ארכיון | סין ערוץ RSS למקטע זה
24 באוקטובר 2016

הונג קונג


פוסט קודם – אוסטרליה ראשי (Australia)


הטיסה, עברה בצורה חלקה ומושלמת. זכינו לקבל עריסה לטליה באופן מפתיע. באופן מפתיע עוד יותר, טליה הצליחה להידחס לעריסה. אז אמנם הידיים שלה חרגו מהעריסה בצד אחד. והרגליים מהצד השני. וכמעט היינו זקוקים לקליבות על מנת לשמור אותה בתוך העריסה. אבל במבחן התוצאה – נדחסה. ובאופן מפתיע עוד הרבה יותר, טליה ישנה לאורך כל הטיסה.
נחתנו בהונג קונג. רכבת מהשדה ואוטובוס לצפון העיר, לשכונת קואלון. שוק טוטאלי. דה ז'וו לסין של לפני 3 שנים. מליון אנשים ברחובות, רעש. המולה. שמים מאובכים. תוהו ובוהו. אבל מסודר. למזלנו – שונה מסין. יש אנגלית ברחובות. בשלטי הרחוב. בוורבליות של האנשים. משהו פה שונה. שונה לטובה כמובן (מצד שני, יחסית לסין, כמעט תמיד השינוי יהיה לטובה).
הריח ברחובות. הריח של האוכל. הריח של הטיגון. של הדאמפליגנ. של הנודלס. ריח טוב.
אחד הדברים שאני אוהב בערים אסיתיות הוא שהן פשוט לא הולכות לישון. כנראה שהן פשוט הולכות לישון אחרי. הרבה אחרי. העיר כל כך חיה בלילה ! הכבישים עמוסים לעייפה ברכבים, הולכי רגל על המדרכות, הולכי רגל על הכבישים (היות ואין מקום על המדרכות), מסעדות סיניות עמוסות באורחים, בארים, תיירים, מקומיים. מדהים. בהשוואה להונג קונג, תל אביב זאת ממש הפסקה ללא עיר.
כמה מילים על הג'ט לג. אומרים שהג'ט לג כשנוסעים מזרחה קשה יותר מהג'ט לג הנגדי. ואצל טליה, הוא היה ממש אכזרי.
מצד אחד – זה כיף להסתובב עם טליה בלילה היות והיא ממש לא ישנה, מצד שני, פשוט אי אפשר להירדם. 1 בלילה, העיניים קרועות, הראש מתפוצץ, אבל הילדה ? על סטרואידים. 2 בלילה ? הילדה עדיין פעילה כאילו התעוררה הרגע משנ"ץ.
ובבוקר ? 9 בבוקר. 10 בבוקר. השמש כמעט באמצע השמיים. אי אפשר לגרד את עצמך מהמיטה. ובטח לא את טליה. חבל שלא הבאנו שפכטל מהבית. וכך, אמנם היו לנו 48 שעות לטייל בהונג קונג, אולם חלקן הגדול הוקדש להסתגלות היעפת.
דחוסים בדרך להונג קונג

דחוסים בדרך להונג קונג

תכלס, הונג קונג היא סוג של דימונה משודרגת. זכות הקיום העצמית שלה לתייר די מצומצמת. עבור רוב התיירים שמגיעים אליה היא בסך הכל תחנת מעבר. מעבר למדינות אוקייאנה, אינדונזיה, ניו זילנד, פיג'י, פיליפינים, יפן, מדינות אחרות במזרח. אבל בסך הכל מעבר. אמנם תחנת ביניים מאוד משודרגת (בטח יחסית לתחנה המרכזית של דימונה), אבל לא הרבה יותר מזה.

ממרום גילי המופלג, אחד הדברים שעדיין ממשיכים להפתיע אותי כל כך – הוא צירופי המקרים בחו"ל. איכשהו, במקריות שכזאת, בהסתברות כל כך קטנה, לא ברורה, לא מובנת, תמיד פוגשים אנשים בחו"ל. פתאום. באמצע הרחוב. באמצע אטרקציה. באמצע אחד משדות התעופה הגדולים בעולם – הונג קונג.
אפשר לגור ליד ישראלי במשך שנים ולא לפגוש אותו אף לא פעם אחת בארץ. אבל פתאום, באמצע שדה התעופה של הונג להיתקל בו ב – Tourist Information. אז ככה גם פתאום פגשנו את רום מהצבא בדרכו לאל נידו בפיליפינים. וואו… הוא הולך לעשות כיף….

