סיימנו את הטראק המעולה בצהריים, וחזרנו לקראקול. כרגיל אצלי, אני בלחץ של זמנים. החורף מתקרב בצעדי ענק, שלג מתחיל לרדת, והאטרקציה הבאה מוגבלת בזמן – טראק סוסים ולינה ביורטות (ממש לפני שהנוודים מקפלים את כולן).
היעד הוא להגיע כמה שיותר מהר לעיר קוצ'קור, ולעשות בוקינג מהיר לטראק של 2-3 ימים, שזאת למעשה הסיבה העיקרית השנייה בגינה רציתי להגיע לקירגיזסטן.
הבעיה שהתחילה לפני 4 ימים, ממשיכה לקרום עור וגידים. אין לנו כסף. חייבים למצוא כספומט שעובד עם מסטרקארד.
אז שוב, הכל בלחץ. מגיעים להוסטל, הולכים מהר ל – CBT בשביל לעשות בוקינג לטראק כבר למחר. מרימים טלפון ומבררים באיזו עיירה הכי קרובה יש כספומט, ואם לא – במקרה הגרוע חוזרים ומחפשים בבישקק אחד כזה. אז ב – CBT הובטח לנו שבצ'ולפן אטה יש כספומט. משוכלל ומתקדם. כזה שעובד עם מאסטר קארד. בדיוק אחד ! ואנחנו בלחץ של זמן. הבנקים נסגרים ב – 7 ויש עוד נסיעה של 3 שעות.
אז חוזרים להוסטל, אורזים מהר, תופסים מונית לתחנה המרכזית, ואז מונית שירות למרכז צ'ולפן אטה. יורדים מרכז העיר. מרכז ? פשוט רחוב ארוך עם כמה ספורות חנויות לאורכו. ועוד מדובר בעיירת הנופש של העשירים של קירגיזסטן !!
אני מתחיל לרוץ מצד לצד. מכספומט לכספומט. מ – ATM אחד לשני. מבנק לבנק. והשעה מאוחרת. לאט לאט הבנקים נסגרים, ועדין שום כספומט שעובד עם מאסטרקארד. רק ויזה. רק פאקינג ויזה. מה זה המקום הזה ??? ליעד נשארת מאחור עם התיקים בתחנה המרכזית, ואני מתרחק וללא אגורה עלי.
ואז, לפתע פתאום, מרחוק, בכספומט ה – 12 שעברתי, אני רוצה שלט קטן צהוב. מורכב מ – 3 עיגולים. נראה אייקון מוכר. התקווה חוזרת ומפעפעת בליבי.
מלא התרגשות, מצליב אצבעות, גם בידיים וגם ברגליים, ומכניס את כרטיס האשראי הצהוב. ופתאום, נפלטים להם 200 דולר מהקיר. איזה אושר !! יש קצת אוויר לנשימה !!
איזו הרגשה מזעזעת. ההרגשה של להיות בלי כסף. שיש אמצעי, אבל אין איך לממש אותו. תסכול.
ואז פתאום, צפירה. ועוד צפירה. ועוד צפירה. זוגתי, תפסה מרשוטקה, ובאה לחפש אותי בכספומטים. איזה כיף. תזמון מעולה.
מאסטר קארד !!
מאסטר קארד !!
תכלס, לא מבין את זה. איך, בשום מקום, לא בלמטייל, ולא בלונלי פלאנט לא טרחו לכתוב כתוב שהמדינה הזאת החליטה להחרים את מאסטרקארד ? כתבו מה אוכלים, מה זה חלב סוסים, איפה לישון, איפה לא לישון, איפה יש מקלחת עם מים חמים ואיפה לא. אבל את העובדה השולית שאין איך למשוך כסף במדינה לא חשבו לכתוב ??
ב – 36 מדינות כבר ביקרתי, ומעולם לא הייתי בסיטואציה כזאת. פשוט הזוי . רשמתי לעצמי, משימה ראשונה כשחוזרים לארץ – להזין טיפ בלמטייל !
ממשיכים בנסיעה, מדופנים בכמה שטרות מרשרשים, ומגיעים בלילה מאוחר לקוצ'קור.
ישנים ב – HomeStay חביב, ובבוקר מתקתקים סידורים, סיור סוכניות, עמידה על המקח, אריזות תיקים, וב – 2 בצהריים כבר היינו באמצע הערבות המדבריות תקועים על שני סוסים.
בין לבין, שוב חזרנו לסוגיית הכסף, או יותר נכון הבעיה בהשגתו. הטראק עולה הרבה יותר ממה שחישבנו וחשבנו, ושוב נותרנו ללא דולרים כלל. אז פתחנו את כסף החירום של ליעד והתרוצצתי בין ה – CHANGEים והבנקים השונים.
