פוסט קודם – עמק סוצ'ה והמערות

אני אתחיל מהסוף של ונציה – מהמם ! מהמם ! פשוט מהמם !
עכשיו אפשר לחזור להתחלה.

באופן כללי הטיול הזה, בניגוד לכל הטיולים שעשיתי אי פעם, כולל הטיול הגדול לדרום אמריקה, פשוט לא היה מתוכנן.
כרטיסי הטיסה נקנו שבוע לפני המועד (וגם עלו בהתאם..), רשימת היעדים הוכנה בחופזה, ימי החופש קוצרו, ובאופן כללי הספונטיות שלטה בשבועיים האלה. מגיעים ליעד מסוים, רואים אם נחמד, ומחליטים אם נשארים או ממשיכים.
כבר לפני הטיול שמענו שוונציה קרובה לסלובניה, הוויז תמך בגרסה הזאתוהיות והטראק לטריגלאב בוטל באיבו, החלטנו לבקר בונציה.
אישתי היקרה אמנם הייתה כבר בונציה בעבר, אולם עבורי זאת הייתה חוויה ראשונית מהשורה הראשונה. ואיזו חוויה !.

אז עזבנו את סלובניה, מעבר גבול זריז דרך ההרים, נסיעה שהתארכה מעבר למתוכנן (הכבישים באיטליה פחות טובים ומשמעותית יותר עמוסים) ומגיעים לוונציה. היות ועשירים אנחנו עדיין לא אז ישנו בפרברי העיר על היבשת, ולמחרת תפסנו אוטובוס לארכיפלג ונציה ליום ארוך וגדוש.

תכלס, ביום הזה למדתי פשוט המון על ונציה. פשוט המון.
דבר ראשון – מדובר באיים ! 118 ליתר דיוק.
המרכז ההיסטורי של ונציה בנוי מבנים על יסודות מכלונסאות עץ שנבנו על 118 איים, המקושרים ביניהם בכ – 400 גשרים. בין האיים עוברות כ-170 תעלות מים, שהשיט בהן הוא אופן התחבורה העיקרי בעיר.
פתחנו את הבוקר בטיול מאורגן חינמי. כרגיל בערים, אנחנו מצטרפים לטיולי החינם של הסטודנטים. הטיולים האלה פשוט תמיד מוכיחים את עצמם כמוצלחים ביותר.
עוברים בין הסמטאות, הרובע היהודי, רובע הסטודנטים, טיפים על הגונדולות (היקרות להחריד) ולומדים המון. בקיצור, זה תמיד מוצלח.

כ – 20 מליון תיירים פוקדים את העיר בכל שנה ואין ספק שהדבר ניכר בכל פינה. פשוט אינספור תיירים. המוני ישראלים. עברית מסביב ללא סוף.
בלילה, נראה כאילו העיר שוממת לחלוטין. מעט מאוד אור ברחובות. רוב התאורה הינה תאורת החנויות. הבתים – אפלים. נראה כאילו הם נטושים ברובם. כמעט כמו מגדלי היוקרה בתל אביב. דירות רפאים בשל יוקר המחייה.

מסיכות. כל העיר עמוסה בחנויות שמוכרות מסיכות אמנם הפסטיבל בעוד כמעט חצי שנה, אולם המסיכות כבר מזמן חצו את גבולות הזמן המקורי.

מסכות בוונציה, איטליה

ונציה יקרה מאוד. זה ידוע. עיר כל כך תיירותית תמיד תהיה יקרה. אולם נראה כאילו המחירים פה באמת איבדו כל פרופורציה.
נושא אחד באמת מוגזם – גונדולות.
גונדולה היא סירה מסורתית צרה וארוכה עשויה עץ, המאפיינת את ונציה ומשמשת כאחד מכלי התחבורה הנפוצים ביותר בתעלותיה המלאות מים שאינן מאפשרות תנועה בכלי רכב יבשתיים.
במהלך המאה ה-18 היו בוונציה כמה אלפי גונדולות. כיום ישנן רק כמה מאות, שרובן מושכרות לתיירים וחלק קטן מהן בשימוש פרטי או משמשות כמונית שירות עבור תושבי ונציה. עד סביבות סוף המאה ה-19 היו הגונדולות נפוצות מאוד בוונציה, אולם מאז החל מספרן לרדת עקב שימוש בסירות מנוע. כיום שטים בגונדולה לעתים קרובות לאו דווקא תושבי ונציה החפצים להגיע מנקודה מסוימת לאחרת אלא תיירים הרוצים להתרשם בדרך זו מיופיין של תעלות ונציה.
את הגונדולה משיט אדם שזהו עיסוקו הבלעדי – הגונדולייר. הגונדולייר עומד באחורי הסירה ודוחף ומושך את המשוט היחיד. מקצוע זה הוא באופן מסורתי מקצוע גברי, ולראשונה הוסמכה אישה לתפקיד זה בשנת 2010.‏
והמחיר ? 100 יורו לחצי שעה. 100 יורו. פאקינג שיט.
בזכות המדריכה שלנו מהבוקר, גילינו שניתן לחצות את התעלה הגדולה באמצעות גונדולה, שיט של 3 דקות תמורת 2 יורו בלבד. נו… שיטה מעולה לצאת ידי חובה בונציה 🙂

