View קובה in a larger map

"ומכל מרפסת אז מסתכלות בנחת
יפות גרוזיה וקווקז איזה יופי – פחד! "

אז מה, בעצם ?

אז כנראה שהסיפור הפך להיות נוהל. אבל נוהל טוב. החגים מתקרבים, באופן מפתיע, אולי אפילו מתקרבים מהר מידי, מדברים עם לידיה מאיסתא, כרטיס הטיסה תמיד עולה יותר מידי, אבל יש חופשים אז חייבים לנצל. שוב נשארים בארץ בראש השנה כי חייבים, ומשתדלים להימנע מפרצופים לגבי יום כיפור כי לא נעים. מארגנים שותפה קבועה – אילונה, אקסל טיול מסודר למשעי, משריינים לילה ראשון מראש ויאללה נוסעים.
השותפה הכי טובה בעולם לטיול – הכוונה היא כמובן למוצ'ילה רואת העולם שלי. היעד הפעם הקווקז. נראה כאילו כולם נוסעים. כל הקיר שלי מלא בתמונות של חברי פייסבוק מטיילים, והרגשה שהגיע הזמן להיות שם, לפני שהמקום ייהפך להיות קוסקו הבא. וראבק, אפילו אמא שלי הייתה שם אז לא הגיע הזמן ??

איפה היינו בגיאורגיה ?

במקור, היינו אמורים להיות בגיאורגיה בלבד. אבל מצד שני, מזג האוויר היווה איום לא קטן אז היה צורך לדאוג לתוכניות גיבוי. קצת ארמניה. ואולי אפילו לילה הרפתקני בבאקו של אזרבייג'ן אם פיית הגשם ממש ממש לא תאהב אותנו.
בלי קשר, גיאורגיה היא מדינת כוכב. הכל מתחיל ונגמר בטביליסי. וגם באמצע.



אז התחלנו בטביליסי כמובן. מייד הצפנו הכי צפון שאפשר, בואכה רוסיה – לקזבקי. חזרנו לטביליסי ובדרך עברנו בגורי. המשכנו משם לדויד גארז'ה ושוב טביליסי. למחרת, מצחטה ולאחר מכן, מפתיע, שוב טביליסי. המשכנו לזוגדידי בדרכנו למסטיה, ולאחר מספר ימים נפלאים חזרנו לטביליסי וחצינו את הגבול לירוואן בארמניה. אחרי מספר ימים, שיעבור זעם מזג האוויר, שוב חזרנו לטביליסי ומייד המשכנו לקחתי. לאחר כמה ימים חזרנו לטביליסי למספר ימים נפלאים נוספים ומשם, אין ברירה, כמו תמיד, הביתה. עד לטיול הבא…

מפת גיאורגיה (Georgia Map)

ניווט מהיר

View גיאורגיה וארמניה Armenia & Georgia in a larger map

קצת תמונות

פיקאסה

פליקר

פוסט הבא – טבליסי

"כאשר רוחות ערב נושבות קלות, ארמניה וגרוזיה יוצאות לכלולות
מסתדרת שורה וצועדת בשביל היא
חכמישוילי, אילישוילי, אברמיאן ו- יעקוביאן ו-
מלכישוילי, צידקישוילי, רחמיליאן ו- חכמיליאן ו… "

אז מה, בעצם ?

אז הגענו למספר ימים ספורים כטיול המשך מגיאורגיה.

איפה היינו בארמניה ?

