לונדון – אנגליה

אז נוצרה סיטואציה, או יותר נכון, זוגתי היקרה שתחיה יצרה סיטואציה, בה הצלחנו לייצר גיחה בודדת ללונדון. טיול ללא טליה. הרבה נקודות של אל על. 3 לילות בבתי מלון. 5 לילות של בייביסיטר. מיקסום הזמן האפשרי שנייה לפני שנוצרת חרדת נטישה. וכיף אחד גדול.

אז בגדול, לא תכננו טיול "טיולי". בעיקר טיול של Being. להסתובב המון. המון. הליכות על גבי הליכות. ועוד בשבוע 21…. שווקים. קניות. ועוד קצת להסתובב. ועוד קצת קניות. קצת פחות אטרקציות תיירותיות גרידא. הגלגל הענק של לונדון ? ומה לגבי טיפוס על הביג בן, לונדון דאנדנג', ביקור בארמון ? אז הפעם קצת פחות. פעילויות אלו ימתינו כנראה לטיול המשפחה בעתיד הלא נראה לעין.
ליעד ואני היינו כבר בלונדון – פחות או יותר באותה תקופה, רק בקווים מקבילים. במאה שעברה. לפני יותר מ – 20 שנה… לפני ממש המון זמן. אז, לא ממש חשבנו שניפגש פה…

לונדון ? בחורף ? כן… כך יצא. שבוע 21, שנייה לפני שיש צו איסור יציאה מהארץ. ממש פיללנו למזג אוויר טוב. מזג אוויר טוב ? בלונדון ? אז כזה שלא יהיה בו שלג, והכי חשוב – שלא יירד בו גשם.
להפתענו, בעיקר להפתעתי, היה פשוט מזג אוויר מושלם !
אני, בטראקים למשל, הרי ידוע כמנחס מזג אוויר. הבאתי מבול בהרי הגעש של קוסטה ריקה. בזכותי ירד גשם באינקה טרייל בפרו. קידמתי את המסת שלגים בקוטב הצפוני. ורק בגללי, נתקענו בסופת שלגים בקירגיסטן ובאלבניה. אבל לונדון ? נראה כאילו זכינו בשבוע עם מזג האוויר הטוב ביותר בחורף עד כה. לא קר מידי. אפשר לנשום ולא לרעוד עד לשד העצמות ברחובות. והכי חשוב – טיפת גשם אחת לא טיפטפה במשך 5 ימים. מדהים.

אחד הדברים שגיליתי בטיול הזה – אמאזון פריים ! הסיפור הזה פשוט עובד !
מזמינים באינטרט. מקשקשים כתובת למשלוח. כרטיס אשראי. ותוך 9 שעות, 9 שעות (!!) מרגע ההזמנה, מישהו מספיק להגיע למרלו"ג, לקחת את הפריט, לארוז אותו, לנהיח אותו באוטו, לעמוד בפקקים, להגיע לבית המלון, למסור אותו בקבלה, לעלות לחדר, ולהניח לי אותו בצורה מסודרת על המיטה. מדהים !
כשהגענו למלון, ציינתי בקבלה שעשיתי הזמנה מאמאזון, ושהייתה אמורה להגיע חבילה אחת או שתיים למלון. האיש בקבלה הרים גבה אחת. הרים גבה שנייה. ובציניות אנגלית מנומסת סינן מתחת לשפם שאין שו "כן בטח.. חבילה אחת או שתיים". הבחור נכנס למחסן והוציא אסופה של ארגזים. לתומי חשבתי שבזה הסיפור נגמר, אך הבחור סימן באצבעו "המתן", ולאחר שנייה, חזר שוב למחסן והוציא אסופה נוספת של ארגזים. מדהים… אני בגדול סיימתי את הקניות שלי בלונדון דקה אחרי שהגענו…
אז מה קניתי ? בגדול כל מיני כלי עבודה. קליבות, מקצוע, תופי השחזה ושאר מרעין בישין. והמחירים ? פשוט לא להאמין. בין 50% פחות מבארץ ועד כדי 80%. פחות.

