עוד נסיעת עבודה. הפעם ללונדון, דאבלין, ונקודות שונות במרחבי אנגליה. נסיעה סופר עמוסה. כנס לקוחות, ואז כל יום – מבקרים לקוח, ובקצה שונה של האי.
בין לבין, מיוזקל, יוצאים עם יובל, והמון המו ןקניות בפריימרק לילדים.

כמה מילים לגבי הכנס – מהמם.

——————————

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של ימים ספורים בהולנד, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול באלבניה

קצת תמונות

Google Photos

Flickr

נסיעת עבודה להולנד הקרירה.
ביקור של 3 לקוחות. פאקינג הולנד. איזה כיף!
אבל איליה וקוץ בה. כל לקוח ממוקם בקצה אחר של הולנד. אז אמנם, פרופורציות, בכל זאת מדובר במדינה סופר קטנה. אבל בפועל, זה אומר להיות רוב היום ברכבות, ולראות את אמסטרדם רק בחושך. מעניין.
מלון מרחק יריקה וחצי מכיכר דאם, ובמרחק מצמוץ ושליש מפריימרק, על דאם סטריט. לוקיישן אלוהי. והכל במטרה שגם אהיה במרכז, וגם יהיה קרוב קרב לתחנת הרכבת שאני הולך לפגוש פעמים רבות ב 3 ימים הקרובים.

——————————

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של ימים ספורים בהולנד, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול באלבניה

קצת תמונות

Google Photos

Flickr

טוב. אז הפעם מדובר בנסיעת עבודה.
בניגוד לנסיעות העבודה הקודמות שלי, המטרה הפעם היא לצמצם את זמן החו"ל למינימום האפשרי. הכי מינימום שאפשר, אך שיאפשר עבודה נאותה.
המטרה – ביקור של 3 לקוחות. היעד – ברלין וורשה. העונה – קיץ. בפועל, מדובר באחד השבועות החמים ביותר באירופה השנה. כמות הלילות – 3 (תלוי אם סופרים את טופס ההוצאות ואת ה – PER DIEM או את אישתי שתחייה שמחזיקה בדעה שמדובר ב – 5 לילות).

המראה בטיסת אל על של אחר הצהריים ביום שרבי תל אביב. מונית לטרמיל 1. 1 ? לא 3 ? אז זהו שכן. טיסת אל על UP, בטרמינל המשופץ קוסמטית. וואו.. כמה זכרונות והבזקי דה ז'ה וו מן העבר הרחוק. כל כך הרבה טיולי ילדות העברתי פה.
מדובר אבל באמת בשיפוץ קוסמטי. מדהים שככה היה נראה בעבר ה"נתב"ג" הרשמי. כל כך קטן. מתוכנן לא משהו. ומה זה לעזאזל מרצפות השומשום החומות המזעזעות האלו ??

כרגיל באל על, הטיסה מתעכבת. ניסיתי לדלות מזכורני העייף מתי זכיתי לטוס עם אל על בזמן.
נחיתה בברלין באיחור. בשעת לילה מאוחרת. רכבת. ועוד רכבת. ופתאום קו הרכבת שלי נקטע באמצע. אז צריך להחליף עוד רכבת. בקיצור – הסתבכתי מאוד עם הרכבות. באופן כללי, התחושה הייתה אירונית משהו. אם יש מקום בו אתה לא רוצה להסתבך עם רכבות זאת גרמניה…

מגיע באפליה ל – Hakeshar Market ומשוטט לי עד שמצאתי את המלון הדירות שלי. וואו ! איזה חתיכת מלון !! adina apartment hotel. שווה בטירוף. חדר ענק. לא חדר, כי אם דירה. המרכז המרכז של העיר. לובי מגניב. בקיצור – הכל סבבה.
לילה קצר והבוקר הגיע. מסיבה לא ברורה, שינה טרופה. איזה פספוס. לילה לבד במלון. בלי ילדים. בלי צרחות בלילה. בלי ליעד שכמה כל שעתיים – שלוש להניק. ובכל זאת – שינה קקמקייה וקצת טווח.

שמש חורכת את השמיים. השבוע הכי חם באירופה כבר אמרתי ?
שיחת ועידה מוקדמת עם אוסטרליה, וכמה מיילים שצריך לעשות. וזהו – ויש לי 6 שעות לחוות את ברלין. מה אפשר להספיק ב – 6 שעות ? מסתבר שלא מעט.
מיקום המלון – מיקום מדהים מדהים מדהים. 50 מטר מכל לקוח אותו עלי לבקר, ומרחק של כ – 2 קילומטר משער ברנלדמט. אז יאללה. יוצא לדרך. בשעה 10, סיור הליכה חינם במרכז העיר.

כרגיל, מאז שלמדתי את הטריק, אין עיר בה אני מפספס את סיורי ההליכה החינמיים. מדובר תמיד בסיורים מעולה. מדריכים צעירים, אקטיביים. סקרניים, ומלאי ידע. סיורים שמאמל"קים את העיר (בהתאם לנושא). פשוט נפלא.

כמה מילים על שדות התעופה של ברלין. תכלס, מה הקטע שלכם ? עברתי בשני שדות התעופה של ברלין (אמור להיות שדה חדש בעיכוב של כבר כמה שנים. סוג של נתב"ג 2000), ויחסית לעובדה שמדובר בפאקינג גרמניה, המדינה שמחזיקה את כל היבשת על הכתפיים שלה, אז אתם מחזיקים שני שדות תעופה, שיחסית אליהם, אפילו שדה דוב נראה כמו פאר יצירה של מיכאלאנג'לו.
מדובר באוסף של האנגרים מעפנים, חסרי מיזוג, חסרי עיצוב, חסרי תכנון, שנותנים תחושה שאמנם נחתתי באירופה, אבל כנראה הגעתי לטיראנה שבאלבניה במקום לברלין. הזוי לחלוטין.
ממתין לטיסת הפנים שלי לוורשה, וכמובן שאין בכלל מקומות ישיבה. מקומיים בני 80 פשוט מתיישבים על הרצפה בסוג של צריך רותח מחום. הזייה שדה התעופה הזה. פשוט הזייה.

