פוסט קודם – קנגרו איילנד (kangaroo island)

גרייט אושן רוד, אוסטרליה

 

גרייט אושן רוד, אוסטרליה

שכרנו רכב מחברת JUCY המקומית. נסיונות להתאפסות על הנהיגה בצד שמאל של הדרך, קניית צידה ונשנושים, ויוצאים לדרך בשעת צהריים מאוחרת.
היום הראשון – יום ארוך ארוך של נסיעה. נסיעה באמת יפה אך עם זאת – ארוכה. מגיעים לעיירה מקסימה בשם רוב. עיירה של 957 תושבים. כמה שהעיירה זאת קטנה, וגם היא – מהממת. בתים צמודי קרקע. הכל כפרי. מעץ. גינות מטופחות ומסודרות.
מדהים איך אפילו עיירה של 1000 איש מצליחה לתחזק את עצמה בצורה כזאת. חנויות ספורות יפות. מדרכות. הכל מתוקתק. גם פה, בדומה לכל עיר באוסטרליה – מגדלור לבן ויפה בקצה העיירה.

Robe, גרייט אושן רוד, אוסטרליה

באופן כללי, לא ממש תכננו את הרוד טריפ לפרטי פרטים. בניגוד לסידני, מלבורן או קנגרו איילנד, לא ממש הזמנו מקומות לינה מראש. לא ממש ידענו איפה נישן בכל יום. באיזה פארק נבקר. "נזרום"…
יש משהו מאוד קסום בהסתכלות על גוגל מפס במקביל ללונלי פלנט, ולבחור עיירה קטנה לבלות בה את הלילה.

מאונט גמבייר, אוסטרליה

וולאביס, פורט פיירי, אוסטרליה

 

פורט פיירי, אוסטרליה

המשכנו לכיוון טאוור היל פיים רזרב (Tower Hill Fame Reserve), שהיא שמורת טבע הנמצאת מעט מחוץ למסלול הגרייט אושן רואד, בין ווארנאמבול ופורט פיירי. השמורה היא בעצם הר געש אשר בתוך המכתש הטבעי שלו ישנה צמחיה מרהיבה, בעלי חיים שונים ומגוונים ואגמים. מאמינים כי באזור השמורה חיו אבוריג'ינים כבר לפני 32,000 שנה, הזמן בו הר הגעש התפרץ.
בדיעבד, מסתבר שזה הפארק הכי מגניב שיכולנו לחשוב עליו. כמות המזל שהייתה לנו בפארק היא פשוט בלתי נתפסת.
ישר בכניסה לפארק – משפחה של EMU עושה ס"ד מסביב לרכב.

אמו, אוסטרליה

מתחילים את אחד ממסלולי ההליכה ופוגשים קואלה רחוקה על אחד העצים. ממשיכים בהליכה – ונתקלים בקואלה נוספת.
ממשיכים במסלול ההליכה וליעד חווה חוויה של לפני מוות – נחש צהוב עצבני במקצת באמצע השביל. צילום מהר שלי, וריצה אחורה מהירה עוד יותר של ליעד. טליה, בעודה על המנשא בגב, לא ממש מבינה את השוני בנסיבות.
עושים אחורה פנה ורואים מספר מטיילים תקועים מול עץ. "בטח עוד קואלה שתקוע בצמרת" חשבתי לעצמי.
אז אמנם הקואלה הייתה בצמרת העץ, רק שמדובר היה בצמרת בגובה של 2 מטרים (!!).
איזה מהמם !! קואלה כל כך קרובה. כל כך נגישה. כל כך בלתי אמצעית. כמעט שעה עמדנו שם ובהינו בקואלה. אוכלת. בולסת. לועסת. עוד ועוד עלים של אקליפוטסים. איזה מרתק. איזה נפלא. איזה מזל שהנחש הצהוב ארב לנו. איזה מזל שליעד שיקשקה ממנו. איזה מזל שעשינו פניית פרסה.
המצלמה פשוט לא הפסיקה לצלם. עוד תמונה. ועוד תמונה. ועוד סרטון. פשוט נפלא. המחשבה היחידה שעברה לי בראש (מעבר למחשבה של "איזה יופי. אזיז נפלא") הייתה – "איך אנחנו הולכים לסנן את כל מאות התמונות האלו של אותה קואלה יחידה ??".
נסיון החיים מראה שתמיד שווה להמתין בסבלנות בסיטואציות כאלו. לנצל אותן עד תומן. אין למה למהר. ואיזה מזל שהמתנו !
אחרי שהקואלה סיימה לחסל את כל ענפי האקליפטוס הזמינים שלה, היא החליטה לרעות בשדות זרים – בעצים אחרים. אז הייצור החמוד הזה פשוט החל בירידה מהעץ בחיפוש אחר עצים אחרים. כמה שהייצור הזה חמוד. מדהים.

קואלה, קימה משנ"ץ, אוסטרליה

 

קואלה, אוסטרליה

 

ממשיכים בשבילי טיול נוספים. גם פה, בדומה למאונט גמבאיי, ישנו אגם ה"תקוע" בלוע הר געש קדום. באמצע האגם – ברבורים שחורים. הברבור השחור התגלה באוסטרליה לראשונה כבר במאה ה-17. עד לגילויו באוסטרליה במאה ה-18, לא היה המין ידוע לחוקרי הטבע. בשל כך הפך הברבור השחור לשם נרדף למאורע, שיש סבירות נמוכה מאוד שיקרה. על שמו נקראת תאוריית הברבור השחור, העוסקת באירועים שהסבירות להם נמוכה עד אפסית, שבסופו של דבר קורים.
מתפנקקים מול האגם ומתחילים להתארגן ליציאה לדרך.
באופן כללי, מבחינת הצבעים הסובבים אותנו, אנו חווים את אוסטרליה באביב. הכל כל כך ירוק. כל כך פרחוני. כל כך אביבי. צבעוני.
מבחינת חיי טבע בפארק, הפספוס היחיד – לא ראינו קנגרואים אפורים. חם היום יחסית. וקנגרואים מעדיפים שעות קרירות יותר. מוצלות יותר. אבל ! איך שנכנסים לאוטו. רואים ענפים זזים

ברקע. רצים מהר לראות – ויש ! משפחה שלמה של קנגרואים אפורים מכרסמים סביבנו. ואנחנו בהתרגשות עצומה.

