פוסט קודם – סרנדה וקסמיל
אז אחרי יומיים מקסימים בסרנדה וקסמיל הגענו בשעות הקטנות של הלילה (3 בבוקר) לטיראנה. אמנם עברנו בעיר הבירה כבר פעמיים, אולם לא ממש ביקרנו בה, והיה נראה כאילו שווה להקדיש לאזור יומיים. אמנם, רוב הביקורות ששמענו על המקום היו ביקורות די שליליות (בעיקר אלכס…) אולם הייתי חדור אופטימיות. אין עיר בירה שאין בה מה לחוות.
האלבנים הם עם חמוד מאוד. אין ספק בזה בכלל. בעשרה ימים האחרונים למדנו להתאהב בנחמדות ובהכנסת האורחים שלהם. אולם לעיתים, הם לא נראים עם חכם במיוחד לצערי (וגם לא נמרץ/חרוץ).
הגענו לכיכר סקנדרברג (הכיכר המרכזית בעיר) ושם תפסנו נהג מונית שייקח אותנו לגסטהאוס. היה לנו שם וכתובת מדוייקת כמובן. הנהג התחיל לעשות סיבובים מסביב לכיכר ללא שום כיוון או ידיעה על מיקומו של הגסטהאוס. 3 וחצי בבוקר. קר. עייפים נורא ומותשים. התחלנו להתרגז. אז ירדנו ותפסנו מונית אחרת. גם הנהג ההוא מסיבה לא ברורה ממש לא ידע את הכיוון. הצעידה והחיפוש הרגלי נראה מאוד אטרקטיבי. למרות השעה. ותוך 200 מטר בדיוק הגענו למחוז חפצנו. לא ברור…
בבוקר, החלטנו שנוסעים לקרויה לאתר ארכיאולוגי נוסף מפורסם באלבניה.
לפני כן, הצטרף אלינו ישראלי אבוד שהוא הישראלי היחיד שפגשנו בכל אלבניה (וגם הוא הגיע מטעמי עבודה ולא טיול). השמש זורחת, סיור ב – 3 שווקים מקומיים חביבים בעיר ומחפשים אוטובוס לקרויה.
גם פה, הנחמדות האלבנית פשוט הדהימה אותנו. מדהים שאחרי 11 ימים, ואנחנו עדיין בשוק מהנחמדות האלבנית. אין ספק שמדובר בחוויה מתקנת אל מול הסינים הקקות.
מעניין היה לעשות ריאליטי בסגנון האח הגדול – לשים סינים ואלבנים בבית אחד, ולראות את האינטגרציה בין היאן והיאנג הללו.
בכל אופן, השמש כוסתה בעננים, והשמים התקדרו והפכו להיות שוב אפורים, כחולים שחורים. לצערי, התבדיתי ולא השארנו את הגשם בסרנדה, והחל מבול. תוך כדי המבול, התחלנו לחפש את תחנת האוטובוס לקרויה. והגשם ? רק מתחזק ומתחזק. לאט לאט נרטבים. מעילי הגשם עושים עבודה לא רעה לעת עתה. אבל רק לעת עתה. התיק מחוסה והגשם, ממשיך ומתחזק.
התייעצנו עם אלבני מקומי שהמתין לאוטובוס שלו לגבי מיקום תחנת האוטובוס שלנו. הציפייה שלי הייתה שפשוט נקבל הדרכה לכיוונים כלליים. אבל האלבני החליט שהוא פשוט מלווה אותנו עד לתחנה שלו. "מה פתאום ??" אמרתי לו. "אין צורך שתלווה אותנו, ובטח לא במבול המטורף הזה". אבל הבחור התעקש, טען שהכל בסדר והוא ייקח את האוטובוס שלו בתחנה אחרת, וליווה אותנו, שוב תוך כדי המבול, עד לתחנה שלו. פשוט לא להאמין עליהם !!