קניות מאמאזון

קניות מאמאזון

התקופה שעוברת על הפאונד היא תקופה חסרת תקדים. השער היציג (כשנסענו) – 4.7 ש"ח. מאז – הפאונד המשיך לרדת… גרף השער היציג של הפאונד הוא נראה דומה להפליא למחירי הדיור בארץ. רק בקורלציה הפוכה..
בשנת 2007, שער הפאונד הגיע בשיאו ל – 8.8. ומאז ? צניחה חופשית כלפי מטה. לעיתים, צלילה מתונה. לעיתים – צלילה ישירה. מדהים.
השילוב בין שער הפאונד הנמוך לקונספציה מוטעית מהיסוד לגבי ציפיות רמת המחירים (הרי תמיד חונכתי על כך ש"לונדון ? יקרה בטירוף !") – יצרה פער אדיר בין מחירי המחייה כפי שאחנו חווינו אותה לגבי מה שחשבנו שיקרה.
אז נכון – האטרקציות מאוד יקרות בלונדון. הגלגל הענק – 20 פאונד. מוזיאון צ'רצ'יל – 20 פאונד. במקרה של ביקור משפחה – כל אטרקציה (במכפלות) יכולה להיות באמת מטורפת.
אבל…. לילה בבית מלון 4 כוכבים – 130 דולר (איזה בית מלון במרכז תל אביב עולה 500 שח ?). קפה – 10 ש"ח. ארוחות מפוצצות ושוות בשווקי אוכל – בין 3 ל – 7 פאונד. מסעדת יוקרה – ארוחה לזוג, לא כולל אלכוהול, 300 ש"ח. ערב זוגי במחנהיודה עולה יותר… חצי ליה בירה בפאב – 24 ש"ח. בארץ, אולי רק בירוחם אפשר להשיג מחיר כזה לבירה.
Tesco Express – סופר שהוא מקביל ל AM PM שלנו. בקבוק קולה – 1.25 פאונד. ומה לגבי מדד הסניקרס? 0.25 פאונד ליחידה.
והכי חשוב – פריימרק…. זאת באמת ה"חוויה" #2 אותה למדתי בטיול. לו רק יכולנו לקנות עוד….
בגדים בגדים בגדים. והכל בזול. נעליים ב – 7 פאונד. חולצות לטליה ב 1.5 פאונד. 7 זוגות תחתונים לטליה – 2 פאונד. לו רק היינו יכולים לחזור עם 3 מזוודות לארץ.
כשלקחנו מונית לנתב"ג, הנהג העיר לנו "שמתי לב שהמזוודות ריקות…". וואו.. כמה שהוא צדק. הוא כנראה לא היה מציין את זה אם הוא היה לוקח אותנו בחזרה הביתה…

אז מה המטרה בלונדון ? לצאת לצאת לצאת. ביום. בערב. רק לצאת. להסתובב. לנצל כל דקה. כל זה כמובן, במידת האפשר והיכולת של ציקה.
ביום הראשון – סתם ס"ד בעיר. מעבר בגרין פארק, סבוואי, ארמון באקיהנגם. ביג בן. העין של לונדון. כיכר טרפלגר. התמזה.

ביג בן, לונדון

העין של לונדון

ערב ראשון – מסעדה. איזו ? פאלומר. אז נכון, מדובר במסעדה ישראלית. האוכל מוכר. מזרחי. ישראלי. וזה כמעט נשמע כמו מאלה שטסים לחצי שנה לדרום אמריקה, ובסוף תמיד אוכלים איזה חומוס ופלאפל מעפן בלימה. אבל בכל זאת, מדובר במסעדת יוקרה שזכתה בפרס המסעדה הטובה באנגליה לשנת 2015 (או משהו בסגנון…). אז חייבים לראות את הפלא, ולתת כבוד…
אין ספק שזה משעשע לראות תפריטים באנגלית, ומלצרים מסבירים מה זה SHIKSHUKIT, ומציינים שכדאי לקחת SHEF NISHNUSH. וכמובן, מומלץ לקחת כמנת פתיחה CUBANNAHA. כנראה שזה חלק מהחוויה.

פאלומר, לונדון

בוקר חדש הגיע.
קמים מוקדם. ג'ט לג או סתם הרגל מגונה בעקבות טליה ?
הולכים לשוק ברמונדסי (Bermondsey Antique Market)- שוק העתיקות הגדול ביותר בלונדון. אז אכן מדובר בכמה עשרות דוכנים עם עתיקות לא רעות בכלל, אבל הציפיות שלי היו משמעותית גבוהות יותר. שווקי הפשפשים של וורשה, תל אביב, ובודפשט מרשימים בעשרות מונים מהשוק הקטנטן אליו נחשפנו…

