את היום האחרון שלנו בפיליפינים בילינו בהר הגעש טאאל.
טאאל הוא הר געש מורכב פעיל השוכן כ-60 קילומטרים דרומית למנילה. ההתפרצויות ההיסטוריות של הר הגעש התרכזו בוולקנו, אי השוכן קרוב למרכז אגם טאאל, אגם הממלא חלקית את הקלדרה המכונה קלדרת טאאל. הקלדרה נוצרה בהתפרצויות געשיות פרהיסטוריות רבות עוצמה בין 140,000 לפנה"ס ל-5,380 לפנה"ס.
הרעיון העיקרי באטרקציה הינה שיט בסירה למרכז האגם, טיפוס על לוע הר הגעש באמצעות סוג של שילוב בין סוס לחמור ממש קטן, ואז, על הפסגה, רואים את האגם שנוצר בלוע הר הגעש עצמו. אטרקציה חביבה, אבל תכלס מדובר במלכודת תיירים טיפוסית.
תיאור המקום נשמע הרבה הרבה יותר מרשים מהנוף עצמו שהיה אפעס די מאכזב. הראות הייתה לא משהו, ערפילים ללא סוף, שמיים מעוננים, ואווירה לא מרשימה מידי.
הדרך לפסגה עצמה מאופיינת בהמון ירוק, המון עצום של תיירים, חמורים וחאמרים מקומיים שמריצים את החמורים במעלה ההר, וכמה סדקים באדמה שמהם עולה עשן וולקני. שוב, עדיין לא מרשים מידי. קשה לי להסביר למה, אבל התמונות שראיתי לפני הטיול היו מרשימות הרבה הרבה יותר.
עולים לטאאל, פיליפינים
הר הגעש טאאל, פיליפינים
וככה, בתמונות שרצות באינטרנט, הר הגעש נראה ביום בהיר וטוב מתצפית מגניבה :
הר הגעש טאאל, פיליפינים
מה שכן, היום התחיל להתמלא תוגה… תוגת עזיבה…
אז דאגנו למלא את התוגה בהרבה מאוד בננות ואננסים שיש פה בכל שוק דרך טיפוסי, וממשיכים להתפטם בפירות מעולים. שנייה לפני שהכל ייגמר… שלפחות יישאר טעם טוב בזכרון…
בננות בטאאל, פיליפינים
אוראנגאוטן, מנילה
חוזרים למנילה, ביקור בשוק פח כלשהו במנילה של הרבה מאוד ג'אנק מקומי, מקומיים, פחים שבורים, ביוב שזורם וכל זה במרחק יריקה משיכוני היוקרה של מנילה. כשחושבים על זה, בדיוק כמו אצלנו. נווה שאנן ופארק צמרת. אין ממש חדש תחת השמש…
וזהו, קפיצה חזרה קטנה לסין. קניות אחרונות בסין, ויאללה הביתה. בחזרה למציאות. 🙁
שוק פח, מנילה