קנגרו אפור, אוסטרליה

איזה יום !!! כמעט סוף היום וממשיכים דרומה לכיון פורט קמבל. השמיים עדיין כחולים. עדיין בהירים. ולעולם אין לדעת איזה מזג אוויר יכה בנו מחר. על כן, המטרה היא להספיק לראות חלק מתצורות הסלע של פורט קמבל באור של שעת בין ערביים.



הפארק הלאומי פורט קמבל (Port Campbell) מציע את המראות המרהיבים ביותר והמפורסמים ביותר בגרייט אושן רואד. באזור הפארק יש אינספור מצוקים עשויי גיר, מערות וסלעים בצורות מעניינות יותר ומעניינות פחות.
אחת מהצורות המפורסמות ביותר הינה גשר לונדון. בעבר, עד לפני ~10 שנים מדובר היה בגשר מעל שתי קשתות. היום – מדובר באי באוקיינוס ובתוכו קשת גדולה.
לפני מספר שנים הגשר הראשון התמוטט לתוך הים והפך את לשון היבשה לאי, בעוד שמספר מטיילים נתקעו על האי למשך מספר שעות עד שחולצו. אין ספק שמצוקי הכורכר המתמוטטים של האוסטרלים מרשימים הרבה יותר מהכורכר שלנו.

גשר לונדון, גרייט אושן רוד, אוסטרליה

עוד לילה עובר במלון דרכים מהמם, וממשיכים בדרך. עוברים בכמה מהאתרים המרכזיים של פורט קמבל ורואים עוד ועוד תצורות סלע מגניבות. בסופו של האזור – 12 השליחים.
זהו פחות או יותר האזור המצולם ביותר / מתוייר ביותר/ המוני ביותר / כל התשובות נכונות של ה-great ocean road, כולל בתוכו את צורות הסלעים העולות מן הים הידועות כ-"12 השליחים", ומגיעות עד לגובה של 45 מטרים. גם האזור הזה נאכל עם השנים ו – 12 השליחים לאט לאט הולכים ומתמעטים, ובסוף במקום שליחים תשאר רק השליחות. היום נותרו רק 7 שליחים.

12 השליחים, גרייט אושן רוד, אוסטרליה

ממשיכים דרומה לכיוון מלבורן. עוברים בפורט אוטואי.
כשתכננתי את הטיול, אז נאמר לי שהאזור המלא אקלטיפוסים הזה הוא האזור הטוב ביותר למצוא בו קואלות. אבל אחרי החוויה המעלפת של אתמול ? איזו קואלה יכולה כבר להרשים אותנו יותר ? איזו סיטואציה תהיה מרגשת יותר ? אולי רק אם קואלה תבוא ותשב לידנו, ונוכל ללטף אותה.
אז אכן ראינו כמה קואלות בצמרות העצים והמשכנו לכיוון המגדלור העתיק ביותר באוסטרליה.
באופן כללי, כל חיי גם יחד לא ראיתי כל כך הרבה מגדלורים אפי שראיתי בשבועיים האחרונים. יש תמיד משהו מאוד קסום. מאוד מסתורי. מאוד של פעם במגדלורים. היום זה סתם נקרא "ש.ג", אבל בעבר ? איזו אחריות. איזו הילה הייתה סביב הנושא.

מגדלור העתיק ביותר באוסטרליה

ממשיכים לכיוון Anglesea. באמצע הכביש המהיר, ראינו מספר רכבים שעצרו בצד הדרך. המון אנשים בחוץ. מצלמות שלופות ודרוכות. פתאום, מבחינים בסיבה ! פאקינג קואלה יושבת על גדר ההפרדה של הכביש. לא להאמין !
עוצרים בצורה מסוכנת להפליא. חצי בשול, חצי בכביש. אורות מהבהבים. רק שלא ייכנסו לנו באוטו. פתאום עוד רכב עוצר בפתאומיות מאחורינו. ועוד אחד. ואחד נוסף. מזל. לפחות לא ייכנסו ברכב שלנו.

קואלה, אוסטרליה

אצים רצים לכיוון הקואלה. כמה יפה היא. כמה חמודה. איזו התרגשות ! מיישמים צעדים בוני אמון. מערכת יחסים זריזה. בהתחלה מצלמים וצופים בה מרחוק. אט אט מתקרבים. אט אט הבטחון נבנה. מתיישבים לידה. מתקרבים עוד יותר. נוגעים בה קלות. ואז שוב. מלטפים !! כמה רכה הפרווה ! כמה נעימה ! אשכרה מלטפים קואלה בטבע.