אז מה כן הספקנו לראות בהונג קונג ?
אז דבר ראשון שיטוט רגלי וכמובן – הליכה בטיילת קואלון הצופה לקו הרקיע המפורסם של הונג קונג.
בכל ערב, מתקיים מופע Symphony Of Lights מול הטיילת. באינטרנט, הביקורות מהללות ומשבחות. מופע של אורות ומים על קו הרקיע המפואר של הונג קונג.
מנסיוננו (החיובי מאוד במקרה הזה) בסין, הסינים בהחלט מפיקים מופעים מרהיבים כאלו. למעשה, אם יש משהו שהם יודעים להפיק – אילו מופעים. ראבק,  טקס הפתיחה של האולימפיאדה בביג'ינג היה הטקס המרהיב בתבל…אבל סינפוניה ? מדובר בקושי בפרלודיה מקרטעת. סינפוניית האורות ? אולי פרלודיית פנסים…
כמה לייזרים מעל גורדי השחקים, כמה MP3 ברקע, וקצת אורות על מגדלי המשרדים. הלייזרים נראים כמו גרסה משודרגת מעט של הלייזרים האפורים של הפורום בבאר שבע, והאורות – כמו פנסים מהבהבים עם סוללות מיושנות. תכלס, ממש לא משהו. רחמא לצלן, המופע של המזרקה של אגם בכיכר דיזינגוף מרשים לא פחות..
מופע האורות, הונג קונג

מופע האורות, הונג קונג

הג'ט לג בשיאו, ואנחנו ממשיכים לשוק הלילה Temple Street Night Market. אני מת על שוקי הלילה האלו של האסייתים. באמת עיר ללא הפסקה. המוני דוכנים משוכפלים שנראים כמו העתקה גנטית אחד של השני ומהווים למעשה חלונות ראווה של דילאקטסרים ועליבבבא, אולם באוויר יש אווירה מצויינת, המוני תיירים וכיף גדול.
הג'ט לג ממשיך להיות בשיאו, ואנחנו לא מתעוררים בבוקר לסיור הליכה בעיר אותו הזמנתי. מילא.

חוצים ברכבת התחתית את נמל הונג קונג לכיוון דרום, ועוברים לאי הונג קונג. המוני גורדי שחקים, בלגאן של רחובות. אבל ניו יורק זה ממש לא.

סיור ברחוב Hollywood וחיפוש מציאות בחנויות העתיקות.
למרות חיבתי העזה (ויש שיגידו [אישתי למשל] עזה מידי למוצרי עתיקות בכלל ווינטג' בפרט), לרוב במדינות אסתייות שווקי הפשפשים פשוט לא לטעמי. בעיני השווקים של מזרח אירופה הם הטובים ביותר. העתיקות האסייתיות פשוט לא עושות לי את זה. "זה לא מרגש אותי". עם זאת, דווקא ברחוב הזה היו מספר חנויות מדליקות אולם עם תגי מחיר הונג קונגיים לצערי.
ממשיכים ל Mid Levels Escalators. הונג קונג הינו אי אמנם, אולם יחסית למבנה הטופוגרפי שלו, חיפה היא פלטה אחת גדולה. נופה של הונג קונג הררי למדי, עם מדרונות תלולים מאוד, ועל כן, בחלק ממרכז האי, בנו שרשרת של עשרות מדרגות נעות שמטפסות אט אט במעלה ההרים. קטע די מגניב. במקרה שלנו, או יותר נכון – במקרה של העגלה של טליה, הוא גם די מאתגר.
מדרגות נעות, הונג קונג

מדרגות נעות, הונג קונג

 

