הגענו בטיסה שהתעכבה והתעכבה מסונגפן לצ'נגדו. אחרי שבוע ביונאן מעולה,פתאום הכל נראה כמו סין המודרנית בחזרה. הכל גדול גדול. עצום. בכל זאת מדובר בעיר החמישית בגודלה בסין. מחלפים שאינם נגמרים, כבישים טבעתיים, גורדי שחקים אפורים והאופי המנוכר המקומי הטיפוסי.
שינה טרופה קצרה בהוסטל תרמילאים מגניב, והשכמה מוקדמת לסיור בממלכת הפנדות.
תכלס, בכל עיר ובכל מקום יש מה לראות, אבל לצ'נגדו מגיעים בעיקר בשביל לראות פנדות, למרות שהעיר נראית בצמיחה מטורפת.

העיר צ'נגדו הולכת ומתפתחת כמרכז תיירות מהגדולים בסין. צ'נגדו מהווה בסיס לטיולים בכל רחבי מחוז סצ'ואן, אך תיירים רבים לא פוסחים עליה. הממשלה הסינית גילתה לא מכבר את הפוטנציאל הגלום בעיר, והיא מפנה משאבים רבים ומשקיעה כסף בפיתוח התשתית התיירותית בצ'נגדו ובסביבתה. התיירות בצ'נגדו, כמו ברוב חלקי סין, מתבססת על תיירות פנים יותר מאשר תיירות בינלאומית. עם זאת, ניכר שיפור משמעותי בתשתיות התיירותיות גם למבקרים מחוץ לסין. בעשור האחרון קמו מלונות רבים, חלקם ברמות של 4 ו-5 כוכבים, לצד אכסניות נוער רבות המיועדות למטיילים דלי תקציב.
תיירים רבים פוקדים את מרכז הרבייה של דובי הפנדה הענק, המרוחק כ-10 קילומטרים ממרכז העיר. מדובר במרכז לחקר בעל החיים הנדיר, שסין היא המקום היחיד בו חי בטבע. במקום ישנו גן חיות קטן המציג לראווה דובי פנדה צעירים ובוגרים, ואת "הפנדה האדומה" (שלמרות שמה, היא שייכת למשפחה שונה מהפנדה הענק)

צ'נגדו, סין

שדגשדגשד

גשד

גשדג

בסין הסטנדררט לכפר קטן משתנה. בהתחלה זה לא היה ממש ברור לי. מתוך הרגל, כאשר הלונלי פלנט אומר "כפר קטן" אז מדובר בכפר ממש קטן. לרוב, מגיעים לרחוב אחד מרכזי, ומשם עושים סיבוב קטן ומוצאים הוסטל. זורמים. הכל בסדר. בסך הכל מדובר בכפר קטן ונחמד. אבל בסין ? כרגיל בסין, הכל שונה. כאשר הלונלי כותב "כפר קטן", אז למעשה מדובר בראשון לציון. כזה קטן. מגיעים לפאקינג כרך, ועכשיו לך תמצא את עצמך.

שנגרילה, סין

בסין הכל גדול. גדול מאוד. פשוט ענק. מאוד נרחב. מאוד מורכב. סין היא פשוט מדינה ענקית בכל קנה מידה. היא המדינה השנייה או השלישית (תלוי באיזה אתר בודקים) בגודלה בעולם. היא גדולה יותר מאירופה. היא כל כך גדולה, עד שיש בסין יישובים הקרובים לירושלים יותר מאשר לבייג'ינג.

