פוסט קודם – קנגרו איילנד (kangaroo island)
רוב הדרך הייתה תהייה באוויר. מה יותר קשה ? לנהוג 1,400 קילומטר בצד שמאל של הכביש ולהימנע מלהתנגש בקנגרואים מקפצים שבדרך, או לשעשע ולשיר שירים לטליה שעות על גבי שעות ?כמה מילים על הדרך עצמה.
הגרייט אושן רואד (Graet Ocean Road) במדינת ויקטוריה באוסטרליה נחשבת לאחת הדרכים הנופיות היפות ביותר בעולם. סוג של "דרך מספר 1" של ארה"ב. בעקרון, הדרך הינה כביש B100 אשר מתמתח לאורך 243 קילומטרים, בין אנג`לסי לאפולו ביי, שבקצה הדרומי של ויקטוריה, אך למעשה מחשיבים את כל קו החוף המשתרע מטורקי, ועד לווארנאמבול (Warrnambool) כחלק מהדרך. בנייתה של הגרייט אושן רואד נמשכה בין השנים 1919 ל-1932, ומאחוריה עמד הרעיון ליצור כביש נופים תיירותי ובמקביל, לספק עבודה למובטלים הרבים של תקופת השפל הגדול.
גרייט אושן רוד, אוסטרליה
גרייט אושן רוד, אוסטרליה
שכרנו רכב מחברת JUCY המקומית. נסיונות להתאפסות על הנהיגה בצד שמאל של הדרך, קניית צידה ונשנושים, ויוצאים לדרך בשעת צהריים מאוחרת.
היום הראשון – יום ארוך ארוך של נסיעה. נסיעה באמת יפה אך עם זאת – ארוכה. מגיעים לעיירה מקסימה בשם רוב. עיירה של 957 תושבים. כמה שהעיירה זאת קטנה, וגם היא – מהממת. בתים צמודי קרקע. הכל כפרי. מעץ. גינות מטופחות ומסודרות.
מדהים איך אפילו עיירה של 1000 איש מצליחה לתחזק את עצמה בצורה כזאת. חנויות ספורות יפות. מדרכות. הכל מתוקתק. גם פה, בדומה לכל עיר באוסטרליה – מגדלור לבן ויפה בקצה העיירה.
Robe, גרייט אושן רוד, אוסטרליה
באופן כללי, לא ממש תכננו את הרוד טריפ לפרטי פרטים. בניגוד לסידני, מלבורן או קנגרו איילנד, לא ממש הזמנו מקומות לינה מראש. לא ממש ידענו איפה נישן בכל יום. באיזה פארק נבקר. "נזרום"…
יש משהו מאוד קסום בהסתכלות על גוגל מפס במקביל ללונלי פלנט, ולבחור עיירה קטנה לבלות בה את הלילה.
מאונט גמבייר, אוסטרליה
בבוקר, גילינו שיש אי פצפון שמחובר לעיירה. סתם אי קטן. סתם גשר קטן להולכי רגל. ופשוט המון יופי.
באי יש המון חופים יפים, מגדלור כמובן והסוכרייה – משפחה קטנה של וולאביס המתגוררת בו. בשנייה ששמעתי שיש וולאביס לראות – האדרנלין התחיל לזרום.
אז עשינו סיור רגלי באי. חופים באמת יפים, אך קרים. מגדלור משופץ. ובאמצע הבוש האוסטרלי – משפחה של וולאביס ! בדיוק כפי שהבטיחו לנו. איזה כיף !!
וולאביס, פורט פיירי, אוסטרליה
פורט פיירי, אוסטרליה
בדיעבד, מסתבר שזה הפארק הכי מגניב שיכולנו לחשוב עליו. כמות המזל שהייתה לנו בפארק היא פשוט בלתי נתפסת.
ישר בכניסה לפארק – משפחה של EMU עושה ס"ד מסביב לרכב.
אמו, אוסטרליה
מתחילים את אחד ממסלולי ההליכה ופוגשים קואלה רחוקה על אחד העצים. ממשיכים בהליכה – ונתקלים בקואלה נוספת.