מדרגות נעות, הונג קונג

מדרגות נעות, הונג קונג

באחת מהנקודות הגבוהות באי, הנקראת פסגת ויקטוריה, ישנה תצפית מרהיב על שכונת קואלון, הנמל ועל קו הרקיע של הונג קונג. דרך מפורסמת ומגניבה לעלות לשם היא הטראם.
הגענו לתחנה של הטראם, וכרגיל באטרקציה תיירותית בסין – חשכו עיני. תור שרואים רק את הסיום שלו ולא את ההתחלה, צעקות של תיירים סינים, 100% לחות וילדה בת שנה וחמישה חודשים צועקת. זוועה. עוד דה ז'וו שלילי מהטיול הקודם לסין ותיירות הפנים המוגזמת שלה. החלטה זריזה נלקחה, ויתרו על חווית הטראם, והמרנו אותה במונית ישירות לפסגה.
גובהה של פסגת ויקטוריה 552 מטרים והיא הנקודה הגבוהה ביותר באי (אך לא הנקודה הגבוהה ביותר בהונג קונג). פסגה מהווה אחד מאתרי התיירות העיקריים של הונג קונג בשל הנוף הנשקף ממנה. מספר המבקרים המשוער בפסגה מדי שנה עולה על 5 מיליון. בראש הפסגה הוקמו שני מרכזי קניות: מגדל הפסגה וגאלריית הפסגה הממוקמים בסמוך לרכבל הפסגה. במגדל הפסגה ממוקם מוזיאון השעווה מאדאם טוסו הונג קונג, סניף של רשת מוזיאוני מאדאם טוסו. מלכודת תיירותית נפלאה.
באופן מפתיע, התצפית בגבעה עצמה הינה חינמית. והיות וזכינו במזג אוויר נפלא, שמים בהירים נקיים וללא אובך אסייתי טיפוסי, אז היה מדובר גם בתצפית באמת נפלאה. בהחלט שווה ביקור.
ויקטוריה פיק, הונג קונג

ויקטוריה פיק, הונג קונג

 

ויקטוריה פיק, הונג קונג

ויקטוריה פיק, הונג קונג

ההליכה ברחובות העיר ממחישה את הפאסון, היוקרה ושוב – הפאסון. איפה שלא מסתכלים חנויות של גוצ'י, טיפאני, פרדה, ארמני ועוד שלל מותגי על שעד הביקור בהונג קונג בכלל לא שמעתי עליהם. נראה כאילו יש יותר חנויות יוקרה מתושבים. מי קונה פה בכל כך הרבה חנויות יוקרה כאלו ? כמה טראפיק כבר יש להם ? איפה שלא מסתכלים חנות, ועוד חנות, קניון ועוד קניון. נראה כאילו כל פינת רחוב פה היא כיכר המדינה משוכפלת שוב ושוב.
יוקרה בהונג קונג

יוקרה בהונג קונג

 

יוקרה בהונג קונג

יוקרה בהונג קונג

היום הוא ה – 1 באוקטובר. מדובר ביום המהפיכה/עצמאות של סין.
זהו יום החג הלאומי של סין. מרבית העובדים מקבלים שבוע של חופש לרגל החג ומדובר בשבוע עם כמות תיירות פנים מטורפת. אז אמנם הונג קונ חזרה לסין רק לפני 20 שנה, אולם בכל שנה יש מופע זיקוקים מרשים בתאריך זה, וזכינו להשתתף בו. כלומר, אנחנו ועוד כמה מליוני אנשים…. כשחגגנו את ירח הדבש שלנו בסין, באותו שבוע, פשוט עשינו "ויברח" להונג קונג. פה – דווקא החלטנו לחוות איתם את השמחה. תהיתי אם אכן נרגיש שמחה ברחובות.
כמויות מטורפות של אנשים ברחובות. מקומיים. תיירים. מרוב אנשים, מיעוט נקודות צפייה איכותיות ועגלה אחת עם טליה אחת, מופע זיקוקים מרהיב לא ראינו. זכינו לראות בעיקר את החק העליון של הזיקוקים. בכל אופן, הרבה מאוד שמחה ברחובות על יום המהפכה הסינית לא ממש הרגשנו. יום העצמאות שלנו להבדיל, באמת משמעותית יותר שמח.
זיקוקים בהונג קונג

זיקוקים בהונג קונג

יום אחרון בהונג קונג. משתתפים בסיור הליכה בעיר עם מדריכה מאכזבת משהו שטענה שיום ראשון הינו יום התפילה המרכזי של המוסלמים, ארוחת דאמפלינג אחרונה בהמלצתו של שחר ויאללה – ממשיכים במסע לאוסטרליה .טיסה ארוכה #2.