משיט גונדולה, וונציה, איטליה

תעלות בוונציה, איטליה

פקק תנועה, וונציה, איטליה

גונדולה, וונציה, איטליה

וונציה, איטליה

וונציה שוקעת, איטליה

כמה מילים לגבי הרובע היהודי בוונציה.
הגטו היהודי בוונציה (איטלקית: Ghetto Ebraico di Venezia) הוא אזור ברובע קאנארג'ו בעיר ונציה שבאיטליה. מאז המאה ה-16 שימש הגטו כאזור מגורים ליהודי ונציה. הגטו הוא רובע המגורים היהודי מהעתיקים בעולם הקיימים עד ימינו, והמונח "גטו" ששימש לתיאור שכונה יהודית נגזר משמו האיטלקי של הרובע.
מקורו של השם אינו ידוע במלואו, אך הוא נובע כנראה מכך שבסמוך לגטו היה בית יציקה (באיטלקית: ג'טו). האפיפיור פיוס הרביעי השתמש בשנת 1562 בפעם הראשונה במילה גטו לתיאור רובע יהודי סגור. מאוחר יותר השתרש כינוי זה בשפה ומאז הפך למונח רווח לכל רובעי היהודים באירופה ובעקבות כך לכינוי לרובעי מיעוטים בכלל.
למעשה, בגלל ונציה קוראים לגטו – גטו.

בשל מגבלת המקום בגטו וריבוי תושביו, הבניינים נבנו לגובה חריג בנוף הוונצני, לעתים עד תשע קומות. בתי המגורים הללו בולטים בגובהם בוונציה עד היום. למעשה, "גורדי השחקים" היחידים בוונציה הינם בניינים של יהודים שנבנו בגטו.
כמו בכל ונציה, הבנייה כיום בגטו מבוצעת תחת פיקוח הדוק של השלטונות, וכל חריגה גוררת סנקציות חריפות. בין השאר קיימת הוראה ששלד הבניין, יהיה גובהו אשר יהיה, יהיה בנוי רק מקורות עץ וזאת על מנת למנוע נטייה של המבנה, שיסודותיו הם קורות עץ, השקועות בלגונה של ונציה. בגטו יש רק מעלית אחת, שנבנתה בשנים האחרונות‏. אין ספק שטיפוס של 9 קומות ללא מעלית הינו משימה מאוד מאתגרת.

גורד שחקים, וונציה, איטליה

כיום בגטו קיימת קהילה לא קטנה של יהודים, בית חב"ד, גן ילדים ומוסדות ייהודיים נוספים.
בכיכר המרכזית של הגטו, ליד בית האבות, מצוי קיר ועליו תחריטי נחושת, המתארים את גורלם של יהודי ונציה בשואה.

קיר הזכרון בגטו היהודי, וונציה, איטליה

בערב בילינו, או יותר נכון אני בעיקר בילתי ואישתי סבלה בסוכה המקומית של בית חב"ד.
בית חב"ד הקימו אופרציה יפה מאוד של סוכות, הן ליהודים המקומיים וכן לתיירים ישראלים. באמת שלא ברור לי למה, אבל שנים על גבי שנים יש לי פטיש לציון חגים יהודיים בחו"ל. מעניין על איזה תיקון הנושא הזה מנגן לו…

ארבעת המינים, וונציה, איטליה

וזהו ! ירד החושך על ונציה. אני חייב לציין שהעיר לא ממש מלהיבה בשעות החשיכה ולא נראית אטרקטיבית מידי. עולים על האוטובוס חזרה למלון וזהו.
ואם נחזור להתחלה – של ונציה – מהמם ! מהמם ! ונציה פשוט מהממת !

ונציה, איטליה

פוסט הבא – פיראן והחוף הסלובני

"היא תאיר שם בחושך לכל משברך
היא תצית בך שמש אף יותר
היא תשלח לך שקט מערבות הבלקן
שוב גלגל אל הנצח כמו מכתב בבקבוק"

אז החגים האהובים והטובים הגיעו. השגרה רגילה של השנים האחרונות של לבחור יעד לקראת תשרי.
הרצון המקורי היה אתיופיה. כרטיסי טיסה הוזמנו, ימי חופש אושרו, טראק תוכנן, טיולי ג'יפים הוזמנו. כל הטוב של אתיופיה. בקיצור, הכל היה סגור. ואז פתאום שינוי מפתיע לטובה בתוכניות.
דמי ביטול. בוחרים יעד חדש. מערבי יותר. רגוע יותר. עם רכב. כמו גדולים. שינוי מהותי. קטע.

ניווט מהיר

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של 5 ימים במלטה, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל טיול בסלובניה קרואטיה

קצת תמונות

פוסט הבא – לובליאנה

הרבה הפתעות יש בחיים, כשבמקרה הזה מדובר בעבודה.
נסיעה בהפתעה לסן פרנסיסקו, ל – 4 ימים בלבד בדיוק בסופו של ברנינג מן 2014. הםםם.. בדיעבד אולי חבל שלא ידעתי על ההפתעה מראש. נגיד, חצי שנה מראש…
אז אמנם מדובר היה ב – 4 ימים עמוסים ומלחיצים מאוד מבחינת העבודה, אולם אין שום סיכוי שאפספס הזדמנות, אפילו אם מדובר בהזמדנות של מספר שעות בודדות, לטיול בעיר.

