אחרי 4 ימים בארמניה, החלטנו לחזור הביתה. אילונה מיצתה מהר את ארמניה, והאמת שכנראה גם אני והתחשק לנו לחזור למקום מוכר וטוב. לגיאורגיה. שוב נסיעה, שוב מעבר גבול. ושוב – גיאורגיה !! הפעם, שמנו פעמנו לבירת היין של גיאורגיה – קחתי.
קאחֶתי הוא חבל ארץ היסטורי במזרח גאורגיה והמחוז המזרחי ביותר של גאורגיה. החבל, הטובל בכרמים ויקבים רבים, כונה על ידי הסופר אלכסנדר דיומא "הגן הגדול". האזור המזרחי מושקה על ידי נהר האלזאני והמערבי על ידי נהר יורי. ההרים שמקיפים את קאחתי שומרים עליו מפני רוחות ותורמים למשקעים רבים. תנאי האקלים מאפשרים גידול ענבים במורדות ההרים והיינות של החבל הם המשובחים ביותר בגאורגיה ומפורסמים גם מחוצה לה.
קחתי זה למעשה היעד האחרון שלנו בגיאורגיה לפני החזרה לטביליסי.
יש משפט שאומר : "אם ההרים הם הכתר על ראשה של גאורגיה, ללא ספק חבל קחתי הוא הלב שלה". חבל קחתי, מפורסם בשל הכרמים הרבים והיקבים הפזורים בו. תלאווי (Telavi) עיר הבירה של המחוז (שלצערי, בשל תחילת החורף לא הזדמן לנו להגיע אליה), אף מארחת מדי שנה את פסטיבל יין – בין האירועים המיוחדים המציג את הפולקלור המקומי וכולל דוכני יין ומזון.
הגיאורגים נוהגים וגאים מאוד לומר, שהם אלו שהמציאו את היין, ולמעשה, השרידים הארכיאולוגיים הקדומים ביותר בעולם (כדי חרס) נמצאו בגיאורגיה. הם מתוארכים לתקופה של כ – 8,000 שנה לפני הספירה !!
בויקיפדיה, תומכים בתפיסה הזאת.
הממצאים הארכאולוגיים העתיקים ביותר, שמעידים על ייצור יין, נמצאו בשולאברי, גאורגיה. כדים עשויי-חרס לשמירת יין, שנמצאו באתר זה, מתוארכים כבני 8,000 שנה. בדיקות ביוכימיות הוכיחו, שליין שנשמר בכלים אלה נוספו בכוונה חומרים אנטי-בקטריאליים טבעיים, כדי שהיין יישמר לזמן ארוך יותר.
כלי חרס עתיקים, שמעידים על ייצור יין, נמצאו בהרי זגרוס שבאיראן, והם מתוארכים לשנת 5,400 לפה"ס (בני 7,400 שנה). התגלית הינה חשובה במיוחד לאור העובדה שבאזור זה מעולם לא גידלו גפנים, אלא בעיקר חיטה ושעורה (המשמשות לייצור בירה) דבר המלמד על כך שהיין היה סחורה סחירה באותם ימים. כלי חרס עתיקים עבור יין נמצאו גם בבבל,- גילם כ-5,500 שנה. כל התיארוכים שלעיל מבוססים על בדיקות שערך צוות המעבדה במוזיאון של אוניברסיטת פנסילבניה.
היות והגיאורגים מנכסים לעצמם את ההמצאה, הם גם משתמשים בה ללא סוף. היכן שלא הולכים, ישנם כלי קיבול ליין, וכוסות מסוגים וצורות שונות. אחת הכוסות המפורסמות בגיאורגיה היא כוס העשוייה מקרן (של חיה כלשהי.. כל חיה). "הקטע" הוא שברגע שממלאים את הכוס חייבים לסיים, כי אין דרך להעמיד את הקרן כך שלא תיפול. ההםם….. בנוסף, כל בית בגיאורגיה מכין לעצמו סיר ענק של ענבים, אותם הוא מתסיס והופך ליין ביתי. סוג של מיץ ענבים אלכוהולי. בשורה התחתונה – העיקר שהיין יהיה נגיש. למעשה, היין לגיאורגים הוא כמו הוודקה לרוסים.
יש שטוענים אגב, שפרי עץ הדעת, הוא למעשה יין. ובאמצעותו, חווה שיכרה את אדם.
אז מה עשינו פה ?
ביום הראשון, השתתפנו בסיור יקבים ולמדנו קצת על היין, ומעבר לזה – על שיתת ההתססה הייחודית של גיאורגיה – כדי חרס ענקיים קבורים בתוך האדמה. ראינו את אותם כדי החרס, כמובן שטעמנו סוגי יין לרוב, עברנו במרתפי יישון סטדנרטיים בחביות עץ ענקיות, למדנו על שיטת להפקת אלכוהול מזג הענבים כך שמייצר למעשה את ה – CHACHE הדוחה של הגיאורגים, וגם צפינו במספר יקבים שמבקבקים את היין. חוויה.
ענבי קחתי המשובחים, גיאורגיה
כדי אחסון יין קבורים באדמה, קחתי, גיאורגיה
שאריות הענבים מהן עושים צ'צ'ה, קחתי, גיאורגיה
ממתק קליפות ענבים, קחתי, גיאורגיה
מבקבקים, קחתי, גיאורגיה
ביום השני והשלישי, הייתי זקוק לקצת טבע. יש טראק של 3 ימים שניתן לערוך באזור, אולם בשל חוסר זמן ביצענו טראק יומי בלבד בפארק הלאומי לגודאחי.
הליכה קטנה של יום בפארק, רואים בעיקר ירוק, המון המון עלי שלכת, ובסוף המסלול מפל. יחסית לנופים שכבר ראינו בגיאורגיה, לא הגדרתי את הטיול כטיול מפיל מהרגליים, אולם קצת טבע זה תמיד טוב לנשמה.
משהו מדהים בקאחטי זה העיר עצמה. מרכז העיר, משופץ בצורה קיצונית. הכל כל כך יפה, מטופח, ונראה כאילו נלקח בייבוא ישיר מאיזו עיירה מגניבה באזורי הספר של אירופה. ניכר כי ממשלת גיאורגיה משקיע פה לא מעט כספים בהפיכת "תרבות היין", ובעיקר "תיירות היין" למשהו הרבה יותר ממוסד, ובשורה התחתונה – מקור הכנסה נרחב.
בנוסף, היינו גם במעיין קדוש, שעל פי האגדה כלשהיא נינו שתתה פה מים, ומאז המעיין שופע מים. כמובן שלא פיספסתי את ההזדמנות לבדוק אותו מקרוב. רק שעל מנת לבדוק אותו, הייתי צריך ללבוש את חלוק החולים והכפכפים של פארק.
טראק למפל, קחתי, גיאורגיה
טבילה, קחתי, גיאורגיה
עמק קחתי, גיאורגיה
וזהו… חוזרים לטביליסי.