ביום האחרון הייתי זקוק לסוג של קלואז'ר. כנראה קצת יותר מידי ימים של עיר, כבישים ואורבניות יתר. באופן כללי בחיים אני אוהב ציוני סוף לוודא שיש סטמפה ולבצע טקסי פרידה, וגם הפעם זה היה ממש חסר לי. כמו סקס של פרידה.
אז קבענו, כרגיל, עם נהג המונית הכי מקסים בגיאורגיה, ופשוט לקחנו אותו ליום טיול. קמים. מוקדם. כרגיל. כן כן אילונה אני יודע. את עדיין שונאת אותי. שמים סבירים. לא קר מידי, לא כחול מידי. הכל לא מידי.
ארוחת הבוקר האהובה עלי, המורכבת כמובן מסניקרס ויאללה, שוב לדרך הצבאית המהממת של גיאורגיה. הרגשה של כמעט בית.
המטרה – עוד כנסייה. מודה, גם אני כבר כמעט שבעתי מהכנסיות, אבל הפחד מתחושת הפספוס מדרבן לראות את האחת האחרונה. אז נוסעים לכיוון אנונארי.
מדובר במתחם גדול הכולל כנסייה ומבצר השולט על אגם זינבאני (אגם מלאכותי), על הדרך הצבאית המובילה צפונה מטביליסי.
המתחם שהוקם במהלך המאה ה- 17 שימש לתצפית ולשמירה על הדרך הראשית. אווירה חורפית ושלגית, גיאורגים שמוכרים כובעים פרווה לחורף ועוד קצת צו'צ'חלות פזורים מסביב.
רוכל מקומי, הדרך הצבאית, גיאורגיה
כובעי מרשמלו, הדרך הצבאית, גיאורגיה
אנונארי, הדרך הצבאית, גיאורגיה
פולניות מקומיות, הדרך הצבאית, גיאורגיה
משם, רציתי להמשיך עוד צפונה. כמה שיותר שאפשר. שוב לכיוון הקווקז הגבוה לכיוון קזבק. המטרה – לראות פעם אחרונה קצת שלג לפני שחוזרים.
איזו התרגשות !
אותם פיתולים מוכרים, אותם הרים, יערות וכפריים בצדדים. אולם, מדובר אמנם באותה הגברת, אבל האדרת שונה. שונה מאוד. כל היערות הצהיבו ונהיו חומים מתים, העלים נשרו, הדשא הצהיב גם הוא, ולחשוב שרק לפני 3 שבועות ראינו פה חגיגת צבעים משכרת. הכל קר, עננים נמוכים, ותחושה של סוף עולם קטן.
בסוף, אחרי שעה וחצי של נסיעה הגענו גם לשלג. שלג ! לפיקים המושלגים. לשקט הנפלא. לרוגע. אורבניות זה טוב, אבל אין על תחושת הרוגע המשכרת של האזורים הכפריים.
צילום אחרון, תחושת ה – CLOUSER מתגבשת, ויאללה. שמים פעמינו בחזרה לטביליסי.
בדרך, אמרנו לגניה (נהג המונית שלנו) שאנחנו זקוקים לחיניקאלי אחד אחרון טעים. אז כמובן, שהבחור מכיר מסעדת דרכים. וכמובן, שהיא הייתה מושלמת.
חצ'אפורי (גבינה לצערי, אבל היה לו אחלה ריח) ו – 15 חיניקאלי שהוכנו במקום. מעולים !!
אחרי 3 שבועות בגיאורגיה, הגיע הזמן לאכול חינאקלי בידיים, עם הביסונים, ועם אלמנטי המציצה, ואין ספק, שזכינו פשוט בחינאקלים הכי טעימים בכל הטיול !. איך אוכלים בעצם ?
מחזיקים את החינקאלי בשתי הידיים, באגודלים ובאצבעות, נוגסים ביס קטן בבצק הלבקן ככה שמייצרים בו סוג של חור, ושותים/מוצצים את מיצי הבשר. רק אחרי שמרוקנים הכל מתחילים לחסל את החינקאלי. בסוף, משאירים את כתר החינקאלי לתרנגולים שבחוץ.
חיניקאלי – לפני, הדרך הצבאית, גיאורגיה
ואחרי.., הדרך הצבאית, גיאורגיה
זהו, זה בדיוק ה – CLOUSER שהייתי צריך ! איזה אושר !!. הטיול הסתיים מבחינתי. והסתיים מעולה 🙂
בדרך עוד עשיתי סיבוב פרידה קטן לבד מטביליסי, משוק העתיקות, קניות אחרונות, מהנהר, קפה אחרון, עוד חצאפורי אחרון וזהו.
נפרדים מגיאה, הדרך הצבאית, גיאורגיה
נפרדים מהמשפחה הכי מקסימה בגיאורגיה, הדרך הצבאית, גיאורגיה
בי בי גיאורגיה :-). יש לי הרגשה פנימית פנימית, שמתישהו עוד ניפגש…
From