מסתבר שטיסה לסן פרנסיסקו הינה עינוי לא קטן. טיסת 001 של אל על בחצות לניו יורק, מעבר דרכונים, ביקורת גבולות, איסוף מזוודה, מעבר במכס, מליון אנשים בתור ורק שעה וקצת לסיים את התהליך, לעבור טרמינל, לעשות שוב צ'ק אין. בקיצור, סרט.
ואז, עוד טיסה. לא קצרה בכלל מסתבר. טיסה חדשה מאפס. 6 שעות ארוכות. רק שעכשיו הטיסה היא נטולת תזונה מינימלית, ועם שתייה המוגבלת לפחית לנוסע. פחית בודדה. מסתבר שאמנם מדובר בטיסת פנים, אף בפועל מדובר בטיסת לאו קוסט.

בקיצור, אחרי מסע לא קטן, נחיתה בצד השני של כדור הארץ. מקבלים את הרכב השכור (בחניה הפרטית עם השם שלי מעליו – איזה שירות זהב מעולה !!) ויוצאים לדרך.

נסיעה למלון העסקים, רענון קצר, וסיור מקדים ללקוח. המטרה – ללמוד את הדרך לקראת מחר. הבעיה – על ההתחלה טעיתי בדרך… פאדיחות. יש לי תחושה שזה עוד יחזור על עצמו.

מתאפסים. ויאללה, כמה שעות חופשיות של אור, מזג אוויר מדהים, שמש בשמיים הכחולים, עננות אין, והשילוב של הכל נשמע כמו זמן מעולה לפארק גשר הזהב ותצפית על הגשר עצמו. לחזור למראות שזכורים לי מלפני 22 שנה, אותו ביקרתי כילד בן 13 וחצי.

מפעילים את ווייז ונוסעים. בתחילת הנסיעה, הכבישים נראים גדולים מידי. רחבים מידי. ארוכים מידי. אולי אפילו מפחידים מידי. מחלפים ללא סוף. העליות המפורסמות של העיר. ומיד לאחריהן, מן הסתם, הירידות המפורסמות לא פחות.

וזהו. פתאום רואים את העמודים הכתומים מבצבצים בשמיים. איזה כיף ! פייר, מתרגש.
האזור מהמם. לא זכרתי אותו ככה.
המוני אנשים. יום חופש היום. מנגלים (שרק הזרים כהיי העור כמובן מתפעלים). אופניים. המוני תיירים. מדשאות. אלקטרז ברקע. מוקף בעשרות סירות מפרש. סוריאליסטי משהו.
וכמובן, הגשר.
וואלה, הוא ענק !
לא אלאה בפרטים רבים, אבל מדובר בגשר שבזמנו היה הגדול ביותר, אורכו של הגשר הוא 1,970 מטר, המרחק בין שני מגדליו הוא 1,280 מטר וגובהם 230 מטר מעל גובה פני הים. בזמן בניית הגשר המציאו נוהל בטיחות שכלל מתיחת רשת הצלה מתחת לגשר ועל כן רק כ – 20 עובדים מתו בזמן הבנייה. עד 1964 היה המיפתח שבין המגדלים הארוך ביותר מבין הגשרים התלויים, אך אז נחנך גשר וראזאנו נארוז, המקשר בין נמל ניו יורק בברוקלין לבין סטטן איילנד ולו מיפתח ארוך יותר. לגשר שער הזהב היו גם המגדלים התומכים הגבוהים ביותר בזמן בנייתו.. טכנולוגיה פורצת דרך וכו' וכו'.
בשורה התחתונה – מרשים מאוד.
קילומטרים רבים הלכתי שם, כלל לחצות את כל הגשר (שמדובר באתגר לא קצר וגם די קר..)

ממשיכים לעיר עצמה – לרחוב לומברד.
רחוב לומברד הוא רחוב ארוך למדי בסן פרנסיסקו, ששמו התפרסם בזכות קטע אחד ממנו, יחיסת קצר, הנמצא ב"גבעה הרוסית" (Russian Hill). קטע זה מדגים את הטופוגרפיה הייחודית לעיר, הבנויה על גבעות תלולות, והוא תלול במיוחד (קרוב לשלושים מעלות), וכולל שמונה פיתולים חדים.
גם במקטע הרחוב הזה הייתי לפני 22 שנה אולם אז הלכתי אותו ברגל. הפעם עם רכב !! איזה שוס !!



נסיעה זריזה למגדל קויט הממוקם בשכונת טלגרף שבעיר. המגדל מתנשא לגובה של 64 מ' וממנו ניתן להשקיף על החלק הצפון-מזרחי של העיר הכולל את רוב האתרים המפורסמים של העיר. עד שהגעתי המגדל כבר היה סגור, אולם הנוף מהגבעה עצמה מרשים לא פחות.

את הערב הספקתי לסיים בפישרמנ'ס וורף (רציף הדייגים) – הנקרא גם רציף 39 (Pier-39),כולל את רציפים 39-43 באזור המרינה המתויר של סן פרנסיסקו. האזור כולו מלא במסעדות, חנויות ואתרי בילוי הפזורים לאורך החוף. מלא חיים. מלא אנשים. מלא כיף. מזכיר לי מעט את נמל תל אביב שלנו…..