קואלה, גרייט אושן רוד, אוסטרליה

וזהו. כרגיל בשבוע האחרון, שוב ממשיכים בדרך. לנקודה הבאה. לאטרקציה שבהמשך.
עוצרים לטיול רגלי קצר בפארק לאחד המפלים, וממשיכים ל Anglesea למגרש הגולף. בלונלי פלנט רשום כי מכל המקומות באזור, הקנגורואים אוהבים להתאסף בשעות הערב במגרש הגולף. אז אם כתוב – אנחנו מבצעים.
והמראה ? פשוט לא להאמין !!
מדובר במגרש גולף שבחלקו הוא מגודר בגדרות נגד תיירים. עשרות רבות של קנגרואים בגדלים שונים מפוזרים במרחבי הדשא. עשרות פריטים אם לא מאות. מסה לא נורמלית ! בעסה עיקרית – כולם מאחורי גדרות. לתיירים אסור להיכנס למרחבי המגרש. רק למקומיים המשחקים גולף. באופן כללי, יש משהו מאוד סוריאליסטי במראה של שחקני גולף מפוזרים בין עדר ענק של קנגוראים….

בוקר אחרון בכביש B100. שוב נוסעים למגרש הגולף. שוב נוסעים לראות את הקנגוראים מאתמול. אבל אבוי !! המגרש ריק ! כאילו אתמול היה חלום. והבוקר ? הבוקר התעוררנו לסיוט. אין זכר אף לא לקנגרו אחד.
המשכנו להסתובב עם הרכב מסביב למרחבי המגרש, חנינו, והתחלנו במסע רגלי. ואז.. שוב מצאנו אותם.. איזה מזל ! אמנם הרבה פחות פריטים מאתמול, אולם אין חוצץ ! אין גדר. אין שומר. אפשר פשוט להתהלך בין הפרטים. להריח אותם. לראות אותם מקרוב. להדבר איתם. וגם… לנסות להתחמק מכמות הגללים האינוספית שהם משאירים אחריהם…

Anglesea, אוסטרליה

 

Anglesea, אוסטרליה

 

תכלס, מבחינת חיי טבע – היה לנו פשוט מזל לא נורמלי. חבל על הזמן. בעולם החי,שום דבר הוא לא GUARANTEE. ולנו ? היה מזל מהסרטים. זכינו לראות כל כך הרבה קואלות, ללטף קואלות בטבע (!!), לצפות בקנגרואים על שלל סוגם ועוד ועוד.

מבחינת מזג האוויר – אני מודה שחשבתי שנזכה לקצת יותר מזל. קיוויתי / ציפיתי / חשבתי שיהיה מעט חם יותר. מעט פחות מעונן.

הגרייט אושן רוד מורכב מחוויה כפולה. מאוסף של נקודות (המשולבות במזל) שבדרך, ומדינמיקת הדרך עצמה.
למרות שהשעות הכל כך מרובות שנאלצים לנהוג בהן, ולעבור מעיירה לעיירה, מיישוב ליישוב, מנקודה לנקודה, הדינאמקיה מקסימה. מלמצוא חנויות וינטג' בדרך. הכרויות רגעיות של אנשים בדרך. הבנתי, שפה המטרה היא באמת בדרך עצמה ולאו דווקא ביעד.

ביום האחרון של המסע בגרייט אושן רוד תיכננתי להגיע לפיליפ איילנד, על אף שהוא לא ממש קשר לדרך עצמה. מדובר באי פצפון (יחסית לקנגרו איילנד כמובן).
באי יש מספר אטרקציות כאשר המרכזית היה תהלוכת הפינגוונים (במיוחד לאור העובדה שלא זכינו לראות פינגווינים בקנגרו איילנד).
למעשה, מדובר בפעם היחידה בחיי שנתקלתי באטרקציה הקשורה לעולם החי בה הובטח לי כי מדובר ב – 100% הסתברות.
בכל ערב, בתחילת החשכה – מאות אם לא אלפי פריטים של פינגווין זוטר עולים מאמצע שום מקום. מהאוקיינוס. מהגלים. וחוזרים לכוכי הקינון שלהם. כל ערב. מדהים.
אטרקציה מובטחת. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא לגבי הכמות. בכמה פינגווינים מדובר.

מצעד הפינגווינים, אוסטרליה

 

מצעד הפינגווינים, אוסטרליה

בנוסף, יש באי חוות קואלות גדולה ומפורסמת. במקור, היות וחששתי שלא יתמזל מזלנו, ולא ניתקל בקואלות, אז בטוח נבקר בחווה ונשלים את החוסר הזה. אבל בפועל ? ראינו כל כך הרבה קואלות. כל כך התרגשנו. כל כך התלהבנו. שום גן חיות לא יכול להתעלות מעל זה.

וזהו. אחרי שישה ימים אינטנסיביים. נפלאים. עמוסים. מלאי חיות. מלאי טבע הגיע הזמן לחזור למלבורן…

בנוסף, יש באי חוות קואלות גדולה ומפורסמת. במקור, היות וחששתי שלא יתמזל מזלנו, ולא ניתקל בקואלות…

פוסט הבא – מלבורן (Melbourne)

פוסט קודם – אדלייד (Adelaide)

השילוב של חייב הטבע העשירים, במקביל להתייבשות המקומית, תעשיית החקלאות והחוות מלאות החיות הינו בהחלט שילוב מרתק.

אריה ים אוסטרלי, קנגרו איילנד

 

אריה ים אוסטרלי, קנגרו איילנד

אריות ים ניו זילנדים

קנגרו איילנד, אוסטרליה

קואלה מנמנמת, קנגרו איילנד, אוסטרליה

 

קואלה מנמנמת, קנגרו איילנד, אוסטרליה

קיפודן, קנגרו איילנד, אוסטרליה

נחש טייגר, קנגרו איילנד, אוסטרליה

סנדבורדים, מיני סהרה, קנגרו איילנד, אוסטרליה

פוסט הבא – גרייט אושן רוד (Great Ocean Road)

פוסט קודם – סידני (Sydney)

מוזיאון אדלייד

פינת האכלה חינם לילדים, אדלייד

פוסט הבא – קנגרו איילנד (Kangaroo Island)

פוסט קודם – הונג קונג (Hong Kong)

בלילה – הג'ט לג חי ובועט. טליה שוב לא ממש מבינה למה כולם סביבה הולכים לישון, ולמה חושך. הילדה ערנית כשד ורק רוצה לשחק. מזל שעד 2 בלילה גם היא השתכנעה ללכת לישון….

