פוסט קודם – גרייט אושן רוד (Great Ocean Road)
אל מלבורן הגענו מעט שבעים. מעט עייפים. מעט באס"ק. החזרנו את הרכב אחרי 6 ימי נסיעה ארוכים, המון המון טבע, המון חיות בטבע. מדהים. בנוסף, את רוב האטרציות העירוניות עשינו בסידני. האקווריום, גן החיות, תצפיות וכו'.
אז התרכזו פשוט ב"להיות". ב – BEING. בשוטטות ברחובות, בסריקת חנויות נעליים (לא בשבילי.. לאישתי..).
אבל בכל זאת, מה כן ראינו במלבורן ?
H&M. כן כן.. הזוי ככל שזה יישמע, אמנם הכוונה לחנות הבגדים, אולם מדובר למעשה בסניף הכי יפה של H&M שראיתי עד היום. סניף שמקור היה בניין הדואר הראשון של מלבורן וממוקם במדרחוב הקניות הראשי של העיר. סניף פשוט מהמם. בניין ישן, משומר ומשופץ, רצפות עץ עתיקות, ציוד עתיק. פשוט מדהים. לא להאמין שאשכרה מדובר בחנות בגדים…
משהו שמאפיין את המדרחוב היא כמות נגני הרחוב. למעשה לא רק כמות נגני הרחוב, אלא איכותם. כל נגן רחוב שפגשנו – הוא פשוט אמן. מדהים כמה מקצועיים הנגנים שם.
יום למחרת, כשעשינו סיור בעיר, למדנו שלמעשה לא מדובר בסתם נגני חרטבונה שמופיעים ברחובות, אלא כל נגן כזה עבר אודישן בעיריית מלבורן, וקיבל אישור לנגן ברחוב. אשכרה מדובר בדה וויס של רחובות העיר.
דבר שני – שוק ויקטוריה. מדובר בשוק מקומי גדול. בעקרון, גרסה די ענקית של שוק הכרמל. בגדים, מזכרות, ירקות, לחם, בשר ועוד. אמנם שוק הכרמל, ענק, אבל עשר רמות מעליו. מאוד אסטתי. מאוד נקי. כתייר, מאכזב מעט מבחינת כמות חנויות המזכרות האוסטרליות שבו.
שוק ויקטוריה, מלבורן
שוק ויקטוריה, מלבורן
בצהריים – סיור הליכה חינם. אני מת על סיורי ההליכה האלו. כשאזדקן ואהיה מובטל הייטק, כנראה אעשה גם את זה. הסיור הזכיר מאוד את הסיור הליכה חינם שהיה לנו בקרואטיה לפני שנתיים. הסיום היה סיום זהה. גשם זלעפות. קור אימים. ובגדים רטובים. מבאס משהו…
בחלק שהספקנו להיות בסיור עברנו בבית הפרלמנט. בית הפרלמנט שוכן ב"אזור הפרלמנטרי", המבנה נחשב לאחד מבנייניה העתיקים ביותר של מלבורן, כשלצדו בניינים ציבוריים ופארקים. הבניין המפואר שימש בעבר כמקום מושבו הזמני של הפרלמנט הלאומי עד להשלמת הבנייה של המשכן החדש בבירה קנברה. כיום, הוא מהווה תזכורת לעושרה המופלג של מלבורן בימי הבהלה לזהב. פייר, באמת יפה.
בערב, סוף סוף הפתעה קולינרית. אחרי עשרות רבות (אם לא מאות) של קנגרואיים מקפצים סוף סוף הלכו לטעום קצת מהמעדן הזה. אז כן.. ברור שזה נשמע מוזר לאכול קנגרו אחרי שריאנו וצילמנו כל כך הרבה ממנו. אבל תכלס מה ההבדל בינו לבין פרות, כבשים ושאר הבהמות ?
זה בסל הכל עניין של הרגל ומחסום/ריחוק מחשבתי שאנחנו מציבים לעצמנו.
אז מסתבר, שלמרות שהיבשת מפוצצת בקנגרואיים, ועמוסה בגופות קנגרואיים השוכבים לצד הדרך, יש מעט מאוד מסעדות שמגישות את הבשר. הרי הסבירו לנו שבקנגרו איילנד הורגים משהו כמו 50,000 קנגרואים בשנה על מנת לשלוט בכמות האוכלוסייה, אז מה לעזאזאל עושים עם הבשר שלהם ??