שוק ברמונדסי, לונדון

ממשכים לקמדן מרקט. מסתבר שהגענו מוקדם. חצי ריק. חצי סגור. 10 בבוקר. מתי הם קמים פה ראבק ? לפני 11 חצי מהשוק ריק. נפש חיה. אין דוכנים. אין אנשים. אפילו דוכני האוכל לא מוכנים למכור אוכל. אבל משעה 11 ? הכל מתעורר פה לחיים. בעבר היה מדובר בשוק אחד. אולם בשנים האחרונות, מדובר למעשה בשוק, ועוד שוק, ועוד שוק. אני ספרתי 6 כאלו.
יש את שוק קמדן עצמו. בצמוד אליו – נמצאת תעלת קמדן. כמו תעלת פנמה רק בסגנון של מיני ישראל. תעלה קטנה קטנה הכוללת מעלית למעבר סירות בשל הפרשי גבהים.
בהמשך, שוק האורוות. בעבר, המבנה שימש כאסם אורוות ענק. היום ? מדובר במבנה פשוט מרהיב ביופיו וברמת השימור והגימור שלו. כל אורווה – היא למעשה דוכן מעוצב ומפוצץ בתיירים.
מה עוד ?
שוק אוכל מעולה, עם המון אוכל רחוב טעים וזול. מה אני אוכל ? כמובן אוכל תאילנדי… עוף בקארי ירוק. ליעד – פיש אנד צ'יפס.
בהמשך, שוק רחוב עם חלונות ראווה תלת מימדיים יפים.
בקיצור – מדובר באטרקציה תיירותית שווה. מתויירית להחריד, אולם שווה.

קמדן מרקט, לונדון

קמדן מרקט, לונדון

ממשיכים לרחוב אוקספורד ובו נופלים למלכודת פריימרק #1. יום למחרת, ניפול למלכודת פריימרק דומה. #2.

טונות של קניות. נעליים. חולצות. גרביים. בגדים. ועוד בגדים. אצים רצים עם משקל עודף למלון לקראת תוכנית הערב השני.
מיוזקל !
ליעד ראתה את מלך האריות לפני 4 שנים בטיול. ואני ראיתי את מלך האריות לפני שנתיים בנסיעת עבודה. אז החלטנו ללכת The Next Best Thing – אלאדין. ואין ספק, שפשוט, כרגיל, כמו תמיד, אין, פשוט אין על דיסני !
המוזיקה. הבימוי. הצבע. הדינאמיקה. הילדות. המגניבות. לראות את השטיח המעופף. פשוט מדהים.
קלישאתי ככל שזה יישמע (וככה בדיוק זה נשמע), עוד חלום שהתגשם. אני רק מחכה לטיול הבא עם טליה, שבו מישהו "ייאלץ" ללוות אותה למיוזקל הזה… או למלך האריות…

אלאדין, לונדון

אלאדין, לונדון

יום נוסף. סגרירי יותר מהיום הקודם.
פותחים את היום באולפני אבי. בשנת 1969 יצא האלבום של להקת הביטלס, "Abbey Road", שהוקלט באולפנים אלו ונקרא על שם הרחוב בו הם שוכנים. גם עטיפתו המפורסמת של האלבום צולמה במעבר החצייה באותו הרחוב, בסמוך לאולפנים. בעקבות ההצלחה הגדולה של האלבום, שונה ב-1970 שם האולפנים ל"אולפני אבי רוד".
כמובן שאנחנו, בדומה לכל מאות מליוני התיירים שביקרנו פה לפנינו, ובדומה לכל אותם מאות מליוני התיירים שיבקרו פה אחרינו, עשינו את הצילום החקייני המגוחך משהו על מעבר החצייה המפורסם בעולם. אין מה לעשות. אני מת על זה.

אבי רוד, לונדון

אבי רוד, לונדון

מה הלאה ? כרגיל בטיול הנוכחי בלונדון – ממשיכים לעוד שוק. הפעם, שוק פורטובלו (Portobello Road Market) בשכונת נוטינג היל.
שוק פורטבלו נחשב כמייצג הגדול ביותר של תרבות חפצי היד שניה של העיר לונדון. השוק ממוקם בשכונת נוטינג היל הידועה, ובמקור היה שוק מזון לתושבי האזור אשר החל לפעול במאה ה- 19.
באמצע המאה העשרים החלו לפעול ברחבי שוק פורטבלו סוחרי עתיקות וחפצי יד שניה, ובתוך מספר שנים הפך השוק למוקד עליה לרגל לחובבי עתיקות וחפצים ישנים.

החיוניות הגדולה של השוק ומראהו המיוחד הביאו לכך כי שוק פורטבלו הפך לרקע לצילום סרטי קולנוע רבים וידועים, בניהם המיטה המעופפת ונוטינג היל.
מליון דוכנים. מליון תיירים. כמה מתחמים של שווקי אוכל טעמים.
באופן הזוי – לא קנינו דבר… שום עתיקות. שום וינטג'. שום כלום.

