ספט 17

ברלין & וורשה

נכתב על ידי בקטגוריה גרמניה, פולין

טוב. אז הפעם מדובר בנסיעת עבודה.
בניגוד לנסיעות העבודה הקודמות שלי, המטרה הפעם היא לצמצם את זמן החו"ל למינימום האפשרי. הכי מינימום שאפשר, אך שיאפשר עבודה נאותה.
המטרה – ביקור של 3 לקוחות. היעד – ברלין וורשה. העונה – קיץ. בפועל, מדובר באחד השבועות החמים ביותר באירופה השנה. כמות הלילות – 3 (תלוי אם סופרים את טופס ההוצאות ואת ה – PER DIEM או את אישתי שתחייה שמחזיקה בדעה שמדובר ב – 5 לילות).

המראה בטיסת אל על של אחר הצהריים ביום שרבי תל אביב. מונית לטרמיל 1. 1 ? לא 3 ? אז זהו שכן. טיסת אל על UP, בטרמינל המשופץ קוסמטית. וואו.. כמה זכרונות והבזקי דה ז'ה וו מן העבר הרחוק. כל כך הרבה טיולי ילדות העברתי פה.
מדובר אבל באמת בשיפוץ קוסמטי. מדהים שככה היה נראה בעבר ה"נתב"ג" הרשמי. כל כך קטן. מתוכנן לא משהו. ומה זה לעזאזל מרצפות השומשום החומות המזעזעות האלו ??

כרגיל באל על, הטיסה מתעכבת. ניסיתי לדלות מזכורני העייף מתי זכיתי לטוס עם אל על בזמן.
נחיתה בברלין באיחור. בשעת לילה מאוחרת. רכבת. ועוד רכבת. ופתאום קו הרכבת שלי נקטע באמצע. אז צריך להחליף עוד רכבת. בקיצור – הסתבכתי מאוד עם הרכבות. באופן כללי, התחושה הייתה אירונית משהו. אם יש מקום בו אתה לא רוצה להסתבך עם רכבות זאת גרמניה…

מגיע באפליה ל – Hakeshar Market ומשוטט לי עד שמצאתי את המלון הדירות שלי. וואו ! איזה חתיכת מלון !! adina apartment hotel. שווה בטירוף. חדר ענק. לא חדר, כי אם דירה. המרכז המרכז של העיר. לובי מגניב. בקיצור – הכל סבבה.
לילה קצר והבוקר הגיע. מסיבה לא ברורה, שינה טרופה. איזה פספוס. לילה לבד במלון. בלי ילדים. בלי צרחות בלילה. בלי ליעד שכמה כל שעתיים – שלוש להניק. ובכל זאת – שינה קקמקייה וקצת טווח.

שמש חורכת את השמיים. השבוע הכי חם באירופה כבר אמרתי ?
שיחת ועידה מוקדמת עם אוסטרליה, וכמה מיילים שצריך לעשות. וזהו – ויש לי 6 שעות לחוות את ברלין. מה אפשר להספיק ב – 6 שעות ? מסתבר שלא מעט.
מיקום המלון – מיקום מדהים מדהים מדהים. 50 מטר מכל לקוח אותו עלי לבקר, ומרחק של כ – 2 קילומטר משער ברנלדמט. אז יאללה. יוצא לדרך. בשעה 10, סיור הליכה חינם במרכז העיר.

כרגיל, מאז שלמדתי את הטריק, אין עיר בה אני מפספס את סיורי ההליכה החינמיים. מדובר תמיד בסיורים מעולה. מדריכים צעירים, אקטיביים. סקרניים, ומלאי ידע. סיורים שמאמל"קים את העיר (בהתאם לנושא). פשוט נפלא.

כמה מילים על שדות התעופה של ברלין. תכלס, מה הקטע שלכם ? עברתי בשני שדות התעופה של ברלין (אמור להיות שדה חדש בעיכוב של כבר כמה שנים. סוג של נתב"ג 2000), ויחסית לעובדה שמדובר בפאקינג גרמניה, המדינה שמחזיקה את כל היבשת על הכתפיים שלה, אז אתם מחזיקים שני שדות תעופה, שיחסית אליהם, אפילו שדה דוב נראה כמו פאר יצירה של מיכאלאנג'לו.
מדובר באוסף של האנגרים מעפנים, חסרי מיזוג, חסרי עיצוב, חסרי תכנון, שנותנים תחושה שאמנם נחתתי באירופה, אבל כנראה הגעתי לטיראנה שבאלבניה במקום לברלין. הזוי לחלוטין.
ממתין לטיסת הפנים שלי לוורשה, וכמובן שאין בכלל מקומות ישיבה. מקומיים בני 80 פשוט מתיישבים על הרצפה בסוג של צריך רותח מחום. הזייה שדה התעופה הזה. פשוט הזייה.

עיכוב של אלוהים יודע כמה שעות, עם חברת התעופה air berlin (ששבוע אחרי הטיול בדיוק הגישה בקשה לפשיטת רגל), הגעתי לוורשה. בדיעבד, יכולתי פשוט לקחת רכבת מברלין עד וורשה והייתי מרוויח שעה. ראבק.
שדה התעופה של וורשה היה נראה מוכר במעט. זכרון עמום מהנסיעה הקודמת.
הפעם, במקום מונית, לקחתי רכבת למרכז העיר. חוויה שונה. 7 תחנות ויוצאים החוצה לרחוב.