עיכוב של אלוהים יודע כמה שעות, עם חברת התעופה air berlin (ששבוע אחרי הטיול בדיוק הגישה בקשה לפשיטת רגל), הגעתי לוורשה. בדיעבד, יכולתי פשוט לקחת רכבת מברלין עד וורשה והייתי מרוויח שעה. ראבק.
שדה התעופה של וורשה היה נראה מוכר במעט. זכרון עמום מהנסיעה הקודמת.
הפעם, במקום מונית, לקחתי רכבת למרכז העיר. חוויה שונה. 7 תחנות ויוצאים החוצה לרחוב.

וואו !!! איזה דה ז'וו !! איזו חוויה כיפית ! אמנם עברו כולה 3-4 שנים אבל נראה כאילו שום דבר לא השתנה במרכז העיר.
יוצאים מתחנת הרכבת והמראה הראשון שכמובן רואים – את השמוק של סטלין (מוזיאון המדע). וכמובן, הקניון שליד המלון, H&M, וכמובן – המלון המהמם שלי בוורשה. איזו תחושה כפית לחזור ! אמנם לבד, אומנם מבוגר יותר, אמנם לזמן קצר יותר, אבל עדיין – תחושה נפלאה.
תחושה של היכרות. בכל טיול אותו עשיתי, התחושה היא אותה תחושה. תחושת המוכר. תחושת ה"מעניין מה יהיה שונה הפעם". תחושה שלא צריך עכשיו להתחיל הכל מאפס. פשוט תחושה טובה.
לצערי, הגעתי כבר בשעת ערב מאוחרת, אז החושך כבר די שלט באוויר. אז הליכה קצרה למלון המוכר (והמטורף), התאפסות זרירה, ויוצא להסתובב.
לילה. חשוך. לבד.

הנסיעה הנוכחית לוורשה הינה בקיץ. חום אימים במהלך היום. נעים בערב.
הנסיעה הקודמת – פברואר. שלג ברחובות. קור נוראי. איזה שוני.

הספקתי להגיע שוב לכיכר העיר העתיקה. הליכה ארוכה ארוכה ברגל. לפני 4 שנים, הגענו בלילה. כפור. שלג. מסלול גדול של סקי על קרח במרכז הכיכר. כמה משוגעים לדבר (AKA – פולנים שרגילים למזג אוויר) גולשים על הקרח. ואנחנו ? רועדים מקור, ובעיקר רוצים הביתה.
הפעם, חמים. המון מסעדות ובתי קפה פושטים על הכיכר. כל כך הרבה חיות. מדהים.

באופן כללי, כל הביקור הזה הוא דה ז'וו על דה ז'וו. ממש ריבית דה ריבית.
גם הפעם, בדומה לאז, השכמתי ב – 6 בבוקר ורצתי לבקר את שארית חומת הגטו שנמצאת במרחק קצר מהמלון.

למחרת בבוקר, הפגישה עם הלקוח. היינו אמורים להיפגש במשרד מחוץ לוורשה. בלילה, הלקוח כותב – קבל ביטול. יש לי סידור בעיר. בוא נפגש באיזה בית קפה ממש במרכז. 1.5 קילומטר מהמלון. ההםם. מרחק היוני לעשות ברגל, אבל עם חולצת ומכנסיי דוואין ובחום המטורף הזה ? לא נעים להגיע מזיע כמו אחרי סובב תל אביב. אז לקחתי מונית, וכמובן שהקדמתי בחצי שעה.
הבחור הגיע, והציע שנלך לאכול בראנץ פולני. נו מילא. "אתה תלמד אותי אוכל פולני מהו ?" תהיתי לעצמי.
העניין הוא, שבוורשה, כל מסעדות נפתחות רק בשעה 11. ועכשיו ? 10 ! רמחא לצלן. אז עברנו מסעדה, ועוד מסעדה. ועוד מסעדה. ואני עם תיק על הגב. לפטופ. מטען. מחברת. חולצת דוואין. וחם !!
בסופו של דבר, אחרי שהבחור עשה לי ס"ד על רוב המסעדות במרכז העיר, מצאנו את עצמו מכתתים רגלינו (בעיקר אני כיתתי) להארד רוק קפה. איזה רטרו… ומה מיקום הסניף ? 125 מטרים מהמלון שלי. איזה בזבוז…

4 שעות של פגישה איכותית הסתיימו, ואצתי רצתי להתפשט מבגדי הבר מצווה ועולה על ב'.
6 שעות חופשיות בעיר לפני.
גם פה, הזמנתי מראש סיור הליכה בעיר. אולם, הייחתה לי שעה פנוייה והחלטתי להשלים חוסרים מהביקור הקודם. החוסר העיקר – המוזיאון היהודי בוורשה.
המוזיאון – הוא לחלוטין לא מוזיאון שואה. הוא מוזיאון המציג את ההיסטוריה היהודית של יהדות פולין מראשיתה (באזור המאה ב – 12) ועד היום. המוזיאון נמצא ממש מול האנדרטה לזכר גיבורי גטו וורשה של רפפורט.

בביקור הקודם,

מלחמת העולם השנייה באופן כללי, והשואה בפורט, עוטפים את וורשה ועוברים בה בחוט השני. פשוט אי אפשר להימנע מזה או לברוח מזה. גם סיור הליכה ביער, תמים לכאורה, תמיד יובל אותך בסופו של דבר לאנדרטאות, אתרי זכרון, וציוני מיקום ודרך הקשורים למלחמה/שואה/יהודים/כל התשובות נכונות.

כל החוויה של וורשה הייתה כל כך שונה בגלל מזג האוויר. וורשה בקיץ היא כל כך שונה. כל כך מלאת חיים. וורשה בקיץ היא כל כך לא… היא לא פולין !
השמש קופחת במרומים. בלי סוף תיירים. בלי סוף ישראלים (!). הרחובות מלאים בפולנים. מסעדות. בתי קפה. הכל כל כך מלא חיים ושוקק. יש סאבווי חדש מהמם.
היא נראית כל כך הרבה פחות מאיימית. פחות קודרת. פחות.. פחות שואתית.
מתישהו אני חייב לחזור לביקור אמיתי. בלי עבודה. ביקור נטו. עם ליעד.

