פוסט קודם – יום 4 : עינות פחם – אום אל קנטיר
מסיבה לא ברורה, כבר ביום הקודם, קרסול ימין שלי החל לעשות סימנים של זקנה מתקדמת. אמנם צעיר הוא כבר לא, אבל סך הכל יש ממנו עדיין ציפיות לא קטנות וגם תוכניות לעתיד. אז אמנם אלוהים צייד אותנו בשני קרסולים, ככה שתמיד יש רזרבי אחד, אבל בסופו של דבר שניהם נחוצים במידה די שווה במקרה של השביל. בדיעבד, אחרי הטיול, מסתבר שהתפתחה לה דלקת בקרסול, שהצלחתי להתעלם מהכאבים שלה באלגנטיות לאורך מספר רב של קילומטרים, אבל שמנעה ממני לנעול נעליים, וללכת לא כמו פצוע מלחמה צולע במשך יותר משבוע. ראבק.
גם ביום הזה החלטנו לגוון, ולאבד את השביל. גם הפעם, לאחר מעט תיזוזים מצאנו אותו בחזרה, אבל לא לפני שחרשנו שדות קוצים וזרדים, מה שיצר תוצר משנה של קילוף עור הרגליים שלי, ויישום ההבנה על נחיצותו של האפידרמיס להגנה על רקמות השוק. במיוחד, כאשר הוא מכוסה בעקיצות אדומות ומגרדות מאוד.
בהיבט נופי, היום החמישי, התאפיין בחלקים הפחות מגניבים של הגולן. המון עשבים גבוהים, שבעוד חודשיים יהיו שרופים ומפוחמים, קוצים, ברקנים, וצחיחות שהחלה לשלוט בכל מקום.
ליום הזה אפשר בהחלט לקרוא יום הקניונים, ולא מדובר בעזריאלי. בתכלס, הופתעתי. הופתעתי לראות כאלה ערוצי נחלים מטורפים בחותכים בהר לכזה עומק. אשכרה, פאקינג קניון.
מה שכן, הופתעתי לא פחות, לראות שאנחנו אמורים לתפור את כל הקניונים האלה. מה אני ? חייט ??
יורדים לערוץ, עולים מהערוץ. יורדים ושוב עולים.
פיזית, ממש לא קל. אבל מהמם. באמת מהמם.
רואים גם שבאופן כללי, האזור הזה של השביל הרבה פחות מטויל. השביל פחות ברור. הרבה יותר צר. הרבה ענפים שמפריעים. גדרות תיל שחוסמות את הדרך וצריך לקפץ ביניהן (ושאחת מהן הצליחה לפנצ'ר לי בקבוק מים יקר).
פריחה
משהו נוסף יפה שראינו, היה הבדלי הירוק והצהוב בהרים. בגלל כל עניין ערוצי הנחלים העמוקים, נוצרו מן הסתם המון שלוחות שחלקם פונות דרום מזרח, וחלקן מערביות יותר. הצד המזרחי בשלוחות כבר צהוב צהוב ומתחיל בצחיחות הטיפוסית. הצדדים המערביים, עדיין שומרים על סוג של ירוק, למרות שגם זה עניין של זמן עד שגם הם ייכנעו ויתייבשו.
באופן כללי, ההליכות הארוכות האלה בגולן הן בהחלט גם אתגר פיזי, ולא פחות חשוב גם אתגר נפשי מנטלי. לא מעט פעמים, בהחלט עוברות המחשבות של "לעזאזל. בשביל מה ההליכה הארוכה הזאת, ולא איזה מיץ אננס בתאילנד ??".
המשכנו לנו במעבר בין הקיבוצים השונים (גבעת יואב, בני יהודה) כאשר התכנון היה להגיע לקיבוץ אפיק.
זיווגים
פוסט הבא – יום 6 : אפיק – עין תאופיק