ואז למדתי משהו חדש. מעבר לעובדה שהמדינה הטומטומית הזאת לא ממש שמעה על מהפיכת המאסטרקארד, מסתבר שהבנקים פה לא רוצים לפרוט שטרות קטנים של דולרים. ואני לא מתכוון לשטרות של דולר, אלא אפילו לשטרות של 20 ו – 50 דולר.
כל החיים שלי חינכו אותי שהכי טוב לנסוע לחול עם שטרות קטנים. פחות מזייפים אותם, יותר קל לפרוט כו' וכו'. ופה ? לא… הכל הפוך. ואצלי ? כמובן שהיו רק שטרות קטנים. מסרתי אותם לפקיד, ובבעתה הסתכלתי עליו מבצע עליהם סלקציה אכזרית. שטר אחד לצד ימין, ושטר אחד לצד שמאל. שטר אחד לצד ימין, ושטר אחד לשמאל… ואז, מסתבר, שלא רק שהם לא אוהבים שטרות קטנים, גם שטרות ישנים הם לא ממש מסמפטים. אז בשורה התחתונה, מתוך 100 דולר הבנק הראשי של העיר הסכים לפרוט לי רק 60. חרא קטן !! רציתי לצעוק עליו, בעברית, אנגלית, בספרדית, "יקירי, אני חושב ששכחת מי פה מדינת העולם השלישית !! אתה לא נמצא בסיטואציה שאתה יכול להגיד 'לא' לדולרים !!". אבל בכל זאת, הוא אמר "לא" החצוף.
אז נותרנו עם 40 דולר, בשטרות של 20, ישנים. מה עושים ? הולכים לשוק. לשוק השחור. שם, הסכימו לפרוט לנו אותם תודות לעמלה מכובדת… פשוט נפלא.
מוכרים דבש
אופים נאן
נאן
טוב. אז מה בתוכנית האומנותית להמשך הימים ?
טארק של 3 ימים, רכובים על סוס, במרכז קירגיזסטן. עולים לפס בגובה של 3,500 מטר, ויורדים לאגם סונג קול (Song Kol). ישנים ביורטות מקומיות, וחווים קצת אותנטיות.
ישנים ביורטות ? יורטה ? קללה בקירגיזית ?
היורטה היא משכן מסורתי שקיים כבר 2,000 שנה במרכז אסיה ומתאים לאורח החיים המסורתי של המונגולים ושאר עמי מרכז אסיה המבוססים על נוודות ורעיית צאן. התושבים הנוודים מתפרנסים בעיקר מגידול בקר ולכן חייבים לנדוד מספר פעמים בשנה בחיפוש אחר מים ומזון לבהמות. בערבות המרכז אסייתיות העשב הוא מקור החיים של הנוודים. על העשב ניזונות הבהמות של משק החי, ועל בהמות אלה ניזונים הנוודים. עובדה זו מחייבת אותם לגור בבית שאפשר לקחת אותו למסע. תכלס, הקירגיזיים מזכירים לי מאוד בדואים. עניין הנוודות, רעיית צאן, אוהלים, איסוף הקקי של הבהמות בשביל להבעיר איתו מדורות וכו וכו'… אם זה היה הפוך, והייתי תייר קירגיזי שמגיע לנגב לטיול, הייתי מתלהב באותה מדינה מהשבטים הנוודים הבדווים ועושה HomeStay באיזה אוהל רעוע ליד ערד. מרכז ג'ו אלון מעולם לא נראה קורץ יותר…
אז כמי שנוטה לנטות את ביתו בכל פעם במקום אחר, נאלצו עמי מרכז אסיה לפתח שיטת מגורים שקל לבנות, קל לפרק ולארוז, וקל להעמיס על בהמת משא ולהעביר למקום אחר. נוסף על כך, היה עליהם לפתח שיטת בנייה שחומרי הבנייה שלה מקומיים, זולים וזמינים.
היורטה עשויה מ"קירות" שאפשר לקפל או לגלגל אותם, ומ"קורות" דקות מעץ ששוזרים אותן כדי להחזיק את הקירות ולאפשר איזון של הבית. שלד הקירות עשוי כעין אקורדיון של כפיסי עץ שמתקפלים ונפתחים, כך שהם יוצרים מעין סורג שמורכב ממעוינים. את תקרת היורטה והרצפה שלה מרפדים במספר שכבות, חלקן אטומות וחלקן מחממות, כמו למשל שכבת לבד הנארגת מצמר כבשים ושערות של סוס.