ממשיכים במסלול ההליכה וליעד חווה חוויה של לפני מוות – נחש צהוב עצבני במקצת באמצע השביל. צילום מהר שלי, וריצה אחורה מהירה עוד יותר של ליעד. טליה, בעודה על המנשא בגב, לא ממש מבינה את השוני בנסיבות.
עושים אחורה פנה ורואים מספר מטיילים תקועים מול עץ. "בטח עוד קואלה שתקוע בצמרת" חשבתי לעצמי.
אז אמנם הקואלה הייתה בצמרת העץ, רק שמדובר היה בצמרת בגובה של 2 מטרים (!!).
איזה מהמם !! קואלה כל כך קרובה. כל כך נגישה. כל כך בלתי אמצעית. כמעט שעה עמדנו שם ובהינו בקואלה. אוכלת. בולסת. לועסת. עוד ועוד עלים של אקליפוטסים. איזה מרתק. איזה נפלא. איזה מזל שהנחש הצהוב ארב לנו. איזה מזל שליעד שיקשקה ממנו. איזה מזל שעשינו פניית פרסה.
המצלמה פשוט לא הפסיקה לצלם. עוד תמונה. ועוד תמונה. ועוד סרטון. פשוט נפלא. המחשבה היחידה שעברה לי בראש (מעבר למחשבה של "איזה יופי. אזיז נפלא") הייתה – "איך אנחנו הולכים לסנן את כל מאות התמונות האלו של אותה קואלה יחידה ??".
נסיון החיים מראה שתמיד שווה להמתין בסבלנות בסיטואציות כאלו. לנצל אותן עד תומן. אין למה למהר. ואיזה מזל שהמתנו !
אחרי שהקואלה סיימה לחסל את כל ענפי האקליפטוס הזמינים שלה, היא החליטה לרעות בשדות זרים – בעצים אחרים. אז הייצור החמוד הזה פשוט החל בירידה מהעץ בחיפוש אחר עצים אחרים. כמה שהייצור הזה חמוד. מדהים.
קואלה, קימה משנ"ץ, אוסטרליה
קואלה, אוסטרליה
מתפנקקים מול האגם ומתחילים להתארגן ליציאה לדרך.
באופן כללי, מבחינת הצבעים הסובבים אותנו, אנו חווים את אוסטרליה באביב. הכל כל כך ירוק. כל כך פרחוני. כל כך אביבי. צבעוני.
מבחינת חיי טבע בפארק, הפספוס היחיד – לא ראינו קנגרואים אפורים. חם היום יחסית. וקנגרואים מעדיפים שעות קרירות יותר. מוצלות יותר. אבל ! איך שנכנסים לאוטו. רואים ענפים זזים
קנגרו אפור, אוסטרליה
איזה יום !!! כמעט סוף היום וממשיכים דרומה לכיון פורט קמבל. השמיים עדיין כחולים. עדיין בהירים. ולעולם אין לדעת איזה מזג אוויר יכה בנו מחר. על כן, המטרה היא להספיק לראות חלק מתצורות הסלע של פורט קמבל באור של שעת בין ערביים.
הפארק הלאומי פורט קמבל (Port Campbell) מציע את המראות המרהיבים ביותר והמפורסמים ביותר בגרייט אושן רואד. באזור הפארק יש אינספור מצוקים עשויי גיר, מערות וסלעים בצורות מעניינות יותר ומעניינות פחות.
אחת מהצורות המפורסמות ביותר הינה גשר לונדון. בעבר, עד לפני ~10 שנים מדובר היה בגשר מעל שתי קשתות. היום – מדובר באי באוקיינוס ובתוכו קשת גדולה.
לפני מספר שנים הגשר הראשון התמוטט לתוך הים והפך את לשון היבשה לאי, בעוד שמספר מטיילים נתקעו על האי למשך מספר שעות עד שחולצו. אין ספק שמצוקי הכורכר המתמוטטים של האוסטרלים מרשימים הרבה יותר מהכורכר שלנו.
