ארה"ב…. ארה"ב……..

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול שלי בארה"ב, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול בארה"ב

קצת תמונות

הרבה הפתעות יש בחיים, כשבמקרה הזה מדובר בעבודה.
נסיעה בהפתעה לסן פרנסיסקו, ל – 4 ימים בלבד בדיוק בסופו של ברנינג מן 2014. הםםם.. בדיעבד אולי חבל שלא ידעתי על ההפתעה מראש. נגיד, חצי שנה מראש…
אז אמנם מדובר היה ב – 4 ימים עמוסים ומלחיצים מאוד מבחינת העבודה, אולם אין שום סיכוי שאפספס הזדמנות, אפילו אם מדובר בהזמדנות של מספר שעות בודדות, לטיול בעיר.

מסתבר שטיסה לסן פרנסיסקו הינה עינוי לא קטן. טיסת 001 של אל על בחצות לניו יורק, מעבר דרכונים, ביקורת גבולות, איסוף מזוודה, מעבר במכס, מליון אנשים בתור ורק שעה וקצת לסיים את התהליך, לעבור טרמינל, לעשות שוב צ'ק אין. בקיצור, סרט.
ואז, עוד טיסה. לא קצרה בכלל מסתבר. טיסה חדשה מאפס. 6 שעות ארוכות. רק שעכשיו הטיסה היא נטולת תזונה מינימלית, ועם שתייה המוגבלת לפחית לנוסע. פחית בודדה. מסתבר שאמנם מדובר בטיסת פנים, אף בפועל מדובר בטיסת לאו קוסט.

בקיצור, אחרי מסע לא קטן, נחיתה בצד השני של כדור הארץ. מקבלים את הרכב השכור (בחניה הפרטית עם השם שלי מעליו – איזה שירות זהב מעולה !!) ויוצאים לדרך.

נסיעה למלון העסקים, רענון קצר, וסיור מקדים ללקוח. המטרה – ללמוד את הדרך לקראת מחר. הבעיה – על ההתחלה טעיתי בדרך… פאדיחות. יש לי תחושה שזה עוד יחזור על עצמו.

מתאפסים. ויאללה, כמה שעות חופשיות של אור, מזג אוויר מדהים, שמש בשמיים הכחולים, עננות אין, והשילוב של הכל נשמע כמו זמן מעולה לפארק גשר הזהב ותצפית על הגשר עצמו. לחזור למראות שזכורים לי מלפני 22 שנה, אותו ביקרתי כילד בן 13 וחצי.

מפעילים את ווייז ונוסעים. בתחילת הנסיעה, הכבישים נראים גדולים מידי. רחבים מידי. ארוכים מידי. אולי אפילו מפחידים מידי. מחלפים ללא סוף. העליות המפורסמות של העיר. ומיד לאחריהן, מן הסתם, הירידות המפורסמות לא פחות.

וזהו. פתאום רואים את העמודים הכתומים מבצבצים בשמיים. איזה כיף ! פייר, מתרגש.
האזור מהמם. לא זכרתי אותו ככה.
המוני אנשים. יום חופש היום. מנגלים (שרק הזרים כהיי העור כמובן מתפעלים). אופניים. המוני תיירים. מדשאות. אלקטרז ברקע. מוקף בעשרות סירות מפרש. סוריאליסטי משהו.
וכמובן, הגשר.
וואלה, הוא ענק !
לא אלאה בפרטים רבים, אבל מדובר בגשר שבזמנו היה הגדול ביותר, אורכו של הגשר הוא 1,970 מטר, המרחק בין שני מגדליו הוא 1,280 מטר וגובהם 230 מטר מעל גובה פני הים. בזמן בניית הגשר המציאו נוהל בטיחות שכלל מתיחת רשת הצלה מתחת לגשר ועל כן רק כ – 20 עובדים מתו בזמן הבנייה. עד 1964 היה המיפתח שבין המגדלים הארוך ביותר מבין הגשרים התלויים, אך אז נחנך גשר וראזאנו נארוז, המקשר בין נמל ניו יורק בברוקלין לבין סטטן איילנד ולו מיפתח ארוך יותר. לגשר שער הזהב היו גם המגדלים התומכים הגבוהים ביותר בזמן בנייתו.. טכנולוגיה פורצת דרך וכו' וכו'.
בשורה התחתונה – מרשים מאוד.
קילומטרים רבים הלכתי שם, כלל לחצות את כל הגשר (שמדובר באתגר לא קצר וגם די קר..)