איך באותו עולם קיימים דפוסי אופי של הסינים מחד, ומאידך אנשים כמו האלבנים ? איך נוצר השוני הלא הגיוני הזה ? לא ברור לי…
השוק בטיראנה, אלבניה
אז מה זאת קוירה (Kruja) ?
קוירה נחשבת אחת הערים העות'מאניות היפות באלבניה. העיר הממוקמת בנקודה אסטרטגית חשובה מפורסמת בעיקר בשל מאבקו של סקנדרבג, הגיבור הלאומי האלבני מן המאה ה-15, אשר נלחם בעות'מאניים עשרות קרבות והגן על מערב אירופה מפניהם.
כמו בכל עיר עתיקה באלבניה, קיימת מצודה וזאת למעשה האטרקציה העיקרית פה.
הדרך למצודה עוברת בשוק פשפשים עותמני ישן בן כמה מאות שנים. השוק מהמם. מלא מזכרות, קשקושים ועתיקות. מדובר למעשה במלכודת התיירים הראשונה שנתקלנו בה באלבניה. וחתיכת מלכודת. מחירים אסטרונומיים על קשקושים שממילא אין לאף אחד מה לעשות איתם. מצד שני, זה גם המקום היחיד בו מצאנו מזכרות תיירותיות מאלבניה.
מהמצודה, בעקרון, נשקף נוף יפה על העיר שלמטה. היות וזכינו ביום גשם שנמשך 10 שעות, הדבר היחיד שראינו היו נהרות של מים זולגים מהשמיים.
על המצודה עצמה ממקומים שני מוזיאונים.
אחד – ממוקם בבית עתיק שמנסה לשחזר את אופי החיים בבתי הכפרים האלבנים של פעם. תכנון הבית, מבנה החדרים, בגדים וכדומה. מאוד אותנטי ומאוד מומלץ.
השני, היכל תהילה לגיבור הלאומי סקנדברג. מעבר לבניין יפה, מדובר במוזיאון די מיותר. אפילו האטרקציה המרכזית – קסדה וחרב של סקנדברג, הינה חארטה בארטה – מדובר בשחזור. המקור נמצא במוזיאון הלאומי של וינה.
בעיר התחתית, פסל ברזל גדול. בסגנון הפסלים הסטליניסטים הישנים. אותו ברזל. אותו גובה. אותו פאר. אולם לא מדובר בסטלין, לנין או בכל דיקטטור טיפוסי אחד, אלא בג'ורג' בוש. האלבנים פשוט מתים על אמריקה בכלל ועל ג'ורג' בוש בפרט (בשל העזרה הכלילית המרובה והמלחמה מול סרביה בקוסובו) לאחר ביקורו בקרויה לפני מספר שנים, דאגו להנציח אותו באמצעות הפסל המרשים. ולחשוב שרק 15 שנה לפני כן פיארו פסלים אחרים פחות מלהיבים את הרחובות….
המצודה בקרויה, אלבניה
בערב, עוד הספקנו לצאת.
בהתחלה – קונצרט פולקלור מקומי בית ההאופרה של טיראנה. כרטיס עולה 10 שקלים. שורה ראשונה. וקונצרט של מוזיקה אלבנית מסורתית המנוגנת על ידי עשרות נגנים ונרקדת על ידי עשרות רקדנים. שווה כל לק ! או שקל. למה בארץ המופעים האלה כל כך יקרים ראבק ?
בהמשך, דייט אחרון בבאר המפורסם והגבוהה ביותר בעיר – SkyBar. אז אמנם ניתן לחשוב כי מדובר בגורד שחקים מטורף עם בר על הגג שבשחקים, אולם מדובר בסך הכל בית מלון, בקומה 12 קומות, שעל הגג שלו יש באר מסתובב. נכון להיום (עוד חצי שנה זה ישתנה) מדובר באחד הבניינים הגבוהים ביותר בטיראנה עם נוף פנורמי ממש יפה. תכלס, כל עיר נראית טוב מלמעלה, אפילו טיראנה.
