ונציה

פוסט קודם – עמק סוצ'ה והמערות

אני אתחיל מהסוף של ונציה – מהמם ! מהמם ! פשוט מהמם !
עכשיו אפשר לחזור להתחלה.

באופן כללי הטיול הזה, בניגוד לכל הטיולים שעשיתי אי פעם, כולל הטיול הגדול לדרום אמריקה, פשוט לא היה מתוכנן.
כרטיסי הטיסה נקנו שבוע לפני המועד (וגם עלו בהתאם..), רשימת היעדים הוכנה בחופזה, ימי החופש קוצרו, ובאופן כללי הספונטיות שלטה בשבועיים האלה. מגיעים ליעד מסוים, רואים אם נחמד, ומחליטים אם נשארים או ממשיכים.
כבר לפני הטיול שמענו שוונציה קרובה לסלובניה, הוויז תמך בגרסה הזאתוהיות והטראק לטריגלאב בוטל באיבו, החלטנו לבקר בונציה.
אישתי היקרה אמנם הייתה כבר בונציה בעבר, אולם עבורי זאת הייתה חוויה ראשונית מהשורה הראשונה. ואיזו חוויה !.

אז עזבנו את סלובניה, מעבר גבול זריז דרך ההרים, נסיעה שהתארכה מעבר למתוכנן (הכבישים באיטליה פחות טובים ומשמעותית יותר עמוסים) ומגיעים לוונציה. היות ועשירים אנחנו עדיין לא אז ישנו בפרברי העיר על היבשת, ולמחרת תפסנו אוטובוס לארכיפלג ונציה ליום ארוך וגדוש.

תכלס, ביום הזה למדתי פשוט המון על ונציה. פשוט המון.
דבר ראשון – מדובר באיים ! 118 ליתר דיוק.
המרכז ההיסטורי של ונציה בנוי מבנים על יסודות מכלונסאות עץ שנבנו על 118 איים, המקושרים ביניהם בכ – 400 גשרים. בין האיים עוברות כ-170 תעלות מים, שהשיט בהן הוא אופן התחבורה העיקרי בעיר.
פתחנו את הבוקר בטיול מאורגן חינמי. כרגיל בערים, אנחנו מצטרפים לטיולי החינם של הסטודנטים. הטיולים האלה פשוט תמיד מוכיחים את עצמם כמוצלחים ביותר.
עוברים בין הסמטאות, הרובע היהודי, רובע הסטודנטים, טיפים על הגונדולות (היקרות להחריד) ולומדים המון. בקיצור, זה תמיד מוצלח.

כ – 20 מליון תיירים פוקדים את העיר בכל שנה ואין ספק שהדבר ניכר בכל פינה. פשוט אינספור תיירים. המוני ישראלים. עברית מסביב ללא סוף.
בלילה, נראה כאילו העיר שוממת לחלוטין. מעט מאוד אור ברחובות. רוב התאורה הינה תאורת החנויות. הבתים – אפלים. נראה כאילו הם נטושים ברובם. כמעט כמו מגדלי היוקרה בתל אביב. דירות רפאים בשל יוקר המחייה.

מסיכות. כל העיר עמוסה בחנויות שמוכרות מסיכות אמנם הפסטיבל בעוד כמעט חצי שנה, אולם המסיכות כבר מזמן חצו את גבולות הזמן המקורי.

מסכות בוונציה, איטליה

ונציה יקרה מאוד. זה ידוע. עיר כל כך תיירותית תמיד תהיה יקרה. אולם נראה כאילו המחירים פה באמת איבדו כל פרופורציה.
נושא אחד באמת מוגזם – גונדולות.
גונדולה היא סירה מסורתית צרה וארוכה עשויה עץ, המאפיינת את ונציה ומשמשת כאחד מכלי התחבורה הנפוצים ביותר בתעלותיה המלאות מים שאינן מאפשרות תנועה בכלי רכב יבשתיים.
במהלך המאה ה-18 היו בוונציה כמה אלפי גונדולות. כיום ישנן רק כמה מאות, שרובן מושכרות לתיירים וחלק קטן מהן בשימוש פרטי או משמשות כמונית שירות עבור תושבי ונציה. עד סביבות סוף המאה ה-19 היו הגונדולות נפוצות מאוד בוונציה, אולם מאז החל מספרן לרדת עקב שימוש בסירות מנוע. כיום שטים בגונדולה לעתים קרובות לאו דווקא תושבי ונציה החפצים להגיע מנקודה מסוימת לאחרת אלא תיירים הרוצים להתרשם בדרך זו מיופיין של תעלות ונציה.
את הגונדולה משיט אדם שזהו עיסוקו הבלעדי – הגונדולייר. הגונדולייר עומד באחורי הסירה ודוחף ומושך את המשוט היחיד. מקצוע זה הוא באופן מסורתי מקצוע גברי, ולראשונה הוסמכה אישה לתפקיד זה בשנת 2010.‏
והמחיר ? 100 יורו לחצי שעה. 100 יורו. פאקינג שיט.
בזכות המדריכה שלנו מהבוקר, גילינו שניתן לחצות את התעלה הגדולה באמצעות גונדולה, שיט של 3 דקות תמורת 2 יורו בלבד. נו… שיטה מעולה לצאת ידי חובה בונציה 🙂