ממשיכים לעיר עצמה – לרחוב לומברד.
רחוב לומברד הוא רחוב ארוך למדי בסן פרנסיסקו, ששמו התפרסם בזכות קטע אחד ממנו, יחיסת קצר, הנמצא ב"גבעה הרוסית" (Russian Hill). קטע זה מדגים את הטופוגרפיה הייחודית לעיר, הבנויה על גבעות תלולות, והוא תלול במיוחד (קרוב לשלושים מעלות), וכולל שמונה פיתולים חדים.
גם במקטע הרחוב הזה הייתי לפני 22 שנה אולם אז הלכתי אותו ברגל. הפעם עם רכב !! איזה שוס !!



נסיעה זריזה למגדל קויט הממוקם בשכונת טלגרף שבעיר. המגדל מתנשא לגובה של 64 מ' וממנו ניתן להשקיף על החלק הצפון-מזרחי של העיר הכולל את רוב האתרים המפורסמים של העיר. עד שהגעתי המגדל כבר היה סגור, אולם הנוף מהגבעה עצמה מרשים לא פחות.

את הערב הספקתי לסיים בפישרמנ'ס וורף (רציף הדייגים) – הנקרא גם רציף 39 (Pier-39),כולל את רציפים 39-43 באזור המרינה המתויר של סן פרנסיסקו. האזור כולו מלא במסעדות, חנויות ואתרי בילוי הפזורים לאורך החוף. מלא חיים. מלא אנשים. מלא כיף. מזכיר לי מעט את נמל תל אביב שלנו…..

בין עבודה, פגישות, סיכומים ומסמכים הצלחתי ליצר מעט שעות חופשיות.
ערב אחד, פוגשים את שחר (והנוכחית באותו הערב) לארוחת ערב בשכונת Mission המגניבה. באופן כללי, סן פרנסיסקו מייצרת תחושה מאוד לא מלחיצה. מאוד לא ניו יורק. לא תל אביב. בניינים יחסית נמוכים, שקטה, נקייה. אין סטרס ברחובות. אולי אפילו משפחתית משהו. קצת מזכירה את גבעתיים….
ובלי קשר, כיף גדול לפגוש חברים בחו"ל !
ערב אחר, ארוחת ערב עם עודד.
וערב אחר נסיעה ארוכה לסניף הקרוב ביותר של וולמארט. איפה ? 50 קילומטר דרומה לפאלו אלטו. נסיעה מגניבה. נופים יפים, אזור כפרי, שלו. רגוע. רגוע עוד יותר מסן פרנסיסקו.
בדרך, עובד גם בסטנפורד. קמפוס שנראה יותר כמו קיבוץ אדיר מימדים מאשר אוניברסיטה יוקרתית.
תוך כי הסיבוב הממנוע בקמפוס, התחילה לנסוע אחרי מכונית מוזרה קצת. אני מתעלם. לאחר מספר דקות, אורות מהבהבים. אני ? עדיין מתעלם. לאחר מספר דקות נוספות, רעש של צ'קלקה. ואני ? ממשיך כרגיל, מתעלם. ואז, הצטרפה מכונית נוספת עם צ'קלקה. אז פה, חשדתי !
מסתבר, שעצרה אותי משטרת הקמפוס (וכן.. יש דבר כזה) על שוטטות ועל אי ציות לאורות מהבהבים. חוויה נפלאה ממש….

משהו אחד מדהים שלמדתי בנסיעה – ווייז שווים כל דולר ממליארד הדולר שגוגל השקיעה בהם. פשוט לא להאמין כמה האפליקציה הזאת גאונית. כן כן.. ברור שגם בארץ אני משתמש בה (אבל בעיקר לדיווחי משטרות ומצלמות), אבל בכבישים המטורפים של סן פרנסיסקו ? זה ממש Life Saver. איך נסעו פה לפני ווייז ??

היום האחרון היה לי יום חופשי. אז אמנם יום בלי לחצי עבודה כמעט, אבל הג'ט לג עדיין נוגס ברעבתנות בשעות השינה שלי.
קימה מוקדמת, כרגיל בסן פרנסיסקו כפי שכבר הספקתי ללמוד, השמיים מלאים בערפילי בוקר חורפיים ועושה דרכה לכיוון הנמל. המטרה – למצוא חניה. גם כזאת שתהיה חוקית, וגם כזאת שתעלה לי פחות מ – 100 דולר (!) ליום שלם.