פוסט הבא – סידני (Sydney)


 

31 באוקטובר 2013

סין סיכום טיול


פוסט קודם – בייג'ינג


אפשר לסכם את סין במילה אחת : ניגודיות.

ובשתי מילים – פלנטה אחרת.

אחרי שלושה וחצי שבועות בסין ניתן להגיע להמון המון תובנות על סין. לטוב ולרע.

נקיון

משהו שמאוד בולט לעין בסין זה הנקיון. המדינה פשוט מצוחצחת. למעשה, לא ראיתי מעולה מדינה נקייה כל כך. אז נכון, כמעט בכל מקום יש מנקים. מנקי פחים, מנקי רחובות, מנקים קרונות רכבת, מטאטים, פחים ושאר כלים ומרעין בישין, אולם בכל זאת. אין לכלוך אחד לרפואה. הרחובות נקיים, האוטובוסים נקיים, אפילו תחנות המטרו – אין טינופת. אפילו באזור של הפסים, האזור שהוא תמיד תמיד מלוכלך – פשוט הכל נקי. מדהים. אנשים לא מלכלכים, ומצד שני, אם כך יש לכלוך מהר מאוד הוא נאסף.

הקטע הוא, שזה ממש ממש אירוני. סין לא באמת ממותגת כמדינה הדואגת לסביבה. בכל זאת, המים בה לא ראויים לשתייה של חיה כלשהיא, הרוב המוחלט של הנהרות בה מזוהמים, שמיים כחולים נקיים מערפיח זה מראה נדיר בביגינג כמעט כמו הסיכוי לפגוש סיני ללא עינים מלוכנסות, אז מה הקטע למעשה ?

הניקיון יתר הזה (שמדהים שמושג כזה בכלל יכול לצאת מבחור אסטייניסט כמוני) נותן לעיתים תחושה פשוט לא טובה. הכל הכל זאת הצגה אחת גדולה. כאילו זה לא באמת. לא באמת נקי. אבל ככה רוצים שנחשוב. שכמו שהכל נקי פה מבחוץ, אז גם מבפנים. עלינו ? עלינו זה לא ממש עבד.

ילדים

בסין אין ילדים. פשוט אין. טוב, ברור שזאת הקצנה והגזמה, ופה ושם ראינו ילדים (בעיקר באזורים הכפריים המרוחקים), אבל מעולם לא הייתי במדינה שפשוט לא רואים ילדים ברחובות. רק 8% מהאוכלוסיה הם צעירים מתחת לגיל 14. הזוי. רק לשם ההשוואה, בישראל 30% מהאוכלוסיה הינם מתחת לגיל 14. כמעט פי 4 !! אלו המספרים בספרים. בשטח, פשוט לא רואים ילדים. אין כמעט בתי ספר (כי אין מי שיאכלס אותם). אין משחקים ברחובות. פשוט אין חיים צעירים.

הקטע הוא שכל סיני שפגש אותנו, והצלחנו לתקשר אותו במידה כזאת או אחרת, והסיני הבין שאנחנו נושאים, השאלה הראשונה, ללא היסוס וללא בושה הייתה "יש לכם ילדים ??". השאלה הראשונה שעניינה אותם. ללא היסוס. ללא ספקות. לכאורה, נראה כאילו השאלה היא מהמקום שכואב להם.

תיירות

מדובר במשהו שאני לא הייתי מודע לו בכלל לפני הנסיעה. לא היינו מוכנים לנושא, ואף אחד לא הזהיר אותנו לשנייה. בסין יש תיירות. תיירות פנים בעיקרה. הרבה מאוד תיירות פנים.
ברור שיש תיירות חוץ, אולם נראה כאילו הדבר בטל בשישים. מעולם לא הייתי במדינה שכמות תיירות הפנים שם כל כך עצומה. במאסות. הכל פה במאסות.
כשבלונלי כתוב בשפה רשמית "תגיעו מוקדם לפני שהתיירים הסינים מגיעים", הכוונה היא "תגיעו ממש, אבל ממש מוקדם, לפני שנחילי סינים יציפו את המקום ויאכלו לכם את הראש".

שקט

שקט. דממה. זה עוד משהו שלא כל כך קיים בסין. במשך 3.5 שבועות הצלחנו לשמוע שקט במשך יומיים בלבד. יומיים !

