פוסט קודם – בישקק (Bishkek)
בבואנו לאלמטי הגענו עם ציפית גדולות. עיר שאמורה להיות יפה, מערבית, וקצת מפנקת, במיוחד לאור העייפות והתשישות איתה הגענו לקזחסטן.
אבל רגע… קזחסטן ? מה קשור קזחסטן ??
אז זהו שכן. הרעיון במקור היה לנסות לחוות לכמה ימים קצת ממדינה שסתם ככה לא היינו מגיעים אליה במיוחד, אלא אם הייתי עשיר ומובטל. אז קזחסטן קרובה מאוד לקירגיזסטן, וזאת בהחלט הזדמנות טובה. מעבר לזה, היות וליעד לא רצתה לעשות המון טראקים, אז מדובר בחלופה טובה לניצול זמן הטיול. מה שכן, במקור היינו בכלל אמור לעבור באוזבקיסטן, אולם בשל בעיות ויזה ובירוקרטיה נוראיות שאני אישית לא ממש יודע להתמודד איתן, הגענו לקזחסטן.
ומעבר לזה – בוראט, כן כן, גם הוא, תרם לעניין לא מעט. או כפי שהלונלי פלנט אומר :
With a little helping hand – since all publicity is good publicity – from that pseudo Kazakh Bprat Sagdiyev and his 2006 calumnies upon ots people.
אז קזחסטן היא מדינה ענקית. לא באמת הגענו לטייל בה טיול של ממש, אלא בעיקר לחוש טעימה קצרה מעיר הבירה לשעבר.
קזחסטן היא המדינה ה – 9 בגודלה בעולם, ובשל כך צפיפות האוכלוסייה בקזחסטן היא מהדלילות בעולם. המדינה משתרעת על שטח של 2,717,300 קמ"ר ומספר תושביה הוא כ-17 מיליון, כלומר כ-6 נפשות לכל קמ"ר (בישראל, לשם השוואה, 250 אנשים לכל קמ"ר). נתון מדהים נוסף לגבי המדינה שרוב האוכלוסיה אינם קזחסטנים כלל אלא רוסים (לשעבר). המוני רוסים הוגלו לכאן במהלך המאה ה – 19 וה – 20 במסגרת "רוסיזציה" של הטריטוריות השונות, ואלו ברוך השם הפגינו פה יכולת הפרייה לא קטנה, עד שהם הפכו להיות הרוב. למעשה, אוסף השבטים שביחד היוו את הקזחסטניים המקורים, הפכו להיות מיעוט (יחסי) במדינתם שלם. רוב הקזחים "המקוריים" נשארו להתיישב בדרום קזחסטן, והצפון (החלק הקרוב לרוסיה) הינו הקזחיים "החדשים".
רוב המדינה אינו מעניינת כלל מבחינה נופית. רוב השטח הינו מישור, ומדובר בערבות מטורפות בגודל. מאופק לאופק.
בשל כך, בעברה הקומוניסטי, רוסיה הפכה את קזחסטן לאסם התבואה שלה, וגידלה בה מעט את כל תצרוכת החיטה. תוך כדי ייבוש נהרות, הריסת אגמים ושאר אלמנטי דאגה לסביבה שכל כך מאפיינת את הסובייטים.
חלק קטן משטחה הוא הררי, ולמעשה מדובר בגבול המשותף של קזחסטן עם קירגיזסטן.
אלמטי נוסדה על ידי הרוסים בשנת 1854 כבסיס צבאי בשם ורנויה. בשנת 1867 נקראה העיר בשם אלמטינסק, וגם ורני. מ-1921 אלמטי בקזחית ואלמה-אטה ברוסית. ב-1993 הממשלה הקזחית התחילה לשנות את השמות הרשמיים של כל הערים לפי כתיב קזחי (ולמעשה להתנער באופן מופגן מכל הסממנים שהרוסים הטמיעו בהם), ועתה השם הרשמי הוא אלמטי.
