אחרי נסיעה ארוכה מקוסובו הגענו בשעת אחר הצהריים לכפר בשם בוגה (Boga). בוגה הינו כפר אחד לפי כפר טת (Teth). בין בוגה לבין טת מובילה דרך עפר, העוברת פס בגובה של 2,000 מטרים. לפני 3 ימים הדרך הייתה בלתי נגישה בעליל. כמובן, שתמיד יהיו תיירים שירצו לבדוק את קביעת אי הנגישות. לרוב, אלו גם יהיו תיירים ישראלים.
אז בסופת השלגים שהיתה, קבוצה של תיירים צרפתיים דווקא, החליטה לנסוע בדרך ולעבור את הפס. אז אמנם הייתה סופת שלגים. ואמנם מדובר בגובה של 2,000 מטר. ואמנם כולם אמרו להם לא לעשות את זה. ואמנם לא היה להם רכב שטח 4X4. אז אמנם…
הצרפתים בכל זאת עלו לכיוון הפס, ותוך זמן לא רב, אחריהם גם עלו טרקטורים לפנות אותם עם צוותי צילום, ככה שהסיפור הופיע במהדורות החדשות באלבניה. פאדיחה לא נורמלית וגם די מסוכנת….
עד עכשיו אלבניה עושה לי דה ז'ווים משולבים ממספר מדינות בהם ביקרתי. שילוב של הנחמדות המטורפת של הגיאורגים (שעד עכשיו חשבתי שהם העם הכי נחמד בעולם), הנופים הירוקים והשלג עם משקעי קומוניזים של הקירגיזיים, וכמובן המסע במכונת הזמן למאה הקודמת ההמזכיר את המסע בקובה.
בכל אופן, מצאנו משפחה חביבה עם בית קפוא להחריד להתארח אצלם, ויום למחרת תיכננו לעלות את העלייה לטת. ג'יפ מקומי הבטיח לעלות אותו "עד שאי אפשר" ולי זה נשמע מספק ביותר. למחרת, ה"אי אפשר" הסתבר ככמויות שלג מטורפת בחלק העליון ביותר של ההר. שלג בגובה שלי !!
עמק טת, אלבניה
נראה כאילו האלבנים מאוד אוהבים תיירים, וישראלים בפרט.
לאלבנים שפה שלא דומה לכלום, אבל היות והרבה מאוד אלבנים ברחו בעשרים שנים האחרונות למרחבי הגלובוס, רבים מהם למדנו אנגלית. ובזכות אותה אנגלית, והסימפטיה שהם חשים לישראלים, הם דואגים לספר את פרט המידע האהוב עליהם, תוך כדי שמבט גדול של גאווה נפרש על פניהם – "אתה יודע… במהלך מלחמת העולם השנייה… אף יהודי לא נרצח באלבניה" הם מספרים. ומוסיפים "אנחנו העם האלבני, הגנו על כל היהודים שחיו פה". ואז גם מרחיבים " ומעבר לזה, יהודים רבים שברחו לאלבניה משאר מדינות אירופה – הגנו גם עליהם".
האלבנים מספרים את פרט המידע הזה, כאילו מדובר בשליחות. כאילו לימדו אותם לספר ולדון בזה בבית הספר, או במקביל לתוכנית תיירות כלשהי שהמדינה מובילה פה. לי אישית זה ממש חימם את הלב. תמימות נעימה ויפה.
בחלק מהכפרים הנטושים האלו בהרים, מצאו מחסה יהודים אשר נמלטו מגרמניה במלחמת העולם השנייה.
בוקר למחרת יצאנו משקודרה לכיוון צפון-מזרח ומתחברים לדרך הררית לכיוון שמורת הטבע תֶת (Tet). הדרך ארוכה, מפותלת אך מדהימה ביופייה. כמויות ענק של שלג, בתים נידחים נטושים בחלקם (לאחר מכן למדנו שפשוט מי שהיתה לו אפשרות, היגר למערב אירופה או ארה"ב. בכפר בוגה למשל 50% מהבתים נטושים היום), עדרים של כבשים, פרות ועיזים מנקדים את הנוף המרהיב. הצמחייה הים תיכונית הופכת לאלפינית עם הטיפוס כלפי מעלה.
יורדים את הפס ברגל, מכתתים רגלינו בבוץ, שלג וענן אחד ענק. לאחר שעתיים הליכה, תפסנו פתאום טרמפ עם אוטו מקומי שסיפח לעצמו תייר אמריקאי שוקיסט.
מסתבר שערב קודם, בלילה, בחושך, בשלג, הבחור החליט לעשות את הנסיעה בין שני הכפרים עם ניסאן מיקרה קטנטונת. עכשיו אשר הוא נתקע ואז באו לחלץ אותו. הזוי..
