אוק 28

אוסטרליה – סיכום מדיני

נכתב על ידי בקטגוריה אוסטרליה



פוסט קודם – בנגקוק (Bangkok)


אוסטרליה באמת מדינה שונה מבחינתי. פעם ראשונה שנסענו למדינה כל כך מערבית, כל כך מתקדמת, כל כך מטופחת ולתקופה כל כך ארוכה. יש בה את כל הטוב של העולם המערבי, בסינון הסחלה האמריקאי. נראה כאילו משהו עובד נכון במדינה. מדינת ה – NO WORRIES MATE. הכל מסודר. מתוקתק. מובן. תהליכים מוגדרים. אדיבות לתיירים. תחבורה ציבורית. פשוט הכל שורק שם. בחיים שלי לא נתקלתי בטיול של 23 ימים, שלא הייתה תקלה אחת ! בלת"ם. משהו שקרה בדרך. פשוט כל הגלגלים משומנים.
האוסטרלים אדיבים. חייכנים. נחמדים. נחמדים באמת ולא בסגנון צבוע אמריקאי. מצד שני האוסטרלים כן לקחו מהאמריקאים את הסדר. הארגון. ייקיות מסויימת.הבעיה היחידה של אוסטרליה היא המרחק המטורף שלה מהעולם. מדינה כל כך מדליקה, מערבית, מתקדמת. לו רק היא לא הייתה במרחק של יומיים טיסה. ולחשוב שעד לפני 150 שנה היה מדובר במסע של 4 חודשים באוניית מפרש… לכיוון. לו רק היו טיסות ישירות לאוסטרליה. מצד שני, כנראה החסם הגדול הזה, זה בדיוק מה ששומר עליה כפי שהיא.
אז מה עובד נכון באוסטרליה נכון ?

1. כמה מילים על נגישות.
כשמסתובבים עם עגלה, פתאום מבינים את בעיית הנגישות. נגישות למדרכות, מדרגות. כניסה לבנייני ציבור. כניסה לבניינים פרטיים. כניסה לבתי מלון. כניסה לתחנות אוטובוס. מדרכות רחבות. מדרכות צרות. ירידה מהמדרכה לכביש. עלייה מהכביש למדרכה. מעבר באיי תנועה. פתאום, כשמסתובבים עם עגלה מבינים את האתגר. מבינים מאוד את אתגר הנכים עם כסאות גלגלים ואת הכאב היום יומי שלהם.
אבל באוסטרליה ? הכל הכל הכל מונגש. פשוט הכל. בחיים לא ראיתי מדינה מונגשת כל כך. תמיד תהיה עלייה עם שיפוע ליד מדרגות. אם יש מדרגות נעות תמיד תהיה מעלית. מדהים לראות את כמות המעליות המפוזרות ברחובות ומנגישים כל פרט בעיר. המעברים מהמדרכות לכביש. חלק כמו חמאה.
ולא מדובר על נגישות רק בערים הגדולות. לא רק בסידני, או מלברון. כל כפר, כל עיירה, כל יישוב כלשהו – הכל באותו סטנדרט גבוה עד כדי בלתי אפשרי. מ-ד-ה-י-ם!2. פארקים / עמדות ברביקיו.
האוסטרלים אוהבים בשר. בעבר, התפריט שלהם באמת הורכב אך ורק מבשר. מתובל בבשר. נראה כאילו תרבות הבשר מאמת מושרשרת ב – DNA שלהם. כמות עמדות הברביקו המפוזרות בפארקים הציבוריים גם היא פשוט מהממת. כל פארק ציבורי, כל גינה, כל חניון קרוואנים – נקודות נקודות של עמדות ברביקו פתוחות לציבור הרחב. פלנצ'ות, גז, שפכטלים. הכל מוכן ומזומן. רק להביא בשר ולהכין אוכל.3. שירותים ועמדות החתלה.
גם פה, פלא עולם. כל כך הרבה שירותים ציבוריים מפוזרים ברחבי אוסטרליה. בבנייני ציבור, בניינים פרטים, ברחוב וכמובן – בכל פארק/גינה ציבורית. הנראות ? הנקיון ? הלוואי והשירותים אצלי בעבודה היו נראים כמו אחרון השירותים הציבוריים בעיירה הכי נידחת במדינת ויקטוריה. הכל כל כך נקי, מבריק. תמיד יש מים זורמים. תמיד יש נייר טואלט. אסטתי. מבהיק. באמת פלא !
וכמה שהמדינה נגישה לעגלות (AKA #1), אז גם כם השירותים. בכל כך הרבה מבנים יש שירותים ייעודים להחלפת חיתולים עם כורסאות ומשטחי החתלה. ובמקומות שאין, אז תמיד יהיה משטח החתלה בשירותי הנשים ולרוב גם אצל הגברים. למעשה, כמעט כל מבנה באוסטרליה נראה כמו שירותי הילדים של איקאה. באמת פלא.באופן כללי זה מדהים לראות איך מדינה, יחסית קטנה מבחינת כמות התושבים (בסהכ 22 מליון (!)), מצליחה לתחזק את עצמה בצורה כל כך יפה. כל כך מדוגמת. כל כך מערבית ומתקדמת. מאיפה הכסף? מאיפה כוח העבודה ?