גם אלמטי הייתה בעברה אחת מהערים המרכזיות של דרך המשי. בעיר התקיימו יישובים שונים החל מהתקופות הקדומות מהמאה ה-10 לפני ספירת הנוצרים. בימי הביניים שימשה כנקודה חשובה בדרך המשי. בכיבוש המונגולי כמעט נחרבה. ב-1854 הצבא הרוסי הגיע לאזור והחליט לבנות בסיס כדי לחזק את השטח. ב-23 במאי 1887 בעיר התרחשה רעידת אדמה, 322 איש נהרגו ו-1798 בתים ניזוקו. מאז הבתים נבנו מעץ והוקם מכון מיוחד לבדיקת תזוזות סיסמיות.
אלמטי, הייתה עיר הבירה של קזחסטן עד שנת 1994. אז, רה"מ החליט לפתח את החלק הצפוני והנידח של המדינה, והעביר את עיר הבירה יחד עם מוסדות הממשל לעיר אסטנה.
תכלס, כמו כל מדינה סובייטית לשעבר, גם קזחסטן נוצלה עד אין קץ על ידי הרוסים. בין אם בשטח, בשינויים הגיאורגפיים, הטיית נהרות, ייבוש אגמים (כדוגמת ימת אוראל), וניצול שאר אוצרות הטבע.
כמו גם אצלי במידה כזאת או אחרת (עקב הסטיגמטיות שפשתה בה), הרוסים התייחסו אל קזחסטן כחצר אחורית, והטמינה בה בלי סוף פסולת גרעינית, ביצעה ניסויים גרעינים ובנתה בה גם את אתר שיגור חלליות מהגדולים בעולם.
רק לאחרונה התגלה הנזק האקולוגי העצום, שנגרם לקזחסטן במשך עשרות שנים, כשהדברים אינם מסתכמים רק בלכלוך או בזיהום אוויר. הפסולת הרדיואקטיבית והכימית פגעה קשות באדם ובטבע: לאוכלוסייה הגרה סביב ימת אראל נולדים ילדים הסובלים מפגמים גנטיים, הגורמים להם לפיגור שכלי ולעיוותים גופניים, הקרקע במקום מניבה צמחים מוזרים ומעוותים, ויש אגמים, שמימיהם אינם ראויים אפילו להשקיה.
קזחסטן הייתה עמוסה בכל כך הרבה פסולת גרעינית, שבשנת 1994, החל מבצע להעברת כ-600 ק"ג אורניום מועשר מקזחסטן לארצות-הברית. האורניום, ששימש בעבר לייצור דלק מוצק לצי הגרעיני הסובייטי, ננטש על-ידי ברית-המועצות לאחר שהתפרקה, באזור העיר אוסטקמנוגורסק. החומר, יכול להספיק לייצור 36 פצצות אטומיות ובארצות-הברית גבר החשש, שהוא עלול לעבור לידיים לא נכונות כמו אלה של אירן, למשל. ההעברה, שבוצעה לבקשתה של ממשלת קזחסטן ובהסכמתה של ברית-המועצות, הייתה אינטנסיבית מאוד, ובתוך שישה שבועות בלבד, הועבר כל החומר.
גם היום, לרוסיה יש דריסת רגל חסר תקנה בכל המתרחש בקזחסטן, ובין היתר עדיין מתפעלת את אותו אתר שיגור טילים.
אז החלטנו ל"פנק" את עצמנו והפעם לישון במלון, שגם קיבלנו עליו המלצות מהתיירים שאיתם חזרנו מקוצ'וקר. אמנם, מדובר במלון סובייטי לשעבר, אבל בכל זאת – הוא עונה להגדרה – מלון. ולא סתם הוסטל או גסטהאוס. מלון שמומלץ בלונלי פלנט, ועוד תחת קטגוריית Midrage. החלטנו להשקיע אמה מה. OMG !! לא מלון ולא יער, כי אם חורבה ענקית עתיקה.
אין ספק שהמלון הזה מקבל דירוג של 5 כוכבים, אבל במינוס (!) במדד הכוכבים של המלונות. מבנה ענק ענק, מיושן ומוזנח. נראה כאילו תלשו אותו מרחוב נווה שאנן בתל אביב, עם כל הזוהמה שהצטברה בו במשך השנים. הכל שחוק, ישן ומוזנח. הכל מעפן.