אז נוצרה סיטואציה, או יותר נכון, זוגתי היקרה שתחיה יצרה סיטואציה, בה הצלחנו לייצר גיחה בודדת ללונדון. טיול ללא טליה. הרבה נקודות של אל על. 3 לילות בבתי מלון. 5 לילות של בייביסיטר. מיקסום הזמן האפשרי שנייה לפני שנוצרת חרדת נטישה. וכיף אחד גדול.

אז בגדול, לא תכננו טיול "טיולי". בעיקר טיול של Being. להסתובב המון. המון. הליכות על גבי הליכות. ועוד בשבוע 21…. שווקים. קניות. ועוד קצת להסתובב. ועוד קצת קניות. קצת פחות אטרקציות תיירותיות גרידא. הגלגל הענק של לונדון ? ומה לגבי טיפוס על הביג בן, לונדון דאנדנג', ביקור בארמון ? אז הפעם קצת פחות. פעילויות אלו ימתינו כנראה לטיול המשפחה בעתיד הלא נראה לעין.
ליעד ואני היינו כבר בלונדון – פחות או יותר באותה תקופה, רק בקווים מקבילים. במאה שעברה. לפני יותר מ – 20 שנה… לפני ממש המון זמן. אז, לא ממש חשבנו שניפגש פה…

לונדון ? בחורף ? כן… כך יצא. שבוע 21, שנייה לפני שיש צו איסור יציאה מהארץ. ממש פיללנו למזג אוויר טוב. מזג אוויר טוב ? בלונדון ? אז כזה שלא יהיה בו שלג, והכי חשוב – שלא יירד בו גשם.
להפתענו, בעיקר להפתעתי, היה פשוט מזג אוויר מושלם !
אני, בטראקים למשל, הרי ידוע כמנחס מזג אוויר. הבאתי מבול בהרי הגעש של קוסטה ריקה. בזכותי ירד גשם באינקה טרייל בפרו. קידמתי את המסת שלגים בקוטב הצפוני. ורק בגללי, נתקענו בסופת שלגים בקירגיסטן ובאלבניה. אבל לונדון ? נראה כאילו זכינו בשבוע עם מזג האוויר הטוב ביותר בחורף עד כה. לא קר מידי. אפשר לנשום ולא לרעוד עד לשד העצמות ברחובות. והכי חשוב – טיפת גשם אחת לא טיפטפה במשך 5 ימים. מדהים.

אחד הדברים שגיליתי בטיול הזה – אמאזון פריים ! הסיפור הזה פשוט עובד !
מזמינים באינטרט. מקשקשים כתובת למשלוח. כרטיס אשראי. ותוך 9 שעות, 9 שעות (!!) מרגע ההזמנה, מישהו מספיק להגיע למרלו"ג, לקחת את הפריט, לארוז אותו, לנהיח אותו באוטו, לעמוד בפקקים, להגיע לבית המלון, למסור אותו בקבלה, לעלות לחדר, ולהניח לי אותו בצורה מסודרת על המיטה. מדהים !
כשהגענו למלון, ציינתי בקבלה שעשיתי הזמנה מאמאזון, ושהייתה אמורה להגיע חבילה אחת או שתיים למלון. האיש בקבלה הרים גבה אחת. הרים גבה שנייה. ובציניות אנגלית מנומסת סינן מתחת לשפם שאין שו "כן בטח.. חבילה אחת או שתיים". הבחור נכנס למחסן והוציא אסופה של ארגזים. לתומי חשבתי שבזה הסיפור נגמר, אך הבחור סימן באצבעו "המתן", ולאחר שנייה, חזר שוב למחסן והוציא אסופה נוספת של ארגזים. מדהים… אני בגדול סיימתי את הקניות שלי בלונדון דקה אחרי שהגענו…
אז מה קניתי ? בגדול כל מיני כלי עבודה. קליבות, מקצוע, תופי השחזה ושאר מרעין בישין. והמחירים ? פשוט לא להאמין. בין 50% פחות מבארץ ועד כדי 80%. פחות.

קניות מאמאזון

קניות מאמאזון

התקופה שעוברת על הפאונד היא תקופה חסרת תקדים. השער היציג (כשנסענו) – 4.7 ש"ח. מאז – הפאונד המשיך לרדת… גרף השער היציג של הפאונד הוא נראה דומה להפליא למחירי הדיור בארץ. רק בקורלציה הפוכה..
בשנת 2007, שער הפאונד הגיע בשיאו ל – 8.8. ומאז ? צניחה חופשית כלפי מטה. לעיתים, צלילה מתונה. לעיתים – צלילה ישירה. מדהים.
השילוב בין שער הפאונד הנמוך לקונספציה מוטעית מהיסוד לגבי ציפיות רמת המחירים (הרי תמיד חונכתי על כך ש"לונדון ? יקרה בטירוף !") – יצרה פער אדיר בין מחירי המחייה כפי שאחנו חווינו אותה לגבי מה שחשבנו שיקרה.
אז נכון – האטרקציות מאוד יקרות בלונדון. הגלגל הענק – 20 פאונד. מוזיאון צ'רצ'יל – 20 פאונד. במקרה של ביקור משפחה – כל אטרקציה (במכפלות) יכולה להיות באמת מטורפת.
אבל…. לילה בבית מלון 4 כוכבים – 130 דולר (איזה בית מלון במרכז תל אביב עולה 500 שח ?). קפה – 10 ש"ח. ארוחות מפוצצות ושוות בשווקי אוכל – בין 3 ל – 7 פאונד. מסעדת יוקרה – ארוחה לזוג, לא כולל אלכוהול, 300 ש"ח. ערב זוגי במחנהיודה עולה יותר… חצי ליה בירה בפאב – 24 ש"ח. בארץ, אולי רק בירוחם אפשר להשיג מחיר כזה לבירה.
Tesco Express – סופר שהוא מקביל ל AM PM שלנו. בקבוק קולה – 1.25 פאונד. ומה לגבי מדד הסניקרס? 0.25 פאונד ליחידה.
והכי חשוב – פריימרק…. זאת באמת ה"חוויה" #2 אותה למדתי בטיול. לו רק יכולנו לקנות עוד….
בגדים בגדים בגדים. והכל בזול. נעליים ב – 7 פאונד. חולצות לטליה ב 1.5 פאונד. 7 זוגות תחתונים לטליה – 2 פאונד. לו רק היינו יכולים לחזור עם 3 מזוודות לארץ.
כשלקחנו מונית לנתב"ג, הנהג העיר לנו "שמתי לב שהמזוודות ריקות…". וואו.. כמה שהוא צדק. הוא כנראה לא היה מציין את זה אם הוא היה לוקח אותנו בחזרה הביתה…