4. מהגרים.
אמנם אוסטרליה היא מדינת מהגרים במהותה (במיוחד לאור העובדה שהם הרגו כמעט את כת האבוריג'ניים), אולם נראה כאילו אין להם "בעיית מהגרים" כפי שאנחנו מתייחסים אליה. אין בעיית שנאת מהגרים. לפחות מבחינת הנראות הכללית. האוסטרלים בטח אומרים לעצמם – "המהגרים עבדו כל כך קשה בשביל לקבל ויזה, ירקו דם במילוי טפסים מכאן ועד אללה איסטור, אז לפחות את קשיי היום יום נחסוך מהם". ההכלה שלהם והקבלה שלהם את האחר – כנראה מושתתת בתוך ה – DNA. וכנראה מקלה על ההיטמעות בתרבות הארגונית האוסטרלית.
אמנם במלבורן יש את צ'יינה טאון. אבל נראה כאילו המהגרים לא מקימים לעצמם גטאות. שכונות. לא מסתגרים בתוך עצמם. לא בונים קומונות ומתנכרים למדינה אשר קיבלה אותם. אולי כל כך מהגר הוא מיעוט בפני עצמו, בניגוד להגירה המאפיינת את אירופה וארה"ב.

5. צרות היום יום.
בכל אזור/מדינה הרכב האוסטרלים שונה מן הסתם. באזור הכפרי יותר, מלא החוות, הצרות של האוסטרלים הדהימו אותי. אותם מטרידה בעיקר בעיית ה"מתי יגיעו לווייתנים לאזור הגלישה". ציטוט מדוייק מפיה של בעלת חווה לגידול באפאלו. מדהים. איפה חותמים פה על טפסי ההגירה ?

6. גולשים.
איפה שלא מסתכלים בים רואים גולשים. בשעות הבוקר. אחרי הצהריים. הערב. כשקר. כשחם. כשיש גלים. כשאין גלים. כשהים שטוח ומפולס למשעי. תמיד רואים כמה נקודות שחורות בים (כי הם לבושים בחליפות צלילה מלאות. הים קפוא בדרום), גולשים מנסים לתפוס גלים.

