היום קמנו מוקדם. אני אישית קמתי פשוט לשמע דפיקות מעצבנות ברקע. בהתחלה הייתי בטוח שזה שעון מעורר מעצבן. ניסיתי לגלות דפוס צלצול שחוזר על עצמו ולא הצלחתי. חשבתי לעצמי "פאקינג שיט !! למה לא מפסיקים אותו ???". ואז גיליתי, שאת הדפיקות המעצבנות רונן עושה במקלחת כשהוא מתגלח ! עם מה אתה מתגלח לעזאזל ??? עם פטיש 5 קילו ???
בכל אופן, יום ארוך לפנינו אז התחלנו ללכת. עוקפים את התבור, שאותו לשמחתי טיפסנו אתמול (ובלי המוצ'ילות). עוד יום חורפי קליל.
אז אמנם על הר תבור לא נטפס היום, אבל על הר דבורה דווקא כן, ומיד אחריו על הר יונה. שרשרת של הרים מיוערים. נעים ביותר.
חיפושיות
בדרך פוגשים כמה ערבים כאמצע מסיק הזיתים המסורתי שלהם. ניילון יוטה על הקרקע, וכמה ילדים שמתרוצצים על הענפים ומטלטלים אותם. הטכנולוגיה לא ממש משתנה.
בדרך עוד עברנו בנצרת, שם נפרדנו מעמית ואלקה, והמשכנו לתל משהד. עוד כפר ערבי. האמת, לא נראה סימפטי במיוחד. לא מש נקשרתי למקום. השביל עובר ממש בתוך הכפר, כשסימוני השביל נמצאים על עמודי החשמל והתאורה לרוב. חלקם – הושחתו/נמחקו. חבל…
בנייה כפרית טיפוסית
תמרות עשן
יוצאים מהכפר ומגיעים ליער. כרגיל, כמו ליד כל כפר ערבי כאן מתחילה המזבלה הגדולה. מה הקטע הזה שלהם ? רק שפה הם באמת הגדילו לעשות. זבל יבש, רטוב, גופות של כבשים, חמורים והשד יודע מה. הכל מסריח ומחליא.
יער ערבי טיפוסי
די בתחילת היער שרול מצא בני משפחה. ארגז שנזרק ביער. 6 גורים קטנטנים מפוחדים ועוד גור אחד שכבר נפח את נשמתו. חגה, בתור בחור אוהב כלבים, התחיל להרים טלפון לכל העולם ואשתו עד שמצא מתנדבת שאמורה לבוא לאסוף אותם. באמצע כפר ערבי בתחילת הלילה. נשמע סימפטי ביותר.
אז לקחתי את הבנות לכיוון ציפורי לפני שהחשכה תרד לחלוטין על היער ורונן וחגה נשארו עם הכלבים.
הליכה בשעת הדמדומים. ראינו אורות, והלכנו לכיוונם. שיערתי שלא מדובר בציפורי אבל אף פעם אי אפשר באמת להיות בטוח. נכנסתי לבית עם סוכה, שהייתה שם מישהי, ושאלתי "סליחה. איפה אנחנו ?". כמה שוקיסטית השאלה יכולה להיות ?? טוב שלא שאלתי באיזו שנה אנחנו, פשוט כי מכונת הזמן שלנו התקלקלה קצת. בכל אופן, הגענו להושעיה במקום לציפורי. אז המשכנו ללכת עוד שעה בחושך ובליווי צמוד של הירח לכיוון ציפורי. שעה שנראתה, גם בזמן ההוא וגם בדיעבד, הרבה הרבה יותר ארוכה.
בסופו של דבר הגענו לציפורי. הגענו לבית של חברה של אמא של מיה. מדובר במשק, רק שהפעם משק של דיר כבשים. לאישה יש בסביבות 700 כבשים בדיר. מילא הכבשים. הריח ! עדיין יש לי ציוד שמריח מכבש אחד או שניים.
פוסט הבא – יום 13 : ציפורי – נופית