מפת ארמניה (Armenia Map)

ניווט מהיר

View גיאורגיה וארמניה Armenia & Georgia in a larger map

קצת תמונות

פיקאסה

פוסט קודם – טביליסי

ביום האחרון הייתי זקוק לסוג של קלואז'ר. כנראה קצת יותר מידי ימים של עיר, כבישים ואורבניות יתר. באופן כללי בחיים אני אוהב ציוני סוף לוודא שיש סטמפה ולבצע טקסי פרידה, וגם הפעם זה היה ממש חסר לי. כמו סקס של פרידה.
אז קבענו, כרגיל, עם נהג המונית הכי מקסים בגיאורגיה, ופשוט לקחנו אותו ליום טיול. קמים. מוקדם. כרגיל. כן כן אילונה אני יודע. את עדיין שונאת אותי. שמים סבירים. לא קר מידי, לא כחול מידי. הכל לא מידי.
ארוחת הבוקר האהובה עלי, המורכבת כמובן מסניקרס ויאללה, שוב לדרך הצבאית המהממת של גיאורגיה. הרגשה של כמעט בית.
המטרה – עוד כנסייה. מודה, גם אני כבר כמעט שבעתי מהכנסיות, אבל הפחד מתחושת הפספוס מדרבן לראות את האחת האחרונה. אז נוסעים לכיוון אנונארי.
מדובר במתחם גדול הכולל כנסייה ומבצר השולט על אגם זינבאני (אגם מלאכותי), על הדרך הצבאית המובילה צפונה מטביליסי.
המתחם שהוקם במהלך המאה ה- 17 שימש לתצפית ולשמירה על הדרך הראשית. אווירה חורפית ושלגית, גיאורגים שמוכרים כובעים פרווה לחורף ועוד קצת צו'צ'חלות פזורים מסביב.

רוכל מקומי, הדרך הצבאית, גיאורגיה

כובעי מרשמלו, הדרך הצבאית, גיאורגיה

אנונארי, הדרך הצבאית, גיאורגיה

פולניות מקומיות, הדרך הצבאית, גיאורגיה

משם, רציתי להמשיך עוד צפונה. כמה שיותר שאפשר. שוב לכיוון הקווקז הגבוה לכיוון קזבק. המטרה – לראות פעם אחרונה קצת שלג לפני שחוזרים.
איזו התרגשות !
אותם פיתולים מוכרים, אותם הרים, יערות וכפריים בצדדים. אולם, מדובר אמנם באותה הגברת, אבל האדרת שונה. שונה מאוד. כל היערות הצהיבו ונהיו חומים מתים, העלים נשרו, הדשא הצהיב גם הוא, ולחשוב שרק לפני 3 שבועות ראינו פה חגיגת צבעים משכרת. הכל קר, עננים נמוכים, ותחושה של סוף עולם קטן.
בסוף, אחרי שעה וחצי של נסיעה הגענו גם לשלג. שלג ! לפיקים המושלגים. לשקט הנפלא. לרוגע. אורבניות זה טוב, אבל אין על תחושת הרוגע המשכרת של האזורים הכפריים.
צילום אחרון, תחושת ה – CLOUSER מתגבשת, ויאללה. שמים פעמינו בחזרה לטביליסי.
בדרך, אמרנו לגניה (נהג המונית שלנו) שאנחנו זקוקים לחיניקאלי אחד אחרון טעים. אז כמובן, שהבחור מכיר מסעדת דרכים. וכמובן, שהיא הייתה מושלמת.
חצ'אפורי (גבינה לצערי, אבל היה לו אחלה ריח) ו – 15 חיניקאלי שהוכנו במקום. מעולים !!
אחרי 3 שבועות בגיאורגיה, הגיע הזמן לאכול חינאקלי בידיים, עם הביסונים, ועם אלמנטי המציצה, ואין ספק, שזכינו פשוט בחינאקלים הכי טעימים בכל הטיול !. איך אוכלים בעצם ?
מחזיקים את החינקאלי בשתי הידיים, באגודלים ובאצבעות, נוגסים ביס קטן בבצק הלבקן ככה שמייצרים בו סוג של חור, ושותים/מוצצים את מיצי הבשר. רק אחרי שמרוקנים הכל מתחילים לחסל את החינקאלי. בסוף, משאירים את כתר החינקאלי לתרנגולים שבחוץ.

