פבר 20

פוארטו חימנז 15.02.09- 19.02.09 (Puerto Jimenez)

נכתב על ידי בקטגוריה קוסטה ריקה


פוסט קודם – קאפוס


אז היעד,הדי מרכזי, שרציתי לעשות בקוסטה ריקה הוא טרק הקרוקובדו. מדובר בפארק לאומי, אחד מיני רבים בקוסטה ריקה, שנחשב לאחד המיוחדים בהם. גם חגי סיפר לי עליו, וגם בדקתי עליו כבר לפני מספר חודשים באינטרנט.
על פי ההגדרה של נשיונל גאוגרפיק מדובר ב : "the most biologically intense place on Earth".
או כפי שהאתר גרינגו הגדיר את הפארק : "אחד מהמקומות היפים במרכז אמריקה! מדובר ביער בתולי גדול שנשתמר היטב ולא נהרס כלל על ידי בני האדם. ג'ונגל טרופי זה נמצא בפינה הדרום מערבית של חצי האי אוסה. החופים כאן מטריפים ביופיים! והג'ונגל שמגיע עד החוף פשוט מרהיב.
כאן תעשו טרק לא קל בכלל אך סוף סוף תרגישו קצת את הטבע בקוסטה ריקה ללא תיירות, טבע אמיתי מכל הכיוונים וחיות רבות כמו: קופים, דביבונים, דב נמלים, ציפורים ותוכים רבים, חרקים (עכבישים גדולים, פרפרים), נחשים ואפילו יגואר".
וכפי שכתוב באתר למטייל :
"פארק זה הינו אחד האתרים המובחרים של כל תרמילאי שמגיע לקוסטה ריקה, וללא ספק האתר בכל תת היבשת בעיני משלחות מדעיות של ביולוגים וזואולוגים, בעיקר בשל המגוון העשיר והמרוכז כל כך של חי וצומח".

נו… אז עם הגדרות כאלו (שנשמעות גם כמו הבטחה למקום עם מחסור חמור בתיירים אמריקאים), רק צריך להגיע ולהתחיל ללכת.
אז במקור, קבעתי עוד עם אלון ויעל לעשות את הטראק. זאת גם הסיבה המרכזית שהחלטתי לעזוב את גווטמאלה, בטרם עת…
אבל אז הם התחילו לעשות קולות שקטים של שטיח גריאטרי, שהכניסו חששות עזים לליבי, ובמזל פגשתי את דרור בקפוס ושכנעתי אותו לעשות איתי את הטראק, כי אי אפשר לעשות אותו לבד, ומעט מאוד אנשים עושים אותו בפועל. ככה שלבנות על להכיר אנשים זה סיכון שלא התחשק לי לקחת. לשמחתי – הוא הסכים.

אז כיאה למדינה אלק "מערבית" היינו צריכים 3 אוטובוסים ודרך שבטוטאל ארכה 11 וחצי שעות בשביל לעבור מרחק כולל של כ – 200 קילומטר מקפוס עד פוארטו חימנז, עם כמה עיירות נידחות בדרך. אם הייתי הולך את זה ברגל הייתי מגיע יותר מהר. נפלא. מת על קוסטה ריקה. הכל יעיל פה ומתקתק. מערבית דה מי קולו.

הגענו לעיירה פוארטו חימנז. OK. חם פה. מאוד. ממש מאוד. אם חשבתי שבקפוס חם אז טעיתי. שם היה קור כלבים יחסית למה שהולך כאן.
המתמקנו בהוסטל, שרובו ככולו, ובמיוחד הגג שלו עשוי ממתכת. והרי ברור שמתכת זה אחלה מבודד כאשר יש שמש בחוץ בטמפרטורה ממוצעת של 40 מעלות בצל, עם אחוזי לחות שגורמים לחשוב שתל אביב בחודש אוגוסט זה האזור היבש והנעים בעולם. מעולה.