תכלס, עד היום, עוד לא ממש טיילנו בטיראנה. ביום האחרון תיאמתי עוד מהארץ עם אלבני דובר אנגלית סיור במקומות המרכזיים של העיר.
כרגיל, פגשנו אלבני מקסים ! דובר אנגלית ממש טובה, נחמד, עונה לשאלות החופרות שלי. גם הוא כמובן, ברח לפני שנים מאלבניה לדטרויט. עבד שם כמה שנים, וכמו רבים אחרים, חזר לאלבניה לתמוך במשפחה שלו. אין על האלבניים !
אז מה ראינו בטיראנה ?
אין הרבה מה לראות בעיר. המרכז מאוד קטן, ותוך שעתיים וחצי ניתן להספיק הכל. בכיכר המרכזית של העיר הקרויה על שמו של סקנדברג ומדרגות התאטרון הלאומי.
ביקור במסגד (העתיק) היחיד שנשאר בטיראנה (הרודן הוג'ה, במסגרת היותו קומוניסט ובשל איסור הפולחן, הרס את רוב המסגדים והכנסיות בטיראנה), בית הפרלמנט, רחוב ג'ורג' בוש, (שוב, הערצה ללא גבולות לארה"ב), מחסן צדדי ובו שומרים חלק מפסלי הדיקטטורים הקומוניסטים מהעבר (סטלין, לנין ושאר מרעין בישין. הפסלים אמנם נגישים אך מכוסים !!) בית האופרה וכמובן מרכז הכיכר (מרכז העיר) בו היה מוצב פעם פעם פסלו של הרודן חוג'ה, שהיה נגוע בלא מעט פולחן אישיות. במקום הפסל המקורי, הציבו הלאומנים החדשים את פסלו של גיבורם סקנדרבג (Skanderbeg), הלוחם העשוי ללא חת, שהדף את העות'מנים.
פסלי העבר, טיראנה, אלבניה
כמו הרבה עמים, גם האלבנים "המציאו" לעצמם גיבורים. גם אם הגיבורים לא ממש היו שלהם, או שמא הם לא היו מש גיבורים.
אבל כל תרבות צריכה גיבור כלשהו. מיתוסים להתרפק עליהם. והאלבנים לא שונים מאף תרבות אחרת.
אז לאלבנים יש 2 כאלה :
1. אמא תרזה (שבכלל נולדה במקדוניה, ורק אבא שלא במקור אם משקודר)
2. סקנדנברג (שנלחם בטורקים, וזכה בעצמאות אלבניה למשך 20 שנה לפני 400 (!) שנה).
אז כמה מילים לגבי אמא תרזה.
אמא תרזה, כלת פרס נובל לשלום, משמשת כמושא גאווה לאומי. האם, שנודעה בעולם כולו כמופת לחמלה, נולדה למשפחה אלבנית (משקודר) בעיר המקדונית סקופיה ודיוקנה מופיע במקומות רבים בכל רחבי המדינה.
את רוב ימי חייה בילתה בפעילות צדקה, ובעיקר בכלכותה בהודו.
האלבנים, עוסקים רבות בהנצחתה. בפסלים ברחובות, בכנסיות ובאתרים הציבוריים השונים. אפילו נמל התעופה הרשמי של אלבניה קרוי על שמה.
וגם כמה מילים לגבי סקנדרבג.
גיירגי קסטריוטי ידוע יותר כסְקַנְדֶרְבֶּג, הוא הדמות המפורסמת בהיסטוריה של אלבניה. ידוע גם כ"דרקון של אלבניה" ו נחשב לגיבור הלאומי של המדינה. כל ילד אלבני יודע מה הוא הגיבור וגם קצת על ההיסטוריה שלו. סקנדרבג זכור בשל מאבקו באימפריה העות'מאנית. בתחילת דרכו לחם סקנדרבג בשירות האימפריה העות'מאנית (תוך כדי שרכש את השכלתו הצבאית בצבא הטורקי), אך לאחר זמן מה החליף צדדים ונלחם באימפריה עד מותו.