בית האופרה, סידני, אוסטרליה

סידני, אוסטרליה. ואנחנו….

בערב פגשנו את עומר, ידיד של ליעד. תכננו ללכת למסעדה. בארץ – מתי קובעים למסעדה ? 20:00 ? 20:30 ? כשעובדים, אולי אפילו ב – 21:00 ?
אבל מסתבר שבסידני, הולכים למסעדה ב – 19:00. 19:30 גג. ב – 21:00 ? הכל סגור. האוכל נאכל. אין מה להגיע למסעדות בשעות האלה. מסתבר, שלא מדובר בסידני. מדובר נוהל בכל אוסטרליה. פה הולכים לישון מוקדם !
כנ"ל – חנויות. בארץ ? מסיימים לעבוד ומסתובבים בערב בדיזינגוף. 19:00. יש חנויות שפתוחות מאוחר יותר. בקניונים הכל פתוח עד 22:00. אבל בסידני ? הגל נסגר ב – 18:00. איך אפשר להספיק לעשות קניות ככה ? אנחנו בטוח שלא הספקנו….

שארית הפליטה האבוריג'נית, סידני, אוסטרליה

שארית הפליטה האבוריג'נית, סידני, אוסטרליה

שארית הפליטה האבוריג'נית, סידני, אוסטרליה

EMU, ליעד, סידני, אוסטרליה

קנגרו אפור, סידני, אוסטרליה

בונדיי ביץ' (Bondi Beach) הוא פרוור של סידני השוכן על אחת מרצועות החוף של מפרץ סידני. צורת החוף היא חצי ירח. חוף עירוני יפה. אווירה כל כך שונה ממרכז סידני. פחות רשמית. פחות מתוקתקת. אווירה תרמילאית משהו. מסעדות חוף. אווירה של גולשים. אגב, בחוף בונדיי נערכו תחרויות כדורעף החופים של אולימפיאדת סידני בשנת 2000. בנוסף, מדובר במעוז הקהילה היהודית של סידני למרות שלא זכינו להיתקל באף לא דובר עברית אחד.

גולשת, סידני, אוסטרליה

גולשת, סידני, אוסטרליה

עוד יום עבר ומבקרים באטרקציה נוספת – האקווריום של סידני. האקווריום נחשב ליפה והמוצלח בחצי כדור הארץ הדרומי. נקודה מעניינת. לא זכור לי שבדרום אמריקה יש בכלל אקווריומים, כך שנראה לי שלא מדובר בתחרות עזה מידי.
באקווריום מגוון עצום של צורות החיים הימיות של אוסטרליה. אושנאריומים, כרישים, כלבי ים, דגי מים מתוקים, שוניות אלמוגים ומנהרות שקופות מתחת למים (ומתחת לסטינג ריי, כרישים, ושאר חיות ידידותיות), המרהיבות ביופיין. המנהרות פשוט מלהיבות.
זאת הייתה החלופה הזולה והזמינה שלנו לביקור בשונית המחסום הגדולה שעליה ויתרנו במהלך הטיול הזה.

בדרך, מספיקים לבקר גם בפדי מארקט (Peddy Market). שוק ענק, מקורה. מאוד מוכון תיירים.
אטרקציה שאני התלהבתי ממנה כמו ילד קטן ופעור הינה אטרקציה שבה לוקחים דף ומקשקשים עליו ציור. שמים את הדף בסורק עם QA CODE ותוך שניות ספורות, בקיר ממול, עליו יש טלוויזיה ענקית הציור "מנוגן". במקרה שלנו, או יותר נכון שלי, ציירתי את הדג הנפוץ העונה לשם "דג טליה" ובמשך דקות ארוכות, דג טליה שט לו באקווריום שבטלוויזת הענק. רעיון פשוט מדליק. מלהיב בטירוף ילדים. ואולי…

דג טליה, סידני, אוסטרליה

האקווריום, סידני, אוסטרליה

האקוויריום, סידני, אוסטרליה

בערב ? נפרדים מהעיר מסידני. תוגה קטנה מזדחלת פנימה ללב.
בהמלצתו של ניר מהעבודה, הגענו למלון שנגרילה. קומה עליונה. 30 ומשהו. 40 ומשהו. מה זה כבר משנה. העיקר שנתנו לנו להיכנס עם טליה לבאר ;-). בירה. אוכל. נוף לנמל סידני באור יום. שקיעה. נוף לנמל סידני בלילה. היית טובה אלינו סידני. נשאר טעם של עוד.

הנוף ממלון שנגרליה, סידני, אוסטרליה

מלון שנגרילה, סידני, אוסטרליה

פוסט הבא – אדלייד (Adelaide)

פוסט קודם – אוסטרליה ראשי (Australia)

דחוסים בדרך להונג קונג

ממרום גילי המופלג, אחד הדברים שעדיין ממשיכים להפתיע אותי כל כך – הוא צירופי המקרים בחו"ל. איכשהו, במקריות שכזאת, בהסתברות כל כך קטנה, לא ברורה, לא מובנת, תמיד פוגשים אנשים בחו"ל. פתאום. באמצע הרחוב. באמצע אטרקציה. באמצע אחד משדות התעופה הגדולים בעולם – הונג קונג.
אפשר לגור ליד ישראלי במשך שנים ולא לפגוש אותו אף לא פעם אחת בארץ. אבל פתאום, באמצע שדה התעופה של הונג להיתקל בו ב – Tourist Information. אז ככה גם פתאום פגשנו את רום מהצבא בדרכו לאל נידו בפיליפינים. וואו… הוא הולך לעשות כיף….