אפילו הכלבים מתים מחום כאן

אפילו הכלבים מתים מחום כאן

אבל למי אכפת. הגענו במטרה רק להתארגן ולצאת לטראק. "רק". מסתבר, שההתארגנות הזאת בקוסטה ריקה לוקחת לא מעט זמן. כי הרי אין סיבה שהדברים ילכו כאן מהר..
חצי יום התארגנות. הגעה למשרד הפארק ב – 8 בבוקר. הריינג'ר מאחר ומגיע ב – 9. ממתינים בתור. מקבלים הסבר. משריינים מקום בתחנת הסיירים. מקבלים שובר תשלום. הולכים להוציא כסף. עומדים בבנק שעה בתור. משלמים. חוזר למשרד של הריינג'ר. מדובר ברבע שעה הליכה, אגב. ב- 12 בצהרים. 79 מעלות. בצל. שוב עומדים בתור. מקבלים וו'אצר. הולכים לעשות קניות. 40 פאקינג דולר. לא בשביל סטיקיים. כולה בשביל 7 כיכרות לחם, חרדל, טונה וקצת צ'וקולוקים. יקר פה להחריד, כבר אמרתי ?

אורזים אוכל

אורזים אוכל

וזהו. מוכנים לדרך. תופסים ב – 6 בבוקר את ההסעה לפארק ומתחילים ללכת.
יש כמה מאפיינים לפארק, שכשקראתי לראשונה סיפורי דרך ישראלים מהטראק, התמלאתי חששות.
ראשית, נושא של גאות ושפל. חלק גדול מהיום הראשון הולכים על חוף הים, כאשר ניתן ללכת עליו רק בעת השפל. כאשר יש גאות, אז המים מגיעים ממש עד הג'ונגל ואז הדרך חסומה למעשה. כי בגו'נגל, בלי שביל, לא עובדים.
שנית, נושא הנהרות. יש ל מעט פעמים שיש לחצות נחלים ונהרות. מן הסתם, בעונה הגשומה מפלס המים גבוה יותר מאשר בעונה היבשה, אבל מעבר הוא מעבר. קראתי סיפורי דרך שתיארו גובה מים של מטר וחצי בנהרות.
זאת נקודה בעייתית, אבל לא בעייתית מידי. סתם מתישה. מה שכן בעייתי, זה שהנהרות שורצי תנינים !! מה תנינים מה ? אז מסתבר שהאזור שורץ בתנינים מסוג תנין אמריקאי. שלרוב, זכר מגיע לגודל של 4 מטר. לי אישית זה נשמע מספיק גדול. מה שכן, בויקיפדיה כתוב (והינה הלינק – פארק הקרוקבדו) , שהיות שהג'ונגל כל כך עשיר בבעלי חיים, אז אחד המאפיינים של התנין האמריקאי המקומי (מעניין אם הוא משלם גם בדולרים פה) שהוא לא מפסיק לאכול, ועל כן הוא מגיע לגודל של 5 מטר.
מה לעזאזל אנחנו אמורים לעשות עם המידע הזה ?? מבחינתי גם 4 מטרים זה מספיק גדול !

חוצים נהרות שורצי תנינים

חוצים נהרות שורצי תנינים

בכל אופן, התחלנו ללכת. חלק גדול מהיום הראשון כולל הליכה על החוף. לח נורא. שמש חמה. חול. מוצ'ילה מלאה. לא קל. אבל לא קשה מידי.
עוברים את התחנה הריינג'רים הראשונה – LA LEONA. חותמים וממשיכים.

נחים ומזיעים

נחים ומזיעים

 

חופי הטראק

חופי הטראק

 

גלי הגלישה המפורסמים

גלי הגלישה המפורסמים

בתכלס, מיד מתחילים לראות חיות. תוכי מקאו אדומים על העצים, קואטים לבנים (חיה חמודה שנראה קצת כמו דוב נמלים קטן), קופים (סך הכל יש 4 סוגי קופים בקוסטה ריקה – שאגן, עכביש, לבן פנים ועוד אחד ששכחתי..), עצלנים (יש שני סוגים כלה בקוסטה ריקה. מדובר בסוג של דוב קטן שמאוד דומה לקוף דווקא, שישן בסביבות 22 שעות על העצים), ואפילו טפיר גדול שחסם לנו את השביל, והחלטתי ללכת איתו ראש בראש. נראה מי ימצמץ ראשון !
טוב נו.. אני מצמצתי. הטבע תמיד ינצח.

עכביש (אחד מ - 120 סוגים שיש כאן)

עכביש (אחד מ – 120 סוגים שיש כאן)

 

טפיר

טפיר

 

מקאו אדום

מקאו אדום

 

קאוטי

קאוטי

היום השני כולל בחובו הליכות חביבות בלי המוצ'ילה מסביב לתחנת הרינג'רים SIRENA. גם ביום הזה ראינו כרגיל קופים, המון סוגי ציפורים (שאין לי שמץ של מושג איך קוראים להם וחבל), לטאות ללא סוף, עכיבישים מסוגים שונים והמון המון ג'ונגל. תוכנים אין. פומה – כנ"ל.