כינויו, סקנדרבג, הוא עיוות של הכינוי הטורקי "Arnavutlu İskender Bey". התואר "Arnavutlu" משמעו "האלבני". המונח ביי הטורקי מציין מנהיג של שבט, אדון של עמו או אחוזתו; והשם "אסקנדר" הוא הגרסה הטורקית לשם אלכסנדר. הכינוי ניתן לו על ידי הטורקים בשל ניצחונותיו הרבים, שדימו אותו לאלכסנדר מוקדון.
מאבקיו של סקנדרבג במרד נגד האימפריה העות'מאנית הסתיימו בתקופת עצמאות קצרה לאלבניה בין שנת 1443 ל-1478. בזכות אותו מרד ותקופת העצמאות הקצרה של אלבניה, סקנדרבג הפך להיות מיתוס באלבניה.
גם דגל אלבניה, עוצב בזכותו של סקנדברג. דגל אלבניה הוא אדום ובמרכזו מופיע עיט דו-ראשי בצבע שחור. הדגל מבוסס על החותם של סקנדרבג.
סקנדנברג, טיראנה, אלבניה
טיראנה היא עיר מאוד צבעונית. ראיתי כבר לא מעט ערים צבעוניות בעולם. במיוחד בדרום ומרכז אמריקה. למשל סאן קריסטובל המקסיקנית. כל הבתים מקרינים צהוב עז, אדום כשני וגוונים נוספים חדים.
גם הבתים בטיראנה צבועים. עם זאת, מדובר בצבעי טמבור טיפוסיים. נראה כאילו גלוני ענק של צבע נשפכו על הבניינים ללא כל אלמנט תרבותי או היסטוריה כלשהו. בדיעבד, הסתבר כי מדובר בתרומה ענקית של ממשלת גרמניה של צבעים (!!). במסגרת הנסיונות של אלבניה, להפוך את טיראנה לעיר קצת יותר צבעונית שמחה ומתנכרת לאפרוריות ההיסטורית שלה, אלבניה קיבלה טונות רבות של צבעים, ופשוט שפכה אותם על הבית.
במבט ראשון זה נראה הזוי, אבל כנראה שעם הזמן מתרגלים למטריצת הגוונים ההזויה, ואולי אפילו אפשר למצוא בה חן כלשהו.
ניכר שיש בטיראנה סוג של תנופת פיתוח. הרבה מאוד בניינים חדשים נבנים, ואפילו מספר מגדלים גבוהים מאוד (יחסית לבנייה בעיר). מסגדים חדשים מסותתים (עם כספים מהמפרץ הפרסי), וגם כנסיות (עם כספים מהותיקן).
רחוב ג'ורג' בוש, טיראנה, אלבניה
בונקר במרכז טיראנה, אלבניה
שאריות מחומת ברלין, טיראנה, אלבניה
אתר נוסף שניתן לבקר או הוא הפירמידה. מדובר במבנה מכוער, מוזנח וחצי מתמוטט שהיה אמור להיות היכל זכרון, מוזיאון ובאופן כללי – קשקוש כלשהו על מנת לפאר ולרומם את זכרונו ומורשתו של הדיקטטור הגדול הוג'ה. המבנה עוצב על ידי הבת שלו. עם זאת, מאז שהקומוניזם הלך פאקקט במדינה, המבנה מתפורר לו לאט, ללא כל קבלת החלטה ממשית לגבי ייעודו העתידי. כרגע, הוא מזכיר בעיקר בעלבונו את התקופה החשוכה שבגינה אלבניה נשארה תקועה בזמן וביקור בה הינו כמסע במכונת הזמן.