אז מה המטרה בלונדון ? לצאת לצאת לצאת. ביום. בערב. רק לצאת. להסתובב. לנצל כל דקה. כל זה כמובן, במידת האפשר והיכולת של ציקה.
ביום הראשון – סתם ס"ד בעיר. מעבר בגרין פארק, סבוואי, ארמון באקיהנגם. ביג בן. העין של לונדון. כיכר טרפלגר. התמזה.

ביג בן, לונדון

העין של לונדון

ערב ראשון – מסעדה. איזו ? פאלומר. אז נכון, מדובר במסעדה ישראלית. האוכל מוכר. מזרחי. ישראלי. וזה כמעט נשמע כמו מאלה שטסים לחצי שנה לדרום אמריקה, ובסוף תמיד אוכלים איזה חומוס ופלאפל מעפן בלימה. אבל בכל זאת, מדובר במסעדת יוקרה שזכתה בפרס המסעדה הטובה באנגליה לשנת 2015 (או משהו בסגנון…). אז חייבים לראות את הפלא, ולתת כבוד…
אין ספק שזה משעשע לראות תפריטים באנגלית, ומלצרים מסבירים מה זה SHIKSHUKIT, ומציינים שכדאי לקחת SHEF NISHNUSH. וכמובן, מומלץ לקחת כמנת פתיחה CUBANNAHA. כנראה שזה חלק מהחוויה.

פאלומר, לונדון

בוקר חדש הגיע.
קמים מוקדם. ג'ט לג או סתם הרגל מגונה בעקבות טליה ?
הולכים לשוק ברמונדסי (Bermondsey Antique Market)- שוק העתיקות הגדול ביותר בלונדון. אז אכן מדובר בכמה עשרות דוכנים עם עתיקות לא רעות בכלל, אבל הציפיות שלי היו משמעותית גבוהות יותר. שווקי הפשפשים של וורשה, תל אביב, ובודפשט מרשימים בעשרות מונים מהשוק הקטנטן אליו נחשפנו…

שוק ברמונדסי, לונדון

ממשכים לקמדן מרקט. מסתבר שהגענו מוקדם. חצי ריק. חצי סגור. 10 בבוקר. מתי הם קמים פה ראבק ? לפני 11 חצי מהשוק ריק. נפש חיה. אין דוכנים. אין אנשים. אפילו דוכני האוכל לא מוכנים למכור אוכל. אבל משעה 11 ? הכל מתעורר פה לחיים. בעבר היה מדובר בשוק אחד. אולם בשנים האחרונות, מדובר למעשה בשוק, ועוד שוק, ועוד שוק. אני ספרתי 6 כאלו.
יש את שוק קמדן עצמו. בצמוד אליו – נמצאת תעלת קמדן. כמו תעלת פנמה רק בסגנון של מיני ישראל. תעלה קטנה קטנה הכוללת מעלית למעבר סירות בשל הפרשי גבהים.
בהמשך, שוק האורוות. בעבר, המבנה שימש כאסם אורוות ענק. היום ? מדובר במבנה פשוט מרהיב ביופיו וברמת השימור והגימור שלו. כל אורווה – היא למעשה דוכן מעוצב ומפוצץ בתיירים.
מה עוד ?
שוק אוכל מעולה, עם המון אוכל רחוב טעים וזול. מה אני אוכל ? כמובן אוכל תאילנדי… עוף בקארי ירוק. ליעד – פיש אנד צ'יפס.
בהמשך, שוק רחוב עם חלונות ראווה תלת מימדיים יפים.
בקיצור – מדובר באטרקציה תיירותית שווה. מתויירית להחריד, אולם שווה.

קמדן מרקט, לונדון

קמדן מרקט, לונדון

ממשיכים לרחוב אוקספורד ובו נופלים למלכודת פריימרק #1. יום למחרת, ניפול למלכודת פריימרק דומה. #2.

טונות של קניות. נעליים. חולצות. גרביים. בגדים. ועוד בגדים. אצים רצים עם משקל עודף למלון לקראת תוכנית הערב השני.
מיוזקל !
ליעד ראתה את מלך האריות לפני 4 שנים בטיול. ואני ראיתי את מלך האריות לפני שנתיים בנסיעת עבודה. אז החלטנו ללכת The Next Best Thing – אלאדין. ואין ספק, שפשוט, כרגיל, כמו תמיד, אין, פשוט אין על דיסני !
המוזיקה. הבימוי. הצבע. הדינאמיקה. הילדות. המגניבות. לראות את השטיח המעופף. פשוט מדהים.
קלישאתי ככל שזה יישמע (וככה בדיוק זה נשמע), עוד חלום שהתגשם. אני רק מחכה לטיול הבא עם טליה, שבו מישהו "ייאלץ" ללוות אותה למיוזקל הזה… או למלך האריות…

אלאדין, לונדון

אלאדין, לונדון

יום נוסף. סגרירי יותר מהיום הקודם.
פותחים את היום באולפני אבי. בשנת 1969 יצא האלבום של להקת הביטלס, "Abbey Road", שהוקלט באולפנים אלו ונקרא על שם הרחוב בו הם שוכנים. גם עטיפתו המפורסמת של האלבום צולמה במעבר החצייה באותו הרחוב, בסמוך לאולפנים. בעקבות ההצלחה הגדולה של האלבום, שונה ב-1970 שם האולפנים ל"אולפני אבי רוד".
כמובן שאנחנו, בדומה לכל מאות מליוני התיירים שביקרנו פה לפנינו, ובדומה לכל אותם מאות מליוני התיירים שיבקרו פה אחרינו, עשינו את הצילום החקייני המגוחך משהו על מעבר החצייה המפורסם בעולם. אין מה לעשות. אני מת על זה.

