24 באוקטובר 2016
הונג קונג
פוסט קודם – אוסטרליה ראשי (Australia)
הטיסה, עברה בצורה חלקה ומושלמת. זכינו לקבל עריסה לטליה באופן מפתיע. באופן מפתיע עוד יותר, טליה הצליחה להידחס לעריסה. אז אמנם הידיים שלה חרגו מהעריסה בצד אחד. והרגליים מהצד השני. וכמעט היינו זקוקים לקליבות על מנת לשמור אותה בתוך העריסה. אבל במבחן התוצאה – נדחסה. ובאופן מפתיע עוד הרבה יותר, טליה ישנה לאורך כל הטיסה.
נחתנו בהונג קונג. רכבת מהשדה ואוטובוס לצפון העיר, לשכונת קואלון. שוק טוטאלי. דה ז'וו לסין של לפני 3 שנים. מליון אנשים ברחובות, רעש. המולה. שמים מאובכים. תוהו ובוהו. אבל מסודר. למזלנו – שונה מסין. יש אנגלית ברחובות. בשלטי הרחוב. בוורבליות של האנשים. משהו פה שונה. שונה לטובה כמובן (מצד שני, יחסית לסין, כמעט תמיד השינוי יהיה לטובה).
הריח ברחובות. הריח של האוכל. הריח של הטיגון. של הדאמפליגנ. של הנודלס. ריח טוב.
הריח ברחובות. הריח של האוכל. הריח של הטיגון. של הדאמפליגנ. של הנודלס. ריח טוב.
אחד הדברים שאני אוהב בערים אסיתיות הוא שהן פשוט לא הולכות לישון. כנראה שהן פשוט הולכות לישון אחרי. הרבה אחרי. העיר כל כך חיה בלילה ! הכבישים עמוסים לעייפה ברכבים, הולכי רגל על המדרכות, הולכי רגל על הכבישים (היות ואין מקום על המדרכות), מסעדות סיניות עמוסות באורחים, בארים, תיירים, מקומיים. מדהים. בהשוואה להונג קונג, תל אביב זאת ממש הפסקה ללא עיר.
כמה מילים על הג'ט לג. אומרים שהג'ט לג כשנוסעים מזרחה קשה יותר מהג'ט לג הנגדי. ואצל טליה, הוא היה ממש אכזרי.
מצד אחד – זה כיף להסתובב עם טליה בלילה היות והיא ממש לא ישנה, מצד שני, פשוט אי אפשר להירדם. 1 בלילה, העיניים קרועות, הראש מתפוצץ, אבל הילדה ? על סטרואידים. 2 בלילה ? הילדה עדיין פעילה כאילו התעוררה הרגע משנ"ץ.
מצד אחד – זה כיף להסתובב עם טליה בלילה היות והיא ממש לא ישנה, מצד שני, פשוט אי אפשר להירדם. 1 בלילה, העיניים קרועות, הראש מתפוצץ, אבל הילדה ? על סטרואידים. 2 בלילה ? הילדה עדיין פעילה כאילו התעוררה הרגע משנ"ץ.
ובבוקר ? 9 בבוקר. 10 בבוקר. השמש כמעט באמצע השמיים. אי אפשר לגרד את עצמך מהמיטה. ובטח לא את טליה. חבל שלא הבאנו שפכטל מהבית. וכך, אמנם היו לנו 48 שעות לטייל בהונג קונג, אולם חלקן הגדול הוקדש להסתגלות היעפת.
דחוסים בדרך להונג קונג
תכלס, הונג קונג היא סוג של דימונה משודרגת. זכות הקיום העצמית שלה לתייר די מצומצמת. עבור רוב התיירים שמגיעים אליה היא בסך הכל תחנת מעבר. מעבר למדינות אוקייאנה, אינדונזיה, ניו זילנד, פיג'י, פיליפינים, יפן, מדינות אחרות במזרח. אבל בסך הכל מעבר. אמנם תחנת ביניים מאוד משודרגת (בטח יחסית לתחנה המרכזית של דימונה), אבל לא הרבה יותר מזה.
