לילה אחרון בקירגיזסטן הגיע. שוב אותה הרגשה שאני אוהב – שמחה קטנה לחזור למקום מוכר, אפילו אם זה בישקק.
הפעם, החלטנו לישון במלון. אבל מלון אמיתי, לא כזה מזעזע כמו של אלמאטי. בחרנו מלון מהתנ"ך של המטיילים, והלונלי תיאר אותו כמלון סובייטי לשעבר משופץ שנמצא במרכז העיר, עם קרמיקות מזעזעות ורודות באמבטיה. נו.. אז קרמיקות ורודות זה כל החסרון, אני יכול לחיות איתו. הגענו. הפעם יצא לנו טוב. הרווחנו את זה ביושר !
מזכירת קבלה נחמדה בטירוף, דוברת אנגלית שוטפת, שירותית ולבבית. חדר ענק, המורכב מחדר שינה, סלון, חדר שירותים וחדר אמבטיה. ענק ענק ענק. כמעט בגודל של הדירה שלנו בתל אביב ! והכי חשוב – יש גם מים רותחים וגם זרם חזק. ביחד. ובנוסף, מיטה זוגית ! ולא סתם שתי מיטות מעפנות מפוזרות להן בחדר בצורה אקראית. איזה כיף.
נשאר לנו לשרוף יום וקצת בבישקק. אז בעצם, הגיע הזמן לראות באמת את העיר באור יום בפעם הראשונה ולא סתם "על הדרך", ובתקווה – שגם תעשה קצת רושם טוב.
אבל לפני, כמה מילים על בישקק.
בישקק היא בירת קירגיסטאן. שמה עד 1991 היה פרונזה על שם הגנרל מיכאל פרונזה, יליד המקום שבימי מלחמת האזרחים הרוסית עמד בראש החיילות של הצבא האדום והוביל לניצחון הצבא האדום ולהשלטת המשטר הקומוניסטי על מרכז אסיה. שמה של העיר שונה לבישקק ב-1992 והיא משמשת מאז כבירת הרפובליקה הצעירה.
בישקק, שוכנת בעמק נהר Chui בצפון המדינה, בסמוך לגבול עם קזחסטן. זוהי העיר הגדולה ביותר במדינה ומרכזה התעשייתי. העיר נוסדה בסוף המאה ה-19 ובנויה כיום ברובה בסגנון סובייטי, כולל שדרותיה וגניה (שהקנו לה את התואר "העיר הירוקה ביותר במרכז אסיה"). הנופים הפראיים קורצים מרחוק (המושלגים במקרה שלנו), מתנשאים באופק, כמו פסגות רכס אלה-טו (Ala-Too) המתרוממות עד לגובה של כ-4,890 מטר.
בעיר ניצבים מונומנטים רבים, כמו הארקינדיק בכיכר אלה-טו. בכיכר הניצחון (Victory Square) ניצבת אנדרטת הניצחון שהושלמה ב-1984, המציגה אישה המחכה לאהובה שלא שב מהמלחמה. מדרום להיכל הבלט ובניין האופרה ניצב פסלו של טוקטוגול סטילגנוב (1933-1864), זמר ומשורר קירגיזי אהוב. ברחוב פילהרמוניה (Philharmonia) ניצב מונומנט המוקדש למאנאס, גיבור מיתי מסיפורי האגדות הקירגיזיות. הוא מונצח רכוב על סוסו הקסום בקרב עם דרקון. גיבור מקומי נוסף הוא הסוציאליסט אורקויה סלייבה, המונצח באנדרטת קדושי
המהפכה.
מתחילים מעוד שוק, Osh Bazar. תכלס, השוק הזה הרבה יותר מגניב וגדול מהשוק המפורסם בעיר Osh. זה קצת אירוני משהו. ששוק מקומי גדול יותר משוק של עיר. עושים קניות אחרונות. טוב נו… כרגיל אצלנו, אני זה שבעיקר עושה קניות ומבזבז כסף מיותר על קנקני תה וכוסות תה סיניות, וליעד היא המתלבטת. ומתלבטת. ומתלבטת.
בשעה טובה ומוצלחת מצאנו ממש ביום האחרון דוכן גומז. באופן רשמי, גומז זה חלב סוסים שנהוג לשתות פה מימים ימימה. בשפה שלי, מדובר בג'יפה מסריחה לבנה, שהשאירה לי אפטרטייסט מחליא במשך שעות רק בשל העובדה שהעזתי לטעום את השיקוי הזה.
שותה גומוז
היום ערב סוכות ב'. כהרגלי בערים זרות, אני משתוקק לקפוץ לבית חב"ד המקומי. אז קפצנו. קירגיזסטן הייתה מלאה בעבר ביהודים. בין אם הודות ובגלל דרך המשי והמסחר הרב שיהודים עסקו בו בעבר, ובין אם בגלל מלחמת העולם השנייה שגרמה ליהודים מרוסיה לברוח דרומה לקירגיזטן, ובין אם בזכות תהליכי הרוסיזציה של סטלין.