תחנה ראשונה – הגשמת חלום ילדות. סיור באלקטרז !
האי אלקטרז, המרוחק כשני קילומטרים מסן פרנסיסקו, אירח על אדמתו המבודדת כמה מהפושעים המסוכנים של ארצות הברית, ובהם אל קאפונה. הכלא נחשב לאחד מבתי הכלא השמורים בעולם, היה חסין כמעט לחלוטין מבריחות של אסירים, ולכך סייע בידודו של האי המוקף מכל עבריו במימיו הקפואים של האוקיינוס השקט. החזקתו של הכלא נחשבה ליקרה מאד, משום שסגל הסוהרים ובני משפחותיהם התגוררו על האי. אי לכך הוחלט לסגור את שעריו ב-1963.

צפיתי בכל כך הרבה סרטיםעל אלקטרז במשך השנים, וקראתי כל כך הרבה מאמרים. על אל קפונה, איש הציפורים, הבריחות, ההיסטוריה וכו'. אבל מעל לכולם, כן כן, עומד הסרט הישן, אך עם זאת המוצלח מאוד ועם הפסקול המושלם, הפריצה לאלקטרז.
והיום, בשעה טובה ומוצלחת, לאחר שלפני 20 שנה רק צפיתי באי מרחוק, הגיע הזמן גם לטייל בו.
בדיעבד, מסתבר שהיה לי מזל ושהצלחתי לקנות כרטיסים מראש (לסיור הבודד שאכן היה זמין). מעבורת קצרה בשעת בוקר מוקדמת, ויאללה. דורכים על האי.

בהמשך, הגיע הזמן להגשים פנטזיה ישנה נושנה נוספת – נסיעה בקרונות הכבל.
מערכת קרונות הכבל של סן פרנסיסקו היא בראש ובראשונה מערכת להסעת נוסעים, אך עם השנים היא הפכה לאטרקציה תיירותית ולאחד מסמליה של העיר. המערכת מורכבת למעשה מקרונות בודדים, שנעים על פסי ברזל. לכל קרון נהג-מפעיל משלו, שתפקידו לחבר את הקרון אל הכבל הנע מתחת למסילה. הרכבת מותאמת במיוחד לרחובותיה התלולים של העיר, ותחנותיה ממוקמות בצמתי רחובות בהם הקרקע מישורית. הנוסעים על הקרון יושבים בתוכו או נתלים מבחוץ משני צידיו.
היום נותרו כ – 3 קווים בלבד, וכמובן שקהל היעד העיקרי, אם לא היחיד, הוא תיירים. שעה ורבע של עמיד בתור, ופרידה מ – 6 דולרים, הסתיימו בחווית נסיעה בעמידה, תלוי מחוץ לקרון במשך כ – 20 דקות, ובכאבי שלא ניתן להתעלם מהם ביד. אבל, חוויה שווה 🙂

פירמידת טרנסאמריקה – גורד השחקים המזוהה ביותר עם העיר

פירמידת טרנסאמריקה – גורד השחקים המזוהה ביותר עם העיר.

קצת תמונות

אמצע חודש מרץ 2014. נסיעת עבודה עמוסה בפתח. שבוע שלם בניו יורק, פילדלפיה, בוסטון ואיסטון. כן, יש עיר כזאת.
הרבה מאוד פגישות עם לקוחות, נסיעות ללא סוף, אבל גם זמן פנוי בין לבין שבו ניסיתי להספיק לדחוס כמה שאפשר.
למעשה, זאת פעם שלישית שלי בניו יורק. בוגר יותר. מבוגר יותר. אך עם זאת עדיין עם רעב לראות ולחוות.
פעם אחרונה הייתה לפני כמעט 10 שנים. סוף הטיול הגדול, אחרי חצי שנה בדרום אמריקה. מוצ'ילר. שיער ארוך. ילד.

הפעם ? טיסת לילה, 001 (הטיסה הכי מגניבה שיש). ונחיתה בניו יורק עם עלות השחר. יום ראשון. מונית. קו הרקיע מתגלה. פתאום התווסף מגדל חדש וגבוה. התארגנות במלון ויאללה, יש המון מה להספיק ביום הפנוי הזה.

אז דבר ראשון – הארלם. כנסיית גוספאל בהארלם.
מדובר בסוג של השלמה מהטיול הקודם. כבר אז רציתי לקפוץ לכנסייה, אבל לא ממש יצא.

ממשיכים מכאן – שוק הפשפשים בצ'לסי Hell's Kitchen.