חיניקאלי – לפני, הדרך הצבאית, גיאורגיה

ואחרי.., הדרך הצבאית, גיאורגיה

זהו, זה בדיוק ה – CLOUSER שהייתי צריך ! איזה אושר !!. הטיול הסתיים מבחינתי. והסתיים מעולה 🙂
בדרך עוד עשיתי סיבוב פרידה קטן לבד מטביליסי, משוק העתיקות, קניות אחרונות, מהנהר, קפה אחרון, עוד חצאפורי אחרון וזהו.

נפרדים מגיאה, הדרך הצבאית, גיאורגיה

נפרדים מהמשפחה הכי מקסימה בגיאורגיה, הדרך הצבאית, גיאורגיה

בי בי גיאורגיה :-). יש לי הרגשה פנימית פנימית, שמתישהו עוד ניפגש…

פוסט הבא – סיכום מדיני

פוסט קודם – קחתי

היום התחילה קצת העייפות. בסוף כנראה תמיד עייפים קצת, בין אם הסוף מגיע אחרי 4 ימים ובין אם אחרי 3 שבועות. האמת, נראה כאילו 3 שבועות בגיארוגיה הינו פרק זמן לא קצר בכלל, במיוחד במזג אוויר שאינו מאפשר מגוון גדול מידי של אפשרויות.

בכל אופן, בתכלס נוצרה סיטואציה בה יש לנו סוף שבוע בטביליסי וכמה דברים שעוד רציתי להספיק לראות.
דבר ראשון – המוזיאון הלאומי. אמנם המוזיאון נושא בטייטאל "הלאומי" אולם הוא די קטן ומצומצם. מציג מעט פרטים היסטוריים, כדי יין עתיקים (משנת 6,000 לפני הספירה) ו – זהו. קצר ולא כל כך קולע. הליכה אינסופית בשדרות רוסתאבלי, מעבר ליד בית הפרלמנט וכמובן המון קניית מזכרות מיותרות.

דבר שני – עוד כמה כנסיות. אז כן, עד היום היינו בכמה עשרות כנסיות, אולם אני לא אהיה זה שאפספס הזדמנות לראות עוד ועוד כנסיות. ותמיד, בכל כנסייה רואים משהו חדש ושונה. אחת מהכנסיות שראינו היה קתדרלת השילוש הקדוש (כמעט בכל עיר בגיאורגיה ישנה כנסיי הנושאת שם זה). בניית הכנסייה ארכה כ – 10 שנים, והיא הושלמה בשנת 2004. הצלב המצופה זהב נישא 84 מטרים מעל לקרקע, והקתדרלה העצומה, הבנוייה מבטון, לבנים גרנטי וחצץ היא ביטוי למגוון הדמים המסורתיים באדריכלות המקומית. בקתדרלה יש אמנם 5 טורי עמודים, אך בזכות הדגש שהושם בתכנונה על הבנייה לגובה, היא נראית כמו מגדל ביצורים אחד. החלל המרכזי שונה מהמקובל במרבית הכנסיות הגיאורגיות : הוא מואר יותר, והכיפה שמעליו גדולה יותר.
בשורה התחתונה, הכנסייה נבנתה על מנת להאדיר ולפאר את הנצרות בגיאורגיה, העצמאות בגיאורגיה, בפרט אחרי סיום השלטון הסובייטי האנטי דתי.

קתדרלת השילוש הקדוש, טביליסי, גיאורגיה

דבר שלישי – החאמם.