קוף לבן פנים (מעניין למה קוראים לו ככה)

קוף לבן פנים (מעניין למה קוראים לו ככה)

 

קוף עכביש

קוף עכביש

מה שכן, היו שני דברים מגניבים ביותר.
בעודנו הולכים, שמענו נהמות. וכבר הבנו שאחד הדברים החשובים בג'ונגל זה חוש השמיעה. דבר ראשון שומעים, ואחר כך רואים. לרוב, גם לא רואים. כמו שלא הפסקנו לשמוע קופי שאגן אבל לא הצלחנו לראות אפילו אחד.
אז ככה היה. דבר ראשון שמענו נהימות. אבל אז גם הרחנו ריח מחליא. מחליא בטירוף. ואז גם ראינו את החיה. יותר נכון, את הלהקה. משפחה. של מה ? של החיה הכי מכוערת שראיתי אי פעם. חזירי בר (יש שני סוגי חזירי בר בקוסטה ריקה).
אוי ואבוי. כמה גועל יש בחיה הזה. פנים מכוערים. קוצים שחורים דוחים על הגב. סחלה אחד גדול משוטט לו על ארבע. סחלה זה אנדרסטייטמנט לעומת מה שהלך שם.
ואז קלטנו שיש גם סיכון. אז ניסיתי להרביץ כמה תמונות שלא ממש צלחו, דרור התחיל לדפוק ספרינט תוך כדי שהוא צועק לי שאעוף משם, ואז התחלתי לדדות אחריו. יאללה. כמה אדרנלין היה בעקבות החיה הזאת. מעולה !
מדהים הקטע הזה. אנחנו הולכים באמצע הג'ונגל. המרחב סביבנו תלת ממדי. יש בלי סוף חיות מלפנינו, מצדדנו, מאחורינו ומעלינו. בתכלס, אנחנו רואים אולי אחוז. שומעים קצת יותר. ואין, פשוט אין לנו שום שליטה על מה שקורה. לג'ונגל יש שליטה עלינו, אבל לא להיפך.

כאן היו החזירים. אני ברחתי. יש בקושי כתם שחור. וריח...

כאן היו החזירים. אני ברחתי. יש בקושי כתם שחור. וריח…

עוד חיה ראוייה לציון הייתה התנין.
לפי התיאור באינטרנט, יש בפארק תנינים וגם כרישי בול, שנחשבים כזן מהמסוכנים והאלימים ביותר לבני אדם. לרוב הם בים, אולם לעיתים הם גם נכנסים לנהרות. נפלא. אבל אחרי יום וחצי, שלא ראינו לא תנין ולא קצה קצהו של סנפיר של כריש, צחקנו על התיאורים המגזימנים של הפארק. טוב נו… אני בעיקר צחקתי.
היות ורציתי לעשות את כל השבילים מסביב לתחנה SIERENA, חזרתי לנהר קלארו אותו חצינו אתמול בדרכנו לתחנה. ראיתי שני שקנאים על הגדה. הוצאתי את המצלמה במחשבה לצלם אותם. עד עכשיו – סטנדרטי ביותר. כנראה משהו הפחיד אותם, והם התחילו לעוף מעל הנהר. ואז. תוך שניה. לא יותר. קפץ לו תנין אמריקאי מהנהר כלפי מעלה. נתן שתי נקישות אדירות באוויר. ניסה לתפוס את אחד השקנאים. אבל כשל במשימה. כל הסיפור ארח שנייה. אבל איזו שנייה !!! שניה מטורפת ! מיד אחריה, צלל בחזרה לתוך המים.
כמה שניות אחרי זה, אחרי שהפסקתי לשקשק מפחד ממה שקרה פה עכשיו במרחק של 4 מטרים ממני, ובמיוחד עקב העובדה שרק 20 שעות לפני זה חציתי את אותו נהר, ויחף, התחלתי לזרוק אבנים בשביל שיעלה בחזרה אל פני המים. בסוף זה עבד, והוא אכן הוציא את קצה האף שלו למספר נשימות, תמונה זריזה של האף ופיניתי את עצמי משם במהירות ראויה לציון.