מופע האורות, הונג קונג

חוצים ברכבת התחתית את נמל הונג קונג לכיוון דרום, ועוברים לאי הונג קונג. המוני גורדי שחקים, בלגאן של רחובות. אבל ניו יורק זה ממש לא.

מדרגות נעות, הונג קונג

 

מדרגות נעות, הונג קונג

ויקטוריה פיק, הונג קונג

 

ויקטוריה פיק, הונג קונג

יוקרה בהונג קונג

 

יוקרה בהונג קונג

זיקוקים בהונג קונג

יום אחרון בהונג קונג. משתתפים בסיור הליכה בעיר עם מדריכה מאכזבת משהו שטענה שיום ראשון הינו יום התפילה המרכזי של המוסלמים, ארוחת דאמפלינג אחרונה בהמלצתו של שחר ויאללה – ממשיכים במסע לאוסטרליה .טיסה ארוכה #2.

פוסט הבא – סידני (Sydney)

"קונפורמיסט, קונפורמיסט,
לא מסתכל על הבסיס
קונפורמיסט, קונפורמיסט
חי כמו קנגרו בתוך הכיס"

כבר לפני שנה, החיים השתנו. שנה ן – 5 חודשים ליתר דיוק. גדלנו. התברגנו. התרחבנו.
גם השנה, כמו שנה שעברה, החגים השנה יוצאים פצצה. אין ספור ימי חופש באמצע השבוע.

אז כבר בשנה שעברה, כשטליה הייתה בת 4 חודשים, צץ הרעיון לנסוע לאוסטרליה. אפשר לקרוא על כך בלינק הבא.
לפני שנה, ידענו שמדובר במסע מאתגר, ארוך ומלא טיסות ארוכות לילדה בת 4 חודשים, ואני אישית הרגשתי שזה גדול עלינו. ה"פשרה" הייתה תאילנד. נו שויין.. שאלו יהיו הפשרות שלנו בחיים… לנצח.
אבל השנה ?
השנה, אנחנו מנוסים יותר, חכמים יותר (לפחות ככה אנחנו חושבים), ואין ספק שבטוחים יותר. בטוחים יותר בעצמנו. בתא המשפחתי. ביכולת לטפל בטליה. ביכולת להיות הורים.
השנה, עדיין אפשר לנסוע עם טליה ולא לשלם על כרטיס טיסה.יוהו !
השנה, החגים יוצאים מאוחר יחסית, ומדובר בתקופה שהינה תחילת האביב באוסטרלה.
אז השנה ? השנה נוסעים להשלים את הגשמת החלום הקטן שלי – לבקר בכל 7 היבשות בעולם, ונוסעים למסע משפחתי באוסטרליה !

השנה, בניגוד לנופש של תאילנד, מדובר בטיול. יש אקסל אתרים, אקסל פעילויות, אטרקציות, טיסת פנים, רכב, מלונות. בקיצור – פרוייקט רציני.

אז השנה, נראה לי שקטפנו את פרס "הלקוח שקנה את הטיסה היקרה בעולם". הזמנו טיסות בול לחגים, עם אל על, עד אוסטרליה. מינימום קונקשיינים. הזמנו כרטיסי טיסה 6 חודשים מראש, אך כנראה שזה לא מספיק מוקדם לטיסות מהסוג הזה על מנת לצמצם עלויות למינימום. מילא. בסוף החיים זוכרים את החויות…
וזהו. עברו 6 חודשים, כמה ימי תכנונים בקפה השכונתי, בניית אקסל טיול, הזמנות, כמה ימי אריזה (כמה ציוד כמה לוקחים בשביל ילדה ששוקלת 11 קילו ?? ). הגיע ערב ראש השנה – ונתב"ג – אנחנו בדרך אליך.

ניווט מהיר

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול עם תינוק באוסטרליה, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
מסלול טיול אוסטרליה

קצת תמונות

הונג קונג


אוסטרליה

בנגקוק

פוסט הבא – הונג קונג (Hong Kong)

"האניות עגנו במלטה
פנים זרים עולם רחוק,
אני מיהרתי אז הביתה
ואז ליבי החל לדפוק."

"מלטה ?" חשבתי לעצמי. אולי אפילו עיקמתי במעט את האף. "מה יש לעשות שם חוץ מלראות את האירווזיון ?" הוספתי.
אז מלטה תמיד הייתה יעד כזה שנמצא שם ברקע. ידעתי שמתישהו נבקר שם. נגדיל את ה – COUNTER של כמות המדינות. מדינה שלא נשמעת מעניינת מידי. ולא ממותגת כמרתקת מידי. לא מפורסמת כמלאת יופי. אבל עם זאת מדובר בעוד מדינה שנמצאת על הגלובוס, ושקל להגיע אליה (במיוחד עם עגלה) – אז ברור שמתישהו גם נגיע אליה.
לפני מספר שנים תיכננו לבקר במלטה בימי הקרנבל המלטזי שמתקיים בחודש פברואר. אולם בסופו של דבר התכנון זה לא ממש יצא לפועל. השנה – זה קרה, אבל עם שינוי קטן. עם ילדה בת שנה…