מזכירת הקבלה אנטיפטית ודוחה. הבחורה עושה טובה בכלל שהיא מוכנה שנישן בגועל נפש הזה שנקרא מלא. תכלס, כולם פה במלון אנטיפטיים ומגעילים. וכשאנשי השירות אנטיפתיים, זה מוקרן על הכל.
ומעבר לזה, המקלחת… אוי המקלחת…. אין ספק, שמדובר במקלחת המזעזעת ביותר שראיתי בחיי. וראיתי כבר לא מעט כאלו. שחור, מגעיל, מטונף, חלוד וכל מילת גנאי אחרת שעולה על הדעת.
מה שכן, בדיסוננס לא ברור, מדובר במקלחת הכי טובה שהייתה לנו עד אותה העת. זרם חזק בטירוף, ומים חמים עוד יותר. אמנם, לקח לי חצי שעה להבין, תוך כדי התרוצצות בתחתונים במרחבי המלון וצעקות על עובדיו, שצריך לחכות בערך 12 דקות מהרגע שפותחים את הברז ועד שהמים החמים עוברים בכל מערך הצינורות האינסופי של המלון ושל העיר עצמה עד שהם מגיעים לגופי הלבן והחשוף, אולם בתום אותן 12 דקות מגיעים מים רותחים מתובלים באדים מפנקים. פשוט הזוי. אותי כל הזמן הטרידה העובדה, שאם המקלחת מטונפת כל כך, אז מה טיב המים והאם הטינופת אחזה גם בהם….
מבהיק מנקיון, תפור למידותי
בכל אופן, מה יש כאן לעשות ?
אז דבר ראשון – מערביות. היינו זקוקים לקצת מערביות. מדרכות שאפשר ללכת עליהן בלי ליפול, קצת אוכל שלא מריח כל הזמן כמו פינת חי, מקום טוב לישון (שבזה כשלנו), קצת מנוחה וקצת תרבות.
אז את הימים הקרובים העברנו בכמה אטרקציות שהעיר מספקת ושהלונלי מציין כ – Must Seen.
ראשית, שוק Barakholka. מדובר בשוק ענק ענק ענק. למעשה, השוק הראשון האמיתי הרציני שראינו בטיול. אלפי אלפים של דוכני בגדים, אוכל רחוב, שטיחים, ירקות, מזכרות, כובעים קירגיזיים וקזחיים טיפוסיים, ובעצם כל דבר כלשהו שצריך על מנת לקיים חיים. שוק הכרמל הינו בגודל של פיקסל בפלזמה (עם כל החנוניות שמשתמעת מהמשפט הזה) ביחס לגודל השוק הזה. כל סניפי הום סנטר ביחד בארץ לא מגיעים לכמות דוכני כלי העבודה שיש פה. מטורף. אפשר להעביר פה 3 ימי של סיבובים, ולא להצליח לעבור בכל הדוכנים.
בשוק
בשוק
לאחר מכן, ביקור במסגד. מדובר במסגר המרכזי של אלמאטי. קזחסטן באופן כללי, היא הרבה יותר דתית מקירגיזסטן, והנשיא אפילו השתתף בחאג' (עלייה לרגל למכה). אז מסגדים הינם מראה נפוץ יותר, וכן גם תושבים דתיים מזוקנים ועם כיפות.
למעשה, באלמאטי זאת הייתה הפעם הראשונה שלא הזדהנו כישראלים, אלא כספרדים. לא מתוך פחד אלא יותר מתוך נקיטת אמצעי זהירות. ידעתי שלימודי הספרדית בעשור הקודם של חיי יוכיח את עצמו מתישהו !!
המסגד המרכזי
המסגד המרכזי
מכאן, ממשיכים לתצפית Kok-Tobe.