בין עבודה, פגישות, סיכומים ומסמכים הצלחתי ליצר מעט שעות חופשיות.
ערב אחד, פוגשים את שחר (והנוכחית באותו הערב) לארוחת ערב בשכונת Mission המגניבה. באופן כללי, סן פרנסיסקו מייצרת תחושה מאוד לא מלחיצה. מאוד לא ניו יורק. לא תל אביב. בניינים יחסית נמוכים, שקטה, נקייה. אין סטרס ברחובות. אולי אפילו משפחתית משהו. קצת מזכירה את גבעתיים….
ובלי קשר, כיף גדול לפגוש חברים בחו"ל !
ערב אחר, ארוחת ערב עם עודד.
וערב אחר נסיעה ארוכה לסניף הקרוב ביותר של וולמארט. איפה ? 50 קילומטר דרומה לפאלו אלטו. נסיעה מגניבה. נופים יפים, אזור כפרי, שלו. רגוע. רגוע עוד יותר מסן פרנסיסקו.
בדרך, עובד גם בסטנפורד. קמפוס שנראה יותר כמו קיבוץ אדיר מימדים מאשר אוניברסיטה יוקרתית.
תוך כי הסיבוב הממנוע בקמפוס, התחילה לנסוע אחרי מכונית מוזרה קצת. אני מתעלם. לאחר מספר דקות, אורות מהבהבים. אני ? עדיין מתעלם. לאחר מספר דקות נוספות, רעש של צ'קלקה. ואני ? ממשיך כרגיל, מתעלם. ואז, הצטרפה מכונית נוספת עם צ'קלקה. אז פה, חשדתי !
מסתבר, שעצרה אותי משטרת הקמפוס (וכן.. יש דבר כזה) על שוטטות ועל אי ציות לאורות מהבהבים. חוויה נפלאה ממש….

משהו אחד מדהים שלמדתי בנסיעה – ווייז שווים כל דולר ממליארד הדולר שגוגל השקיעה בהם. פשוט לא להאמין כמה האפליקציה הזאת גאונית. כן כן.. ברור שגם בארץ אני משתמש בה (אבל בעיקר לדיווחי משטרות ומצלמות), אבל בכבישים המטורפים של סן פרנסיסקו ? זה ממש Life Saver. איך נסעו פה לפני ווייז ??

היום האחרון היה לי יום חופשי. אז אמנם יום בלי לחצי עבודה כמעט, אבל הג'ט לג עדיין נוגס ברעבתנות בשעות השינה שלי.
קימה מוקדמת, כרגיל בסן פרנסיסקו כפי שכבר הספקתי ללמוד, השמיים מלאים בערפילי בוקר חורפיים ועושה דרכה לכיוון הנמל. המטרה – למצוא חניה. גם כזאת שתהיה חוקית, וגם כזאת שתעלה לי פחות מ – 100 דולר (!) ליום שלם.

תחנה ראשונה – הגשמת חלום ילדות. סיור באלקטרז !
האי אלקטרז, המרוחק כשני קילומטרים מסן פרנסיסקו, אירח על אדמתו המבודדת כמה מהפושעים המסוכנים של ארצות הברית, ובהם אל קאפונה. הכלא נחשב לאחד מבתי הכלא השמורים בעולם, היה חסין כמעט לחלוטין מבריחות של אסירים, ולכך סייע בידודו של האי המוקף מכל עבריו במימיו הקפואים של האוקיינוס השקט. החזקתו של הכלא נחשבה ליקרה מאד, משום שסגל הסוהרים ובני משפחותיהם התגוררו על האי. אי לכך הוחלט לסגור את שעריו ב-1963.

צפיתי בכל כך הרבה סרטיםעל אלקטרז במשך השנים, וקראתי כל כך הרבה מאמרים. על אל קפונה, איש הציפורים, הבריחות, ההיסטוריה וכו'. אבל מעל לכולם, כן כן, עומד הסרט הישן, אך עם זאת המוצלח מאוד ועם הפסקול המושלם, הפריצה לאלקטרז.
והיום, בשעה טובה ומוצלחת, לאחר שלפני 20 שנה רק צפיתי באי מרחוק, הגיע הזמן גם לטייל בו.
בדיעבד, מסתבר שהיה לי מזל ושהצלחתי לקנות כרטיסים מראש (לסיור הבודד שאכן היה זמין). מעבורת קצרה בשעת בוקר מוקדמת, ויאללה. דורכים על האי.

בהמשך, הגיע הזמן להגשים פנטזיה ישנה נושנה נוספת – נסיעה בקרונות הכבל.
מערכת קרונות הכבל של סן פרנסיסקו היא בראש ובראשונה מערכת להסעת נוסעים, אך עם השנים היא הפכה לאטרקציה תיירותית ולאחד מסמליה של העיר. המערכת מורכבת למעשה מקרונות בודדים, שנעים על פסי ברזל. לכל קרון נהג-מפעיל משלו, שתפקידו לחבר את הקרון אל הכבל הנע מתחת למסילה. הרכבת מותאמת במיוחד לרחובותיה התלולים של העיר, ותחנותיה ממוקמות בצמתי רחובות בהם הקרקע מישורית. הנוסעים על הקרון יושבים בתוכו או נתלים מבחוץ משני צידיו.
היום נותרו כ – 3 קווים בלבד, וכמובן שקהל היעד העיקרי, אם לא היחיד, הוא תיירים. שעה ורבע של עמיד בתור, ופרידה מ – 6 דולרים, הסתיימו בחווית נסיעה בעמידה, תלוי מחוץ לקרון במשך כ – 20 דקות, ובכאבי שלא ניתן להתעלם מהם ביד. אבל, חוויה שווה 🙂

פירמידת טרנסאמריקה – גורד השחקים המזוהה ביותר עם העיר

פירמידת טרנסאמריקה – גורד השחקים המזוהה ביותר עם העיר.