קנינו קופון ליום העצמאות. הקופון בוטל. קנינו קופן מחדש. ונסענו. נסיעה שנייה עם הילדה. הראשונה הייתה תאילנד. אורזים. כרגיל – מזוודה אחת ענקית לטליה. ומזוודה קטנה יותר בשבילנו. אמנם מדובר כבר בנסיעה שנייה עם טליה, ואנחנו מתורגלים מעט ברשימת הציוד הנדרש הארוכה להחריד, אולם אני עדיין מוצא את עצמי מופתע מכמות הציוד אותו אנחנו אורזים. בנסיעה הזאת מדובר במושב ישיבה לאמבטיה, 40 חיתולים, 5 חבילות מגבונים לחים. למה 5 חבילות ? תמיד עדיף שתהיה רזרבה. 10 משטחי החתלה. ושוב, עם הילדה שלנו, כדאי שיהיו משטחי החתלה רזרביים…10 חיתולי בגד ים. בגדים. אבקת כביסה. צעצועים. סימילק. 6 בקבוקי האכלה. טיולון כמובן. מנשא בייבי ביורן. מפריד מנות. ברזל. ויטמין D. תרופות – שלא נדע. בקיצור – דחסנו חצי חדר שלה לתוך מזוודה. אולי אפילו מזוודה וחצי. למעשה, השארנו בבית רק את שידת ההחתלה שלה. ומה לגבי הציוד שלנו ? כמה בגדים, בגד ים, סנדלים ו – זהו… ולחשוב שלתאילנד נסענו גם עם בוסטר… לא פשוט כל הסיפור הזה.

באופן כללי, הטיולים האלו הפכו להיות טיולי אנחנו. שהפעם "אנחנו" – זה משפחה. פעם זה היה טיול שלי. אינדבדואלי. הכי אנוכי. בכל רגע נתון עשיתי את שרציתי. את שהיה לי נכון. היה נוח. היה. אחר כך, זה היה טיול שלנו. שני אינדבדואליים שנפגשים באמצע איפשהו. אמצע, אבל עם הטיה לצד שלי. כל אחד עושה קצת למען האחר. ועכשיו ? פתאום הטיולים הפכו להיות טיולי משפחה. הכל כל כך שונה. אחראי יותר. איטי יותר. בשורה התחתונה, התבגרות. גם שלי. גם של זוגתי היקרה ליעד.

אז מה בעצם בתוכנית ? טיול ? נופש ? גם וגם ?
במלטה אפשר לטייל ימים אחדים. יש המון היסטוריה. הרבה ארכיטקטורה. ארכיאולוגיה בכל פינה. 365 כנסיות (כניסה לכל יום בשנה). תכלס, כמו כל עיר אירופית טיפוסית. יש גם קצת חופים, והמון ים. בכל זאת מדובר באי (או יותר נכון – 3 אייים). וכל זה היה כמובן בתכנון שלי.
אבל מה לגבי זוגתי שתחיה ? בתכנון שלה – בעיקר לשרוץ בחוף ובבריכה. אז כרגיל בחיי הנישואין, נפגשים איפשהו באמצע.
ממריאים ב – 5 בבוקר. 5 ימים. 4 לילות. ילדה מהממת עם פרצוף מלא בהלם תהומי, שלא ממש מבינה למה מוציאים אותה מהמיטה באמצע העלטה. ו – טיסה של 3 שעות שהפכה להיות טיסה ארוכה ארוכה בזכותה… ארוכה גם לנו, וגם לכל היושבים סביבנו. מזל שהיא חמודה…



כשהתכוננתי לטיול/נופש, קראתי על התחבורה הציבורית של מלטה. המרחקים לא גדולים (המרחק בין המלון שלנו למרכז וולטה [עיר הבירה] הוא 8 קילומטר) והמרחק בין כל אטרקציה/יעד הוא כ – 20 דקות נסיעה. קראתי על על כך שהתחבורה הציבורית זולה מאוד (יורו וחצי לכרטיס פתוח של שעתיים). שאין צורך לנסוע במוניות (שהן יקרות להחריד). שאין צורך לשכור רכב (וממילא אין חניה). אין ספק שטופחו בי ציפיות בנושא. שהאוטובוסים במלטה הם כמו מטרו עילי. אבל כרגיל בחיים, ציפיות גדולות מיועדות לכריות גדולות. התחבורה הציבורית המלטזית היא בין המזעזעות שיצא לי לחוות כתייר (ואלי גם כתושב). בין אם מדובר במדינות עולם שלישי, ובין אם מדובר באירופה. אמנם, ישנם עשרות קווי אוטובוסים, והמוני אוטובוסים רועשים שוטפים את הרחובות, אולם ההיצע והביקוש לא ממש תואמים, אפילו בחודש מאי, כאשר עונת התיירות לא ממש החלה.
בוחרים יעד לטיול. מגיעים לתחנת האוטובוס (ויש המון כאלו). ממתינים לאוטובוס. רבע שעה. האוטובוס מגיע. חולף על פני התחנה. הנהב מסמן שהוא לא עוצר כי הוא מלא. ממשיכים להמתין. עוד רבע שעה חולפת. אוטובוס נוסף מגיע. שוב, חולף על פני התחנה. שוב הנהב מסמן בחוסר אונים – "אני מלא". ושוב, ממשיכים להמתין וחוזר חלילה.. ניתן ככה להמתין לאוטובוס למעלה משעה. הזיה. חווית ההמתנה השלילית הזאת מתעצמת בזכות העובדה שמטיילים עם עגלה ותינוקת בת שנה. קשה עד כדי בלתי אפשרי לתזמן את זמני הטיול לזמני הארוחה/שינה ושאר צרכים תינוקיים כאשר אין לדעת מתי עולים על האוטובוס. אנחנו מילא – תיירים. איך לעזאזאל המקומיים מתנהלים בצורה כזאת ? איך מגיעים לעבודה בזמן ? איך חוזרים הביתה לקלח את הילדים ?
מה שכן, חוויה חיובית אחת מדהימה כן ניתן לזקוף לזכותה של התחבורה הציבורית – זכות הקדימה לעגלות והעובדה שנהגי האוטובוס מנהלים את סדרי העדיפות הזה. בכל אוטובוס, ברגע שאישה (או אפילו גבר, כלומר אני) עולים עם עגלה, יש מושבים מסומנים ומוגדרים עבור העגלה. ובמידה והמושבים האלו תפוסים, אפילו במקרה בו האוטובוס עמוס לעייפה (ולמעשה, בכל המקרים שחווינו, ברור שהאוטובוס היה מלא לעייפה) הנהג יצעק לפנות את המושבים. ואם לא, הוא יעצור את האוטובוס, ירים הנדברייקס (אני מקווה), יקום ויפנה תרתי משמע את היושבים כמו התנחלות בלתי חוקית. פשוט מדהים. למזלי לא ניסית לעלות עגלה לאוטובוס עירוני ציבורי בארץ, אבל אני בהחלט יכול לתאר לעצמי את הסיטואציה.

