פוסט קודם – פונטו ארנס (צ'ילה)
בשורה התחתונה – צ'ילה – מדהימה. חבל על הזמן. אמנם ארנגטינה וצ'ילה חולקות במשותף את פטגוניה, אולם נראה, כי צ'ילה זכתה בנתחים השווים יותר של האזור, ובעצם בחלקים של הרי האנדים המיוחדים באמת.
הנופים פה באמת מרהיבים. כבר עכשיו, עוד לפני חזרתי הביתה, אני מתגעגע לנופים. להרים המושלגים. לקרחונים. ללגונות. להליכות. לשינות הקפואות בלילה. טוב. לזה לא כל כך….
סה"כ, ראינו בצ'ילה לא מעט. סנטיאגו. פוקון. כל הקרטרה. חלק מהר המצודה. הטורוסים. פונטו ארנס. לא מעט בכלל. מספיק ? האם יש דבר כזה ? כנראה שלא. אולי גם לא צריך. לא למצות עד הסוף. שהנופים לא יילקחו כבר כמובן מאליו. שתמיד יישאר טעם של עוד. אי מיצוי טוטאלי.
מצד שני, חבל שלא הספקתי לעשות שני טראקים שנראו באמת מיוחדים. הויאריקה טרוורס שנחשב לאחד היפים בדרום אמריקה, ואת כל הר המצודה. באמת שהצטערתי. אבל – מילא. אין מה לעשות. אני תמדי מצטער על משהו. תכונה מחורבנת שפשוט לא נעלמת. אבל בכל אופן, תמיד משהו, יבוא על חשבון משהו אחד.
צי'לה, אין ספק שהיא כנראה המדינה המתקדמת ביותר בדרום אמריקה. תחבורה, כבישים, תחזוקת תשתיות, אפילו אפשר לשתות את המים בברזים.
מצד שני, לצערי, כפועל יוצא, היא גם יקרה. קשה. קשה מאוד לטייל בה. יקר מידי. אבל אין מה לעשות, על יופי צרוף צריך לשלם – והרבה.
העם הצי'לאני ? ככה. לא משהו בכלל.
רובם פה, במקורם בכלל לא ילידים. ארופאים, אמריקאים. מערביים לחלוטין. אין כמעט אינדיאניים פה. עם שהוא באמת יפה. הצ'ילאניות – רובן ככולן, יפיפיות. בצפון כמובן.
בדרום ? אין על מה לדבר….בלתי נסבל.
נחמדים ? אז זהו, שלא. אני לא כל כך אוהב אותם. אמנם רוב הצ'ילאנים שפגשנו הם מדרום צ'ילה, שזה באמת החלק הנידח של צ'ילה, אבל רושם חיובי מידי הם לא עשו עלי. לא רק עלי. צר לי. אני לא מסמפט אותם.
נראה כאילו צ'ילה מחולקת לשתי מדינות. פוקון צפונה ופוקון דרומה. בצפון – עם אחד. סביר פלוס פלוס. בדרום – החלק הנידח. הלא רצוי. בלי הכבישים. בלי התשתיות. עם העיירות המדכאות. מדכאות מאוד.
הספרדית שלהם ? בלתי נסבלת. חבל על הזמן. מדברים ספרדית, אבל הוגים אותה כמו צרפתית. כל הברה אחרונה במילה נראית להם מיותרת. "אה…לא צריך אותה" הם חושבים לעצמם. גם ככה, קשה לנו עם השפה. למה להקשות יותר ???
תיירים זרים כמעט ולא יצא לנו לפגוש פה לצערי. רוב התיירים שהסתובבנו איתם היו ישראלים. נראה היה, כי הם באמת הרוב המוחץ של התיירים. שליטה מוחלטת. ככה זה. שיא העונה. נו..מזל שהקרנבל הגיע. יפנו לנו קמעה את האזור.
בתכלס, יצאתי מבסוט מאוד מהמדינה. הנופים שבה ישארו חקוקים זמן רב מאוד בזכרוני, כאחד מהמקומות היפים ביותר שביקרתי בהם מעודי. באמת.
קצת תמונות
פיקאסה
פליקר