7. איזון בין עבודה לחיים. 8/8/8
אחד ממדריכי הטיולים שלנו במלברון טען כי הם המציאו את שיטת ה – "8 שעות עבודה, 8 שעות חיים פרטיים, 8 שעות מנוחה". וזה מדהים לראות את זה בשטח. במלבורן, חנויות נפתחות בשעה 10:00 ונסגרות בשעה 18:00.
בסידני, ב – 17:00, המעליות בבנייני המשרדים עמוסות לעייפה בדרכן למטה, ומרוקנות לגמרי בדרכן למעלה.
ומשעה 17:05 – כל הבארים בקומות הקרקע של בנייני המשרדים מפוצצים בלובשי חליפות, מקטורנים, חולצות מכופתרות, שותים בירה וסוגרים את יום העבודה.
מסעדות ?
בארץ, מתי הולכים למסעדה ? 20:00 ? 20:30 ?
אבל באוסטרליה ? אין מה להגיע למסעדה אחרי 19:30. מי שמגיע ב – 19:30 – ממש חי על הקצה.
בעיירות בגרייט אושן רוד בכלל אין אורות ברחובות. המסעדות, בשעה 20:00 כבר נעולות. אין יוצא ואין בא. כולם בבית ישנים.
במלבורן חיפשנו באר לשתות בירה. הגענו למקום שאמרו לנו ש "We are open until late". כמה זה "Late" שאלנו אותם ? "Really Late. Until 23:00"…
פשוט מדהים.

8. מזג אוויר.
גם פה – אוסטרליה מצטיינת. כולם אומרים שבברלין מגניב. זול. טוב לחיות. אמסטרדם מהממת. יהפיפה. אנשים טובים. אבל מי לעזאזל רוצה לחיות שם בחורף ? מי רוצה לגור במדינה בה מטריה היא מצטרך חובה והכרחי כמו מסטיק אחרי לחם שום ? בדיוק כמו שחווה אלברשטיין טוענת כבר שנים ארוכות – החורף לא משהו בלונדון. אבל באוסטרליה ? גם את זה פתרו. מזגו אוויר מעולה. בקיץ לעיתים חם מידי אמנם, ויש את כל עניין שריפות היער האדירות שלהם, אבל לפחות אין שם לחות תל אביבית בחודש אוגוסט.

9. יוקר המחייה.
ברור שחייבם להתייחס לנושא, במיוחד לאור התהליכים הרקובים המתרחשים אצלנו בעשור האחרון. אני צריך להמשיך לחקור ולחפור בנושא, אבל אין ספק שיש משהו מאוד מעניין בנושא הזה באוסטרליה. אוסטרליה, אין ספק, היא מדינה יקרה. יקרה למחייה. יקרה לטיול. מדינה קפיטליסית. עם זאת, ברגע שמתרגמים את המחירים שלה למחירי ישראל – פתאום השד לא נראה נורא כל כך.
עלות טיול של 3 שבועות באוסטרליה הינה נמוכה משמעותית מעלות טיול בישראל. למשל : מלונות מעולים במרכז מלבורן – 130$ אוסטרלי(390 ש"ח). מלונות דרכים/צימרים מעולים בעיירות שבמדינת ויקטוריה 100-140$ (300-400 שח). בארץ – צימר ב – 400 ש"ח יהיה חדרון דלוח מלא עובש בדרום תל אביב עם מקלחת באמצע רחוב נווה שאנן.
דלק – כמובן שחצי מחיר. מסעדות פועלים – 30-40 ש"ח. מדד מקדולנד – 10-12$ (30 – 36 ש"ח). סופר – בגדול מחירים כמו בארץ. בקיצור- לטייל משמעותית זול יותר.
מעבר לטיול, מה לגבי לחיות ?
אז ברור שצריך לשבת ולחקור את הנושא הרבה יותר לעומק, אבל כמה באזזוורדים:
דירת 2 חדרים + חנייה במרכז מרכז סידני – עולה לחברנו 3000$ (9000 ש"ח). דירת 2 חדרים במרכז תל אביב מעופשת ומתפוררת ללא חנייה – 5,500 ש"ח. דירה 3 חדרים מתוקתקת, עם גג מטורף ונוף לכל נמל סידני הממוקמת באזור הצפוני של סידני, מרכז 3 תחנות מטרו – עולה לחברנו 3200$ (9600 ש"ח).
דירת 3 חדרים יחסית חדשה, עם חנייה עולה בפרבר תל אביבי 7,000 ש"ח.
על פניו נשמע יקר. עם זאת, מדובר בסידני, העיר היקרה ביותר באוסטרליה. במלבורן שכר הדירה זול יותר.
השכר הממוצע באוסטרליה הינו 6,500$ לחודש. השכר הממוצע אצלנו ~9,000 ש"ח.
שכר מינימום באוסטרליה 4,000$ לחודש. שכר מינימום אצלנו – ~5,000 ש"ח.
על כן, היחס בין השכר הממוצע/מינימום באוסטרליה לעלות הדירה משמעותית טוב יותר מהיחס בישראל.
ברור שצריך לשבת על מאמרים כלכליים לחקור נושא של מס הכנסה, זכויות סוציאליות (חופשת הלידה למשל באוסטרליה קצרה – כחודשיים), אבטלה, עלויות של רכישת דירה וכדומה, אולם על פניו נראה כי יוקר המחייה שם מאוזן הרבה יותר מאצלנו.

