אחרי יומיים מושלמים מאוד, וקפואים לא פחות בקזבקי, חזרנו לטביליסי. המטרה הייתה לבלות את יום כיפור בטביליסי, ולצאת למספר טיולי יום מסביב עד מוצאי הצום.
אז יצאנו השכם מקזבקי הקרה, במרשוטקה כמובן, לכיוון גורי.
מדובר בעיר די סתמית, שנמצאת בין כלום לבין שום מקום, שאין ממש סיבה מיוחדת להגיע לשם פרט לשתי אטרקציות מרכזיות – מוזיאון סטלין והפסל של סטלין (שאמור להיות הפסל האחרון של סטלין בברית המועצות לשעבר). תוך כדי ביקור, גילינו שאת הפסל של סטלין חיסלו והעיפו קיבינימט לפני 4 חודשים, מה שמשאיר לעיר אטרקציה אחת בדיוק – המוזיאון.
גורי ידועה בעולם בזכות סטאלין, שנולד וגדל בה. אנשי העיר הזאת הם אולי האחרונים בעולם המשמרים ומעריצים את זכרו, ומלאים סוג של גאווה אליו.
גורי יושבת על נקודת מפגש בין נהר המתקבארי לנהר ליאחבי (Liakhvi) הנשפך אליו, והרחוב הראשי שלה נקרא, באופן לא ממש מפתיע סטאליניס גמזירי (שדרות סטאלין(.
גם הכיכר הראשית של העיר נקראת על שם הרודן, סטאליניס מואדני (כיכר סטאלין(. בשורה התחתונה, מדובר בעיר שהיא סוג של אתר עלייה לרגל או עדות מקאברית לפופולריות הרבה שלה זוכה סטלין במולדתו עד עצם היום הזה. הזוי משהו.
אז מה רואים פה, ומה לעזאזל גרם לי לרצות להגיע לפה ?
בתכלס, קצת היסטוריה ותרבות מוזיאונית, והמון המון סקרנות חפרנית שלי…
מוזיאון סטלין הוקם בשנת 1957, באזור בו סטלין נולד. אחד המוצגים בחצר המוזיאון הוא הבית הזעיר (סוג של דירת חצי חדר מחולקת במרכז תל אביב) מעץ וטיט שאותו שכרו הוריו של סטלין, ושבו גרה המשפחה ב – 4 שנים הראשונות לחייו.
כל שכונות המגורים (שכונות עוני) שהיו מסביב לבית נהרסו.
בית קומוניסטי, גורי, גיאורגיה
ביתו של סטלין, גורי, גיאורגיה
המוזיאון, די מעפן. לא כזה מפתיע. במדינות עולם שלישי/שני מוזיאונים הם לרוב באמת שכונה מטורפת. מצד שני עדיין היה מעניין. מה מעניין ? שטיפת המוח. ג'ורג' ארוול היה נהנה פה. ממש 1984 רק שמדובר בשנת 2011.
המוזיאון מתעלם בצורה טוטאלית מהטיהורים שסטלין ביצע בעמים הסובייטים, מרצח העם שלו, מ – 15,20,25 המליונים (אלוהים יודע כמה) שנרצחו בגולאגים שהקים, לברית ההזויה שבינו לבין היטלר (הסכם ריבטרוב מולוטוב) ולשאר המרעין בישין אותם הוא היטיב ליישם ולבצע.
אבל מצד שני, זה גם הקסם שלו. שטיפת המוח. ההיסטוריה שייכת למנצחים, במיוחד – לאלו שניצחו את היטלר. השאלה היא האם הוא היה מבין המנצחים ?
מנגד, אין ספק שמדובר בשליט שאין שני לו. בזכות סטלין ובזכות ברית המועצות, היטלר הפסיד במלחמת העולם השנייה, ורוסיה הפכה תוך עשור ממדינה חקלאית למעצמה תעשייתית מטורפת שמפתחת פצצות גרעיניות ושולחת קוסמונאוטים לחלל. צ'רצ'יל אמר פעם על סטלין שהוא הוביל את ארצו מהמחרשה לפצצת האטום.
הבניין מכיל המון חפצים אישיים של סטלין. משרד משוחזר, מתנות (חנפניות להחריד עד כדי פתטיות, בכל זאת מדובר פה בצורר לא קטן) שהוא קיבל מכל שליטי העולם, העתק של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הזכור לשמצה, מסיכת המוות שלו (אחת מתוך 12 שנוצרו), ובנוסף את קרון הרכבת (הממוגן ב – 83 טון פלדה) האישי של סטלין.