sdfdsafa

sdfasdf

דגכדגכד

כדגכ

דגכ

ערוץ דילוג הנמר, ליג'יאנג, סין

דגכדגכדגכ

מדהים לראות כמה הטיול שלנו שונה מטיול מוצ'לירים טיפוסי. אין ממש זמן, אנחנו רצים ממקום למקום, טיסות פנים (פאקינג 4 טיסות פנים). התבגרנו. התברגנו.
על כן, לדאלי רציתי להגיע עם רכבת לילה. לחוש קצת את נושא הרכבות בסין. ותכלס, אף פעם לא נסעתי ברכבת לילה אמיתית (והרכבת המעפנה בגיאורגיה לא נחשבת).
אז מיאנגשו לקחנו אוטובוס של שעה וחצי לגווילין, משם רכבת לילה של 18 שעות לקונמינג בירת יונאן, ומשם אוטובוס של 5 שעות עד לדאלי. חתיכת מסע.
הרכבות של סין זאת באמת חוויה. לרוב, יש 4 סוגי מושבים או יותר נכון מחלקות, ובהתאם לכך העלויות.
מושב רגיל עם מליון סינים, לעיתים מושב מרווח עם מליון סינים, קרן שינה עם מליון סינים שבו דרגשים ב – 3 קומות פתוחות, וקרון שינה עם תאי שינה פרטיים נסגרים ובכל תא 4 סינים. יחסית לא רע בכלל. שמיכות, נקיות לכאורה, וגם כריות, נקיות לכאורה גם הן. אין תלונות.
קנינו את הכרטיסים היקרים למיטות התחתונות ויאללה למצב שינה.
העניין הוא שכל כמה דקות סינים שונים פתחו לנו את דלת התא לדרוש בשלומו של הסיני שישן מעלי. מה הקטע ? כמה חברים יש לך סיני יקר ? והסיני המבוקש, בכלל ישן כל הזמן הזה. לא ברור.
עם זאת, לאחר כשעה הסיני התעורר. ובחדר התחילו קולות מוזרים של מתכת. עשר דקות נוספות עברו, והסיני החליט שהגיע הזמן לעשות פיפי. רגליים מושטות כלפי מטה, ופתאום אזיקי מתכת בוהקים צצו והופיעו. הסיני הוא פאקינג אסיר ! והסינים הם לא חברים שלו. הם פאקינג סוהרים !! הזוי !

לדאלי הקצבנו בסך הכל יום אחד בודד. לא מספיק זמן, אבל מצד שני אף פעם אין באמת מספיק זמן.

שדגשדגש
דגשדג

דאלי, סין

כולה אתמול נחתנו בסין, ופתאום, תוך 35 שעות אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים על עקבותינו לשדה התעופה לטיסה לגווילין. מגווילין נסיעת לילה זרירה ליאנגשו, בה אנחנו הולכים לבלות 4 ימים.
במקור, יאנגשו עשתה לנו רושם של עיירה קטנה ומגניבה. סוג של פוקרה כזאת עם כל מיני אטרקציות ופעילויות. באנו לעשות כיף לא ?
אז ביום הראשון – שיט על נהר הלי בשילוב טיול אופניים.
כשחושבים על סין, אז בין הזיופים, חיקויים ואורז – חושבים גם על אופניים. נראה כאילו הסינים נולדים עם אופניים ביד. פשוט כולם רוכבים פה על אופניים ובדיוק בשביל זה התכוננו. האישה למדה לרכוב. פשוט מעולה.
אז רכיבה קצרה, והגעה לנהר הלי לשיט סירת במבוק.
תכלס, השיט חביב, אבל גם הוא די מלכודת תיירים. במהלך השיט, על הנהר, ממוקמים להם פשוט בלי סוף גזלנים מבמבוק שמוכרים סחורת פיצוצייה למיניה, ומעבר לזה מנסים לשכנע, פשוט לשכנע בכוח כמעט, לקנות "משהו" לקפטן במבוק שלנו. בין לבין יש בלי סוף רפסודות צלמים, שמצלמים את מעברי הגובה בנהר, וגם הם מנסים לשכנע באגרסיביות משהו לרכוש מהם את הצילומים. עוצרים לנשנוש צהריים באיזו רפסודה באמצע, ולאחר שסיימנו, מנסים "לשכנע" אותנו לשלם על ארוחת הצהריים של קפטן הבמבוק שלנו. עכשיו זה כבר התחיל להיות מעצבן ממש !
וזהו, חוזרים ליאנגשו על האופניים, ועוצרים בעוד אטרקציות תיירותיות להחריד – העץ הזקן (עץ שקר כלשהו של 800 שנה), והר הירח (חור שקר כלשהו בתוך גבעה קארסטית).
ביום השני – אופנוע. הטכנולוגיה עשתה רק טוב לסין. כי נראה, שכל מי שיכול להרשות לעצמו, מחליף את האופניים באופנוע. כמות האופנועים פה היא פשוט אינסופית. לא להאמין עד כמה. ומעבר לזה, אופנועים חשמליים ללא סוף. לא מדובר באופנועי בטר פלייס עם סוללות מעפנות, אלא פשוט אופנועים פשוטים שמתחברים לחשמל הביתי וניתן לרכוב עליהם עד כ – 50 קילומטר. מגניב בטירוף.
אז הרעיון הכללי, הוא לשכור אופנוע ולברוח מכמויות התיירים שביאנגשו.
בערב, הספקנו להגיע למופע איפמרשיין.
ביום השלישי, לקחנו טיול מאורגן לטרסות האורז בליגשין.