הפירמידה בטיראנה, אלבניה
ממול לפרמידה, אנדרטה שהוקמה בתחילת המילניום – פעמון השלום. אנדרטה שבאה לציין פתיחה של מילניום חדש, טוב יותר ומלא תקווה לאלבניה.
מדובר בפעמון שנוצר מהתכה של אלפי כדורים שנורו ברחובות אלבניה במהלך מלחמת האזרחים של שנות התשעים שכמעט והייתה פה.
בשנות התשעים החל להיות נפוץ במדינה "משחק הפירמידה" שסחף את התושבים בהבטחות להתעשרות מהירה. המשחק התברר כתרמית רחבת היקף ובתחילת 1997 התמוטטות מזימת הפירמידה הביאה חורבן כלכלי על המדינה, לאחר שאזרחים רבים הפסידו כל חסכונותיהם. באלבניה השתרר, עקב כך, מצב של כאוס – מרכזי הערים הפכו לאזור של ירי פראי באוויר, ואזרחים תמימים רבים קיפחו בשל כך את חייהם. הממשלה הודחה והמפלגה הסוציאליסטית (לשעבר הקומוניסטית) עלתה לשלטון.
שיטוטים אחרונים. עוברים לצד הווילה של הוג'ה הדיקטטור במרכז העיר. גם היא סגורה ומסוגרת. אין יוצא ואין בא. מתיישנת ומתפוררת לאיטה. עשרים שנה ועדיין לא התקבלה ההחלטה מה עושים עם המקום. דחיינות.
ופתאום – חנות עם כיתוב בעברית. "צורף". גם פה נותרו יהודים !! (למרות שבית חב"ד אין פה… נראה כאילו מדובר באחת המדינות היחידות בעולם ללא בית חב"ד אחד לרפואה…)
אז כמה מילים לגבי יהדות אלבניה.
הקהילה היהודית הוקמה בשנת 1930, כאשר מספר עשרות של יהודים היגרו למדינה ממדינות שונות באזור הבלקן. בשנות ה-40 הגיעו אליה יהודים מיוון ,מקדוניה, קרואטיה ויוגוסלביה בעקבות הכיבוש הנאצי. במלחמת העולם השנייה נכבשה המדינה על ידי האיטלקים.
לאחר השואה נשארו באלבניה כ-400 יהודים אשר לא הורשו לצאת מהמדינה (כמו גם האלבנים עצמם). בשנת 1991 עלו כל יהודי המדינה למדינת ישראל, כ – 500 יהודים. העולים פוזרו בשני מוקדים עיקריים, כרמיאל ואשדוד.
בחנוכה תשע"א (דצמבר 2010) חודשה הקהילה היהודית של אלבניה. הקהילה המונה כ-200 איש חנכה בית הכנסת ומרכז קהילתי. במעמד הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב שלמה משה עמאר, הוכתר הרב יואל קפלן לכהן כרבה הראשי של אלבניה.
והחנות ?
מדובר בצורף (שהוא גם עורך דין), שנולד וחונך באלבניה. עם משפחה. ילדים אלבנים יהודים. הוא מגדיר את עצמו "כמאעכר" מקומי. מקורב לשלטון, מעורבב כל הקהילה היהודית ובין לבין מוכר טבעות ותכשיטים. ברגע שאמרנו שאנחנו מישראל, הרצון שלו להתגאות בפעילות היהודית המקומית, בעשייה, בהיסטוריה, בליל הסדר כהילכתו שהתקיים פה אך לפני שבועיים. מרגש ויפה.
צורף בטיראנה, אלבניה
וזהו !!!
כמה שעות אחרונות. בירה טיראנה מקומית אחרונה. מוסקה אחרונה. משחק באולינג. קרני שמש אחרונות של טיראנה, וחוזרים לטירוף הרגיל והשגרתי בארץ 🙁
מוסקה אחרונה בטיראנה, אלבניה
פוסט הבא – סיכום מדיני