במלבורן יש כמה מסעדות יוקרה המגישות סטייק קנגוראיים. יוקרה גבוהה. אז אנחנו החלטנו על מקום מעט זול יותר המגיש המבורגרים של קנגרואים. פייר – היה טעים.
ברור, זה היה טעם קצת מוזר שדורש להתרגל אליו, אבל באופן כללי – ממש מוצלח.
באופן כללי, זאת תמיד חוויה לטעות את החיות המקומיות, גם אם מדובר בחוויה חד פעמית בלבד. תנינים בברזיל, גיני פיג באקוודור, כלבי ים ולוויתנים בנורווגיה…
קנגרובורגר, מלבורן
יום למחרת – מרגישים את סוף הטיול באוויר.
לאות. עייפות. אולי אפילו קצת שובע ? תמיד הסוף מרגיש ככה.
בכל אופן, אחרי הגשם המטריד של אתמול, היום השמש זרחה. אז הזדנגפנו בכיכר הפדרציה של העיר. צופים ומרכלים על העולם. קפה. עוגה. ושמש נעימה.
מולנו ניצב בגאון מגדל בניין יוריקה (Eureka Tower), מבין הבניינים הגבוהים בחצי הכדור הדרומי. מהקומה העליונה של המגדל, העשוי זכוכית, ישנה תצפית על העיר כולה, שגם היא – התצפית הגבוהה ביותר בחצי כדור הארץ הדרומי.
באופן כללי, באוסטרליה, קיימים הרבה מאוד שיאים המכילים את הדיסקליימר הקטן "בחצי כדור הארץ הדרומי".
אז בחזרה לתצפית. על פניו, נשמע כאילו מדובר בתצפית ממש גבוה, והתואר מרשים מאוד, אולם ברגע שמבינים שרק 10% מאוכלוסיית העולם גרים בחצי כדור הארץ הדרומי, והאוכלוסייה הזאת כוללת חצי מיבשת אפריקה, ואת האזורים הפחות מאוכלסים של דרום אמריקה, אז לפתע התואר מאבד מעט מהיוקרה שלכאורה הייתה לו.
בקיצור, שבענו קצת מתצפיות שעולות הון, והסתפקנו בצפייה בבניין מלמטה…
Eureka Tower, מלבורן
מכתתים רגליים בעיר. פשוט נהנים מה – BEING בעיר. מחפשים פוסומים בפארקים, ונעליים לליעד בחנויות.
בין לבין עוברים בספרייה הציבורית של העיר. עוד מבנה מהמם ביופיו. ספריות באופן כללי בעיני הינן מבנים כל כך ערכאיים. אמנם בתור ילד חנון אהבתי מאוד לקרוא ספרים, להתרגש מהשקט בספרייה, להריח את הספרים הישנים ולהפליג בדמיונות על ארצות רחוקות בעזרתו של ג'ול וורן. אבל אז – מי בכלל שמע על דבר כזה אינטרנט ?? אולם היום ? מי בכלל הולך לספרייה ?
עם זאת, ספריות מהסוג של הספרייה בסידני, הינן כמו כנסיות. מלאות הידור ואווירת קודש כזאת. בתכלס, היום זה נראה יותר כמו סניף של WeWork. המון שולחנות עץ עתיקים וכבדים, והרבה מאוד לפטופים.
ספריית מלבורן
בספרייה מצוי מוזיאון קטן המוקדש להיסטורייה של מלבורן בכלל, ולנד קלי ובמרכזו המגן שלו בפרט.
בערבות אוסטרליה חי במחצית השניה של המאה התשע-עשרה נד קלי, צעיר יוצא דופן שעמד בראש "כנופיית קלי" הידועה לשמצה. נד וחבריו גנבו סוסים, שדדו בנקים ואף הרגו שוטרים, אך בעיני האוסטרלים הם נחשבו גיבורים, מורדים בשלטון הקולוניאלי, ונהיו גיבורי תרבות ואחד המיתוסים הגדולים של היבשת. בקיצור – הייתה לשודד נד קלי אחלה מנהלת שיווק שידעה למתג אותו כמו שצריך.