מדובר למעשה בסוג של רובע
קטע מדהים בגיאורגיה זה נושא נעילת הדלתות. או ליתר דיוק, נושא אי נעילת הדלתות. זה פשוט לא קורה !
ביום הראשון זה היה נראה לנו מוזר מאוד. ביום השני, מוזר מאוד. וביום השלישי, עדיין מוזר. אבל אחר כך, מתחילים להתרגל. זה פתאום נראה נורא הגיוני. הקטע הוא, שאי נעילת הדלתות זה מנהג שקורה בכל המדינה. לא רק בכפרים השקטים והשלווים אלא גם בטביליסי עצמה. הזוי לחלוטין. הרגשת בטחון מטורפת
במסטיה, בעלת הבית סיפרה לנו שעד לפני 5 שנים, בתקופה של שברנאזדה, כולם חיו בפחד במדינה מהכנופויות שמימנו אותו ושילמו לו שוחד. אותן כנופיות היו שודדים את התיירים ואת המקומיים, עוצרים רכבים ופורצים לבתים. אולם, מאז שסאקאשווילי נבחר לנשיא, אותן משפחות פשע חוסלו, בין אם באמצעות כדורי 9 מ"מ ובין אם באמצעות מעצרים ארוכי טווח והבטחון חזר למדינה. ומאז, כולם הפסיקו לנעול את הבתים. למה אצלנו זה לא ככה ??
הקטע הוא, שהרגשת הבטחון המשכרת הזאת עלולה להתברר כמוטעית מהיסוד. מפסיקים לנעול את התיקים בחדרים, להחביא את הכסף ולהצניע את הדרכון. בתכלס, מספיק גיאורגי אחד עם ראש מרובע אבל גם קרימינלי ועם יותר מידי יין בייצור עצמי בדם בשביל לחרבן את כל הטיול הזה.
הדיסונס בהיבט הזה בין גיאורגיה לבין בוליבה/פרו, מדינות בהן התיק הקטן שלי לא עזב את הגב שלי והונח על אדמת המדינה אפילו ל – 2 דקות הוא מטורף.

אמא גיאורגיה, טביליסי, גיאורגיה

מזריקים יין ביתי, טביליסי, גיאורגיה

בערב הספקנו להגיע להר מתאצמינדה. מדובר בגבעה ממערב לעיר, שבראשה מתנשא תורן בגובה 210 מטרים של הטלוויזיה. מפסגת הגבעה יש נוף משגע על טביליסי ופארק שעשוים חדש, ויקר להחריד. קצת מכוניות מתנגשות, רכבת הרים עם סללומים מגניבים, וגלגל אחד ענק ענק ענק.

גלגל ענק, טביליסי, גיאורגיה

מציינים את הסוף, טביליסי, גיאורגיה

פוסט הבא – טביליסי היום אחרון

פוסט קודם – ירוואן (ארמניה)

אחרי 4 ימים בארמניה, החלטנו לחזור הביתה. אילונה מיצתה מהר את ארמניה, והאמת שכנראה גם אני והתחשק לנו לחזור למקום מוכר וטוב. לגיאורגיה. שוב נסיעה, שוב מעבר גבול. ושוב – גיאורגיה !! הפעם, שמנו פעמנו לבירת היין של גיאורגיה – קחתי.

קאחֶתי הוא חבל ארץ היסטורי במזרח גאורגיה והמחוז המזרחי ביותר של גאורגיה. החבל, הטובל בכרמים ויקבים רבים, כונה על ידי הסופר אלכסנדר דיומא "הגן הגדול". האזור המזרחי מושקה על ידי נהר האלזאני והמערבי על ידי נהר יורי. ההרים שמקיפים את קאחתי שומרים עליו מפני רוחות ותורמים למשקעים רבים. תנאי האקלים מאפשרים גידול ענבים במורדות ההרים והיינות של החבל הם המשובחים ביותר בגאורגיה ומפורסמים גם מחוצה לה.

קחתי זה למעשה היעד האחרון שלנו בגיאורגיה לפני החזרה לטביליסי.
יש משפט שאומר : "אם ההרים הם הכתר על ראשה של גאורגיה, ללא ספק חבל קחתי הוא הלב שלה". חבל קחתי, מפורסם בשל הכרמים הרבים והיקבים הפזורים בו. תלאווי (Telavi) עיר הבירה של המחוז (שלצערי, בשל תחילת החורף לא הזדמן לנו להגיע אליה), אף מארחת מדי שנה את פסטיבל יין – בין האירועים המיוחדים המציג את הפולקלור המקומי וכולל דוכני יין ומזון.