שוק פורטבלו, לונדון

ממשיכים לטיול בהייד פארק.
בפינת הנואמים, עוד סניף של פריימרק. השלמת קניות. מלכודת #2.
במלכודת הזאת למדנו כי אפשר לקבל פטור מהמע"מ כשחוזרים לארץ. למדנו גם שלא מקבלים החזרים על המע"מ של בגדי ילדים, פשוט בשל העובדה המדהימה (!) – אין מעמ בבריטניה על בגדי ילדים! כצעד מעודד ילודה, הוחלט להוזיל את בגדי הילדים, וזאת אחת הסיבות שהבגדים פה זולים יותר. 20% פחות !. מדהים.

ערב שלישי, הזמנו מקום למסעדה אסייתית שנחשבת מעולה. אבל, אחרי עוד יום גדוש בקילומטרים על גבי קילומטרים, האישה צנחה למיטה. מסעדה כבר לא הייתה, אבל ביקור קצר בפאב לונדוני דווקא היה. ופה, הופתעתי.
מסתבר (וזה בהחלט Common Knowledge) – שיש איסור למכירת אלכוהול אחרי 23 בלילה. וב 22:55, כל הבארים, מתמלאים בצעקות על המבלים – להתחיל ולרוקן את הבאר. כל בקבוק בירה שמכיל משקה, מנוקז במהירה לכוס פלסטיק, ואט אט, או יותר נכון, מהר מהר, מגרשים את כולם לרחוב. פאקינג 11 בלילה ! פשוט לא להאמין.
היות ויצאנו חומוסים, הגענו כמו צעירים פעורים ב – 22:30. בהחלט לא ממש Money Well Spend….

זהו.. יום אחרון הגיע. אורזים.. וברוך השם, יש המון המון המון מה לארוז. לפצל משקל בין המזוודות. תיקי היד. שהכל יהיה מאוזן ביחס למגבלות המשקל של אל על. מזל באמת שנסענו עם מזוודות ריקות… ו – יוצאים לקילומטרים אחרונים של הליכות.
דבר ראשון – קפה בוקר. דבר שני, ביקור במוזיאון "חדר המלחמה של צ'רצ'יל".
מוזיאון חדרי המלחמה של צ'רצ'יל הפך לכזה רק ב- 1984. ייחודו בכך שהיה מצודה צבאית במלחמת העולם השנייה. הוא מורכב מ-21 חדרים שונים בהם חדרי מגוריו של צ'רצ'יל, חדר המלחמה, חדר מפות ובית חולים. לכאורה מדובר במצודה, אבל בפועל מדובר בהך הכל בקומה -1 מתחת לבניין משרד האוצר הבריטי. בפרספקטיבה לאחור, די מדהים לחשוב שהעלאק מצודה הזאת, אשכרה שרדה את הבליץ על לונדון. נראה כאילו המרתף שלי בבניין בתל אביב מוגן יותר מאשר המצודה ממנה נוהלה המערכת של בריטניה נגד היטלר.
אפשר לסייר במוזיאון עם אוזניות בכל מיני שפות (כולל בעברית !), הכוללות הסברים בצורה באמת מעניינת מה הלך שם בימי מלחמת העולם השנייה. כולל נאומים של צ'רצ'יל, מחשבות, וקוריוזים קטנים ומשעשעים. מומלץ בחום רב.

חדרי המלחמה של צ'רצ'יל, לונדון

חדרי המלחמה של צ'רצ'יל, לונדון

דבר שלישי – האירוע (התיירותי , והדי מגוחך) של חילופי המשמרות בארמון בקגינגהם. אלפי תיירים סביב הכניסה לבקינגהם ממתינים להצגה הקצרה והדי מיושנת של חילופי המשמר. כנראה שעדיין יש משהו חביב במסורת הזאת.

חילופי המשמר, לונדון

כרגיל אצלי בטיולים, בין אם מדובר בסופשבוע, ובין אם מדובר בטיול ארוך, תמיד ב"סוף", מגיעה תחושת "הסוף". תחושה שיש עוד דברים להספיק. עוד דברים למצות שנייה לפני שחוזרים.