אבי רוד, לונדון

אבי רוד, לונדון

מה הלאה ? כרגיל בטיול הנוכחי בלונדון – ממשיכים לעוד שוק. הפעם, שוק פורטובלו (Portobello Road Market) בשכונת נוטינג היל.
שוק פורטבלו נחשב כמייצג הגדול ביותר של תרבות חפצי היד שניה של העיר לונדון. השוק ממוקם בשכונת נוטינג היל הידועה, ובמקור היה שוק מזון לתושבי האזור אשר החל לפעול במאה ה- 19.
באמצע המאה העשרים החלו לפעול ברחבי שוק פורטבלו סוחרי עתיקות וחפצי יד שניה, ובתוך מספר שנים הפך השוק למוקד עליה לרגל לחובבי עתיקות וחפצים ישנים.

החיוניות הגדולה של השוק ומראהו המיוחד הביאו לכך כי שוק פורטבלו הפך לרקע לצילום סרטי קולנוע רבים וידועים, בניהם המיטה המעופפת ונוטינג היל.
מליון דוכנים. מליון תיירים. כמה מתחמים של שווקי אוכל טעמים.
באופן הזוי – לא קנינו דבר… שום עתיקות. שום וינטג'. שום כלום.

שוק פורטבלו, לונדון

ממשיכים לטיול בהייד פארק.
בפינת הנואמים, עוד סניף של פריימרק. השלמת קניות. מלכודת #2.
במלכודת הזאת למדנו כי אפשר לקבל פטור מהמע"מ כשחוזרים לארץ. למדנו גם שלא מקבלים החזרים על המע"מ של בגדי ילדים, פשוט בשל העובדה המדהימה (!) – אין מעמ בבריטניה על בגדי ילדים! כצעד מעודד ילודה, הוחלט להוזיל את בגדי הילדים, וזאת אחת הסיבות שהבגדים פה זולים יותר. 20% פחות !. מדהים.

ערב שלישי, הזמנו מקום למסעדה אסייתית שנחשבת מעולה. אבל, אחרי עוד יום גדוש בקילומטרים על גבי קילומטרים, האישה צנחה למיטה. מסעדה כבר לא הייתה, אבל ביקור קצר בפאב לונדוני דווקא היה. ופה, הופתעתי.
מסתבר (וזה בהחלט Common Knowledge) – שיש איסור למכירת אלכוהול אחרי 23 בלילה. וב 22:55, כל הבארים, מתמלאים בצעקות על המבלים – להתחיל ולרוקן את הבאר. כל בקבוק בירה שמכיל משקה, מנוקז במהירה לכוס פלסטיק, ואט אט, או יותר נכון, מהר מהר, מגרשים את כולם לרחוב. פאקינג 11 בלילה ! פשוט לא להאמין.
היות ויצאנו חומוסים, הגענו כמו צעירים פעורים ב – 22:30. בהחלט לא ממש Money Well Spend….

זהו.. יום אחרון הגיע. אורזים.. וברוך השם, יש המון המון המון מה לארוז. לפצל משקל בין המזוודות. תיקי היד. שהכל יהיה מאוזן ביחס למגבלות המשקל של אל על. מזל באמת שנסענו עם מזוודות ריקות… ו – יוצאים לקילומטרים אחרונים של הליכות.
דבר ראשון – קפה בוקר. דבר שני, ביקור במוזיאון "חדר המלחמה של צ'רצ'יל".
מוזיאון חדרי המלחמה של צ'רצ'יל הפך לכזה רק ב- 1984. ייחודו בכך שהיה מצודה צבאית במלחמת העולם השנייה. הוא מורכב מ-21 חדרים שונים בהם חדרי מגוריו של צ'רצ'יל, חדר המלחמה, חדר מפות ובית חולים. לכאורה מדובר במצודה, אבל בפועל מדובר בהך הכל בקומה -1 מתחת לבניין משרד האוצר הבריטי. בפרספקטיבה לאחור, די מדהים לחשוב שהעלאק מצודה הזאת, אשכרה שרדה את הבליץ על לונדון. נראה כאילו המרתף שלי בבניין בתל אביב מוגן יותר מאשר המצודה ממנה נוהלה המערכת של בריטניה נגד היטלר.
אפשר לסייר במוזיאון עם אוזניות בכל מיני שפות (כולל בעברית !), הכוללות הסברים בצורה באמת מעניינת מה הלך שם בימי מלחמת העולם השנייה. כולל נאומים של צ'רצ'יל, מחשבות, וקוריוזים קטנים ומשעשעים. מומלץ בחום רב.

חדרי המלחמה של צ'רצ'יל, לונדון

חדרי המלחמה של צ'רצ'יל, לונדון

דבר שלישי – האירוע (התיירותי , והדי מגוחך) של חילופי המשמרות בארמון בקגינגהם. אלפי תיירים סביב הכניסה לבקינגהם ממתינים להצגה הקצרה והדי מיושנת של חילופי המשמר. כנראה שעדיין יש משהו חביב במסורת הזאת.

חילופי המשמר, לונדון

כרגיל אצלי בטיולים, בין אם מדובר בסופשבוע, ובין אם מדובר בטיול ארוך, תמיד ב"סוף", מגיעה תחושת "הסוף". תחושה שיש עוד דברים להספיק. עוד דברים למצות שנייה לפני שחוזרים.