אז ביום הראשון – התכנון היה להספיק להיות בשוק הפשפשים. אפילו 2. תכנון לחוד וביצוע לחוד.
הכל זז לאט. קבלת החדר. התנועה שלנו. העייפות. אוטובוס ציבורי ראשון. 20 דקות ומגיעים לשוק הראשון. וואלה, כנראה שפיספסנו. מדובר ב – 15-20 דוכנים שמפוזרים כנקודות שחורות על הכביש, ללא שום חווית מגניבות. דוכני פשפשים – גורנישט. כל ה"עלק" שוק הזה מכיל מספר בודד דוכני שוק הכרמל. מאכזב.
נסיון להגע לשוק הדייגים של יום ראשון בעיירה מרסלשלוק. עומדים בתחנה. עובר אוטובוס. ועובר אוטובוס. עוברת שעה. ותחבורה – יוק. הערכת מצב מהירה והחלטנו לוותר על העיירה, ולתפוס אוטובוס לשוק אחר בעיירה בירגו. אמנם הגענו, אבל מסתדר שהשוק פה נסגר ב – 11:00 בבוקר. בבוקר ? מה זה השטויות האלה ? המלטזיים כל היום בסיאסטה. מאכזב מאוד.

ביום שני הפקנו לקחים. ויתרנו על כל עניין התחבורה הציבורית, וקנינו כרטיס לאוטובוס תיירים. כן כן… מהאוטובוסים הדו קומתיים, עם קומה עליונה פתוחה, שעובר בין תחנות שונות קבועות מראש וניתן לרדת ולעלות כאוות נפשנו. קנינו את הכרטיס במלון שלנו. אין נובורישי ובורגני יותר מזה. החיים עם ילדה בת שנה משנים אותנו מהקצה לקצה.
אז אמנם כרטיס הנסיעה עולה פי 20 (!!), אולם יש מקום ישיבה מובטח, וזמני הגעה קבועים וברורים. אפשר לתכנן את היום…
בסופו של יום, אין ספק שמדובר היה ב Money well spend. אז מה הספקנו לראות ?
ביקור במוסטה MOSTA. מדובר בעיר הקטנה במרכז מלטה מלאה בכנסיות קטנות (בסך הכל יש במלטה 365 כנסיות), בניינים מקסימים וחנויות. תכלס, היא נראית בדיוק כמו כל עיר אחרת במלטה. האתר היחיד ששווה ביקור בעיר הינו כנסיית Dom שנבנתה ב- 1860 והיא הרביעית בגודלה בכל אירופה ומאוד דומה לכנסיית הפנתאון ברומא. בזמן מלחמת העולם השנייה נפלה 3 פצצות על הכנסייה. 2 פצצות החליקו על הכיפה הענקית ונחתו מחוץ לכנסייה. פצצה אחת חדרה את הכיפה ונחתה במרכזה של הכנסייה (בזמן מיסה של 300 איש), אך למרבה מזלם היא לא התפוצצה. קיימת קונספציה הטוענת שבמהלך פירוק הפצצות התגלה שהן מולאו בחול ולא בחומרי נפץ (ועל כן לא התפוצצו) ונמצא פתק ועליו כתוב "ברכות מפילזן" מצוות העובדים בפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה שחיבלו בייצור הפצצות עבור הגרמנים.
כיום, ניתן לבקר בכנסייה המרשימה והעוצמתית ולחזות בהעתק של הפצצה. היות, ורוב היום המלטזיים מצויים בסיאטסה, אז לא המתנו שעה וחצי לסיום הסיאסטה והמשכנו הלאה.

כנסיית DOM, מוסטה

ממשיכים לכפר Ta’ Quali.
בעבר, היה מדובר בכפר ממש חביב של המון סדנאות ואמנים. אמני זכוכית, אבן, קרמיקה ועץ. כנראה שבעבר המקום היה באמת מקסים. היום, מדובר במלכודת תיירים ענקית שמורכבת מעשרות צריפים המזכירים במקצת מחנה צבאי בסגנון מחנה 80, שברוב הצריפים נותרו בעיקר חנויות יקרות לתיירים, ומעט מאוד סדנאות לתצוגה. מה שכן, הסדאנות שכן ראינו – ממש מקסימות.