היורטה מתאימה את עצמה למזג האוויר. אפשר להסיר שכבות ולהרים כמה אריגים מהגג כדי שהאוויר יחדור פנימה, כך שבכל מזג אוויר ובכל עונות השנה התחושה בתוכה נעימה.
לפתח שבקצה הגג, החלון אל השמים, יש חשיבות סמלית כה רבה בקרב עמי הערבה, עד שהוא התגלגל להופיע במרכז דגלה של קירגיזסטן המודרנית. את אקורדיון העץ, קורות הגג ויריעות הלבד אפשר לפרק, לקפל ולהעמיס על גבם של גמלים דו דבשתיים, יאקים או סוסים. המיומן במלאכת ההקמה של יורטה יכול לפרק או להרכיב אותה בתוך כשעתיים.
אז התחלנו לרכב. כמה מילים על המדריך רכיבה שלנו. המילה קצת מדריך גדולה עליו, היות והוא עצמו די קטן. מדובר בילד, שבדיוק עכשיו חגג את בר המצווה שלו, אוצר המילים האנגלי שלו מסתכם בשתי מילים בדיוק (Stop, ו – Hello), ואמור להוביל אותנו במדבר המקומי, ולדאוג לנו ולסוסים שלו. מרגיע מאוד…
אז מה היה לנו ?
ביום הראשון, רכיבה של 6 שעות. ארוכות ארוכות, שנכנסו לתוך הלילה הקפוא ולתוך הישבן הדואב והרגלים התשושות מהטראק האחרון. עלייה מרהיבה לפס, נקודת תצפית מרהיבה לא פחות על אגם סונג קול, ונופים מגניבים צחיחים.
קוצ'קור
קוצ'קור
קטע מדהים במדינה הזאת זה כמויות מכוניות הלאדה. איפה שלא מסתכלים – לאדה לאדה לאדה. וככל שהלאדה מקרטעת יותר, היא תימצא באזורים הזויים יותר ויותר. אפילו כאן, בגובה של 3,500 מטר, בין מקום שנקרא "שום מקום" למקום שנקרא "אין פה כלום" עקפה אותנו, ואת הסוס שלנו, לאדה, ועוד לאדה, ועוד לאדה.
קוצ'קור
פאטמה
בפס
אגם סונג קול – מהפס
דוהרים ליורטה
קוצ'קור
בלילה, לינה ביורטה מהממת עם בעלת בית מושלמת. הגענו קפואים מקור, רועדים, וחסרי יכולת להניע את המפרקים מהאגן ומטה ועם יכולת תלויה בספק להבאת ילדים. שלי ושל זוגתי. שזה חבל ומדאיג מאוד כמובן…. אבל בעלת הבית, או יותר נכון בעלת היורטה, ידעה מייד מה לעשות ואיך לתפעל אותנו. סדרה לנו מיטות, הדליקה אש לוהטת, הכינה אוכל – דגים מהאגם. פשוט מושלמת. בנוסף, הייתה לנו מחלת גבהים קטנה שהקשתה לנו מאוד על הנשימה ועל השינה. במצב כזה של מחלת גבהים, נסיון לשקוע לתוך שינה מעניק תחושה של מחנק וחוסר אונים מעיק. ומעבר לזה, חוסר היכולת לבצע נשימות עמוקות וארוכות מייצר תסכול מהול בלחץ. אבל חוצמזה, הכל בסדר.
מפשירים
מאמה יורטה
יורטה
יורטה
ביום השני – רכיבה נעימה לאורך אגם סונג קול. ושוב, לינה ביורטה מקומית ב – "יורטה סיטי". מדובר מקבץ של כמה עשרות יורטות. היות והגענו ממש ממש בסוף העונה, למעשה 5 ימים לפני קיפול כל היורטות, אז יורטה סיטי יחסית ריקה. עשרות רבות של יורטות כבר קופלו והוחזרו לכפרים ולמעשה כולם פה מתכוננים לחורף. בכל מקום שהייתה יורטה נותר עיגול מפליל על העשב, כאילו נחת פה עב"מ.
הנופים צחיחים וצהובים. המון דשא ועשבים צהובים צהובים. בתמונות שראיתי לפני הטיול, כל ההרים ירוקים אחרי החורף. ירוק ירוק, והמוני רועי צאן ברקע. עכשיו, לאחר סוף הקיץ, ובתחילתו של החורף כל הערבות התייבשו זה מכבר והצהיבו. האמת במידה מסויימת זה קצת מאכזב, מצד שני זה נוף מסוג אחר. בדיעבד, ביום למחרת, הצחיחות ותחילת החורף סיפקו חוויה אקסטראווגנזית אחרת.
יורטה סיטי
פנים היורטה
הגג הקשתי
כמה מפנק !
