יש קטע כזה באלבניה, שהכבישים לא משהו. אם בכלל יש כבישים. או זפת על הכבישים.
עד לפני עשרים שנה, כשאלבניה הייתה סגורה ומסוגרת לעולם, ללא יוצא וללא נכנס, כמעט ולא היו כבישים במדינה. והכבישים שכן היו, היו בעיקר דרכי עפר כבושות, מלאות בורות ומהמורות.
בעשרים השנים חלה התקדמות מסיבית בנושא, אך עם זאת, המצב בהחלט רחוק מלהיות משביע רצון. נסיעה של 270 קילומטר למשל אורכת כמעט 6 שעות. אמנם אלבניה נמצאת באירופה, אבל החוויה היא חוויה הנסיעה היא רבע בוליביאנית.
בכל אופן, בשל השלג המטורף (בהרים ובעיקר בפס), לא יכולנו להשלים את הטראק וללכת ברגל מוולבונה עד לעמק טת, אז החלטנו לקחת אוטובוס ולעקוף את שרשרת ההרים. זה הזוי, תכלס המרחק בן הכפרים הוא כ – 30 קילומטר, אבל עם שרשרת הרים באמצע וערמות של שלג. אוטובוס "ישיר" אין, ולמעשה מדובר בנסיעה של כ – 7 שעות.
בשל עניין המחסור בכבישים, הנסיעה הכמעט ישירה עוברת דרך קוסובו. איזה קטע זה ! על מנת לנסוע מעיר לעיר, צריך לעבור את הגבול ולעבור באחת משתי הערים המרכזיות של קוסובו – פריזרן.
אז האמת שהביקור בקוסובו היה ממש ממש לא מתוכנן, מצד שני גם סופת השלגים המטורפת מלפני כמה ימים לא ממש היתה מתוכננת. אז החלטנו לעשות לילה, ולבקר ביקור חפוז בקוסובו.
תכלס, נראה היה שהגענו לעולם אחר. בתים יפים, בלי סוף בתי קפה, מסעדות, נהר קטנטן, גשרי אבן, גגות רעפים אדומות. הכל קטן, אינטימי, נעים ועם המוני תיירים ומקומיים שלבושים יפה ומערבי. אפילו המטבע המקומי הוא אירו. אמנם למדנו לאחר מכן, שאסור לקוסובו להשתמש באירו, אולם השילוב של כל הדברים הללו יצרו לנו תחושה כאילו הגענו לכפר קטן ויפה שנמצא באזור ספר באיטליה. הקוסובאים הם ברובם למעשה אלבנים. רובם מוסלמים. ועל כן, התרחשו פה כל כך הרבה קרבות וטיהורים אתניים על ידי הסרבים הנוצרים.
אז אמנם מדוברים באלבנים, אולם באלבנים שלא ממש רוצים להיות חלק מאלבניה. טוב להם עם המדינה הנפרדת והיחסית מתקדמת שלהם.
אז תכלס, מה יש לראות כאן ?
האמת שאין ממש הרבה. יום אמור להספיק לעיר.
עושים סיור בעיר העתיקה עם הבתים הנמוכים וגגות הרעפים, אוכלים המון המון בורקסים מקומיים עם יוגורט (צריך ללמד אותם להגיש בורקס טורקי עם ביצה ומללפון חמוץ…), אזור המרחצאות הטורקיים (שסגור עכשיו לשיפוצים), ביקור בתפילה במסגד המרכזי, הטיילת המרכזית על הנהר, בתי הקפה והבארים הקוסואובים, וכרגיל באלבניה וקוסובו – תמיד יהיה מבצר על הר גבוה מעל העיר ממנה יש תצפית נאה מאוד.
בורקס, פריזרן, קוסובו
נראה כאילו חלק מאוד מרכזי מהעיר עבר שיפוץ מאוד יפה.
בדיעבד למדנו כי ממש ככה – עשרות רבות של בתים נהרסו פה במהלך מלחמת סרביה בעקבות הפצצות הסרבים, ומידי פעם, ניתן למצוא בתים הרוסים כאנדרטאות דוממות לאותה מלחמה ולאותו רצח עם שהיה פה.
פריזרן, קוסובו
תצפית מהמבצר, פריזרן, קוסובו
שאריות ממלחמת קוסובו
פריזרן, קוסובו
וזהו ! סך הכל זה היה ביקור בזק בעיר היפה פריזרן של קוסובו, עם בורקס מקומי ראשון, מסעדה טובה ואווירה מעולה ! וזהו חוזרים לאלבניה ליומיים נוספים בהרים.