פוסט קודם – פוארטו נטאלס (צ'ילה)
עזבנו את פוארטו נטאלס לאחר עוד ביקור ארוך בבית החולים והגענו לפנות ערב לפונטו ארנס.
מסיבה כלשהיא חשבנו שמדובר בעוד עיירת חור בצי'לה (עצלנות של חוסר עיון בלונלי). כמו 100% מהעיירות דרומה לפוקון….
להפתענו הגענו לעיר מערבית לחלוטין. מבנים קולונאליים יפים, פלאזה מדהימה. הוסטל מפנק ברמות, והכי חשוב – עם אינטרנט חינם !!! ועוד עם צורב !!! לא צריך יותר מזה. ממש לא. מבחינתי – מושלם.
הסיבה העיקרית, בעצם – היחידה, להגיע לכאן זה פינגווינים. כמעט סוף העולם פה, ומסביב יש כמה איים עם מושבות פינגווינים גדולות, והדילים פה נחשבים זולים.
אנחנו סגרנו על דיל לאי בשם מגדלנה, שנחשב לא עם מושבת הפינגווינים מהגדולות בדרום אמריקה. 60,000 פינגווינים שמקננים להם שם כעת. סגרנו על דיל, ויום למחרת יצאנו לשיט.
עולים על מעבורת, שעה וחצי שיט, ומגיעים לאי.
העניין הוא שהרוחות פה פשוט מטורפות. בלתי נסבלות. מייבשות את כל הקרנית של העין. מדבר של חול נצבר לי פה בעיניים. זה באמת זוועה. ביטלנו פה כמה משטים לאיים בגלל הרוחות.
אבל התמזל מזלנו ועלינו על המעברות.
באמצע הדרך, המדריך מדבר לו במיקרופון ומציין עובדה שולית, ככה כבדרך אגב, כי סיכוי סביר להניח שלא נוכל לעגון ליד האי. סליחה ??? נראה לך ?? אח שלי !!! שילמתי 160 שקל, ועכשיו באמצע האוקיינוס אתה מציין את העובדה הזאת ??? לא נראה לי… בכל אופן, עגנו וירדנו מהר לחוף.
מגניב !!!!! מליון פינגווינים !!! סתם. לא. כנראה מקסימום 60,000, אבל מי סופר.
אבל רגע. קצת רקע.
פינגווין זאת ציפור. אכן כן. ציפור, שהאבולוציה (שוב פעם האבולוציה…דרווין מככב פה בדרום..) גרמה לה לוותר על עניין התעופה ולהסתגל למים. אני, לא הייתי מוותר על היכולת לעוף – אבל ממילא אף אחד לא שואל אותי.
אז הכנפיים הפכו למשוטים. הרגלים צימחו קרום דק. אבל לקנן, הם עדיין מקננות על היבשה בקינים שהם חופרים בקרקע, ועדיין יש להם נוצות פלומתיות כאלו.
קיימים 18 סוגים של פינגווינים, כשבצי'לה חיים בסביבות 7 סוגים.
הסוג שאנחנו צפינו בו הינו פינגווין מגלן, שהוא די הכי מפורסם בעולם. שחור ולבן. טוקסידו רגיל.
בכל אופן, ירדנו לאי. מסלול של כמה מאות מטרים, ומתחילים לשוטט בין נשף החליפות. ראינו גדולים, ראינו קטנים, ראינו קינים, ראינו הליכות משעשות של קבוצות, אפילו פינגווין מפהק. בלי סוף פינגווינים.
היצ'קוק היה יכול לעשות כאן את הציפורים 3. מה שכן, הרוחות המעצבנות לא פסקו, והיה נראה כאילו הן רק מתגברות. זוועה !!!
הנסיעה חזרה הייתה מעיקה ברמות. שיט שבהלוך ארך שעה וחצי, אזי בחזור ארך שעתיים וחצי. נראה היה כאילו הגלים מחזירים אותנו לאי שוב ושוב. ללא הפסק. כולה 70 קילומטר. המעבורת הטלטלה לה. כאילו עברנו על באמפרים בים. זוועה. זה כמעט ולא נגמר. קיבינימאט.
אני עדיין משועשע מהישראלים פה. שיט במעבורת. לאי באמצע סוף העולם. מעיר שהיא עוד חור בסוף העולם. ועדיין יחס הישראלים פה לשאר התיירים הוא פשוט לא הגיוני. כנראה, שאני פשוט לא אצליח להתרגל לזה.
פינגווין ואנוכי
פינגווין וזוגתו
משועמם משהו
פוסט הבא – סיכום מדיני (צ'ילה)