גשר לונדון, גרייט אושן רוד, אוסטרליה
עוד לילה עובר במלון דרכים מהמם, וממשיכים בדרך. עוברים בכמה מהאתרים המרכזיים של פורט קמבל ורואים עוד ועוד תצורות סלע מגניבות. בסופו של האזור – 12 השליחים.
זהו פחות או יותר האזור המצולם ביותר / מתוייר ביותר/ המוני ביותר / כל התשובות נכונות של ה-great ocean road, כולל בתוכו את צורות הסלעים העולות מן הים הידועות כ-"12 השליחים", ומגיעות עד לגובה של 45 מטרים. גם האזור הזה נאכל עם השנים ו – 12 השליחים לאט לאט הולכים ומתמעטים, ובסוף במקום שליחים תשאר רק השליחות. היום נותרו רק 7 שליחים.
12 השליחים, גרייט אושן רוד, אוסטרליה
ממשיכים דרומה לכיוון מלבורן. עוברים בפורט אוטואי.
כשתכננתי את הטיול, אז נאמר לי שהאזור המלא אקלטיפוסים הזה הוא האזור הטוב ביותר למצוא בו קואלות. אבל אחרי החוויה המעלפת של אתמול ? איזו קואלה יכולה כבר להרשים אותנו יותר ? איזו סיטואציה תהיה מרגשת יותר ? אולי רק אם קואלה תבוא ותשב לידנו, ונוכל ללטף אותה.
אז אכן ראינו כמה קואלות בצמרות העצים והמשכנו לכיוון המגדלור העתיק ביותר באוסטרליה.
באופן כללי, כל חיי גם יחד לא ראיתי כל כך הרבה מגדלורים אפי שראיתי בשבועיים האחרונים. יש תמיד משהו מאוד קסום. מאוד מסתורי. מאוד של פעם במגדלורים. היום זה סתם נקרא "ש.ג", אבל בעבר ? איזו אחריות. איזו הילה הייתה סביב הנושא.
מגדלור העתיק ביותר באוסטרליה
ממשיכים לכיוון Anglesea. באמצע הכביש המהיר, ראינו מספר רכבים שעצרו בצד הדרך. המון אנשים בחוץ. מצלמות שלופות ודרוכות. פתאום, מבחינים בסיבה ! פאקינג קואלה יושבת על גדר ההפרדה של הכביש. לא להאמין !
עוצרים בצורה מסוכנת להפליא. חצי בשול, חצי בכביש. אורות מהבהבים. רק שלא ייכנסו לנו באוטו. פתאום עוד רכב עוצר בפתאומיות מאחורינו. ועוד אחד. ואחד נוסף. מזל. לפחות לא ייכנסו ברכב שלנו.
קואלה, אוסטרליה
אצים רצים לכיוון הקואלה. כמה יפה היא. כמה חמודה. איזו התרגשות ! מיישמים צעדים בוני אמון. מערכת יחסים זריזה. בהתחלה מצלמים וצופים בה מרחוק. אט אט מתקרבים. אט אט הבטחון נבנה. מתיישבים לידה. מתקרבים עוד יותר. נוגעים בה קלות. ואז שוב. מלטפים !! כמה רכה הפרווה ! כמה נעימה ! אשכרה מלטפים קואלה בטבע.
קואלה, גרייט אושן רוד, אוסטרליה
וזהו. כרגיל בשבוע האחרון, שוב ממשיכים בדרך. לנקודה הבאה. לאטרקציה שבהמשך.
עוצרים לטיול רגלי קצר בפארק לאחד המפלים, וממשיכים ל Anglesea למגרש הגולף. בלונלי פלנט רשום כי מכל המקומות באזור, הקנגורואים אוהבים להתאסף בשעות הערב במגרש הגולף. אז אם כתוב – אנחנו מבצעים.
והמראה ? פשוט לא להאמין !!
מדובר במגרש גולף שבחלקו הוא מגודר בגדרות נגד תיירים. עשרות רבות של קנגרואים בגדלים שונים מפוזרים במרחבי הדשא. עשרות פריטים אם לא מאות. מסה לא נורמלית ! בעסה עיקרית – כולם מאחורי גדרות. לתיירים אסור להיכנס למרחבי המגרש. רק למקומיים המשחקים גולף. באופן כללי, יש משהו מאוד סוריאליסטי במראה של שחקני גולף מפוזרים בין עדר ענק של קנגוראים….