בשום עיר, שום כפר, בדרכים, בהצגות, בפארקים, בשווקים ולמעשה בשום מקום ציבורי (או שלא ציבורי) לא הצלחנו לשמוע שקט. הסינים הם עם רעשן ללא תקנה. מדברים ללא סוף. צועקים ללא סוף. צופרים ללא הירף. בין אם בטלפון ובין אם אחד כלפי השני. פשוט ללא הפסק.
בהתחלה הייתי סובלני לזה. אבל עם הזמן, אני, כמו פולני טוב, התחלתי לצעוק עליהם בחזרה. אפילו בקונצרט ובאופרה – הם פשוט מלהגים ברעש אין סופי. פשוט לא להאמין עד כמה. הנושא לא ממש נתפס אצלם כנראה כחוצפה אלא כדרך חיים.

רק בסונגפאן, בטראק סוסים של 3 ימים לתוך מעמקי הרי סצ'ואן, שמענו שקט. הרים, רוחות, עלים. סיאסטה מהרעש.

מרחב אישי

עוד משהו שהסינים לא ממש שמעו עליו זה מרחב אישי. אינטימי. המרחב שלי. שהוא לא שלהם.

לסינים אין ממש כבוד למרחב האישי. מבחינתם, הכל שלהם.


אוכל

וואו. אין ספק שגיוון זה שם המשחק בסין. סין כל כך עצומה, ווכפועל יוצא הגיוון פה באוכל הוא פשוט לא נורמלי. אז ברור שהבסיס של הכל הוא זהה – אורז, ונודלס. אבל התיבול הוא שם המשחק. ירקות שונים, תבלינים ללא סוף, בשר מכל הבא ליד. לכל מחוז יש את האוכל שלו, המתכונים והסגנון הייחודיים. בשורה התחתונה יש 3 מאפיינים עיקריים לאוכל בסין :

  1. גיוון זה שם המשחק.
  2. אין דבר כזה עוגיית מזל.
    השטות הזאת הומצאה בכלל בקליפורניה בארה"ב לפני כ – 100 שנה.
  3. אין אגרול.
    לכאורה מדובר במאכל סיני מסורתי, אולם לא הצלחנו למצוא כזה אפילו לא פעם אחת. מוזר מאוד.

אז מה בשורה התחתונה ?

כמו שגילי חסקין כתב באחר המאמרים שלו :

"עד לפני שני עשורים בלבד, האסוציאציה המיידית לשם "סין", היתה טראסות של אורז, איכרים חבושי כובעי קש רחבי שוליים, ערימות של תולעי משי, פגודות – כל קסמי "המזרח הרחוק". אכן, הדבר היחידי שיכול להתחרות בגודלה של סין, הוא הציפיות שמטפחים כלפיה."

ואלו פחות או יותר היו הציפיות. מספרים, מדעות קדומות, מסיפורים של חברים. מסרטים – כגון גיבור, נגמר דרקון ואפילו סדרת המופת Wild China. אבל, כמו שזקן סיני חכם אמר פעם "ציפיות גודלות זה לכריות גדולות".

סין איננה מדינה שקל לטייל בה, לפחות למטיילים בודדים (כלומר כאלו ללא מדריכים מקומיים). מטיילים רבים באו לערש התרבות הזה בחרדת קודש ומצאו עצמם בטיול רצוף תלאות – קשיי השפה, שנאת הזרים המסורתית, היכולת לשקר במצח נחושה ועוד.

כמעט כל מטייל, סלחן וסובלן ככל שיהיה, מוצא את עצמו עומד בפני התפרצות זעם כלפי המדינה ותושביה. אולם גם מטיילים שאינם אוהבים את סין, מסכימים שזו תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה.

נושא אחד נוסף שלא היינו מוכנים זה נושא התיירות. אבל לא מדובר בתיירות חוץ אלא בתיירות פנים. עד היום, בכל עשרות המדינות בהן ביקרתי כמעט אף פעם לא נתקלתי בתיירות פנים. ובוודאי, שלא בהיקף כזה. כמו שציינתי, בסין הכל גדול. השטח, הערים, הבניינים. וגם – האנשים. כאשר בשפת הלונלי פלנט כתוב להגיע מוקדם לאתר מסויים לפני שהתיירים הסינים יציפו את המקום, אזי המשמעות הינה שכמה עשרות אלפי סינים הולכים לשטוף את המקום. פאקינגף עשרות אלפים.