וואו !!! איזה דה ז'וו !! איזו חוויה כיפית ! אמנם עברו כולה 3-4 שנים אבל נראה כאילו שום דבר לא השתנה במרכז העיר.
יוצאים מתחנת הרכבת והמראה הראשון שכמובן רואים – את השמוק של סטלין (מוזיאון המדע). וכמובן, הקניון שליד המלון, H&M, וכמובן – המלון המהמם שלי בוורשה. איזו תחושה כפית לחזור ! אמנם לבד, אומנם מבוגר יותר, אמנם לזמן קצר יותר, אבל עדיין – תחושה נפלאה.
תחושה של היכרות. בכל טיול אותו עשיתי, התחושה היא אותה תחושה. תחושת המוכר. תחושת ה"מעניין מה יהיה שונה הפעם". תחושה שלא צריך עכשיו להתחיל הכל מאפס. פשוט תחושה טובה.
לצערי, הגעתי כבר בשעת ערב מאוחרת, אז החושך כבר די שלט באוויר. אז הליכה קצרה למלון המוכר (והמטורף), התאפסות זרירה, ויוצא להסתובב.
לילה. חשוך. לבד.

הנסיעה הנוכחית לוורשה הינה בקיץ. חום אימים במהלך היום. נעים בערב.
הנסיעה הקודמת – פברואר. שלג ברחובות. קור נוראי. איזה שוני.

הספקתי להגיע שוב לכיכר העיר העתיקה. הליכה ארוכה ארוכה ברגל. לפני 4 שנים, הגענו בלילה. כפור. שלג. מסלול גדול של סקי על קרח במרכז הכיכר. כמה משוגעים לדבר (AKA – פולנים שרגילים למזג אוויר) גולשים על הקרח. ואנחנו ? רועדים מקור, ובעיקר רוצים הביתה.
הפעם, חמים. המון מסעדות ובתי קפה פושטים על הכיכר. כל כך הרבה חיות. מדהים.

באופן כללי, כל הביקור הזה הוא דה ז'וו על דה ז'וו. ממש ריבית דה ריבית.
גם הפעם, בדומה לאז, השכמתי ב – 6 בבוקר ורצתי לבקר את שארית חומת הגטו שנמצאת במרחק קצר מהמלון.

למחרת בבוקר, הפגישה עם הלקוח. היינו אמורים להיפגש במשרד מחוץ לוורשה. בלילה, הלקוח כותב – קבל ביטול. יש לי סידור בעיר. בוא נפגש באיזה בית קפה ממש במרכז. 1.5 קילומטר מהמלון. ההםם. מרחק היוני לעשות ברגל, אבל עם חולצת ומכנסיי דוואין ובחום המטורף הזה ? לא נעים להגיע מזיע כמו אחרי סובב תל אביב. אז לקחתי מונית, וכמובן שהקדמתי בחצי שעה.
הבחור הגיע, והציע שנלך לאכול בראנץ פולני. נו מילא. "אתה תלמד אותי אוכל פולני מהו ?" תהיתי לעצמי.
העניין הוא, שבוורשה, כל מסעדות נפתחות רק בשעה 11. ועכשיו ? 10 ! רמחא לצלן. אז עברנו מסעדה, ועוד מסעדה. ועוד מסעדה. ואני עם תיק על הגב. לפטופ. מטען. מחברת. חולצת דוואין. וחם !!
בסופו של דבר, אחרי שהבחור עשה לי ס"ד על רוב המסעדות במרכז העיר, מצאנו את עצמו מכתתים רגלינו (בעיקר אני כיתתי) להארד רוק קפה. איזה רטרו… ומה מיקום הסניף ? 125 מטרים מהמלון שלי. איזה בזבוז…

4 שעות של פגישה איכותית הסתיימו, ואצתי רצתי להתפשט מבגדי הבר מצווה ועולה על ב'.
6 שעות חופשיות בעיר לפני.
גם פה, הזמנתי מראש סיור הליכה בעיר. אולם, הייחתה לי שעה פנוייה והחלטתי להשלים חוסרים מהביקור הקודם. החוסר העיקר – המוזיאון היהודי בוורשה.
המוזיאון – הוא לחלוטין לא מוזיאון שואה. הוא מוזיאון המציג את ההיסטוריה היהודית של יהדות פולין מראשיתה (באזור המאה ב – 12) ועד היום. המוזיאון נמצא ממש מול האנדרטה לזכר גיבורי גטו וורשה של רפפורט.

בביקור הקודם,

מלחמת העולם השנייה באופן כללי, והשואה בפורט, עוטפים את וורשה ועוברים בה בחוט השני. פשוט אי אפשר להימנע מזה או לברוח מזה. גם סיור הליכה ביער, תמים לכאורה, תמיד יובל אותך בסופו של דבר לאנדרטאות, אתרי זכרון, וציוני מיקום ודרך הקשורים למלחמה/שואה/יהודים/כל התשובות נכונות.

כל החוויה של וורשה הייתה כל כך שונה בגלל מזג האוויר. וורשה בקיץ היא כל כך שונה. כל כך מלאת חיים. וורשה בקיץ היא כל כך לא… היא לא פולין !
השמש קופחת במרומים. בלי סוף תיירים. בלי סוף ישראלים (!). הרחובות מלאים בפולנים. מסעדות. בתי קפה. הכל כל כך מלא חיים ושוקק. יש סאבווי חדש מהמם.
היא נראית כל כך הרבה פחות מאיימית. פחות קודרת. פחות.. פחות שואתית.
מתישהו אני חייב לחזור לביקור אמיתי. בלי עבודה. ביקור נטו. עם ליעד.

השאר תגובה


© 2021 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.