בוקר אחרון בכביש B100. שוב נוסעים למגרש הגולף. שוב נוסעים לראות את הקנגוראים מאתמול. אבל אבוי !! המגרש ריק ! כאילו אתמול היה חלום. והבוקר ? הבוקר התעוררנו לסיוט. אין זכר אף לא לקנגרו אחד.
המשכנו להסתובב עם הרכב מסביב למרחבי המגרש, חנינו, והתחלנו במסע רגלי. ואז.. שוב מצאנו אותם.. איזה מזל ! אמנם הרבה פחות פריטים מאתמול, אולם אין חוצץ ! אין גדר. אין שומר. אפשר פשוט להתהלך בין הפרטים. להריח אותם. לראות אותם מקרוב. להדבר איתם. וגם… לנסות להתחמק מכמות הגללים האינוספית שהם משאירים אחריהם…
Anglesea, אוסטרליה
Anglesea, אוסטרליה
תכלס, מבחינת חיי טבע – היה לנו פשוט מזל לא נורמלי. חבל על הזמן. בעולם החי,שום דבר הוא לא GUARANTEE. ולנו ? היה מזל מהסרטים. זכינו לראות כל כך הרבה קואלות, ללטף קואלות בטבע (!!), לצפות בקנגרואים על שלל סוגם ועוד ועוד.
מבחינת מזג האוויר – אני מודה שחשבתי שנזכה לקצת יותר מזל. קיוויתי / ציפיתי / חשבתי שיהיה מעט חם יותר. מעט פחות מעונן.
הגרייט אושן רוד מורכב מחוויה כפולה. מאוסף של נקודות (המשולבות במזל) שבדרך, ומדינמיקת הדרך עצמה.
למרות שהשעות הכל כך מרובות שנאלצים לנהוג בהן, ולעבור מעיירה לעיירה, מיישוב ליישוב, מנקודה לנקודה, הדינאמקיה מקסימה. מלמצוא חנויות וינטג' בדרך. הכרויות רגעיות של אנשים בדרך. הבנתי, שפה המטרה היא באמת בדרך עצמה ולאו דווקא ביעד.
ביום האחרון של המסע בגרייט אושן רוד תיכננתי להגיע לפיליפ איילנד, על אף שהוא לא ממש קשר לדרך עצמה. מדובר באי פצפון (יחסית לקנגרו איילנד כמובן).
באי יש מספר אטרקציות כאשר המרכזית היה תהלוכת הפינגוונים (במיוחד לאור העובדה שלא זכינו לראות פינגווינים בקנגרו איילנד).
למעשה, מדובר בפעם היחידה בחיי שנתקלתי באטרקציה הקשורה לעולם החי בה הובטח לי כי מדובר ב – 100% הסתברות.
בכל ערב, בתחילת החשכה – מאות אם לא אלפי פריטים של פינגווין זוטר עולים מאמצע שום מקום. מהאוקיינוס. מהגלים. וחוזרים לכוכי הקינון שלהם. כל ערב. מדהים.
אטרקציה מובטחת. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא לגבי הכמות. בכמה פינגווינים מדובר.
מצעד הפינגווינים, אוסטרליה
מצעד הפינגווינים, אוסטרליה
בנוסף, יש באי חוות קואלות גדולה ומפורסמת. במקור, היות וחששתי שלא יתמזל מזלנו, ולא ניתקל בקואלות, אז בטוח נבקר בחווה ונשלים את החוסר הזה. אבל בפועל ? ראינו כל כך הרבה קואלות. כל כך התרגשנו. כל כך התלהבנו. שום גן חיות לא יכול להתעלות מעל זה.
וזהו. אחרי שישה ימים אינטנסיביים. נפלאים. עמוסים. מלאי חיות. מלאי טבע הגיע הזמן לחזור למלבורן…
בנוסף, יש באי חוות קואלות גדולה ומפורסמת. במקור, היות וחששתי שלא יתמזל מזלנו, ולא ניתקל בקואלות…