לפני שנסענו לסין, ידענו בוודאות שבעת יום העצמאות שלהם, אנחנו נעשה "ויברח" מהמדינה. ולמה ? כי הכל סגור, המדינה בחופש ולמעשה אין מה לעשות. בנוסף, איפשהו מאחורה של הראש, גם ידענו שיש הרבה תיירות פנים באותם ימי חופש לאומיים. ידענו, אבל זה היה ממש במאחורה של הראש. דובר על כך, ששנה שעברה כ – 10% מהסינים טיילו באותם ימי חופש. על פניו, הנתון נראה הגיוני מאוד. גם אצלנו, בארץ, ביום העצמאות/ראש השנה/פסח למעלה מה – 10% מהישראלים מטיילים. וגם פה, ברור שאפילו קמצוץ של מחשבה שגויב בסגנון "איך בא לי לקפוץ לסחנה ביום העצמאות" לא תעלה במוחי היגע.
העניין הוא, ש – 10% בסין זה לא 700,000 תיירים. 10% בסין הינם 130 מליון !! פאקינג 130 מליון סינים מטיילים באותם 3 ימי חופש. פשוט בלתי נתפש.


טיול בסין הוא מפגש עם ארץ שאימצה קומוניזם מסוג שונה. שונה מהרוסים, שונה ממזרח אירופה, ושונה גם מקובה. קומוניזם קפיטליסטי.. יאן ויאנג. דבר והיפוכו. מדובר מפגש עם אומה, שעברה בדור אחד שלוש מהפיכות, שלושה משטרים, שלוש תפיסות עולם. מעל לכל אלו, טיול בסין הוא באמת מסע לפלנטה אחרת. מסע למקום בו הכל שונה. טיול בו הדבר המסעיר, הוואו, המטרה והחוויה הינם חיי היום-יום.

זוהי ארץ בה כל איכר המעבד את שדהו, כל בעל מלאכה, או כל סוחר המציע את מרכולתו, הם אטרקציה תיירותית. סין היא מדינה המשתנה בקצב מדהים, שינויים הנראים בעין מחודש לחודש, אולי מיום ליום. הדימוי של המונים הפוסעים לעבודתם בסרבלים כחולים, או צי של אופניים ברחובות ללא מכוניות, הוא נחלת העבר. גם החלום לבנות גן-עדן קומוניסטי, פינה את מקומו לחלומות קפיטליסטיים יותר, לא רק עלייה ברמת החיים, אלא מהפך מארץ של "העולם השלישי" למעצמת על, מעצמה מובילה בכל תחום. גודל המשימה מעורר השתאות, וקיימת תחושה של ענק שקם על רגליו.

אז לסיכומו של עניין, חמישה שבועות, שתי מדינות, אחת גדולה יותר מאירופה, ולשניה מספר אינסופי של איים (סתם, הוא סופי, פשוט ממש הרבה – 7,107 איים), ועם הרבה עונות של הישרדות.
1.3  מליארד סינים, חצי מהם שנואים ובלתי נסבלים, והחצי השני סתם לא ברורים, ואף לא זוג אחד עם כינור גדול. או קטן.
100  מליון פיליפינים, עם אופי אלוהי וחיוך שאינו נגמר.
12 טיסות, 6 מהן טיסות פנים. עשרות קילוגרמים של אורז, נודלס, דים סאם, דאמפלינג, כיסונים, צדפות, מולים, דגים, הלו הלו, תבשילי במבוק, אננס, מנגו, בוטנים והמון המון צילי חריף. לעיתים, חריף מידי.
אלפי שדות אורז, טרסות, בקתות, כפרים מזעריים, כפרים בגודל של ראשון לציון, טרקים וטרקונים, הרים, סוסים, אופניים ואופנועים. אה, ורזורט אחד נפלא ומושלם.
פלא עולם (וחצי) חדש ופלא טבע של העולם נוספו לרשימה המתארכת והולכת.
וכמובן, אישה מדהימה אחת שסבלה ממני וסבלה אותי במשך מסע הדבש שהסתיים זה עתה.

ואז נחתנו בגן עדן. יש שיקראו לזה הפיליפינים. אבל, אני אדבוק בגרסה שלי – גן עדן.