ומכאן, לשוק פשפשים נוסף – הפעם השוק של ברוקלין.

ממשיכים

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול בניו יורק, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול בניו יורק

קצת תמונות

פוסט קודם – ברזיל סיכום מדיני

"כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה
עולים, יורדים, חוזרים, עולים לאמריקה… "

איפה הייתי בארה"ב ?

מפת ארהב (USA Map)

ניווט מהיר

View ארהב USA in a larger map

קצת תמונות

פיקאסה

פליקר

פוסט הבא – ניו יורק

פוסט קודם – ניו יורק 2

ניו יורק מגניבה. רציתי לסיים את הטיול בני יורק. להסתגל לתרבות המחודשת. להיות בברודווי. להכיר את מנהטן. לאו דווקא לטייל. פשוט לחוות.
בתכלס – היה מגניב.

לדבר מחדש אנגלית. זוועה. האמת היא שאני מעדיף להישאר עם הספרדית. בתכלס – זה לא כל כך קשה.
ניו יורק. נו. 90 אחוז מהאנשים פה היספנים. במקדולנד. בחנויות. ברחובות.
הייתי בהארלם. רציתי לקנות משהו באיזה דוכן. "כמה זה עולה ?" שאלתי. הבחור לא הבין.
נו. עברתי לספרדית. או אז הוא הבין. מסתבר שהבחור מפקיסטן. היה לו יותר קל ללמוד ספרדית מאשר אנגלית. קטע מטורף.
זה כמו בארץ. שהעברית זו שפה שנייה, אז אצלם האנגלית.

מתישהו כתבתי שהאינטרנט זה ביחס ישר לקידמה של המדינה. ככל שהמדינה מתקדמת יותר, יש פחות אינטרנט. כושילאוחתוק איתם !! אינטרנט אחד. אחד בכל מנהטן ! בטיימס סקוור. אה, בסוף בסוף מצאתי אחד גם בהארלם.
הכל מסודר פה למשעי. חבל על הזמן. מאורגן. מנוהל. מקומבץ. על פי נהלים. על פי חוקים. לכל דבר פה יש חוקים. אסור לאכול באוטובוס. אסור לשבת על המדרגות. אסור לירוק. אסור לעשן !!!
בפאבים, דיסקוטקים אסור לעשן. איזה קטע זה. חוזרים מפאב חשוך, והבגדים לא מסריחים. אפשר להימנע משלוח אותו בדרך המהירה למכונת כביסה עם נוזל כביסה ריחני במיוחד. אם בפרו בחיים לא היינו מוצאים נייר טואלט בשירותים, ובדרך כלל אפילו לא קרש, אז פה אין מה לדאוג. סבון ידיים הכי ריחני בעולם אפילו יחכה לנו. אפילו בשירותי התחנה המרכזית.

כל הרחובות כאן זה תצוגת אופנה אחת גדולה. נראה, כאילו הניו יורקים פשוט יצאו ממסלול של FTV. הכל אופנתי. בצבעים מתאימים. מעוצב כמו שצריך. זהו. זה העניין. הכל מעוצב פה. כל חנות, אפילו הכי קטנה, מעוצבת.
המקצוע הראשי פה – זה או שוטר, או מעצב פנים. ובאמת, שהרוב – פשוט יפה.

וזהו. כאן זה נגמר. הטיול הגדול. חוזרים הביתה. אין עוד מדינות. עוד חוויות. לפחות לעת עתה. שלום ובי.
אבל בשורה התחתונה – מגניב פה מאוד !

קצת תמונות

פיקאסה

פליקר

פוסט קודם – וושינגטון

אז אחרי יומיים אינטנסיביים ביותר בוושינגטון חזרתי בליל מאוחר לניו יורק.
עוד מוזיאון – לאומנות מודרנית.
עוד סריקת רחובות אינסופית. הארלם, גריניץ' ויליג', איטליה הקטנה – באמת שכמעט הכל.
מדיסון סקוור גרדן, וושינגטון סקוור גרדן, יוניון סקוור גרדן, NYU, Colombia…

וכמובן עוד מופעים !
XXXX – קומדיה נחמדה. לא הפקה מדהימה ומרגשת – אבל זאת הייתה בדיוק המטרה של המופע. צחוקים של שעתיים ותו לא.
היפה והחיה – מ-ד-ה-י-ם. חבל על הזמן. אין. אין על דיסני. פשוט אין. ברמת המושלם.