כפר Ta’ Quali, מלטה

כפר Ta’ Quali, מלטה

כפר Ta’ Quali, מלטה

ממשיכים לעיר נוספת בשם מדינה (Mdina). מדינה הייתה בעברה עיר הבירה של מלטה. עיר קטנה, משומרת ומתחוזקת בצורה מדהימה. עם הכניסה אליה יש תחושה של כניסה לעיר מימי הביניים. אין רכבים, שלטי רחוב עתיקים, והמון המון בתי אבן מרשימים. נראית כמו עכו, רק מחודשת ומשופצת. בצורה מרהיבה.
העיר ממש פצפונת, וגודלה 200 מטר על 200 מטר לערך. קתדרלת פאולוס הקדוש היא המבנה החשוב בעיר. הקתדרלה נבנתה במקום בו עמדה הוילה של פובליוס הקדוש, מושל מלטה בתקופת הרומאים, אשר הקביל את פניו של פאולוס הקדוש בשנת 60 לספירה, ולאחר מכן התנצר והיה לבישוף הראשון של האי. הכנסייה הנורמנית המקורית חרבה כאמור ברעידת אדמה ב-1693, ונבנתה שוב בסגנון הבארוק בין השנים 1697 ו-1702.

מדינה, מלטה

מלטה

יום נוסף הגיע, קצת נופש. החוף הפרטי של המלון, בריכה ואוכל.

מלטה

יום רביעי, שוב חוזרים לטייל. המטרה היום – להגיע לאי גוזו. גוזו הוא האי השני בשטחו ובמספר תושביו בארכיפלג האיים של מלטה (שמורכב מ – 3 איים), השוכן במרכזו של הים התיכון. האי מיושב בדלילות ביחס לאי מלטה, ונראה כאילו מדובר ממש בטיים זון אחר.
האי משמעותית רגוע יותר, כפרי יותר. שקט יותר. נראה הכל איטי פה יותר. התחושה היא שבגוזו הסיאטה שנמשכת על רוב היום…
אז שוב, ממשיכים ליישם את הלקח של יום ראשון – ובורחים מהתחבורה הציבורית של מלטה, וקונים כרטיס לסיור באוטובוס התיירים.
מסתבר, שלהגיע לגוזו, זה חתיכת מסע. אוטובוס מהמלון עד לקצה האי, לעיר בשם צ'ירוואקה. עולים על מעבורת. שיט של חצי שעה ומגיעים לגוזו. עולים על אוטובוס התיריים ומתחילים לשוטט עד שמגיעים ליעד המרכזי של האי – החלון הכחול.
נשמע קצר, אבל בפועל מדובר בסיבוב של למעלה משעתיים וחצי ! וכל זה בשביל לראוש חור בסלע גיר, ספק מדובר במקטע של ראש הנקרה.

החלון הכחול, גוזו, מלטה

החלון הכחול, גוזו, מלטה

זהו. יום אחרון הגיע. מקפלים הכל, ונוסעים לסלימה.

שיט במלטה

לטייל עם טליה הייתה חוויה מאוד ראשונית. למעשה, החוויה של מלטה היא טובה – בזכותה. תכלס, מלטה לא מדינה מלהיבה מידי. לא חזרנו עם וואו. האמת, גם לא ציפיתי לחזור עם וואו. המון ארכיאולוגיה, בניינים עתיקים, סגנונות בנייה בעיקר מתקופת הבארוק וכדומה. בשבילי, לא מדובר בשיא העניין זה לא. מה שכן, רוב העניין היה השילוב של טליה ומלטה. לראות איך היא חווה את האוטובוסים, את הנסיעות, את החיבור עם האנשים, הפלירטוט האינסופי שלה עם כל מי שמסביב והריצה אחרי תשומת לב. המאכלים החדשים. הים. החול בים. הבריכה. בנוסף, לחוות גם את הקשיים איתה. הצורך לשעשע אותה. אי הרצון שלה להירדם במיטה שהיא לא שלה ושהיא לא מכירה אותה. שעות הקימה שלה שנשארו תואמות לשעות של ישראל ולא מלטה. אי הרצון שלה להירדם באופן כללי, וכמובן – במיוחד כשאנחנו הכי רוצים שהיא תירדם.
הטיול היה מאוד שונה מהטיול בתאילנד, כשטליה הייתה בת 4 חודשים. אמנם חששתי הרבה יותר. מדובר היה בנסיעה ראשונה לחו"ל, צעירות שלי כאבא, פחד ממחלות, מדינת עולם שלישי לכאורה. אולם במידה מסויימת, היה הרבה הרבה יותר קל. רוב הזמן טליה ינקה וישנה. ישנה וינקה. מידי פעם היא חווה את תאילנד. בחיבוקים מהמקומיות, מהבריכה.
הפעם – היא ממש חוותה את האי. התקשקשה בחול, שחתה בבריכה, ג'ימבורי. פלירטטה עם המוני תיירים ומקומיים. נהנתה מהרוח. מהשמש. מאנשים במושב לפנינו. מאנשים במושב שמאחרינו. והחוויה הזאת הייתה חוויה ראשונית ומגניבה עבורינו.

תכלס, לא ממש היה לנו מה לקנות באי. עלות המחייה במלטה נמוכה יותר מבארץ (לא שזה כזה מפתיע או מאתגר במיוחד). אולם הקניונים יקרים פחות או יותר באותה מידה. שני השווקים בהם היינו (או יותר נכון – היינו אמורים להיות) לא תרמו את חלקם לנושא הקניות. הסיטואציה הזאת גמרה לנו לחזור לארץ עם מזוודות בעלות משקל קטן יותר מאשר המשקל איתו יצאנו מהארץ. עשרות טיולים עשיתי, עשרות טיסות, ומעולם לא חזרתי לארץ עם פחות משקל. 3.5 קילו פחות ! הזוי ! אם מקבלים קנס על Over Weight, חבל שלא מקבלים פרס על Under Weight.

נפרדים ממלטה

קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של 5 ימים במלטה, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול במלטה