שמורת פליטביצה

פוסט קודם – פיראן והחוף הסלובני

האמת שהיעד העיקרי שלנו בקרואטיה הינו שמורת הטבע פליטביצה.
פארק אגמי פליטביצה הוא פארק לאומי בשטח של 296.85 קמ"ר בקרואטיה ואטרקציה תיירותית ידועה במדינה. נראה לי שהיא הכי ידועה….
בפארק יש שישה-עשר אגמים (עיקריים), והם מחולקים לשתי קבוצות, עילית ותחתית, לאורך נתיב זרימה בן 8 ק"מ המשתרע בגבהים שבין 636 מטר ל-480 מטר.

אגמי פליטביצה שוכנים באזור סלעי בעלי אופי קרסטי, בעיקר אבן גיר ודולומיט. הם נפרדים זה מזה על ידי סכרים של סלעי משקע שנוצרו כתוצאה מפעולת אצות, חיידקים וטחב והנערמים זה על גבי זה בקצב של כסנטימטר בשנה. האגמים ידועים בצבעיהם האופייניים הנעים בין טורקיז, ירוק, כחול ואפור בהתאם להרכב המים בכל אגם ושבירת אור השמש.

התמונות באינטרנט נראות מרהיבות. אגמים ירוקים. אגמי טורקיז. אגמים כחולים. התמונות מאוד מזכירות את שמורת ג'וייז'גו שבסין. מים נקיים, צלולים מאוד. שקופים מאוד. צבעים מרהיבים. ציפיות בשמיים.

הגענו ערב קודם בלילה. אמצע היער. חושך מצרים. או יותר נכון חושך קרואטיה. מוצאים את הצימר שלנו (כרגיל – מהמם). ובבוקר השכם מתייצבים בכניסה לשמורה.

נראה כאילו בעונה, המקום ערוך לאלפי תיירים ביום. יש בשמורה בתי מלון, חניה למאות רכבים. כמה כניסות. כנראה שבעונה, השמורה הזאת עמוסה גם היא בדיוק כמו שמורת ג'וייזגו שבסין. רק שפה היא עמוסה בתיירים ולא במליון סינים.

מסתבר, שאפילו לא בעונה, פליטוויצה עמוסת תיירים כמו הסחנה ביום גשם קריר. מאות אנשים, שאטלים, שמתרוצצים. וכמובן גם הרבה ישראלים.

השמורה מאוד מסודרת. יערות. שלכת (כבר התרגלנו לצבעים…). שבילי הליכה על דקים מעץ. גשרי עץ. ספסלי עץ. חצים. הכל מסודר כל כך. מנוהל כל כך. אגמים יפים. מפלים יפים. כמויות אדירות של מים. אדירות. אבל אולי היה יום עם שמש בעייתית (מה זה שמש בעייתית ??). אולי הצבעים של המים החליטו לא להתעורר היום. אבל המרחק בין הגוונים בתמונות, בין הצבעים בציפיות, לבין המציאות – היה מרחק גדול. גדול מידי.
תכלס, לא נפלתי. לא התרגשתי. לא מהצבעים. לא מהשמורה. לא מהעובדה שהיא מתויירת כל כך. מסודרת כל כך. והנופים, לא שווים כל כך. סף הרגש שלנו כבר התקהה כנראה 🙁

שמורת פליטביצה, קרואטיה

שמורת פליטביצה, קרואטיה

שמורת פליטביצה, קרואטיה

שמורת פליטביצה, קרואטיה

האגמים הינם אחת מהאטרקציות הפופולריות ביותר במדינה, אך ב-1991 ארעה במקום תקרית אגמי פליטביצה שהייתה המאבק החמוש הראשון במלחמת העצמאות של קרואטיה. האזור הוחזק על ידי הרפובליקה הסרבית של קראינה עד אוגוסט 1995, מועד שבו שוחרר על ידי צבא קרואטיה במבצע סערה. המלחמה גרמה לנזק בפארק ובמספר מבנים סביבו אשר שימשו מחנות צבאיים, ובעקבותיה הכריז אונסק"ו על האגמים כאתר בסיכון. ממשלת קרואטיה השקיעה מאמצים רבים בפינוי המוקשים מהפארק וב-1998 הסיר אונסק"ו את הפארק מקטגוריית האתרים בסיכון.
עד היום, בכפרים שמסביב לשמורה ניתן להבחין בבתים רבים הרוסים, מוזנחים, מטים ליפול. רובם ככולם, עדות אילמת למלחמה עם סרביה. ספק ממתינים לתושבים המקוריים, ספק ימשיכו לעמוד כאבן זכרון לתקופה החשוכה ההיא.

שאריות מלחמה, קרואטיה

בעלי הצימר שלנו (ולא רק הצימר) נערכים לחורף. מסדרים את המרתף. אוגרים אוכל. תפוחי אדמה. בצלים. שום. קלחי תירס.
עשרות צנצנות עם כמעט כל ירק/פרי שאפשר לכבוש. צנצנות רבות של עגבניות כבושות. בצלים כבושים. מלפפונים כבושים. שורות שורות של צנצנות.
זאת תמונה שתמיד מרגשת אותי. בכל מדינה בה ביקרתי. מעגל החיים שמחייב הערכות אוטונומית לחורף. מערבית ככל שתהיה, דפוסי ההתנהגות זהים בסלובניה, קרואטיה, גיאורגיה וקירגיסטן. חוויה מאוד שונה. בילדותי שלי, לא ממש אגרנו תפוחי אדמה לפני הגשם….

בכל אופן, יום אחד הספיק לנו בשמורת פליטביצה ובכלל באזור. ולמעשה היה לנו יום פנוי. חיפשנו, הסתכלנו במפה ופתאום ראינו את בוסניה והרצגובינה שנמצאת ממש בסמוך. הרפתקאה יומית חדשה ממתינה לנו.

פוסט הבא – שמורת אונה (בוסניה)