קצת תמונות

פיקאסה

פליקר


 

28 באוקטובר 2013

סין – פתיחה

"שניים סינים עם כינור גדול
ישבו בצד הרחוב ופטפטו בקול גדול
בא שוטר, תפס אותם וזה הכל
שניים סינים עם כינור גדול"


אז מה, בעצם ?

אז כנראה שהסיפור הפך להיות נוהל. אבל נוהל טוב. החגים מתקרבים, באופן מפתיע, אולי אפילו מתקרבים מהר מידי, מדברים עם לידיה מאיסתא, כרטיס הטיסה תמיד עולה יותר מידי, אבל יש חופשים אז חייבים לנצל. שוב נשארים בארץ בראש השנה כי חייבים, ומשתדלים להימנע מפרצופים לגבי יום כיפור כי לא נעים. מארגנים שותפה קבועה – אילונה, אקסל טיול מסודר למשעי, משריינים לילה ראשון מראש ויאללה נוסעים.
השותפה הכי טובה בעולם לטיול – הכוונה היא כמובן למוצ'ילה רואת העולם שלי. היעד הפעם הקווקז. נראה כאילו כולם נוסעים. כל הקיר שלי מלא בתמונות של חברי פייסבוק מטיילים, והרגשה שהגיע הזמן להיות שם, לפני שהמקום ייהפך להיות קוסקו הבא. וראבק, אפילו אמא שלי הייתה שם אז לא הגיע הזמן ??



איפה היינו בסין ? (ניווט מהיר)


View China סין in a larger map

|| 1. שנגחאי 07.09.2013 – 06.09.2013 || 7. ג'וזייגו 20.09.2013
|| 2. יאנגשו 11.09.2013 – 08.09.2013 || 8. סונגפן 24.09.2013 – 21.09.2013
|| 3. דאלי 13.09.2013 – 12.09.2013 || 9. בייג'ינג 28.09.2013 – 25.09.2013
|| 4. ליג'יאנג ‎ 14.09.2013 – 17.09.2013 || 10. בייג'ינג 11.10.2013 – 09.10.2013
|| 5. שנגרילה 18.09.2013 – 17.09.2013 || סיכום מדיני
|| 6. צ'נגדו 19.09.2013

 


קובץ אקסל – תכנון טיול

להורדת אקסל תכנון טיול של חודש בסין, כולל שעות פתיחה, כתובות, רשימת ציוד, כתבות מעניינות לקריאה ושאר מרעין בישין, לחצו על הלינק הבא:
אקסל תכנון טיול בסין


קצת תמונות

פיקאסה

פליקר
China


 


פוסט הבא – שנגחאי


12 באוקטובר 2013

בייג'ינג 11.10.2013 – 09.10.2013


פוסט קודם – בייגינג, ביקור ראשון

פוסט קודם (קלנדרית) – פיליפינים סיכום טיול


דגכדגכדג

כדגכדגכדגכד

גכדגכ

דגכדג

כדגכ

דגכד

גכ

 



פוסט הבא – סין סיכום טיול


28 בספטמבר 2013

בייג'ינג 28.09.2013 – 25.09.2013


פוסט קודם – סונגפן



 

דגכדגכדגכ

דגכדגכ

דגכדגכ

גדכדגכדגכ

שדגכשדגכ

שדגכשדגכ

 

העיר האסורה, ביגינג, סין

העיר האסורה, ביגינג, סין

דגשכדגכשגדכש

דגכשדגכשדגכ

שדגכשדגכ

 

מקדש השמיים, ביגינג, סין

מקדש השמיים, ביגינג, סין

 

 



פוסט הבא (קלנדרית) – פיליפינים פתיחה

פוסט הבא בייגינג, ביקור שני


25 בספטמבר 2013

סונגפן 24.09.2013 – 21.09.2013


פוסט קודם – ג'וייזגו



דגכדגכ

דגכדגכ

דגכ

סונגפן, סין

סונגפן, סין

דגכ

 



פוסט הבא – בייגינג (ביקור ראשון)


21 בספטמבר 2013

ג'וזייגו 20.09.2013


פוסט קודם- צ'נגדו



דגכדגכ
דגכדג

 

דגכדגכ

דגכדג

כדגכ

 

ג'וזייגו, סין

ג'וזייגו, סין

כדג
כ



פוסט הבא – סונגפן



© 2020 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.