אז דבר ראשון התמקמנו והלכנו לים. הפעם, מדובר בים הפסיפי. שגם הוא מלא גלים וגולשים. קצת מנוחה. קצת ים. אוקייאנוס ליתר דיוק. שהוא ממש חם, אגב. מסיבה ממש לא ברורה. אפילו יותר מאמבטיית הזיהום הים תיכוני שלנו.
יום למחרת – נוסע לפארק. פארק מנואל אנטוניו. נחשב אחד מהפארקים המתויירים בקוסטה ריקה.
OK. אז אין ספק שההגדרה הזאת נשמעת מדוייקת להפליא. המוני תיירים. אמריקאים כמובן. אה. וביניהם יש גם פארק.
בדוגרי, קצת בינוני. ג'ונגל. כמעט על קו החוף שזה יפה. וכנראה שש גם חיות בפנים.
אני אישית הצלחתי לראות נחש (ואפילו לצלם, שזה נדיר), קוף לבן פרצוף, עצלנים והמוני המוני סרטנים על החופים. גם רגילים וגם מהסוג שמשתלטים על קונכיות והופכים אותם לבית. מתנחלים כאלה…פארק חביב ביותר. אבל לא משהו מעבר לזה.
אבל זהו. מחר עוזב את התיירות וממשיך עם דרור לפוארטו חיוורז. דרור – הישראלי הראשון שפגשתי במרכז אמריקה, כשהגעתי לאיסלה מוחרס.
סרטן אבו ארבע
קוף לבן פנים
נחש כלשהו