משיט גונדולה, וונציה, איטליה

תעלות בוונציה, איטליה

פקק תנועה, וונציה, איטליה

גונדולה, וונציה, איטליה

וונציה, איטליה

וונציה שוקעת, איטליה

כמה מילים לגבי הרובע היהודי בוונציה.
הגטו היהודי בוונציה (איטלקית: Ghetto Ebraico di Venezia) הוא אזור ברובע קאנארג'ו בעיר ונציה שבאיטליה. מאז המאה ה-16 שימש הגטו כאזור מגורים ליהודי ונציה. הגטו הוא רובע המגורים היהודי מהעתיקים בעולם הקיימים עד ימינו, והמונח "גטו" ששימש לתיאור שכונה יהודית נגזר משמו האיטלקי של הרובע.
מקורו של השם אינו ידוע במלואו, אך הוא נובע כנראה מכך שבסמוך לגטו היה בית יציקה (באיטלקית: ג'טו). האפיפיור פיוס הרביעי השתמש בשנת 1562 בפעם הראשונה במילה גטו לתיאור רובע יהודי סגור. מאוחר יותר השתרש כינוי זה בשפה ומאז הפך למונח רווח לכל רובעי היהודים באירופה ובעקבות כך לכינוי לרובעי מיעוטים בכלל.
למעשה, בגלל ונציה קוראים לגטו – גטו.

בשל מגבלת המקום בגטו וריבוי תושביו, הבניינים נבנו לגובה חריג בנוף הוונצני, לעתים עד תשע קומות. בתי המגורים הללו בולטים בגובהם בוונציה עד היום. למעשה, "גורדי השחקים" היחידים בוונציה הינם בניינים של יהודים שנבנו בגטו.
כמו בכל ונציה, הבנייה כיום בגטו מבוצעת תחת פיקוח הדוק של השלטונות, וכל חריגה גוררת סנקציות חריפות. בין השאר קיימת הוראה ששלד הבניין, יהיה גובהו אשר יהיה, יהיה בנוי רק מקורות עץ וזאת על מנת למנוע נטייה של המבנה, שיסודותיו הם קורות עץ, השקועות בלגונה של ונציה. בגטו יש רק מעלית אחת, שנבנתה בשנים האחרונות‏. אין ספק שטיפוס של 9 קומות ללא מעלית הינו משימה מאוד מאתגרת.

גורד שחקים, וונציה, איטליה

כיום בגטו קיימת קהילה לא קטנה של יהודים, בית חב"ד, גן ילדים ומוסדות ייהודיים נוספים.
בכיכר המרכזית של הגטו, ליד בית האבות, מצוי קיר ועליו תחריטי נחושת, המתארים את גורלם של יהודי ונציה בשואה.

קיר הזכרון בגטו היהודי, וונציה, איטליה

בערב בילינו, או יותר נכון אני בעיקר בילתי ואישתי סבלה בסוכה המקומית של בית חב"ד.
בית חב"ד הקימו אופרציה יפה מאוד של סוכות, הן ליהודים המקומיים וכן לתיירים ישראלים. באמת שלא ברור לי למה, אבל שנים על גבי שנים יש לי פטיש לציון חגים יהודיים בחו"ל. מעניין על איזה תיקון הנושא הזה מנגן לו…

ארבעת המינים, וונציה, איטליה

וזהו ! ירד החושך על ונציה. אני חייב לציין שהעיר לא ממש מלהיבה בשעות החשיכה ולא נראית אטרקטיבית מידי. עולים על האוטובוס חזרה למלון וזהו.
ואם נחזור להתחלה – של ונציה – מהמם ! מהמם ! ונציה פשוט מהממת !

ונציה, איטליה

פוסט הבא – פיראן והחוף הסלובני