מדובר באחת הנקודות הגבוהות בעיר בגובה של 1,100 מטרים, שאליה ניתן לעלות ברגל וניתן לעלות ב רכבל מעל שכונות המצוקה של העיר בחלק הדרומי של העיר. אחרי עשרה הימים האחרונים החלטנו ללכת על אופציית הרכבל… נקודת התצפית מכילה מתקני לונה פארק חביבים, ומרפסות תצפית יפות לעבר הרי הטיאן שאן המושלגים, והמון המון אטרקציות שעולות הון תועפות אפילו במונחים ישראלים. נראה כאילו מאז שנקודת התצפית הומלצה על ידי הלונלי פלאנט, הפכו אותה למערבית באופן מוחלט וגם תמחרו אותה בהתאם. בהתאם מידי…
אלמאטי היא עיר מאוד יפה. מאוד ירוקה, מאוד אירופאית. המון קניונים, מותגים, פארקים עירוניים (כדוגמת Gorky Park), וסגנון בנייה אירופאי קולוניאלי להחריד.
אם היה בה יתר מה לעשות, ומה לחוות, אני אשכרה יכול לדמיין קפיצה לסוף שבוע לכאן במקום לעיר כמו בודפשט. אז בין לבין, פשוט בילינו יום שלם בעשייה של כלום, אכילת גלידה, ורביצה באחד הפארקים. אירופה כבר אמרתי ?
כנסיית עץ
אחת משאריות הטובות שהרוסים השאירו פה זה החאמם. מדובר במתחם עצום של נקיון הגוף המיועד גם לנשים וגם לגברים (בצורה מופרדת כמובן…). סאונות פיניות, סאונות רטובות, מסאג'ים, בריכות רחצה, מקלחות, ובמתחם שאני הייתי בו – המוני גברים ערומים. במתחם שזוגתי שתחייה הייתה בו – המוני נשים ערומות. ולא, לא מדובר פה בנשים מהסוג של בר רפאלי, אלא מהסוג של סבתא של סבתא של בר רפאלי. של OMG. זה כבר היה פחות מגניב.
בין השווקים השונים, המסגד, הפארקים ונקודות תצפית שונות, גילינו גם את המסעדה הכי טובה שהייתה לנו כל הטיול. מסעדה אוזבקית, שמגישה שילובים של אוכל קירגיזסטני, קזחסטני, סיני ואוזבקי. פשוט מסעדה מעולה מעולה מעולה. איזה כיף זה לאכול אוכל, כל אוכל, שכל מנה פשוט טעימה. ביום השני באלמנטי, הגעתי למצב בו הסתובבתי וכל מה שרציתי היה להגיע לערב לאכול בה ! פשוט מושלמת !!
יש משהו מאוד מעניין לגבי הלחם. לחם הוא מזון מוערך ביותר אצל הקירגיזיים והקזחים. יש שאומרים, שאין להניח את הלחם כשהוא הפוך. עדיף לבצוע את הלחם בידיים מאשר לחתוך אותו בסכין. תמיד כשמתיישבים ליד שולחן, בין אם בבית, במסעדה או אפילו בטראק – דבר ראשון מניחים לחם על השולחן. הלחם מונח על כל השולחן כך שכל אחד יכול להגיע ולבצוע חתיכה ממנו. כאשר אורח מתיישב לשולחן עליו לטעום את הלחם ראשית ורק אחר כך להמשיך עם שאר המעדנים על השולחן. הקריגיזיים לעולם לא זורקים לחם, הם מנסים לסיימו עד תום, ישמרו אותו בקופסאות גם אם הוא כבר יבש וקשה כמו סולייה עתיקה ובמקרה הגרוע ביותר, כשהלחם כבר מגיע לדרגת קושי שנגיסה בו תגרום ללסת אנושית לצאת מהמקום, הם יתנו אותו כמזון לכלבים או לחיות הבית.
דבר נוסף זה עניין התה, או ה"צ'ייצ'" כמו שהם קוראים לזה. תה הוא אחד המשקאות המסורתיים המוגשים במהלך הארוחה. תה ירוק ותה שחור. לרוב, שותים תה ירוק. למעשה, כמעט ואין בנמצא קפה, ובשלב מסויים כבר הפסקתי לנסות ולבקש כזה. מארחת תוודא כל הזמן שכוס התה של האורחים מלאה. אלאם ממלאים את הכוס רק עד למחציתה – זוהי אחת הדרכים להראות כבוד.
וזהו. אחרי 3 ימים מהנים ורגועים מאוד באלמנטי החלטנו לחזור הביתה – לקירגיזסטן לחוויה אחרונה בדרך המשי.
פוסט הבא – אוש (Osh)