בצהריים, ממשיכים לקובנט גארדן. אחד השווקים המפורסמים של לונדון. הגענו ביום ראשון. אמור להיות היום העמוס ביותר במבקרים. בדוכנים. בנגני רחוב. והופעות רחוב.
תכלס, אכן היה עמוס. המוני דוכנים. אמנים. תיירים.
אבל הכל כל כך אסטתי. אסטתי מידי. הכל נראה כמו שוק האמנים של נתנאלה. נחלת בנימין כזה בענק. מתחם התחנה בימי שבת. יפה. אסתטי. קר ומנוכר. פייר, ממש לא התחברתי. ובאמת שניסיתי. בעסה. לא הצלחתי להבין את ההייפ המטורף שיש סביב האתר.
אז אחרי נסיון התחברות של שעתיים, וארוחת עוף בקארי תאילנדי משובחת המשכנו הלאה.

אחרי הצהריים הספקנו עוד להגיע לאזור של ה Tower. הליכה קצרה על ה Tower Bridge היפה. תצפית זריזה על המגדל עצמו, וחיש מהר – לסיור מודרך.
אוייש.. כמה שאני אוהב את ה Free Walking Tours האלה. ובלונדון – יש כל כך הרבה אופציות !
אז בחרנו את סיור ה Street Art. סיור שמתחיל בסוף רוב ה Finance של לונדון, ומתרכז בסוג של גטו מהגרים. מהגרים בפקיסטן, אפגניסטן, טורקיה ובערך כל מדינה איסלמית אפשרית. בין לבין, חיים כל מיני אמני פלורנטין שכאלו, שבמקום לטפס על הקירות, אז הם מציירים עליהם / מדביקים עליהם / וכו וכו'.
להסתובב לבד באזור הזה בלילה – כנראה סיטואציה פחות נוחה. אבל אין ספק שמדובר באזור פשוט מרהיב, מעניין ומרתק, והצטערתי מאוד שגילינו אותו רק 3 שעות לפני החזרה הביתה.
בסיור עצמו, עוברים בין עשרות ציורי רחוב עם מסרים שונים ומשונים מתוך מאות, אם לא אלפי ציורים הקיימים שם.
חלק מהציורים אותם ראינו הינם של אמן בשם בנקסי. Banksy‏ הוא שם העט של צייר, אמן רחוב ואקטיביסט חברתי אשר זהותו לא ידועה.בנקסי נחשב לאחד מאמני הגרפיטי הפוליטי הבולטים בעולם, והוא נשמר מלחשוף את זהותו ואינו מופיע בציבור. האומנות הסאטירית שלו ומכתמיו המחתרתיים המשלבים הומור שחור לעגני, נעשים בטכניקת שבלונות ייחודית ואופיינית.
כמות ריחות האוכל האותנטי. האתני המזרחי, האסייתי. האפריקאי. ריחות שסובבים ועוטפים את הרחוב מכל פינה. הרעשים. המוזיקה. האומנות שזרוקה ומונצחת בכל פינה. פשוט חוויה מלאת אנדרלנין.
שורה תחתונה – מדהים. כזה עוד לא יצא לי לעשות, ואין ספק שזאת הייתה בחירה למופת.

Street Art, לונדון

Street Art, לונדון

מסגד, Street Art, לונדון

וזהו.. 3.5 ימים קסומים הגיעו לסופם. פייר, הופתעתי מאוד מלונדון…לטובה.
מודה שלא התלהבתי להגיע לשם. לונדון הייתה זכורה לי כעיר קרה. אפרופית. יקרה.
אבל בפועל, היא אכן עיר קרה. אפרורית. יקרה בתחומים מסויימים.
עם זאת, יש בה משהו מאוד מגניב. היא לא עיר בירה אירופאית טיפוסית.
יש בה את החיים ביום. את החיים בלילה. את המגניבות הניו יורקרית. התל אביבית. והלחלוטין לא האירופאית המנוכרת הטיפוסית. ממש ניו יורק. חנויות. קניות. אנשים בלי סוף ברחובות. כיכר פיקדילי המוארת. רכבת תחתית מטורפת. ואפילו, חנות M&M (אם כי קצת פחות מרשימה). עם זאת, היא לא עוצמתית ומקטינה כמו יו יורק. הבניינים נמוכים. הרחובות קטנים וצפופים. היא מקרינה הרבה יותר משפחתיות. פחות הקטנה של הפרט. אין ספק שמדובר בשילוב מעניין.
עיר ממש קלה לטיול. גם ברגל. קלה לניוד. עיר שיש בה מה לעשות בחורף. שיש בה מה לעשות בקיץ.
והמיוזקלס… אוי המיוזיקלס…

אלאדין, לונדון

M&M, לונדון

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של 4 ימים בלונדון, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא: אקסל תכנון טיול – לונדון

קצת תמונות

פוסט קודם – בנגקוק (Bangkok)

Anglesea, אוסטרליה

 

אז טיול עם טליה – אי אפשר שלא להשוות אותו לטיולים הקודמים. כל טיול הינו חוויה חדשה.
כמה תובנות אישיות :