הקרון הממוגן של סטלין, גורי, גיאורגיה
מוזיאון סטלין, גורי, גיאורגיה
מסיכת המוות, גורי, גיאורגיה
כמה מילים על דרך ההגעה. הגענו לטביליסי עם כל המוצ'ילות והחלטנו לשכור מונית לכמה שעות. נפלנו על נהג גיאורגי. כרגיל, נחמד הרבה יותר מהצפוי. אבל כבר התחלנו להתרגל לנחמדות שלהם. איתו נסענו. הרעיון היה לשחרר אותו בגורי ובהמשך למצוא נהג מונית אחר. כמובן, שאין לבחור עבודה כמו לרוב האוכלוסייה פה (הקטע הזה של חוסר עבודה הוא פשוט מחלה בלב גיאורגיה), אז הוא שכנע אותנו שהוא ימתין לנו. היינו עדיין צעירים, במיוחד אני, וכמובן – סקפטיים. מאוד סקפטיים. מה עם המוצ'ילות, תיקי היד, איפה נשאיר אותן וכו'… על מי סומכים. ממתי סומכים על המקומיים ? גניה, נהג המונית, הציע שנשאיר את התיקים אצלו במונית והוא ימתין לנו. מייד פעמוני האזעקה פעלו לי בראש. זכרונות מבוליביה. טראומות מגווטמאלה. אזהרות מפרו. עקיצות מקובה. סיפורי זוועה מאקוודור.
"נראה לך ??" חשבתי לעצמי. "עשו אותי אתמול ?" רציתי לענות לו. בסוף המבט התמים שלו הפיל אותי. אותנו. נתן לנו את מספר הטלפון שלו, כרטיס ביקור ותעודת נהג. אפילו אמר שאנחנו מעליבים אותו בכך שאנחנו חושדים בו. וואלה, אני סקפטי ספקטי, אבל האמנתי לו. לפעמים כדאי לתת אמון בבן אדם. ובדיעבד, זה עבד. אחרי שעתיים ביקור, גניה אכן חיכה לנו. וכך גם התיקים. מדהים. בדיעבד, שבועיים אחרי, הבנו שמדובר בנהג המונית המקסים ביותר בעולם.
עם הזמן, הבנו שמדובר באמת בעם תמים. כאלו, שהמטרה שלהם בחיים היא לחיות, ולא לעקוץ. לא לעבוד עליך. פשוט להיות טובים. פשוט טובים. הפאק הוא שלנו. התיירים. במיוחד הישראלים. הציניים. מלאי החשדנות.
לאחר מכן המשכנו עם גניה לעיר העתיקות אופלסיפחה. אופליסציחה נמצאת על גדות נהר המטקבארי (Mtkvari River). אופליסציחה עיר מערות הנחשבת לאחד ממקומות הישוב העתיקים ביותר בקווקז.
פרסומה הראשון של אופליסציחה בא לה בזכות המערות הרבות המצויות בקרבתה, בהן נחצבו מבנים מרשימים כולל תיאטרון ואתרי פולחן עתיקים, ששימשו לפולחן הדתי לפני בוא הנצרות.
בתקופת ימי הביניים שימשה אופליסציחה כעיר מושבם של שליטי האזור וכבירת המדינה, וכן להגנה מפני פורעים, תוקפים וצבאות כובשים. פירוש השם, "הכפר העליון", ושרידיו מובילים אל המאה ה- 9 לפנה"ס. העיר ידעה פריחה כלכלית בזכות שיירות הסוחר שהילכו בנתיבי דרך המשי, אולם עם התפתחותה של טביליסי פחתה חשיבותה של אופליסציחה והעיר ירדה מגדולתה.
שרידי העיר העתיקה משתרעים על כ-40 דונם, ועדיין ניתן למצוא בהם את אדריכלות המערות העתיקה לצד מנזרים וכנסיות רבות הפזורות בעיר.
אופליסציחה, גיאורגיה
אופליסציחה, גיאורגיה
כדי יין מהעתיקים בעולם, גיאורגיה
בערב גילינו במרכז העיר את מסעדת הח'צפורי שנחשבת בין הטובות בגיאורגיה – JAFA. כן כן. מסתבר שמסעדת יפו, עם צילומים של כיכר השעון, נחשבת פה בין המסעדות הטובות. סוג של שווארמה מקומית. הזוי משהו. והמסעדה צמודה כמובן לקצביה שמוכרת בשר כשר (בעברית) ובמרחק של 50 מטר משני בתי הכנסת המרכזיית של טביליסי. באמת הזוי.