קצת תמונות

גם באמסטרדם הייתי לפני שנים רבות. ואו. הזדקנתי !

גם הפעם, זאת הייתה נסיעת עבודה (משותפת עם אלכס) קצרה לביקור של שני לקוחות שתוך כדי הביקור "התרבו" והפכו לשלושה. נקירה זריזה של שני לילות בעיר וחזרה לארץ. אבל אצלי, אין סיכוי שאפספס כמה שעות אפשריות לטיול בחו"ל. גם אם מדובר בעיקר בביקורי וסיורי לילה. אז גם פה, בין לא מעט שעות של פגישות, מיילים וטלפונים של עבודה, הדרכות ונסיעות במוניות, ניסיתי במקביל למקסם את הנסיעה ככל שניתן, למזער את שעות השינה למינימום האפשרי והבריאותי, ולייצר עוד חווית ועוד מראות וזכרונות. להלן הסיכום…

טיסה השכם בבוקר, נחיתה לקראת הצהריים, רכבת למרכז העיר, ו.. ואו !! איזה ווייב מעולה. פאקינג אמסטרדם !
השמש זורחת. שמיים כחולים. תחנת הרכבת המהממת שצפה ועלתה מהזכרון הרחוק רחוק שלי. מקסים.

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של יומיים באמסטרדם, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול באמסטרדם

קצת תמונות

"היא תאיר שם בחושך לכל משברך
היא תצית בך שמש אף יותר
היא תשלח לך שקט מערבות הבלקן
שוב גלגל אל הנצח כמו מכתב בבקבוק"

אז מה, בעצם ?
השנה זאת שנה עמוסת חו"ל. נסיעות קצרות, נסיעת ירח דבש ארוכה, נסיעות עבודה, ועוד נסיעות. מגניב נורא. כן ירבו שנים כאלו.
חבל שזה יקר כל כך. צריך להיות עשיר, בריא ומובטל.
אז אחרי כמה נסיעות מערביות שכללו את ניו יורק, פולין והונגריה, סוף סוף משנים כיוון. מדינת עולם שני. שלישי. איפשהו באמצע. אלבניה. אמנם מדינה באירופה, אבל אחרת.
כמו שחברי ירון אומר – "אפילו באירופה אתה חייב להתחכם ??". אז כן…

קראתי קצת על אלבניה. ובאחת הכתבות היה כתוב כי "מסע באלבניה הוא מפגש עם השילוב הבלתי נתפס של אסלאם וקומוניזם, ניתוק מוחלט – במרכזה של אירופה, נופי פרא, חקלאות שלא השתנתה במשך מאות שנים ואנשי הרים מכניסי אורחים. ברוכים הבאים לארץ הנשרים". לי זה נשמע מפתה ומלהיב !!

אז מה היא אלבניה ?
מדובר מדינה קטנה (גדולה פי 1.4 מישראל) באזור הבלקן שבדרום מזרח אירופה.
שמה של המדינה האלבנית הוא שקיפריה (Shqipërisë). משמעות השם הוא "ארץ הנשרים" וכך גם נראה הסמל שלה. האוכולוסיה הקיימת היום במדינת אלבניה מקורה בשבטים עתיקים שהתמקמו באזור אלבניה כבר לפני 3000 שנה. אלבניה היא מדינה שעברה כובשים רבים שהשתלטו עליה, האימפריה העותמאנית כבשה את אלבניה במאה ה-14 ומאז שולטת שם דת האסלאם (ברובה). במדינת אלבניה מתגוררים היום רק 3.5 מליון תושבים בני 4 דתות. ההסטוריה האלבנית רצופה אמנם מלחמות וכיבושים אך יחד עם זאת התרבות והפולקלור של האלבנים לא נטמעו בתרבויות הזרות שמסביב אלא שמרו על עצמאותם.
נסיעה לאלבניה הינה נסיעה שהינה כמסע במכונת הזמן אל עולם הולך ונעלם.

אז יאללה, אישתי היקרה ואני נוסעים !

איפה היינו באלבניה וקוסובו ? (ניווט מהיר)

View אלבניה וקוסובו in a larger map

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של 10 ימים באלבניה, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול באלבניה

קצת תמונות

פוסט הבא – שקודר (Shkoder)

אמצע חודש מרץ 2014. נסיעת עבודה עמוסה בפתח. שבוע שלם בניו יורק, פילדלפיה, בוסטון ואיסטון. כן, יש עיר כזאת.
הרבה מאוד פגישות עם לקוחות, נסיעות ללא סוף, אבל גם זמן פנוי בין לבין שבו ניסיתי להספיק לדחוס כמה שאפשר.
למעשה, זאת פעם שלישית שלי בניו יורק. בוגר יותר. מבוגר יותר. אך עם זאת עדיין עם רעב לראות ולחוות.
פעם אחרונה הייתה לפני כמעט 10 שנים. סוף הטיול הגדול, אחרי חצי שנה בדרום אמריקה. מוצ'ילר. שיער ארוך. ילד.

