היום התחילה קצת העייפות. בסוף כנראה תמיד עייפים קצת, בין אם הסוף מגיע אחרי 4 ימים ובין אם אחרי 3 שבועות. האמת, נראה כאילו 3 שבועות בגיארוגיה הינו פרק זמן לא קצר בכלל, במיוחד במזג אוויר שאינו מאפשר מגוון גדול מידי של אפשרויות.
בכל אופן, בתכלס נוצרה סיטואציה בה יש לנו סוף שבוע בטביליסי וכמה דברים שעוד רציתי להספיק לראות.
דבר ראשון – המוזיאון הלאומי. אמנם המוזיאון נושא בטייטאל "הלאומי" אולם הוא די קטן ומצומצם. מציג מעט פרטים היסטוריים, כדי יין עתיקים (משנת 6,000 לפני הספירה) ו – זהו. קצר ולא כל כך קולע. הליכה אינסופית בשדרות רוסתאבלי, מעבר ליד בית הפרלמנט וכמובן המון קניית מזכרות מיותרות.
דבר שני – עוד כמה כנסיות. אז כן, עד היום היינו בכמה עשרות כנסיות, אולם אני לא אהיה זה שאפספס הזדמנות לראות עוד ועוד כנסיות. ותמיד, בכל כנסייה רואים משהו חדש ושונה. אחת מהכנסיות שראינו היה קתדרלת השילוש הקדוש (כמעט בכל עיר בגיאורגיה ישנה כנסיי הנושאת שם זה). בניית הכנסייה ארכה כ – 10 שנים, והיא הושלמה בשנת 2004. הצלב המצופה זהב נישא 84 מטרים מעל לקרקע, והקתדרלה העצומה, הבנוייה מבטון, לבנים גרנטי וחצץ היא ביטוי למגוון הדמים המסורתיים באדריכלות המקומית. בקתדרלה יש אמנם 5 טורי עמודים, אך בזכות הדגש שהושם בתכנונה על הבנייה לגובה, היא נראית כמו מגדל ביצורים אחד. החלל המרכזי שונה מהמקובל במרבית הכנסיות הגיאורגיות : הוא מואר יותר, והכיפה שמעליו גדולה יותר.
בשורה התחתונה, הכנסייה נבנתה על מנת להאדיר ולפאר את הנצרות בגיאורגיה, העצמאות בגיאורגיה, בפרט אחרי סיום השלטון הסובייטי האנטי דתי.
קתדרלת השילוש הקדוש, טביליסי, גיאורגיה
דבר שלישי – החאמם.
מדובר למעשה בסוג של רובע
קטע מדהים בגיאורגיה זה נושא נעילת הדלתות. או ליתר דיוק, נושא אי נעילת הדלתות. זה פשוט לא קורה !
ביום הראשון זה היה נראה לנו מוזר מאוד. ביום השני, מוזר מאוד. וביום השלישי, עדיין מוזר. אבל אחר כך, מתחילים להתרגל. זה פתאום נראה נורא הגיוני. הקטע הוא, שאי נעילת הדלתות זה מנהג שקורה בכל המדינה. לא רק בכפרים השקטים והשלווים אלא גם בטביליסי עצמה. הזוי לחלוטין. הרגשת בטחון מטורפת
במסטיה, בעלת הבית סיפרה לנו שעד לפני 5 שנים, בתקופה של שברנאזדה, כולם חיו בפחד במדינה מהכנופויות שמימנו אותו ושילמו לו שוחד. אותן כנופיות היו שודדים את התיירים ואת המקומיים, עוצרים רכבים ופורצים לבתים. אולם, מאז שסאקאשווילי נבחר לנשיא, אותן משפחות פשע חוסלו, בין אם באמצעות כדורי 9 מ"מ ובין אם באמצעות מעצרים ארוכי טווח והבטחון חזר למדינה. ומאז, כולם הפסיקו לנעול את הבתים. למה אצלנו זה לא ככה ??
הקטע הוא, שהרגשת הבטחון המשכרת הזאת עלולה להתברר כמוטעית מהיסוד. מפסיקים לנעול את התיקים בחדרים, להחביא את הכסף ולהצניע את הדרכון. בתכלס, מספיק גיאורגי אחד עם ראש מרובע אבל גם קרימינלי ועם יותר מידי יין בייצור עצמי בדם בשביל לחרבן את כל הטיול הזה.
הדיסונס בהיבט הזה בין גיאורגיה לבין בוליבה/פרו, מדינות בהן התיק הקטן שלי לא עזב את הגב שלי והונח על אדמת המדינה אפילו ל – 2 דקות הוא מטורף.
אמא גיאורגיה, טביליסי, גיאורגיה
מזריקים יין ביתי, טביליסי, גיאורגיה
בערב הספקנו להגיע להר מתאצמינדה. מדובר בגבעה ממערב לעיר, שבראשה מתנשא תורן בגובה 210 מטרים של הטלוויזיה. מפסגת הגבעה יש נוף משגע על טביליסי ופארק שעשוים חדש, ויקר להחריד. קצת מכוניות מתנגשות, רכבת הרים עם סללומים מגניבים, וגלגל אחד ענק ענק ענק.
גלגל ענק, טביליסי, גיאורגיה
מציינים את הסוף, טביליסי, גיאורגיה