ממרום גילי המופלג, אחד הדברים שעדיין ממשיכים להפתיע אותי כל כך – הוא צירופי המקרים בחו"ל. איכשהו, במקריות שכזאת, בהסתברות כל כך קטנה, לא ברורה, לא מובנת, תמיד פוגשים אנשים בחו"ל. פתאום. באמצע הרחוב. באמצע אטרקציה. באמצע אחד משדות התעופה הגדולים בעולם – הונג קונג.
אפשר לגור ליד ישראלי במשך שנים ולא לפגוש אותו אף לא פעם אחת בארץ. אבל פתאום, באמצע שדה התעופה של הונג להיתקל בו ב – Tourist Information. אז ככה גם פתאום פגשנו את רום מהצבא בדרכו לאל נידו בפיליפינים. וואו… הוא הולך לעשות כיף….
אז מה כן הספקנו לראות בהונג קונג ?
אז דבר ראשון שיטוט רגלי וכמובן – הליכה בטיילת קואלון הצופה לקו הרקיע המפורסם של הונג קונג.
בכל ערב, מתקיים מופע Symphony Of Lights מול הטיילת. באינטרנט, הביקורות מהללות ומשבחות. מופע של אורות ומים על קו הרקיע המפואר של הונג קונג.
מנסיוננו (החיובי מאוד במקרה הזה) בסין, הסינים בהחלט מפיקים מופעים מרהיבים כאלו. למעשה, אם יש משהו שהם יודעים להפיק – אילו מופעים. ראבק, טקס הפתיחה של האולימפיאדה בביג'ינג היה הטקס המרהיב בתבל…אבל סינפוניה ? מדובר בקושי בפרלודיה מקרטעת. סינפוניית האורות ? אולי פרלודיית פנסים…
כמה לייזרים מעל גורדי השחקים, כמה MP3 ברקע, וקצת אורות על מגדלי המשרדים. הלייזרים נראים כמו גרסה משודרגת מעט של הלייזרים האפורים של הפורום בבאר שבע, והאורות – כמו פנסים מהבהבים עם סוללות מיושנות. תכלס, ממש לא משהו. רחמא לצלן, המופע של המזרקה של אגם בכיכר דיזינגוף מרשים לא פחות..
מופע האורות, הונג קונג
הג'ט לג בשיאו, ואנחנו ממשיכים לשוק הלילה Temple Street Night Market. אני מת על שוקי הלילה האלו של האסייתים. באמת עיר ללא הפסקה. המוני דוכנים משוכפלים שנראים כמו העתקה גנטית אחד של השני ומהווים למעשה חלונות ראווה של דילאקטסרים ועליבבבא, אולם באוויר יש אווירה מצויינת, המוני תיירים וכיף גדול.
הג'ט לג ממשיך להיות בשיאו, ואנחנו לא מתעוררים בבוקר לסיור הליכה בעיר אותו הזמנתי. מילא.
חוצים ברכבת התחתית את נמל הונג קונג לכיוון דרום, ועוברים לאי הונג קונג. המוני גורדי שחקים, בלגאן של רחובות. אבל ניו יורק זה ממש לא.
סיור ברחוב Hollywood וחיפוש מציאות בחנויות העתיקות.
למרות חיבתי העזה (ויש שיגידו [אישתי למשל] עזה מידי למוצרי עתיקות בכלל ווינטג' בפרט), לרוב במדינות אסתייות שווקי הפשפשים פשוט לא לטעמי. בעיני השווקים של מזרח אירופה הם הטובים ביותר. העתיקות האסייתיות פשוט לא עושות לי את זה. "זה לא מרגש אותי". עם זאת, דווקא ברחוב הזה היו מספר חנויות מדליקות אולם עם תגי מחיר הונג קונגיים לצערי.
ממשיכים ל Mid Levels Escalators. הונג קונג הינו אי אמנם, אולם יחסית למבנה הטופוגרפי שלו, חיפה היא פלטה אחת גדולה. נופה של הונג קונג הררי למדי, עם מדרונות תלולים מאוד, ועל כן, בחלק ממרכז האי, בנו שרשרת של עשרות מדרגות נעות שמטפסות אט אט במעלה ההרים. קטע די מגניב. במקרה שלנו, או יותר נכון – במקרה של העגלה של טליה, הוא גם די מאתגר.
מדרגות נעות, הונג קונג
מדרגות נעות, הונג קונג
באחת מהנקודות הגבוהות באי, הנקראת פסגת ויקטוריה, ישנה תצפית מרהיב על שכונת קואלון, הנמל ועל קו הרקיע של הונג קונג. דרך מפורסמת ומגניבה לעלות לשם היא הטראם.