אז המגן הפלאי משהו בעיני האוסטרליה, שמחורר מכמות הכדורים שנורו לעברו של נדי קלי, ממוקם בספרייה בדו ובהדר לעיני הציבור.
באר שבע על המפה. של אוסטרליה..
אחרי הצהריים הספקנו להגיע לפארק פיץ' רוי.
כמו כל פארק באוסטרליה, גם פה מדובר בפארק מהמם ומטפוח למשעי. המון שדרות עצים, פרחים ססגוניים ושרכים, פינות חמד קטנות והרבה ירוק.
אחת האטרקציות המרכזיות בגנים (בעיני – האטרקציה המרכזית) הוא בית משפחת קפטן קוק, הנמצא בפינת הפארק, לא רחוק מהכניסה המרכזית שלו. הבית, נבנה במקור באנגליה. לפני 80 שנה, אחד מעשירי מלבורן הצליח לקנות את ביתו של ג'יימס קוק, ובמבצע לא פשוט פירקו את הבית אבן אבן, והרכיבו אותו מחדש בפארק פיצרוי. העובדה האירונית היא שג'יימס קוק מעולם לא ביקר באזור הזה של אוסטרליה. ג'יימס קוק מיפה את כל החוף המזרחי של אוסטרליה ו"גילה" את סידני. הקשר בינו לבין מלבורן, הינו כמו הקשר ביני לבין הירח. פשוט האוליגרך ממלבורן הצליח להקדים את העשירים מסידני…
אותי אישית הביקור ריגש מאוד. היכולת להיות בבים של פאקינג מגלי ארצות. איזה תפקיד מטורף זה היה פעם. לא סתם להקים אתר אינטרנט. להיות מנהל מוצר. לנהל לקוחות או משהו בסגנון. משימה של לקחת אונייה, כמה עשרות מלחים ולצאת לשיט של 3-4 שנים על מנת לגלות יבשות חדשות, תרבויות חדשות. זה באמת טיול שווה של אחרי צבא. לא סתם חצי שנה בדרום אמריקה…
פארק פיץ רוי, מלבורן, אוסטרליה
ביתו של ג'יימס קוק, מלבורן
נשותיו של ג'יימס קוק, מלבורן
ערב אחרון הגיע באוסטרליה. מה עושים ? סיבוב אחרון לילה. עוברים בחזית של מלון קראון שאמורה לספק מופע של אש ומים בכל שעה עגולה. מופע זה בהחלט מילה עצומה שהלבישו על האטרקציה המביכה הזאת. המזרקה של יעקב אגם בדיזינגוף היא מופע בינלאומי לעומת האש והמים של מלבורן…
בין לבין פגשנו באזור ישראלי שהיגר למלבורן לפני חודשים מספר. למעשה, פרט לחברים איתם קבענו בסידני, לא פגשנו אף לא דובר עברית אחד עד הערב הזה. מדהים. למרות כל אלפי הישראלים המתגוררים באוסטרליה, אלפי היהודים, ומאות אם לא אלפי התיירים מישראל, לא פגשנו באופן מקרי ברחוב, בחנות, בשוק או באטרקציה אף לא ישראלי אחד. למעשה, זה אף פעם לא קרה לי ! מדובר במהגר דתי. ירושלמי. סטלן קצת. שהחליט לרדת מהארץ ולחיות במלבורן. עובד בתור מחסנאי. חושב שכולם בארץ בחובות. ורק באוסטרליה לא נמצאים בחובות. היתרון הגדול בלעבור למלבורן אלו חיי הלילה שלה. והיתרון השני – כי המשכורות במלבורן שבועיות, בעוד שתשלומי החשמל והמים הם חודשיים. והאתר הכי מגניב במלבורן – זה הקזינו הענק. 5 דקות של שיחה עם הבחור היו בהחלט יותר ממספיק…
מלבורן בלילה
וזהו… כמה שעות אחרונות במלבורן. ביקור נוסף בשוק ויקטוריה. האזנה נוספת לעוד נגני רחוב מוכשרים. ותוגה מתחילה לבצבץ בה בלב לקראת העזיבה של אוסטרליה…