הפעם ? טיסת לילה, 001 (הטיסה הכי מגניבה שיש). ונחיתה בניו יורק עם עלות השחר. יום ראשון. מונית. קו הרקיע מתגלה. פתאום התווסף מגדל חדש וגבוה. התארגנות במלון ויאללה, יש המון מה להספיק ביום הפנוי הזה.

אז דבר ראשון – הארלם. כנסיית גוספאל בהארלם.
מדובר בסוג של השלמה מהטיול הקודם. כבר אז רציתי לקפוץ לכנסייה, אבל לא ממש יצא.

ממשיכים מכאן – שוק הפשפשים בצ'לסי Hell's Kitchen.

ומכאן, לשוק פשפשים נוסף – הפעם השוק של ברוקלין.

ממשיכים

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול בניו יורק, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול בניו יורק

קצת תמונות

אז בוורשה הייתי לפני קצת יותר מ – 18 שנה. וואו.. באמת לפני הרבה מאוד זמן. טיול שואה של בית ספר. 10 ימים בפולין ופראג. סיור במחנות מטעם העירייה ומספר בתי ספר מבאר שבע, שהורכב מטקסים משותפים רבים, ליווי של מספר ניצולי שואה, וגם אפי נצר ומירי אלוני אחת (בתקופה זוהרת יותר שלה).
הפעם, זאת הייתה נסיעת עבודה (משותפת עם אלכס) קצרה לביקור לקוח. נקירה של שני לילות. אבל אצלי, אין סיכוי שאפספס כמה שעות אפשריות לטיול בחו"ל. גם אם מדובר בעיקר בביקורי וסיורי לילה. אז בין שעות של פגישות, הדרכות ונסיעות במוניות, ניסיתי למקסם את הנסיעה כמה שיותר, ולמזער את שעות השינה, ולהלן הסיכום…

טיסת שחרית מוקדמת ב – 6 בבוקר, שלאחריה נחיתת בוקר בוורשה. נסיעה זריזה למלון, זורקים את המזוודות והמחשבים במלון, וממשיכים לעבר היעד הראשון (שמאפיין באירופה את יום ראשון בבוקר) – שוק הפשפשים של וורשה.

מזג האוויר שקיבל את פנינו היה פולני טיפוסי… ערמות מרוכזות ומטונפות של שלג שחור מעורב בבוץ פזורות ברחובות (למרות שהמקומיים טענו שהחורף הוא החם ביותר שהם זוכרים ועם השלג המועט ביותר), שטיחי שלג בפארקים מהולים גם הם בשלוליות מים ובוץ, עצים ערומים וחשופים ללא עלה אחד לרפואה, שמים אפורים, וקור טיפוסי. לא קפוא. סתם קר. גם בחוץ וגם בפנים.

וורשה, פולין

חורף פולני, וורשה

שוק הפשפשים של הפולנים מגניב בטירוף. כמה עשרות חנויות מסודרות לכאורה, ומאות דוכני ורוכלי רחוב עם שלל אוצרות. חלקם עתיקות, חלקם זיופים, חלקם מוצרים מגניבים וחלק מוצרים גנובים.
אני מת על שווקי פשפשים של מזרח אירופה. עתיקות ואוספים ישנים וישנים למחצה. מוצרים רוסיים. מוצרים מבית סבא. קשה לי להסביר את המשיכה, אבל היא פשוט שם. קיימת.
בין שלל הדוכנים מוצאים גם כמה "עתיקות" יהודיות. מנורות/חנוכיות שחלקן אף מעוטרות במגני דויד. כשמנסים לצלם, הרוכלים מתעצבנים מאוד ומתלהמים. בפולנית. וולאה… מעניין למה. ידידותי זה לא נשמע…
האמת שבמקור הייתי בטוח שנמצא גם הרבה עתיקות נאציות, על אף שהסחר בהם אסור. שנמצא דוכן אחד או שניים, בדומה לחנויות המזכרות הנאציות שמצאתי בבורגס לפני כחצי שנה. אבל, גורנישט. כנראה שאפילו לפולנים יש גבולות.
בקיצור, ברור שאם הייתי יכול, ולולא הייתה קיימת בעיית המשקל העודף בטיסה ומחסור חמור בדירת 2 החדרים התל אביבית שלנו, אז הייתי קונה חצי שוק, ועל כן לאחר שעתיים וחצי של הסתובביות, השלל הסתכם במנורה מעוצבת על חצובה עץ מהממת, ענקית, כבדה ויקרה, שעון לאח (עכשיו רק צריך אח בבית. אה.. וגם חורף), קופסת תכשיטים לזוגתי היקרה שנשארה בבית, ומספר מזכרות לאלכס.

חנוכיה בשוק הפשפשים, וורשה, פולין

שוק הפשפשים, וורשה, פולין

לאחר שנפטרנו מהקניות המרובות והכבדות להחריד והשארנו אותן במלון, המשכנו לכיוון מוזיאון שופן.
בדרך למוזיאון עברנו באנדרטה לזכר יאנוש קורצ'אק, בכיכר דפילאד הצמודה למלון שלנו, על יד ארמון הנוער (אגף ארמון התרבות בוורשה). אנדרטה אחת מיני רבות אשר נבנו בעולם בכלל ובוורשה בפרט לזכרו של היהודי פולני קורצ'אק.
האנדרטה מתארת עץ ומולו 6 ילדים. ענפי העץ מתפרשים כמו יד מורמת לאלוהים או כמו מנורה של שבעה קנים.
פרויקט האנדרטה נבחר בתחרות בינלאומית בשנת 2003. על פי דברי היוצרים, כדי לתת לאנדרטה נימה של אופטימיות, עבודתם נעשתה בהשראת דבריו של קורצ'אק:
"הצער הוא קר מדי בשביל הילדים, לכן הם רצים במהירות אל שמש השמחה".