מנהלת היורטה היה אישה בת 17. למה אישה ? ילדה גדולה כזאת. תווי פנים אסיאתיים טיפוסיים. עצמות לחיים ענקיות ובולטות. עינים מלוכסנות. והיא אמנם בסך הכל בת 17, אולם מנהלת את עסקי היורטה ביד רמה. הבחורה יודעת כמה מילים באנגלית, שזה שינוי מרענן והיה ניתן לנהל איתה סוג של שיחה. משהו חשוב שלמדנו ממנה זה את המילה "ממממנוגה" ברוסית. משמעותה – הרבה. באיזה הקשר ? דיברנו על תיירים מישראל. אז היא סיפרה לנו שרק לפני שנתיים התחילו להגיע ישראלים לקירגיזסטן. הגיעו כמה ישראלים ספורים. גם שנה שעברה הגיעו מספר בודד של ישראלים. והשנה ? היא אמרה שהשנה הגיעו "מנוגה" ישראלים, מלוות בשריקת פליאה מודגשת. נו.. אין ספק שראיתי מנוגה ישראלים בטראק של אלטין אראשן.
מכינים ארוחת ערב
ארוחת ערב
יורטאי
אחרי הצהריים השמיים התקדרו בעננים אפורים כהים, והתחילו רוחות מטורפות. נעים זה לא היה, והוכרחנו להתחפר ביורטה שלנו ובשמיכות המפנקות שקיבלנו. בבוקר, הבנו למה.
בחלון השקוף הקטן שבגג היורטה ראינו קצת שלג. ליעד טענה שמדובר בסתם קרח בקטנה. ואז פתחנו את הדלת. ואז התגלה המחזה המרהיב באמת. המדבר של אתמול, האדמה הצהובה יבשה עם העשבים המתים – הפכה פניה. הכל הכל התמלא בשלג לבן לבן וטרי. שכבה של מספר סנטימטרים של שלג מרהיבים. ההרים שמסביב לאגם, אותם הרים יבשים שחצינו יום קודם – התמלאו כמויות שלג מטורפות. פשוט לא להאמין. בכל מקום שאנחנו נמצאים, אנחנו עוזבים כשיש שלג.
ברור שתוך שנייה התחלנו עם מלחמות שלג, מזחלות וכל מה שקשור במשקע המגניב הזה. ושנייה אחר כך הבנתי שעלולה להיות בעיה…. רכב אמור לפגוש אותנו בבוקר ולהחזיר אותנו לקוצ'קור. וזה סביר להניח שכבר לא יקרה, אבל – שווה לשמור על אופטימיות.
אחרי ששעת התייצבות הרכב עברה חלפה לה, הבנו שהרכב תקוע בהרים ולא יכול לעבור את הפס המושלג. הםם…. בעיה…
בטיול ארוך – למי אכפת. דווקא חוויה. קוראים ספר, ממתינים עוד יום ביורטה, אוכלים טוב וממשיכים ביום אחר. בטיול קצר, שבו כל הימים חשובים ומדודים, זאת קצת בעיה.
בעיה נוספת, שוב, אין לנו כסף. כזכור, אין בקוצ'קור כספומט, ויצאנו לטראק בחישוב כלכלי כזה שאנחנו מגיעים לבישקק עם יתרה של 5 דולר בהנחה ששם נמצא כספומט. בעיה גדולה. מה הקטע הזה של הכספומטים והכסף ראבק !!!!
שלג על יורטי !
שלג על יורטי !
זוחלים
בובה קירגיזית
במקרה, אך עם זאת לא במפתיע, מסוג המקריות שמתרחשת רק בטיולים ובחורים שכאלו, ערב לפני הגיעו זוג תיירים מהולנד עם גי'פ ונהג פרטי. אז ביקשנו יפה, ויחד איתם התחלנו במסענו המסוכן בחציית מהרי טיאן שאן המושלגים. תכלס, חוויה מסוכנת. אבל מסוג החוויות שברגע שהן נגמרות, אתה מבין כמה הן מדהימות. הרים שלמים ענקיים מושלגים ללא סוף, כאלו שרק לפני 24 שעות היו צחיחים וצהובים. וכל הר מפגין חווית שמימית ובתולית לכשעצמה. מדהים. בין לבין, גם היה לנו פנצ'ר, אבל זה כבר היה קטן עלינו. מה זה להחליף גלגל לג'יפ במינוס כמה מעלות כשיורד עליך שלג. בארץ זה הרי קורה לי לפחות פעם פעמיים בחודש…
ג'יפ חילוץ
המדבר של אתמול
מאמה יורטה
אפילו המברשות קפאו