Anglesea, אוסטרליה

Anglesea, אוסטרליה

 

אז טיול עם טליה – אי אפשר שלא להשוות אותו לטיולים הקודמים. כל טיול הינו חוויה חדשה.
כמה תובנות אישיות :

1. הויזות, אוי הויזות – נראה כאילו האוסטרלים לא ממש רוצים שישראלים יגיעו לטייל. בכל גיל. אפילו בגיל שנה וחצי (בהתחשב בעובדה שהייתי צריך לספק את פרטי חשבון הבנק והחסכונות של טליה במהלך תהליך הוצאת הויזה). תהליך הוצאת הויזה הוא אחד התהליכים הבירוקטיים המזוועים שפגשתי. האטימות, הניכור, בזבוז הזמן, הכסף בשילוב עם חוסר האכפתיות שהתהליך מקרין גרמו לי ל TURN OFF מטורף לפני הטיול.
התהליך משדר לי "יקירי, אתה ממש ממש צריך לרצות הגיע לאוסטרליה". הוצאנו את הויזה בצורה עצמאי, ~400 ש"ח, לכניסה חד פעמית עם תוקף ל – 3 חודשים. תהליך שהתמשך קלנדריית כחודשיים המלווים בלחץ האם הויזה תאושר/לא תאושר, מה יהיהו הפידבקים. עם אין מי לדבר. אין את מי לשאול בשגרירות. Dont Call us, we call you. האוסטרלים אומרים "אל תקנו כרטיסי טיסה לפני שיש ויזה". מצד שני הם אומרים "תתחילו את התהליך של הויזה צמוד ככל האפשר לזמן הנסיעה, היות והתוקך של הויזה הינו כ – 3 חודשים". בשורה התחתונה, הם אומרים "תקנו כרטיסי טיסה שבוע בערך לפני שאתם רוצים לטוס". ברור…. צריך רק למכור כלייה בשביל לממן כרטיס טיסה לישראל במידה ורוכשים אותו שבוע מראש…. פייר, לא ממש ברור לי למה העינוי הזה נדרש.2. ציוד.
אויש. בכמה ציוד מדובר. כל טיול עם טליה הינו טיול לוגיסטי שונה. פעם זה היה טיול שמתבסס על הנקה. עגלה. סל קל. הילדה לא זוחלת. נשארת במקום.
הפעם, טיול שמותאם לילדה גדולה. הולכת בלי סוף. אוכלת הכל, אבל צריכה בקבוקים. מנשא גב. מושב לאמבטיה. אבקה. חיתולים. בגדי ים. מגבונים. בגדים למזג אוויר חם ולח. בגדים למזג אוויר קר. שמיכה. טאבלט. ספרים. משחקים. תרופות בלי סוף. מזוודה לטליה ומזוודה לנו. משקל כבד. התנהלות כבדה. תקורת אריזה בכל יום. חתיכת מטלה.