אנדרטת יאנוש קורצ'ק, וורשה, פולין

מוזיאון שופן, וורשה, פולין

מוזיאון שופן, וורשה, פולין

מוזיאון שופן, וורשה, פולין

מוזיאון שופן, וורשה, פולין

חוויה שאפיינה מאוד את ביקור החטף הייתה תחושת הדהז'וו. כמעט כל אתר שביקרתי בו, רחוב ששוטטתי בו, חזרו אלי תמונות מהעבר. תמונות מלפני 18 שנה. מימי בית הספר. מימי הטיול שלי כנער עם חגי. הזוי.

השמוק של סטלין, וורשה, פולין

כיכר השוק העתיקה, וורשה, פולין

עוד יום עבודה עבר, וממש לפני שקיעת החמה והשתלטות האפילה המוחלטת, הספקנו לעבור בעוד שני אתרי חובה בוורשה.

הראשון היה כיכר השילוחים או בשמה הגרמני "אומשלגפלץ", הממוקמת בגבול הצפוני של גטו ורשה. הכיכר שימשה נקודת מוצא של היהודים בדרכם למחנה ההשמדה טרבלינקה. מדי יום נשלחו מכאן בין 5000 – 7000 יהודים, ובסך הכל כ-300,000 יהודים בין השנים 1943-1942.

כיכר השילוחים, וורשה, פולין

נהג המונית שתפסנו לא ידע מילה באנגלית, אולם הסברנו לו שאנחנו רוצים לנסוע לכיכר השילוחים. הנהג הבין כנראה במי מדובר, והציע שימתין לנו בזמן שנסתובב באנדרטה ואז יחזיר אותנו למלון. לי זה נשמע כמו דיל מעולה.

לאחר ביקור באנדרטה, חזרנו למונית ואז הוא המשיך והציע, בפולנית כמובן, שנעבור דרך אנדרטת רפפורט. קשה לי להסביר למה, אבל היה בזה משהו שצבט את הלב. סוג של תקשרות, ללא שפה בכלל, אולם עם הבנה של מי אנחנו, מה מעניין אותנו, ועם לא מעט תקשורת לא וורבלית. תקשורת שפעמים כה רבות חסרה, ולו רק הייתה קיימת יותר. היום. אז.

אנדרטת רפפורט, לזכר מרד גטו ורשה (בשמה הרשמי: האנדרטה לזכר גיבורי הגטו וכן אנדרטת "בדמייך חיי") נוצרה על ידי האמן נתן רפופורט, יליד ורשה, לזכר מרד גטו ורשה. האנדרטה, המוצבת במרכז הגטו היהודי העתיק בעיר ורשה, נחנכה ב-19 באפריל 1948, במלאת 5 שנים לפרוץ המרד.

העתק של האנדרטה מצוי ברחבת יד ושם בירושלים, והוא אחד הסמלים המוכרים של מורשת השואה והגבורה. ההעתק אינו זהה למקור: באנדרטה בוורשה אחת מדמויות המורדות מוצגת כאשר חולצתה קרועה ושדה חשוף, בדומה לציור "החירות מובילה את העם". בהעתק ביד ושם הוצנע חלק זה.

ברחבה הענקית שמול האנדרטה נבנה מוזיאון גדול לתולדות יהודי פולין. המוזיאון חדש חדש, והוא נפתח בשנה שעברה. הוא נכנס ל  ToDo List שלי….

אנדרטת רפפורט, וורשה, פולין

אנדרטת רפפורט, וורשה, פולין

בבוקר שלישי, השכמתי קום ורציתי לראות את שרידי החומה של גטו ורשה שממקומים ממש ליד המלון. לראות אותם באור יום. כמה חושך בטיול הזה !!

אז 6 בבוקר על הרגליים, אורז את הקניות המרובות משוק הפשפשים, וארוחת בוקר. קר. גשום. חשוך. ממתין לקצת אור של שחרית ועושה דרכי לחומת הגטו. תכלס, ראינו אותה גם אתמול בלילה, אבל חשוב לי לצפות בה גם באור יום.

ב-12 באוקטובר של שנת 1940 החליטו הנאצים להקים גטו בורשה ולרכז בו את כל יהודי העיר והסביבה. בתוך ימים ספורים כבר שהו בין רחובות גטו ורשה כ-100 אלף יהודים, כאשר עם הזמן גדל מספרם והגיע לכחצי מיליון נפש.

הגטו חולק לשניים: "הגטו הקטן" ו"הגטו הגדול", שביניהם חיבר גשר עץ (ה"גטו הקטן" פונה ב-1942 וכ-300 אלף מיושביו נשלחו למחנות השמדה, בעיקר לטרבלינקה. ב"גטו הגדול" נותרו אז כ-60 אלף איש בלבד).

ב-16 בנובמבר של אותה שנה החלה בנייתה של חומה בגובה שלושה מטרים מסביב לרחובות הגטו. החומה, מעשה ידיהם של פועלים יהודיים שאולצו לעסוק במלאכה תחת קני הרובים של החיילים הגרמנים, סגרה את כל המרווחים בין הבניינים. על גבי החומה, באורך כולל של כ-18 קילומטרים, הוצבו סלילי תיל דוקרני, במטרה להקשות על בריחה מתחומי הגטו.