שאריות התנין

שאריות התנין

 

התנין

התנין

כמה מילים על החיה הכי נפוצה בפארק. הקרציה ! כן כן. היא ולא אחד. אותה חיה מחורבנת ומעקה הנוהגת למצוץ דם, ולהתנפח מעונג מדושן. מסתבר, שיש בפארק הזה מליוני מליוני קרציות.
בגדול, אין לי בעיה עם זה. סך הכל עוד חיה שאלוהים ראה צורך מסיבה לא ברורה בעליל לתת לה זכות קיום, ונתן לנוח את האפשרות להעלות אותה לתיבה יחד עם כל שאר בעלי החיים המועילים והסימפטיים קצת יותר. קצת.
העניין הוא שהקרציות האלה קטנות קטנות. ומעבר לזה, הם עולות מהקרקע, לעבר הרגליים. עוברות את הנעלים. מטפסות על השוקיים. עוברות את הברכיים. עד כאן זה עוד סביר. אני מוכן לקבל את זה. העניין הוא שהן ממשיכות.לכל הגוף הן מגיעות !! גם לאזורים שממש לא רציתי שיגיעו. ממש ! אבל – הן הגיעו ! קיבינמט. 4 ימים אחרי הטראק עוד המשכתי לפלות קרציות מאזורים פגועים בעור. וכאלה שכבר נתנו עבודה. ממש עבודה.. השמינו עלי כמו בהמות מסריחות.

החיה הכי נפוצה בג'ונגל

החיה הכי נפוצה בג'ונגל

 

אחד מהדיירים שלנו בחדר בתחנת המחקר

אחד מהדיירים שלנו בחדר בתחנת המחקר

 

אני התלהבתי

אני התלהבתי

 

זחל ישן של משהו לא ברור

זחל ישן של משהו לא ברור

זהו. היום שלישי הגיע. השכמנו ממש מוקדם, היות ולפנינו 33 קילומטר של הליכה. והליכה די מאומצת, על מנת להגיע לעיירה הקרובה בשביל לתפוס קולקטיבו.
אז הרבצנו הליכה מהירה, שכנראה גרמה לנו לא לראות חיות בכלל (כולל בני אדם אדם במשך יותר מ – 3 שעות. רק אנחנו והג'ונגל הקוסטה ריקני), פרט להמון המון רעש ג'ונגל טיפוסי, שוב שאגות מטורפות של קופי שאגן, המון לטאות, נחש אחד שדחפתי מקל למאורה שלו מסיבה לא ברורה, וצב אחד מהיר בטירוף שחצה לנו את השביל. אה. וכמובן הקרציות…
מגיעים לתחנה השלישית LOS PATOS, ומשם היינו אמורים ללכת עוד 10 קילומטר ולחצות נהר 22 פעמים, אבל תפסנו טרמם עם הרינג'רים שחסכו לנו את ההליכה, ושיעשעו אותי בנסיעה.

נקר

נקר

 

סנאי

סנאי

עכשיו כמה דברים ממש מעצבנים ביחס לפארק, וכרגיל בקוסטה ריקה, יש לא מעט דברים שמרגיזים אותי.
זה נראה כאילו הקוסטה ריקנים ממש משתדלים שאנשים לא יגיעו לפארק הזה. ממש. צריך להזמין לרוב מקום מראש. כמות הקמפניג שם ממש מצומצמת. עלויות גבוהות לטראק. אם היינו רוצים מדריך היינו יכולים להגיע לעלוית של 500 דולר ל – 3 ימים.
מידע שגוי נוראי שהם נותנים. לנו אמרו שיש רק 4 מיטות פנויות בתחנה במרכז הפראק. בפועל הסתבר שיש משהו כמו 25 מיטות פנויות. אין מפות נורמליות. רק איזה מפה פתטית שמישהו צייר מזמן מזמן על נייר A4. אין פרוספרט. אין הסברים. אין כלום. המפה לא מעודכנת. לא מוכנים לתת יותר מעותק אחד של מפה לתייר. ושוב, מדובר בפאקינג דף A4, לא באיזה מהודרה מיוחדת על נייר כרום מבריק.
אין תחבורה מסודרת לפארק ובחזרה. יש רק איזה חאפר שמארגן הסעה לפארק ב – 8 דולר, במשאית של חיות.
ביום האחרון חייבים לצעוד 33 קילומטר כי אסרו לעשות קמפינג בתחנה האחרונה.
אקיצר, לא ברור מה הקטע שלהם, אבל הקטע הזה מעצבן !!

מילא, בשורה התחתונה – היו פשוט 4 ימים מעולים. כן ירבו !

 


פוסט הבא – מונטה ורדה


 

השאר תגובה


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.