1. הויזות, אוי הויזות – נראה כאילו האוסטרלים לא ממש רוצים שישראלים יגיעו לטייל. בכל גיל. אפילו בגיל שנה וחצי (בהתחשב בעובדה שהייתי צריך לספק את פרטי חשבון הבנק והחסכונות של טליה במהלך תהליך הוצאת הויזה). תהליך הוצאת הויזה הוא אחד התהליכים הבירוקטיים המזוועים שפגשתי. האטימות, הניכור, בזבוז הזמן, הכסף בשילוב עם חוסר האכפתיות שהתהליך מקרין גרמו לי ל TURN OFF מטורף לפני הטיול.
התהליך משדר לי "יקירי, אתה ממש ממש צריך לרצות הגיע לאוסטרליה". הוצאנו את הויזה בצורה עצמאי, ~400 ש"ח, לכניסה חד פעמית עם תוקף ל – 3 חודשים. תהליך שהתמשך קלנדריית כחודשיים המלווים בלחץ האם הויזה תאושר/לא תאושר, מה יהיהו הפידבקים. עם אין מי לדבר. אין את מי לשאול בשגרירות. Dont Call us, we call you. האוסטרלים אומרים "אל תקנו כרטיסי טיסה לפני שיש ויזה". מצד שני הם אומרים "תתחילו את התהליך של הויזה צמוד ככל האפשר לזמן הנסיעה, היות והתוקך של הויזה הינו כ – 3 חודשים". בשורה התחתונה, הם אומרים "תקנו כרטיסי טיסה שבוע בערך לפני שאתם רוצים לטוס". ברור…. צריך רק למכור כלייה בשביל לממן כרטיס טיסה לישראל במידה ורוכשים אותו שבוע מראש…. פייר, לא ממש ברור לי למה העינוי הזה נדרש.2. ציוד.
אויש. בכמה ציוד מדובר. כל טיול עם טליה הינו טיול לוגיסטי שונה. פעם זה היה טיול שמתבסס על הנקה. עגלה. סל קל. הילדה לא זוחלת. נשארת במקום.
הפעם, טיול שמותאם לילדה גדולה. הולכת בלי סוף. אוכלת הכל, אבל צריכה בקבוקים. מנשא גב. מושב לאמבטיה. אבקה. חיתולים. בגדי ים. מגבונים. בגדים למזג אוויר חם ולח. בגדים למזג אוויר קר. שמיכה. טאבלט. ספרים. משחקים. תרופות בלי סוף. מזוודה לטליה ומזוודה לנו. משקל כבד. התנהלות כבדה. תקורת אריזה בכל יום. חתיכת מטלה.

3. שינויים, שינויים, ועוד קצת שינויים.
מדהים לכמה שינויים טליה הייתה צריכה להתרגל ב – 3 שבועות. להפסיק את שגרת המטפלת (לקום ב – 7, בקבוק, גינה, ארוחה, שנץ ידה ידה ידה), מטוסים, ג'ט לג, אנשים שונים, מיטות חדשות, שפות חדשות. לראות את ליעד ואותי במשך 24 שעות ביממה. בצורה אינטנסיבית כל כך. לישון איתנו במיטה. כל יום להחליף מיטה. להחליף את הריח המוכר. ל
נסיעות ארוכות כל כך ברכבים. באוטובוסים. מוניות.
בגרייט אושן רוד, ב – 9 ימים החלפנו 9 מלונות. איך אפשר להשוות את הקושי שלנו בלעבור ממקום למקום לקושי שלה להכיל את המעברים האינטסיביים ממקום למקום ?
שינויי מזג אוויר; התחלנו בחום והלחות הבלתי נסבלים של הונג קונג, לרוחות המקפיאות של קנגרו איילנד, לגשמים של אדלייד וללחות והפיח הנוראיים של בנגקוק. כל כך הרבה סוגים של כלי רכב. מטוסים. מוניות. רכב פרטי. תוק תוק בבנגקוק. חוויות, מראות, והתמודדיות חדשות שוב, שוב ושוב.
נראה כאילו כל יום אצלה הכיל שינויים המקבילים לשנה של אדם בוגר. חבל שטליה לא תזכור כלום מכל הסיפור הזה…

4. החוויות של האחר.
בהמשכה של נקודה #3, מדהים לראות כמה חוויות טליה הייתה צריכה לעבור ב – 3 שבועות.
נופים, מראות, נסיעות. אנשים ! כל כך הרבה סוגים של אנשים. לבנים, שחורים, מלוכסנים, בלונדיניים. מהגרים מאפגניסטן, איראן, ישראל, סין, לאוס. תאילנדים שלא מפסיקים לגעת בה ולשחק איתה.

חיות ! טליה ראתה כל כך הרבה חיות שהיא מעולם לא ראתה. לא רק במציאות, אלא בכל הספרים/משחקים שסובבים אותה. באיזה ספר ילדים מראים קואלה ? קנגרו ? אריות ים ? הרי הכל אצלנו מסתכם ב"כלבים, חמורים, סוסים וחתולים". בספרים אקזוטיים יותר מוסיפים גם תמונות של פילים, אריות ונמרים.
מעברלשאלות הסטנדרטיות של "טליה, איך עושה כלב? טליה, איך עושה חתול?" עכשיו היא גם יודעת להגיד "טליה, איך עושה כלב ים? טליה, איך עושה קואלה?".

אוכל !! כמה מאכלים חדשים היא ראתה. הריחה. נגעה. זללה. חשה. חוותה. מדאמפלינג סיני, דרך ציפסים במקדולנד (שהיה לה הכי טעים), המבורגרים (שהיו עשויים גם מקנגרו), מרק קארי ירוק תאילנדי ובננה לוטי. שייקים ! אננס, מנגו, בננה, קוקוס. כל כך הרבה פירות חדשים. טליה אכלה (ותכלס, גם אנחנו) ב – 3 שבועות טעמים שאנשים לא אוכלים לעיתים גם ב – 30 שנה.

ואצלי ? כל כך הרבה חוויות חדשות בצורה ישירה, בשילוב עם החוויות שזכיתי לחוות בזכות טליה. דרך טליה. בעזרתה של טליה. החוויה של לחוות את החוויה דרך מישהו אחר, דרך עיניו של האחר, תחושותיו של האחר, ולהנות מהחוויה לא פחות, היא התבגרות עצומה.

5. אני.
אחד האתגרים הגדולים בטיול מעין זה – זה ה"אני". האינדוודואל. יש מעט מאוד זמן לעצמי. בטיולי עבר, תמיד לקחתי ספרים. בלעתי ספרים. מינימום ספר אחד לשבוע. לפעמים שניים. קראתי המון על המדינה. לונלי פלנט. אינטרנט.
אבל לטייל עם טליה זה שונה. הזמן מתצמצם. מאוד. העייפות מתרחבת. אין הרבה זמן לחשוב. אין זמן להיות לבד. להיות בשקט. הזמן של השקט מוקדש באופן טבעי לשינה. הקטע האירוני הוא, שלא הרגשתי צורך בזה. בניגוד ליום יום בארץ, לא סבלתי מהחוסר בזמן של ה"אני". לא ממש הרגשתי בו צורך. לא הייתי זקוק לו. היה לי את הכאן ועכשיו.