הגענו לתחנה של הטראם, וכרגיל באטרקציה תיירותית בסין – חשכו עיני. תור שרואים רק את הסיום שלו ולא את ההתחלה, צעקות של תיירים סינים, 100% לחות וילדה בת שנה וחמישה חודשים צועקת. זוועה. עוד דה ז'וו שלילי מהטיול הקודם לסין ותיירות הפנים המוגזמת שלה. החלטה זריזה נלקחה, ויתרו על חווית הטראם, והמרנו אותה במונית ישירות לפסגה.
גובהה של פסגת ויקטוריה 552 מטרים והיא הנקודה הגבוהה ביותר באי (אך לא הנקודה הגבוהה ביותר בהונג קונג). פסגה מהווה אחד מאתרי התיירות העיקריים של הונג קונג בשל הנוף הנשקף ממנה. מספר המבקרים המשוער בפסגה מדי שנה עולה על 5 מיליון. בראש הפסגה הוקמו שני מרכזי קניות: מגדל הפסגה וגאלריית הפסגה הממוקמים בסמוך לרכבל הפסגה. במגדל הפסגה ממוקם מוזיאון השעווה מאדאם טוסו הונג קונג, סניף של רשת מוזיאוני מאדאם טוסו. מלכודת תיירותית נפלאה.
באופן מפתיע, התצפית בגבעה עצמה הינה חינמית. והיות וזכינו במזג אוויר נפלא, שמים בהירים נקיים וללא אובך אסייתי טיפוסי, אז היה מדובר גם בתצפית באמת נפלאה. בהחלט שווה ביקור.
ויקטוריה פיק, הונג קונג
ויקטוריה פיק, הונג קונג
ההליכה ברחובות העיר ממחישה את הפאסון, היוקרה ושוב – הפאסון. איפה שלא מסתכלים חנויות של גוצ'י, טיפאני, פרדה, ארמני ועוד שלל מותגי על שעד הביקור בהונג קונג בכלל לא שמעתי עליהם. נראה כאילו יש יותר חנויות יוקרה מתושבים. מי קונה פה בכל כך הרבה חנויות יוקרה כאלו ? כמה טראפיק כבר יש להם ? איפה שלא מסתכלים חנות, ועוד חנות, קניון ועוד קניון. נראה כאילו כל פינת רחוב פה היא כיכר המדינה משוכפלת שוב ושוב.
יוקרה בהונג קונג
יוקרה בהונג קונג
היום הוא ה – 1 באוקטובר. מדובר ביום המהפיכה/עצמאות של סין.
זהו יום החג הלאומי של סין. מרבית העובדים מקבלים שבוע של חופש לרגל החג ומדובר בשבוע עם כמות תיירות פנים מטורפת. אז אמנם הונג קונ חזרה לסין רק לפני 20 שנה, אולם בכל שנה יש מופע זיקוקים מרשים בתאריך זה, וזכינו להשתתף בו. כלומר, אנחנו ועוד כמה מליוני אנשים…. כשחגגנו את ירח הדבש שלנו בסין, באותו שבוע, פשוט עשינו "ויברח" להונג קונג. פה – דווקא החלטנו לחוות איתם את השמחה. תהיתי אם אכן נרגיש שמחה ברחובות.
כמויות מטורפות של אנשים ברחובות. מקומיים. תיירים. מרוב אנשים, מיעוט נקודות צפייה איכותיות ועגלה אחת עם טליה אחת, מופע זיקוקים מרהיב לא ראינו. זכינו לראות בעיקר את החק העליון של הזיקוקים. בכל אופן, הרבה מאוד שמחה ברחובות על יום המהפכה הסינית לא ממש הרגשנו. יום העצמאות שלנו להבדיל, באמת משמעותית יותר שמח.
זיקוקים בהונג קונג
יום אחרון בהונג קונג. משתתפים בסיור הליכה בעיר עם מדריכה מאכזבת משהו שטענה שיום ראשון הינו יום התפילה המרכזי של המוסלמים, ארוחת דאמפלינג אחרונה בהמלצתו של שחר ויאללה – ממשיכים במסע לאוסטרליה .טיסה ארוכה #2.