בכל אופן, שמורת תת פשוט מהממת. היה שווה להתאמץ כל כך בשביל להגיע לכאן !!
הכל ירוק פה, פריחה לא נורמלית. שמש בשמיים הכחולים. פלגי מים זורמים. תחנות קמח נטושות ובעיקר הרבה מאוד אוויר צלול ושקט.
שינו טראק קטן למפל ובדרך עברנו בבית של אלבנית חלקאית זקנה שלא דוברת מילה אחת אנגלית. אבל כרגיל באלבניה, אם רואים אורח – מזמינים אותו לקפה או תה לבית, וגם משלחים אותו עם מנתה קטנה – צרור של עלי תה לוונדר.
בשורה התחתונה, איזה יופי פה !! אישתי המגניבה, שמש זורחת, ונופים מרהיבים. פשוט אושר ועונג צרוף !!
עמק טת, אלבניה
עמק טת, אלבניה
עמק טת, אלבניה
עמק טת, אלבניה
עמק טת, אלבניה
בלילה תפסנו טרמפ, בחזרה לבוגה עם מיניבוס במעלה ההרים. מפלס השלג אמנם ירד במעט, אולם קירות של שלג עטפו אותנו מכל צד.
עמק טת, אלבניה
וזהו.. אחרי יומיים של נופים מרהיבים ברחבי עמק טת, הצטרפנו לתייר אמריקאי האבוד בדרכנו חזרה לטיראנה.
בדרך לא הפסקנו לשים לב לפטיש אחד עיקרי שיש לאלבנים – זה שטיפת רכבים. נראה, כאילו בכל מקום, בעיר, בכפר, בדרכים ראשיות ובדרכים צדדיות – תמיד יהיה מכון לשטיפת רכבים. מכון ? מילה קצת גדולה. לא מדובר פה במנהרות רחצה עם רובוטים שמשפריצים מים וסבון, אלא יותר בסככות עם צינור, דלי וסמרטוט שנראה באלבנתי LAVAZH. מעולם לא ראיתי מדינה עם כל כך הרבה סככות לשטיפת רכבים. פרופורציה פשוט לא הגיונית !!
מים, הבנו מהר מאוד שברור שלא חסר פה. ממש לא. אז מה הקטע ?
בהמשך הטיול למדנו שתכלס, מדובר באחד העסקים הכי נפוצים באלבניה כי פשוט מאוד קל לפתח עסק כזה ! זה הכל עניין של עבודה ואבטלה.
בנוסף, מבפנים, האלבנים הם כמו ערסים מתלהבים קטנים. כל אחד גאה ברכב שלו, עוד ס"ד על ימין ועל שמאל. כולם פה נוהגים כמו ילדים קטנים ומופרעים, ותכלס האגו של הרבה מאוד אלבנים מבוסס על הרכב שלהם. ועל מנת שיהיה אגו גבוה, אז צריך שיהיה רכב נקי בהתאם. הזוי !!
אני מנקה את הרכב שלי בממוצע 3 פעמים בשנה, וגם זה רק במקרה ויש לי ממש הרבה זמן פנוי.
ואלבני ממוצע ? נראה כאילו הוא שוטף את הרכב שלו 3 פעמים בשבוע !!
"מכון" שטיפת רכבים, אלבניה
דבר נוסף מעניין באלבניה זה נושא המרצדסים. כמעט בכל מקום באלבניה רואים עוד ועוד מרצדסים. ישנים. חדשים. מצוחצחים ושרוטים. אחד מספרי הטיולים שראיתי על אלבניה טוען שמדובר במרצדסלנד. אבל תכלס, יש לזה סיבה.
עד לפני עשרים שנה, אסור היה על אחזקת רכבים פרטיים במדינה. חוקית, היו רשומים כ – 800 רכבים בכל אלבניה. רובם רחבי תחבורה ציבורית מן הסתם.
מאז נפילת הקומוניזם, אלבנים רבים ברחו מהמדינה, גנבו/קנו רכבים באירופה והכניסו אותם לאלבניה. רק שאז הם נזכרו שלמעשה – אין כבישים !! ולאחר סקר שוק קצר, הם הגיעו למסקנה שהרכב הטוב ביותר לתשתית הכבישים הרעועה ומלאת הבורות והמהמורות של המדינה הינו מרצדס (אני אגב יכולתי להגיע למסקנה הזאת בצורה הרבה יותר זריזה). ועל כן, לאורך השנים, למרות שכבר נסללו לא מעט כבישים, האלבנים עדיין חשים חיבה עזה מאוד למרצדס. עד כדי שכך, שלמעלה מ – 30% מהרכבים במדינה הינם מרצדס.
וזהו. נסיעה ארוכה ארוכה. נפרדנו מההרים המהממים. נפרדנו מצ'ייס האמריקאי, ותפסנו אוטובוס המשך ליעד הבא בדרום דרום המדינה.