זה כבר התחיל להיות מעצבן ממש !
וזהו, חוזרים ליאנגשו על האופניים, ועוצרים בעוד אטרקציות תיירותיות להחריד – העץ הזקן (עץ שקר כלשהו של 800 שנה), והר הירח (חור שקר כלשהו בתוך גבעה קארסטית).
ביום השני – אופנוע. הטכנולוגיה עשתה רק טוב לסין. כי נראה, שכל מי שיכול להרשות לעצמו, מחליף את האופניים באופנוע. כמות האופנועים פה היא פשוט אינסופית. לא להאמין עד כמה. ומעבר לזה, אופנועים חשמליים ללא סוף. לא מדובר באופנועי בטר פלייס עם סוללות מעפנות, אלא פשוט אופנועים פשוטים שמתחברים לחשמל הביתי וניתן לרכוב עליהם עד כ – 50 קילומטר. מגניב בטירוף.
אז הרעיון הכללי, הוא לשכור אופנוע ולברוח מכמויות התיירים שביאנגשו.
בערב, הספקנו להגיע למופע איפמרשיין.
ביום השלישי, לקחנו טיול מאורגן לטרסות האורז בליגשין.
וזהו. סיימנו עם יאגנשו. תכלס, די מיצינו אותה. בוקר אחרון, טיול אופניים קצר ופיקניק על נהר הלי, ויאללה יוצאים לדרך הארוכה ליונאן.