כיום, השריד היחיד לחומת הגטו נמצא בתוך חצר פנימית של בניין, בין הרחובות סיינה (Sienna) מספר 55-59 וזלוטה (Zlota) מס' 62, הסמוכים לתחנת הרכבת המרכזית של ורשה. מאחר שהשער בבניין ברחוב סיינה נעול כבדרך קבע, הכניסה היחידה למקום היא מהבניין ברחוב זלוטה. בחצר ניצבים שלושה חלקים מחומת הגטו – שניים מהם בני כ-10 מטרים והשלישי באורך של כ-17 מטרים.

חומת גטו וורשה, פולין

חומת גטו וורשה, פולין

חומת גטו וורשה, פולין

עוד יום עבודה הסתיים, ובשעה שנותרה לנו לפני הטיסה חזרה הביתה הספקנו לראות עוד שני מקומות, גם הם בתחומי הגטו.

הראשון היה בית הכנסת נוז'יק (שגם אותו ראינו לילה קודם בחושך, אולם רציתי להיכנס אליו פנימה), שהוא היחיד מבתי הכנסת בוורשה ששרד את השואה. בית הכנסת נחנך בשנת 1902. הוקם בכספי משפחת נוז'יק, ונקרא על שמם.

בתחילת הכיבוש הנאצי בפולין, נכלל בית הכנסת בתחום הגטו ויהודים הורשו להתפלל בו. עם צמצום הגטו, הוצא בית הכנסת מחוץ לתחום והמבנה הוחרם וחולל על ידי הפיכתו לאורוות סוסים ומחסן למספוא. בית הכנסת ניזוק בהפצצות בעקבות המרד הפולני בשנת 1944. עם תום המלחמה, שופץ בית הכנסת ונפתח מחדש לציבור בסוף שנות הארבעים. מאז עבר עוד מספר מהלכי שיפוצים, וגם תקיפות אנטישמיות לא מעטות.

בית הכנסת נוז'יק, וורשה, פולין

אחת התופעות המוזרות של השואה הייתה יחסם של הנאצים למומרים – לאלה שהחליטו לעזוב את עם ישראל. חלקם המיר את דתם, חלקם אף היה עוין את היהודים ואויב להם. הם הגיעו לגטו, בעל כרחם, ויהדותם, שברחו ממנה, חזרה אליהם על כידוני הנאצים. גם בהיותם בגטו קיוו למעמד מיוחד, קיוו לצאת מן הגטו. לאותם יהודים מומרים הייתה כנסייה ייעודית (כנסיית לידת מריה) בה הורשו להתפלל.

כנסיית המומרים, וורשה, פולין

וזהו. אחרי שני לילות זריזים, מיקסום וניצול של כל דקה פנויה (כולל זמן ממוקד ואיכותי של קניון וקניות לאלכס), והביקור נגמר. נסיעת עבודה ראשונה עם מעט מידי זמן אישי אבל עמוס מאוד לטיול.

ורשה, היא עיר מלאת ניגודים. כאן שחזרו מחדש, אחרי החורבן המוחלט של המלחמה, בקפידה ובאהבה רבה, ארמונות מפוארים ,כנסיות, אתרי עתיקות , בניינים וקומפלקסים אדריכליים שלמים. כאילו דילגו על המלחמה. על תוצאותיה. כאילו דילגו על שנות הארבעים ההזויות. היום הארמונות, הבניינים המשוחזרים והכנסיות ניצבים לצד אדריכלות מודרנית. השטח העירוני הבנוי שוכן לצד מרחבים פתוחים של גנים, פארקים ופינות ירוקות.

לא מעט חויות, כמעט כולן עם תחושת דהז'וו מפתיעה, וגם לא מעט מראות. וורשה היא טיול שואה. אמנם עיר מערבית מאוד, שנראה כאילו מנסה להתנער מהתדמית האפרורית שלה (ובחורף יש הרבה אפור. הרבה מאוד. בעיקר אפור…). עיר שמנסה להיות מאוד אירופאית. של אירופה החדשה. גורדי שחקים מפוארים, בנייני זכוכית ענקיים. בנייני הייטק. מסעדות. תחבורה ציבורית משוכללת וכו'.

אולם כיהודי, קשה מאוד להתעלם מהעבר, ונראה כאילו העבר שזור בעיר כחוט השני. אנדרטרה בכל מקום, שלטי מתכת שמזכירים כי פה היה ופה קרה, וכל זה בשילוב של המון המון עבר טעון.

קשה לי להגיד כי הפולנים הם עם נחמד. סך הכל, הם עם שנכנס ומשתלב יופי עם הסטראוטיפ שלו. קר ומנוכר. ללא שמחת חיים מיוחדת אבל קבלת אורחים מרשימה. מצד שני, לא נתקלנו בחוויות לא נעימות ולא צפויות. תכלס, להיפך. אפילו הופתעתי לטובה מספר פעמים.

זה היה טיול של חורף. עבודת חורף. מעניין אם תהיה גם חווית קיץ בעתיד…

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של 2 ימי טיול בוורשה, כולל שעות פתיחה, כתובות, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול בוורשה

קצת תמונות

פיקאסה

פליקר