פוסט קודם – יום 16 : – צומת אורן – עופר
היום כבר יצאנו מהכרמל. הנוף משתנה. אין אורנים. אין הרים. הכל כמעט שטוח. פלטה כזאת. מישור החוף מן הסתם. בדרך עוברים במערת הפעמון. מערה חביבה. המסה קרסטית. בהמשך, עוברים במחצבת שפיה. המחצבות הישנות, אתר הפסולת והמחצבה החדשה. פצעים גדולים בגבעות. בדרך עוברים ליד פורדיס וזיכרון יעקוב. הבדל של מליון דולר. חוצים את הכביש (כביש 70) ומתחילים הליכה מייגעת של כמה שעות מתחת לקו מתח גבוה. הרבה קרינה אלקטרומגנטית. סתמי משהו, אבל אין ברירה.
מחצבת שפיה הישנה
הגעתי, ושוב מחכים. שעתיים. שעתיים של שנ"ץ. בגדול הרבה זמן שלא הייתה לי תקופה כזאת ארוכה רצופה של שנ"צים. הם הולכים כל כך לאט. ואני לא. גם בלי עצירות. בינתיים ישבתי באיזו מסעדה. פגשתי שם את בעל המסעדה. עלה בשנת 51 מטריפולי. גר באוהל בדיוק איפה שאנחנו יושבים עכשיו. עם הזמן, פתח נגרייה, עבר לזיכרון, העסיק 9 פועלים בנגרייה, פתח מסעדה וסופר. אני מת על הסיפורים האלה של פעם. פשוט הרבה עבודה קשה ופשוטה. בלי פינוק. בלי אקזיטים וסטרט-אפים. פשוט יוזמה וחוסר עצלות.
אחרי שעתיים המשכנו בהליכה. עולים לרמת הנדיב. עוברים במנצור א-זאקה. תל ישן נושן מעל קו החוף. שם למעשה מתחילים בהליכה בשמורת חוטם הכרמל. בגדול, מצוק ממש מגניב מעל כל קו החוף שמול מעגן מיכאל. תצפית יפה, עוד אנדרטה כמו במיליון מקומות אחרים בארץ, ויורדים במורד המצוק עד בנימינה. לאן ? שוב לגן הציבורי…לישון..
תצפית מחוטם הכרמל
תצפית מחוטם הכרמל
פוסט הבא – יום 18 : בנימינה – ג'סר א זארקא – חדרה