6. קשב הורה ילדה.
אצלי, טיולים, זה תמיד כאן ועכשיו. הניתוק הטוטאלי הוא מדהים.
כל היום יום נשאר מאחור. בארץ. בטיים זון אחר. אז אמנם עכשיו יש טלפונים, מיילים, ווסטאפ ושאר מרעין בישין. אולם, לי אישית זה לא מפריע לניתוק המחשבתי, להפרדה ולההנאה מהכאן. ולא פחות חשוב – מהעכשיו.
בפאן ההורי – הניתוק הזה הוא כל כך משמעותי. הכאן והעכשיו השתדרג והפך להיות כאן ועכשיו עם טליה. הפניות המחשבתית והמיקוד שלי כהורה כלפיה (וכפועל יוצא הקשב שנוצר) – זה משהו שלא היה לי חודשים בארץ. העובדה שיש זמן להאכיל אותה, לאכול איתה, להרדים אותה, להירדם איתה. שאין מייל דחוף לקרוא במקביל. העובדה שאין מצגת מציקה להכין. העובדה שסדר היום גמיש. שאין חוקים ברורים לעבוד לפיהם. רק חוקי היום. חוקי התחושה. הכאן ועכשיו. שכל כולנו יכולים רק להנות מה BEING. חוויה לא נורמלית.

סידני, אוסטרליה

ולסיום…
היום. היום הזה.
היום הזה של "אחרי החגים", שבמשך 11 השנים האחרונות (פרט לפספוס אחד), תמיד מלווה תוגה. גולה קטנה שתקועה בגרון. עצבות של חזרה לשגרה. אבל כזאת, שמלווה בשמחה על עוד טיול שהושלם. על עוד תרבות שנלמדה. על עוד יעד שהושג. והכי חשוב – על עוד זכרון שנחקק.
והפעם, סוף סוף גם הגשמה של חלום קטן אישי בן 11 שנים – ביקור בכל 7 היבשות בעולם ו – 50 מדינות הפזורות בהן.
יש שאומרים, שהבסיס הפשוט ביותר של אדם – זוהי התשוקה להרפתקה מסקרנת. האושר האמיתי בחיינו מגיע מהיתקלויות בחוויות חדשות. לפיכך, אין אושר גדול יותר מלחוות חוויות רחבות אופקים, ולדעת שבכל יום שחל, זורחת שמש שונה וחדשה באורה מזו אשר זרחה במקומה קודם לכן.
ויש שאומרים, שהאושר הוא אמיתי רק כאשר הוא קורה במשותף (Happiness is only real when shared).
והפעם, הוא קרה רחוק רחוק מפה, ובמשותף + 2, עם נשות חיי האהובות שהצליחו להכיל אותי במשך 3 שבועות…

ניווט מהיר

קצת תמונות

הונג קונג
אוסטרליה

בנגקוק

פוסט קודם – מלבורן

פינת זכרון למלך, בנגקוק, תאילנד

ימין ושמאל, רק שחור ושחור

 

ארוחה מפסקת. מתאילנד…

בין לבין, בשאריות המקום בקיבה, שותים המון המון שייקים. למעשה, מאז הנחיתה בתאילנד, לא שתיתי מים אף לא פעם אחת בודדת. רק שייקים ושייקים ושייקים. תכלס, באמת שאין על הפינוק של תאילנד. פשוט מושלם.

שייק. ועוד שייק. ועוד שייק.

אבל ככה זה בתאילנד. בסוף הגענו לשדה. וזהו.. אל על. עיכוב בטיסה כמובן. והביתה….

פוסט הבא – סיכום מדיני אוסטרליה (Australia)

פוסט קודם – גרייט אושן רוד (Great Ocean Road)

שוק ויקטוריה, מלבורן

 

שוק ויקטוריה, מלבורן

בערב, סוף סוף הפתעה קולינרית. אחרי עשרות רבות (אם לא מאות) של קנגרואיים מקפצים סוף סוף הלכו לטעום קצת מהמעדן הזה. אז כן.. ברור שזה נשמע מוזר לאכול קנגרו אחרי שריאנו וצילמנו כל כך הרבה ממנו. אבל תכלס מה ההבדל בינו לבין פרות, כבשים ושאר הבהמות ?

זה בסל הכל עניין של הרגל ומחסום/ריחוק מחשבתי שאנחנו מציבים לעצמנו.

אז מסתבר, שלמרות שהיבשת מפוצצת בקנגרואיים, ועמוסה בגופות קנגרואיים השוכבים לצד הדרך, יש מעט מאוד מסעדות שמגישות את הבשר. הרי הסבירו לנו שבקנגרו איילנד הורגים משהו כמו 50,000 קנגרואים בשנה על מנת לשלוט בכמות האוכלוסייה, אז מה לעזאזאל עושים עם הבשר שלהם ??

במלבורן יש כמה מסעדות יוקרה המגישות סטייק קנגוראיים. יוקרה גבוהה. אז אנחנו החלטנו על מקום מעט זול יותר המגיש המבורגרים של קנגרואים. פייר – היה טעים.

ברור, זה היה טעם קצת מוזר שדורש להתרגל אליו, אבל באופן כללי – ממש מוצלח.

באופן כללי, זאת תמיד חוויה לטעות את החיות המקומיות, גם אם מדובר בחוויה חד פעמית בלבד. תנינים בברזיל, גיני פיג באקוודור, כלבי ים ולוויתנים בנורווגיה…

קנגרובורגר, מלבורן

Eureka Tower, מלבורן

ספריית מלבורן

באר שבע על המפה. של אוסטרליה..

פארק פיץ רוי, מלבורן, אוסטרליה

 

ביתו של ג'יימס קוק, מלבורן

 

נשותיו של ג'יימס קוק, מלבורן

מלבורן בלילה

פוסט הבא – בנגקוק (Bangkok)