בצהריים, ממשיכים לקובנט גארדן. אחד השווקים המפורסמים של לונדון. הגענו ביום ראשון. אמור להיות היום העמוס ביותר במבקרים. בדוכנים. בנגני רחוב. והופעות רחוב.
תכלס, אכן היה עמוס. המוני דוכנים. אמנים. תיירים.
אבל הכל כל כך אסטתי. אסטתי מידי. הכל נראה כמו שוק האמנים של נתנאלה. נחלת בנימין כזה בענק. מתחם התחנה בימי שבת. יפה. אסתטי. קר ומנוכר. פייר, ממש לא התחברתי. ובאמת שניסיתי. בעסה. לא הצלחתי להבין את ההייפ המטורף שיש סביב האתר.
אז אחרי נסיון התחברות של שעתיים, וארוחת עוף בקארי תאילנדי משובחת המשכנו הלאה.

אחרי הצהריים הספקנו עוד להגיע לאזור של ה Tower. הליכה קצרה על ה Tower Bridge היפה. תצפית זריזה על המגדל עצמו, וחיש מהר – לסיור מודרך.
אוייש.. כמה שאני אוהב את ה Free Walking Tours האלה. ובלונדון – יש כל כך הרבה אופציות !
אז בחרנו את סיור ה Street Art. סיור שמתחיל בסוף רוב ה Finance של לונדון, ומתרכז בסוג של גטו מהגרים. מהגרים בפקיסטן, אפגניסטן, טורקיה ובערך כל מדינה איסלמית אפשרית. בין לבין, חיים כל מיני אמני פלורנטין שכאלו, שבמקום לטפס על הקירות, אז הם מציירים עליהם / מדביקים עליהם / וכו וכו'.
להסתובב לבד באזור הזה בלילה – כנראה סיטואציה פחות נוחה. אבל אין ספק שמדובר באזור פשוט מרהיב, מעניין ומרתק, והצטערתי מאוד שגילינו אותו רק 3 שעות לפני החזרה הביתה.
בסיור עצמו, עוברים בין עשרות ציורי רחוב עם מסרים שונים ומשונים מתוך מאות, אם לא אלפי ציורים הקיימים שם.
חלק מהציורים אותם ראינו הינם של אמן בשם בנקסי. Banksy‏ הוא שם העט של צייר, אמן רחוב ואקטיביסט חברתי אשר זהותו לא ידועה.בנקסי נחשב לאחד מאמני הגרפיטי הפוליטי הבולטים בעולם, והוא נשמר מלחשוף את זהותו ואינו מופיע בציבור. האומנות הסאטירית שלו ומכתמיו המחתרתיים המשלבים הומור שחור לעגני, נעשים בטכניקת שבלונות ייחודית ואופיינית.
כמות ריחות האוכל האותנטי. האתני המזרחי, האסייתי. האפריקאי. ריחות שסובבים ועוטפים את הרחוב מכל פינה. הרעשים. המוזיקה. האומנות שזרוקה ומונצחת בכל פינה. פשוט חוויה מלאת אנדרלנין.
שורה תחתונה – מדהים. כזה עוד לא יצא לי לעשות, ואין ספק שזאת הייתה בחירה למופת.

Street Art, לונדון

Street Art, לונדון

מסגד, Street Art, לונדון

וזהו.. 3.5 ימים קסומים הגיעו לסופם. פייר, הופתעתי מאוד מלונדון…לטובה.
מודה שלא התלהבתי להגיע לשם. לונדון הייתה זכורה לי כעיר קרה. אפרופית. יקרה.
אבל בפועל, היא אכן עיר קרה. אפרורית. יקרה בתחומים מסויימים.
עם זאת, יש בה משהו מאוד מגניב. היא לא עיר בירה אירופאית טיפוסית.
יש בה את החיים ביום. את החיים בלילה. את המגניבות הניו יורקרית. התל אביבית. והלחלוטין לא האירופאית המנוכרת הטיפוסית. ממש ניו יורק. חנויות. קניות. אנשים בלי סוף ברחובות. כיכר פיקדילי המוארת. רכבת תחתית מטורפת. ואפילו, חנות M&M (אם כי קצת פחות מרשימה). עם זאת, היא לא עוצמתית ומקטינה כמו יו יורק. הבניינים נמוכים. הרחובות קטנים וצפופים. היא מקרינה הרבה יותר משפחתיות. פחות הקטנה של הפרט. אין ספק שמדובר בשילוב מעניין.
עיר ממש קלה לטיול. גם ברגל. קלה לניוד. עיר שיש בה מה לעשות בחורף. שיש בה מה לעשות בקיץ.
והמיוזקלס… אוי המיוזיקלס…

אלאדין, לונדון

M&M, לונדון

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של 4 ימים בלונדון, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא: אקסל תכנון טיול – לונדון

קצת תמונות