וזהו. סיימנו עם יאגנשו. תכלס, די מיצינו אותה. בוקר אחרון, טיול אופניים קצר ופיקניק על נהר הלי, ויאללה יוצאים לדרך הארוכה ליונאן.

טוב. אז חודש וקצת אחרי החו"ל הקודם, וחודש ומעט אחרי החתונה הגיע גם תורו של ירח הדבש. או כמו שקראתי לו בדיעבד, מסע הדבש. קצת יותר ארוך מירח, וקצת יותר מסע מנופש.
היעד – בעיקר סין. אך עם זאת, בכל זאת מדובר בירח דבש אז קפצנו גם לפיליפינים לעשרה ימים. אבל גם שם, חצי מהזמן טיול וחצי מהזמן נופש. בדיעבד, טוב, שקפצנו גם לשם.
אז זהו. בצהרי יום בהיר, אחרי שעמרי הנהג המיתולוגי הסיע אותנו גם לנתבג, מצאנו את עצמנו על טיסה ארוכה ארוכה, שוב קונקשיין בשדה התעופה הענק והמתיש של מוסקבה, ומשם לשנגחאי. תכננו, בעיקר אני, טיול מאוד לחוץ, מאוד תזזיתי ומאוד עמוס. הרבה מנוחה לא תהיה במסע הזה.
נחיתה בשנגחאי. העברה למלון. ממבט ראש – הכל מאוד מסודר פה. התורים בשדה התעופה, השקט, חצים על הרצפה, הכל דופק כמו שעון. מאוד מאורגן. בדיוק כמו שציפינו. תכלס, אני אוהב את הסדר הזה. רושם ראשוני טוב. בדיעבד – רושם ראשוני מוטעה.
אז החלטנו להתחיל את הטיול משנגחאי. לא מדובר עיר מרתקת במיוחד, אולם עיר חביבה להתחלה, מאוד מערבית, וממנה נמשך לכיוון מערב.
שנגחאי היא עיר נמל במזרח סין, והיא נחשבת לעיר בעלת האוכלוסיה הגדולה בעולם עם למעלה מ – 23 מליון איש. אני אישית פחות מאמין להגדרה היות וכבר הייתי בבערך 3,4 שנחשבות לערים עם האוכלוסיה הגדולה בעולם. מילא.
אז מה עשינו בשנגחאי ?
השקענו יום וחצי בעיר. טיול באתרים המרכזיים, נקירה קטנה ויאללה, ליעד הבא.
דבר ראשון – דים סאם מהרחוב. טעימה ראשונה של האוכל המעולה שלהם.
דבר שני, סיור קצר בעיר. ביקור בשוק, וברובע הצרפתי.
לקראת ערב – ביקור בטיילת הבונד.

שנגחאי, סין

ולאחר הליכה ארוכה – מסג לרגליים. איזה מעולה !
תרבות המסג'ים לרגליים בשנגחאי הזוייה משהו. כמעט כמו שבפרו בכל פינת רחוב יש קפה אינטרנט, אז בשנגחאי כמעט בכל פינת רחוב יש מסג' לרגליים. לא מדובר פה בסינים יוקרתיים של ספא הרודס או משהו יוקרתי אחר, אלא לרחוב חנויות מתחת למפלס הרחוב, דחוסות בכורסאות נפתחות, ריח דחוס של סיגריות, והרבה מאוד מקומיים שיושבים ומקבלים מסג' שלעיתים כולל גם מניקור ופדיקור בסיומו של יום עבודה. אינטימי זה בטוח לא. וגם מראות הפסוריאזיס מסביב לא מוסיפים לאווירה. מצד שני, מדובר בפינוק קטן וחביב ביותר.
ממבט ראשון, שנגחאי לא נראית סין בכלל. תכלס, גם ממבט שני .טוב, ברור שכן, בכל זאת יש פה מדובר בעיר מערבית להחריד, גורדי שחקים משוכללים שהם בעצם כוורות ענק, אזור עסקים יוקרתי, טיילת עם קו רקיע ניו יורקי ועוד. איפה הפגודות, הרעפים, וקצת המסורת ? נראה מוזר. למה אין פה ?
סינים בכל פינה, אבל מעבר לזה – ניכור טוטאלי לעבר.
ביום השני – עוברים לצד השני של שנגחאי.
חוזרים לטיילת הבונד המגניבה, ונכנסים למלכודת התיירים הראשונה – מנהרת התיירים של הנהר. מדובר במנהרה שנחפרה מתחת לנהר שמקשרת בין טיילת הבונד לאזור העסקים הפיננסי.