3. שינויים, שינויים, ועוד קצת שינויים.
מדהים לכמה שינויים טליה הייתה צריכה להתרגל ב – 3 שבועות. להפסיק את שגרת המטפלת (לקום ב – 7, בקבוק, גינה, ארוחה, שנץ ידה ידה ידה), מטוסים, ג'ט לג, אנשים שונים, מיטות חדשות, שפות חדשות. לראות את ליעד ואותי במשך 24 שעות ביממה. בצורה אינטנסיבית כל כך. לישון איתנו במיטה. כל יום להחליף מיטה. להחליף את הריח המוכר. ל
נסיעות ארוכות כל כך ברכבים. באוטובוסים. מוניות.
בגרייט אושן רוד, ב – 9 ימים החלפנו 9 מלונות. איך אפשר להשוות את הקושי שלנו בלעבור ממקום למקום לקושי שלה להכיל את המעברים האינטסיביים ממקום למקום ?
שינויי מזג אוויר; התחלנו בחום והלחות הבלתי נסבלים של הונג קונג, לרוחות המקפיאות של קנגרו איילנד, לגשמים של אדלייד וללחות והפיח הנוראיים של בנגקוק. כל כך הרבה סוגים של כלי רכב. מטוסים. מוניות. רכב פרטי. תוק תוק בבנגקוק. חוויות, מראות, והתמודדיות חדשות שוב, שוב ושוב.
נראה כאילו כל יום אצלה הכיל שינויים המקבילים לשנה של אדם בוגר. חבל שטליה לא תזכור כלום מכל הסיפור הזה…

4. החוויות של האחר.
בהמשכה של נקודה #3, מדהים לראות כמה חוויות טליה הייתה צריכה לעבור ב – 3 שבועות.
נופים, מראות, נסיעות. אנשים ! כל כך הרבה סוגים של אנשים. לבנים, שחורים, מלוכסנים, בלונדיניים. מהגרים מאפגניסטן, איראן, ישראל, סין, לאוס. תאילנדים שלא מפסיקים לגעת בה ולשחק איתה.

חיות ! טליה ראתה כל כך הרבה חיות שהיא מעולם לא ראתה. לא רק במציאות, אלא בכל הספרים/משחקים שסובבים אותה. באיזה ספר ילדים מראים קואלה ? קנגרו ? אריות ים ? הרי הכל אצלנו מסתכם ב"כלבים, חמורים, סוסים וחתולים". בספרים אקזוטיים יותר מוסיפים גם תמונות של פילים, אריות ונמרים.
מעברלשאלות הסטנדרטיות של "טליה, איך עושה כלב? טליה, איך עושה חתול?" עכשיו היא גם יודעת להגיד "טליה, איך עושה כלב ים? טליה, איך עושה קואלה?".

אוכל !! כמה מאכלים חדשים היא ראתה. הריחה. נגעה. זללה. חשה. חוותה. מדאמפלינג סיני, דרך ציפסים במקדולנד (שהיה לה הכי טעים), המבורגרים (שהיו עשויים גם מקנגרו), מרק קארי ירוק תאילנדי ובננה לוטי. שייקים ! אננס, מנגו, בננה, קוקוס. כל כך הרבה פירות חדשים. טליה אכלה (ותכלס, גם אנחנו) ב – 3 שבועות טעמים שאנשים לא אוכלים לעיתים גם ב – 30 שנה.

ואצלי ? כל כך הרבה חוויות חדשות בצורה ישירה, בשילוב עם החוויות שזכיתי לחוות בזכות טליה. דרך טליה. בעזרתה של טליה. החוויה של לחוות את החוויה דרך מישהו אחר, דרך עיניו של האחר, תחושותיו של האחר, ולהנות מהחוויה לא פחות, היא התבגרות עצומה.