הגיאורגים נוהגים וגאים מאוד לומר, שהם אלו שהמציאו את היין, ולמעשה, השרידים הארכיאולוגיים הקדומים ביותר בעולם (כדי חרס) נמצאו בגיאורגיה. הם מתוארכים לתקופה של כ – 8,000 שנה לפני הספירה !!
בויקיפדיה, תומכים בתפיסה הזאת.
הממצאים הארכאולוגיים העתיקים ביותר, שמעידים על ייצור יין, נמצאו בשולאברי, גאורגיה. כדים עשויי-חרס לשמירת יין, שנמצאו באתר זה, מתוארכים כבני 8,000 שנה. בדיקות ביוכימיות הוכיחו, שליין שנשמר בכלים אלה נוספו בכוונה חומרים אנטי-בקטריאליים טבעיים, כדי שהיין יישמר לזמן ארוך יותר.
כלי חרס עתיקים, שמעידים על ייצור יין, נמצאו בהרי זגרוס שבאיראן, והם מתוארכים לשנת 5,400 לפה"ס (בני 7,400 שנה). התגלית הינה חשובה במיוחד לאור העובדה שבאזור זה מעולם לא גידלו גפנים, אלא בעיקר חיטה ושעורה (המשמשות לייצור בירה) דבר המלמד על כך שהיין היה סחורה סחירה באותם ימים. כלי חרס עתיקים עבור יין נמצאו גם בבבל,- גילם כ-5,500 שנה. כל התיארוכים שלעיל מבוססים על בדיקות שערך צוות המעבדה במוזיאון של אוניברסיטת פנסילבניה.

היות והגיאורגים מנכסים לעצמם את ההמצאה, הם גם משתמשים בה ללא סוף. היכן שלא הולכים, ישנם כלי קיבול ליין, וכוסות מסוגים וצורות שונות. אחת הכוסות המפורסמות בגיאורגיה היא כוס העשוייה מקרן (של חיה כלשהי.. כל חיה). "הקטע" הוא שברגע שממלאים את הכוס חייבים לסיים, כי אין דרך להעמיד את הקרן כך שלא תיפול. ההםם….. בנוסף, כל בית בגיאורגיה מכין לעצמו סיר ענק של ענבים, אותם הוא מתסיס והופך ליין ביתי. סוג של מיץ ענבים אלכוהולי. בשורה התחתונה – העיקר שהיין יהיה נגיש. למעשה, היין לגיאורגים הוא כמו הוודקה לרוסים.

יש שטוענים אגב, שפרי עץ הדעת, הוא למעשה יין. ובאמצעותו, חווה שיכרה את אדם.

אז מה עשינו פה ?
ביום הראשון, השתתפנו בסיור יקבים ולמדנו קצת על היין, ומעבר לזה – על שיתת ההתססה הייחודית של גיאורגיה – כדי חרס ענקיים קבורים בתוך האדמה. ראינו את אותם כדי החרס, כמובן שטעמנו סוגי יין לרוב, עברנו במרתפי יישון סטדנרטיים בחביות עץ ענקיות, למדנו על שיטת להפקת אלכוהול מזג הענבים כך שמייצר למעשה את ה – CHACHE הדוחה של הגיאורגים, וגם צפינו במספר יקבים שמבקבקים את היין. חוויה.

ענבי קחתי המשובחים, גיאורגיה

כדי אחסון יין קבורים באדמה, קחתי, גיאורגיה

שאריות הענבים מהן עושים צ'צ'ה, קחתי, גיאורגיה

ממתק קליפות ענבים, קחתי, גיאורגיה

מבקבקים, קחתי, גיאורגיה

ביום השני והשלישי, הייתי זקוק לקצת טבע. יש טראק של 3 ימים שניתן לערוך באזור, אולם בשל חוסר זמן ביצענו טראק יומי בלבד בפארק הלאומי לגודאחי.
הליכה קטנה של יום בפארק, רואים בעיקר ירוק, המון המון עלי שלכת, ובסוף המסלול מפל. יחסית לנופים שכבר ראינו בגיאורגיה, לא הגדרתי את הטיול כטיול מפיל מהרגליים, אולם קצת טבע זה תמיד טוב לנשמה.

