פוסט קודם – יום 12 : הר התבור – ציפורי
קמנו מוקדם לתוך הגשם. בתכלס, ריח מעולה. מת עליו. אבל יחד עם הריח וסחלה הכבשים הפך את הכול לבוץ. אבל בוץ ציורי משהו.
בעבר, ציפורי נחשבה עיר קדושה ומאוד מרכזית. בעבר… עוד לפני טבריה. שם למעשה ניהל רבי יהודה הנשיא את הסנהדרין ושם גם נחתמה המשנה. אז בדרך, בדרך, מיד עוברים בקברו של רבי יהודה הנשיא.
קברו של ראש הסנהדרין
המשכנו ללכת, ואחרי חצי שעה הליכה פתאום אורן צץ לו ליד סימון שביל. איזה מגניב שבאת. עוד מישהו שיוכל ללכת בקצב שלי.
עברנו בצומת המוביל. אין ספק שזה הקטע הכי מסריח/מגעיל בשביל. הולכים ממש על הצומת, חצי מטר ליד גדר בטיחות. רעש. זוהמה. סתם סחלה. מצד שני, אני בטוח שיהיו עוד קטעים כאלו. אורן ואני עצרנו. אחרי שעה כל השאר הגיעו. הבחור פינק אותנו בסנדוויצ'ים מעולים לארוחת עשר. פעם זה היה רק שוקו ולחמניה. היום זה היה סלט טונה ספייסי ועוד נקניקים שונים. אכן הורשמתי.
המשכנו ללכת. ושוב מצאנו את עצמנו לבד.
בכלל, הטיול הזה היה טיול מוזר קצת. חלק מאוד גדול ממנו הייתי די לבד. התקדמתי. הלכתי. הסתכלתי. התבוננתי. אבל לבד. הפסקות ולילה עם הקבוצה, אבל זהו. האמת, גם חלק גדול מהטיולים בדרום אמריקה עשיתי ככה, אבל כאן זה היה הרבה יותר קיצוני. יש בזה משהו מאוד נחמד. לשמוע את הטבע, רק אותו בלי קשקושים, להתמודד עם התברברויות בשביל, פניות שגויות, קושי פיזי. מצד שני, גם לא. לפעמים זה קצת מבאס. אבל בתכלס, מבחינתי, העיקר שיהיה בתנועה.
קצת גשם, נחל ציפורי המהמם והמפתיע לטובה בירוק ובניקיון שלו, ומזג אוויר סגרירי. בדרך עוברים בטחנת הנזירים הישנה. המון המון מטעי רימונים וזיתים. מגניב נורא. גם אספנו איזה 5 קילו רימונים לערב. שיהיה. אירופה כבר אמרתי ?
רגע לפני החריש
רימון. ועוד מליון לידו
הגענו לסוף היום וטיפוס חד להר של נופית. ישוב יפה של אנשים מבוססים היטב. ואיזה נוף למפרץ יש להם ! יאללה ! לילה. הכל חשוך. המפרץ מרוחק אבל מואר מאור. כולל גביעי האשל של בתי הזיקוק. מהמם. בנוהל, הגענו לגינה הציבורית. מקלחת צינור, פסטה (וגם שניצלים ! ושוב תודה, אורן) לארוחת ערב.
פוסט הבא – יום 14 : נופית – עיספיא