5. אני.
אחד האתגרים הגדולים בטיול מעין זה – זה ה"אני". האינדוודואל. יש מעט מאוד זמן לעצמי. בטיולי עבר, תמיד לקחתי ספרים. בלעתי ספרים. מינימום ספר אחד לשבוע. לפעמים שניים. קראתי המון על המדינה. לונלי פלנט. אינטרנט.
אבל לטייל עם טליה זה שונה. הזמן מתצמצם. מאוד. העייפות מתרחבת. אין הרבה זמן לחשוב. אין זמן להיות לבד. להיות בשקט. הזמן של השקט מוקדש באופן טבעי לשינה. הקטע האירוני הוא, שלא הרגשתי צורך בזה. בניגוד ליום יום בארץ, לא סבלתי מהחוסר בזמן של ה"אני". לא ממש הרגשתי בו צורך. לא הייתי זקוק לו. היה לי את הכאן ועכשיו.

6. קשב הורה ילדה.
אצלי, טיולים, זה תמיד כאן ועכשיו. הניתוק הטוטאלי הוא מדהים.
כל היום יום נשאר מאחור. בארץ. בטיים זון אחר. אז אמנם עכשיו יש טלפונים, מיילים, ווסטאפ ושאר מרעין בישין. אולם, לי אישית זה לא מפריע לניתוק המחשבתי, להפרדה ולההנאה מהכאן. ולא פחות חשוב – מהעכשיו.
בפאן ההורי – הניתוק הזה הוא כל כך משמעותי. הכאן והעכשיו השתדרג והפך להיות כאן ועכשיו עם טליה. הפניות המחשבתית והמיקוד שלי כהורה כלפיה (וכפועל יוצא הקשב שנוצר) – זה משהו שלא היה לי חודשים בארץ. העובדה שיש זמן להאכיל אותה, לאכול איתה, להרדים אותה, להירדם איתה. שאין מייל דחוף לקרוא במקביל. העובדה שאין מצגת מציקה להכין. העובדה שסדר היום גמיש. שאין חוקים ברורים לעבוד לפיהם. רק חוקי היום. חוקי התחושה. הכאן ועכשיו. שכל כולנו יכולים רק להנות מה BEING. חוויה לא נורמלית.

סידני, אוסטרליה

סידני, אוסטרליה

ולסיום…
היום. היום הזה.
היום הזה של "אחרי החגים", שבמשך 11 השנים האחרונות (פרט לפספוס אחד), תמיד מלווה תוגה. גולה קטנה שתקועה בגרון. עצבות של חזרה לשגרה. אבל כזאת, שמלווה בשמחה על עוד טיול שהושלם. על עוד תרבות שנלמדה. על עוד יעד שהושג. והכי חשוב – על עוד זכרון שנחקק.
והפעם, סוף סוף גם הגשמה של חלום קטן אישי בן 11 שנים – ביקור בכל 7 היבשות בעולם ו – 50 מדינות הפזורות בהן.
יש שאומרים, שהבסיס הפשוט ביותר של אדם – זוהי התשוקה להרפתקה מסקרנת. האושר האמיתי בחיינו מגיע מהיתקלויות בחוויות חדשות. לפיכך, אין אושר גדול יותר מלחוות חוויות רחבות אופקים, ולדעת שבכל יום שחל, זורחת שמש שונה וחדשה באורה מזו אשר זרחה במקומה קודם לכן.
ויש שאומרים, שהאושר הוא אמיתי רק כאשר הוא קורה במשותף (Happiness is only real when shared).
והפעם, הוא קרה רחוק רחוק מפה, ובמשותף + 2, עם נשות חיי האהובות שהצליחו להכיל אותי במשך 3 שבועות…

 
No Worries, Mate !

ניווט מהיר

|| 1. הונג קונג (Hong Kong) || 5. גרייט אושן רוד (Great Ocean Road)
|| 2. סידני (Sydney) || 6. מלבורן (Melbourne)
|| 3. אדלייד (Adelaide) || 7. בנגקוק (Bangkok)
|| 4. קנגרו איילנד (Kangaroo Island) || 8. סיכום מדיני

 


קצת תמונות

הונג קונג
Hong Kong 2016אוסטרליה Australia 2016

בנגקוק
Bangkok 2016


 

השאר תגובה


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.