סיור קטן בנמל של מנהטן. כמו של תל אביב. מליון מסעדות. בתי קפה. קניון. חביב.
מה שכן – הלכנו לראות תערוכה. שמה – גופות. הההםםם…נשמע מעניין. אז מה הקונספט ?
חבורה של פסיכופטים בעלי יצר סקרנות משודרג מאוד, החליטו לחקור, ולהציג לעולם שנפשו (חלקו לפחות) העדינה, את ממצאיהם.
הם פשוט לקחו עשרות גופות – כאלה של בני אדם, והחליטו להציג אותם בכל צורה כלשהי שניתן להעלות על הדעת לכלל עיני הציבור.
הגופות משומרות. נמצאות חשופות לחלוטין, למרות שאסור לגעת. מי רוצה לגעת לעזאזל ???
המקום בהחלט נראה כמו החלום הרטוב ביותר של ד"ר היס מהמכון לרפואה משפטית.
אקיצר, ניתן לראות איך עמוד השדרה בנוי עד החוליה הקטנה ביותר, אונות המוח, השרירים, אברי המין – ההההכככלללל !. פשוט הכל.
מי תקועים ומשופדים שם על המדפים ? ים של סינים. כאלה שהחליטו לתרום את עצמם לפרוייקט הדפוק הזה. לתרום ? לכו תדעו מה בדיוק היה שם….
נו. מזל שיש מליארד סינים בעולם. 30 פחות ? בקטנה….
האמת ? מעניין. בהחלט מעניין. אבל ? מסריח. חבל על הזמן. איך שנכנסים לתערוכה, הריח מכה. ריח המוות. הגופות. ריח מגעיל. באמת שמגעיל. אבל – גם אליו מתרגלים. מדהים כמה מהר אפילו.
אסור לצלם שם. כלום. הצילום היחיד שיש – זה מהלוגו של התערוכה, שמציג בדיוק, אבל באמת בדיוק את מה שרואים בתערוכה. ג-ו-פ-ו-ת.

גב…

מה עוד ?
Stomp – חביב מאוד.
מסעדות, פאב. בראנצ'. לא רע בכלל.
תצפיות על גשר ברוקלין, הנמל, וכמובן – הליכה לילית מוארת לאורך גשר ברוקלין. קו הרקיע הפגום של ניו יורק.
ומה עוד ?
זהו נראה לי….כאן בעצם הגיע הסוף.
קמים. אורזים. מפנים את הדירה. סיור בזק אחרון ממנהטן, פרידה, צילומים אחרונים, תחילתה של תוגה חדשה, וזהו. זמנו של JFK הגיע….

ריקוד ברייקדאנס ברחוב

גשר ברוקלין ואנחנו

הכיכר הכי מגניבה בעולם

הכיכר הכי מגניבה בעולם

הרחוב הכי מגניב בעולם

החוף. אבל זה כבר שלנו. תל אביב

פוסט קודם – סיכום מדיני

פוסט קודם – ניו יורק

רציתי לקפוץ ליומיים לוושינגטון.
האמת – בגלל שרציתי לראות את מוזיאון השואה. כן כן. עוד מוזאון. גם בוושינגטון כבר הייתי. אבל המוזיאון נפתח שנה אחרי…
ופעם ראיתי ראיתי כתבה שממש אימבצה אותי להגיע. אז הגעתי.
אז השכמתי מוקדם והגעתי. יום שלם ביליתי שם. האמת – היה מרשים ביותר.
בערב – לילה אחרון בהוסטל באמריקה. לפחות לעת עתה. וכמובן – פוגשים ישראלי. אפילו אחד שהכרתי. עדיין, אחרי 7 חודשים של טיול זה מדהים אותי.

ביום השני עשיתי טיול נוסטלגי.
עוד מוזיאון. האוויר והחלל. מגניב. גם בו פעם כבר הייתי. אבל, כך נראה לי לפחות, עכשיו נהניתי הרבה הרבה יותר.
וסיבוב ארוך ארוך של כל המונומטים שלהם. וברוך השם – יש לא מעט בכלל. וושינגטון, רוזוולט, ג'פרסון, לינקולן, ויאטנם, מלחמת העולם השנייה ועוד. הם בהחלט יודעים לבנות אנדרטאות.

המחט של וושינגטון

הבית הבן

המחט של וושינגטון והבניין

המחט של וושינגטון, דגל ואנדרטת מלחה"ע 2

פוסט קודם – בחזרה לניו יורק