משהו מדהים בקאחטי זה העיר עצמה. מרכז העיר, משופץ בצורה קיצונית. הכל כל כך יפה, מטופח, ונראה כאילו נלקח בייבוא ישיר מאיזו עיירה מגניבה באזורי הספר של אירופה. ניכר כי ממשלת גיאורגיה משקיע פה לא מעט כספים בהפיכת "תרבות היין", ובעיקר "תיירות היין" למשהו הרבה יותר ממוסד, ובשורה התחתונה – מקור הכנסה נרחב.

בנוסף, היינו גם במעיין קדוש, שעל פי האגדה כלשהיא נינו שתתה פה מים, ומאז המעיין שופע מים. כמובן שלא פיספסתי את ההזדמנות לבדוק אותו מקרוב. רק שעל מנת לבדוק אותו, הייתי צריך ללבוש את חלוק החולים והכפכפים של פארק.

טראק למפל, קחתי, גיאורגיה

טבילה, קחתי, גיאורגיה

עמק קחתי, גיאורגיה

וזהו… חוזרים לטביליסי.

פוסט הבא – טביליסי

פוסט קודם – טביליסי היום האחרון

דוגרי, הופתעתי לטובה. ממה ? אם נמקד את זה, אז ממש מהכל הכל הכל. באמת שלא ציפיתי. אבל ממה בעצם ?

1. אנשים.
   הגיאורגים הם פשוט אנשים מ-ה-מ-מ-י-ם. מדהים עד כמה. אז ברור, לא פגשנו את כולם, ובטח לא את הגיאורגים השיכורים והשבאבניקים הצעירים, אלא רק אחדים, אבל התחושה שלי שהם הפרט שמעיד על הכלל. סך הכל, ממרום גילי המופלג, מופלג מאוד אפילו, כבר ראיתי 35 עמים אחרים, ומעולם לא נתקלתי בהכנסת אורחים שכזאת. הם חמים. הם מלאי שמחת חיים. הם נחמדים. מלאי רצון לעזור. פשוט הכל טוב איתם. אין תלונות.
   הגיאורגים תמימים ונדיבים. נהג מונית שמזמין אותנו לארוחה על חשבונו. בעלי חדרי אירוח שמזמינים אותנו לארוחות. קונים לנו מתנות (אולי זה באמת רק בגלל שאילונה רוסיה ??).
2. נופים.
   וואלה, הקווקז הפתיע לטובה. לא ציפיתי לנופים יפים כל כך יפים. ומעבר לזה, פשוט יצא לנו מושלם. מזג אוויר הפתיע, והטיל שלג ממש ימים ספורים לפני שהגענו, כך שההרים נצבעו לבן טהור ויפה. בנוסף, הסתיו בעיצומו וכל היערות נצבעו בגווני סתיו מרגשים של כתום, ירוק וצהוב.
3. נאיביות.
   יש משהו מאוד נאיבי בגיאורגיה. עדיין נאיבי. המקומות אינם ממוסחרים. הם לא הפכו להיות ציידי תיירים שמפזרים מלכודות בכל מקום.
   סך הכל כבר טיילתי לא מעט בעולם, ונסיון החיים מעיד שתמיד נותני השירות צדים את התיירים. להוציא מהם עוד דולר. ועוד דולר. ועוד אחד. קובה למשל, כמדינה עם תרבות דומה לכאורה הדבר כל כך דוחה שהנחתי שגם פה זה יהיה ככה. בקובה אפילו יש למטרידי תיירים שם – חניטרוס. לשמחתי, טעיתי.
   מסיבה לא ברורה, עדיין יש פה תמימות. עדיין נאיביות. לא ממוסחר מידי. ללא רוע.

תודה לך גיאורגיה. טוב שהיית. ויש לי הרגשה שאולי עוד נתראה בעתיד.

גאומרג'וס!

קצת תמונות

פיקאסה

פליקר