עם זאת, בעשרים השנים האחרונות רובם המוחלט של היהודים עלו לארץ וכיום נותרו כאלף יהודים בקירגיזסטן, שרובם המוחלט חיים בבישקק. בית חב"ד קיים בבישקק כ – 13 שנים והוא מרכז הפעילות המקומית.
הגענו לבית פרטי תודות לנהג מונית, שכרגיל, כפי שכבר התרגלנו, אין לו שמץ של יכולת התמצאות בעיר, בין אם יש או אין לו מפה. ליעד כיוונה אותו באמצעות מפת הלונלי, ולימדה אותו פחות או יותר לקרוא מספרים על בתים. אני כבר מזמן הייתי מוריד אותו מהכביש ראבק, אבל ליעד, הפגינה סבלנות ממאגר לא מוכר. פשוט לא להאמין על הקירגיזים האלה. באמת הגיע הזמן שתתעוררו כבר על החיים שלכם !!!
הבית מגודר היטב וללא שום סממן יהודי. הכל מוצנע. לאחר מכן הבנו גם למה. היה כאן פיגוע לפני שנתיים. בערב ראש השנה, שעה לפני תפילת החג, מחבלים זרקו בקבוק תבערה לחצר. אמנם קירגיזסטן הינה מדינה מוסלמית חילונית לחלוטין, אבל יש חארות בכל מקום. אפילו כאן. בדיעבד הסתבר שבית חבד נמצא ממש מאחורי התחנה המרכזית המוכרת לנו היטב, וליד הסופר שפתח לנו את הטיול וכמעט ונקשרנו אליו ואל הגלידה שלו. קטע.
פגשנו את הרב אריה ואישתו. לאט לאט, טיפטפו פנימה כ – 30 יהודים מתושבי בישקק. לכולם, יש קרובי משפחה בארץ. באשדוד, בחיפה, תל אביב. אבל הם ? הם קירגיזסטנים. הם לא ישראלים. כאן הם נולדו וכאן הם ייקברו. בכל קהילה שפגשתי בחו"ל זאת תפיסת החיים.
כמה מילים לגבי היהודים בבישקק. כמו בשאר ארצות מרכז אסיה שהיו תחת השפעה סובייטית במהלך 200 השנים, הייתה בקירגיסטן קהילה יהודית עתיקת יומין. כ – 10,000 יהודים נמנו בשנת 1991. היום, נותרו כ – 1,000 יהודים בקירגיזסטן וזאת קהילה הולכת ונעלמת מן הסתם. בשיאה, הקהילה היהודית היוותה 2% מתושבי קירגיזסטן, ובעבר הייתה גם קהילה לא קטנה באוש, אשר כללה בית קברות יהודי, ובתי ספר יהודיים. איפה שלא תיזרק אבן, יימצאו יהודים.
השתתפנו בקצת תפילות חג, ארוחת חג כשרה למהדרין מתחת לסכך הסוכה, סיבובים סביב ספר התורה והמון שירי חנוכה עם הקהילה.
מבחינתי, בכל פעם מחדש, מדובר בחוויה מרגשת. לא ממש יודע להסביר אותה ולסכם אותה במילים, אבל זה עושה לי משהו מבפנים.
וזהו, אחרי ארוחת החג, יוצאים לבאר מקומי של טייקונים עשירים בקומה 12 של גורד שחקים מקומי. זה קטע. למעשה זאת הפעם ראשונה שיצאנו בערב בטיול, וזהו. לילה אחרון.
יוצאים
בבוקרו האחרון של הטיול עוד הספקנו לעשות סיור קצר באתריה המרכזיית של העיר. הבית הלבן, בית האופרה, פסלו של לנין, אנדרטה יפה ומרשימה מאוד לזכר מלחמת העולם השנייה (שבנוייה כמו יורטה), אש התמיד (שלפי הלונלי לא מעט חסרי בית מתקבצים סביבה במהלך החורף על מנת להתחמם), מפעל ישן סובייטי שבנה בתים קומוניסטיים בתבניות וכמובן עושים קניות אחרונות בעיקר של שטויות עשויות מלבד. קניות שלי בעיקר… כמובן. ליעד עדיין מתלבטת.
סוג של סיור פרידה. סגירת מעגל.
מוזיאון
לנין
אנדרטת היורטה לזכר מלחמת העולם השנייה
צלחת מעופפת לבניית בתים סובייטים בתבניות
מסעדת הבית שלנו
מכינים סמבוסק אחרון
זוללים סמבוסק אחרון