פוסט הבא – יום 10 : יבניאל – בית ספר שדה תבור
אז אחרי יום שלם שלא הפסקנו לראות את ההר מרחוק ומקרוב, ואחרי לילה טוב במיטה, אבל בחדר מלא בריח מזעזע של גוייאבה, קמנו, פגשנו את אמא ואחיה של עירית והתחלנו לטפס על הר תבור. השארנו את המוצ'ילה בבית הספר שדה, עשינו קצת קניות בכפר שיבלי והתחלנו בעלייה. איזה כיף זה בלי פאקינג מוצ'ילות !! ממש מטפסים כמו איילה. בגדול, כמו שכבר למדתי בשביל, פשוט אין שביל. מטפסים דוך למעלה עד לפסגה. טיפוס של משהו כמו 540 מטר. בקטנה. המון אורנים וחורשות נעימות.
גזע תבורי
מחטים תבוריים
בכלל, זה מאוד מעניין לראות את צורת הבנייה הערבית/בדואית אל מול הבנייה הישראלית. הישובים הערביים מתחילים מלמטה. לאט לאט מטפסים במעלה ההר. הישובים היהודים מתחילים דווקא מלמעלה ולאט לאט יורדים. הבתים היהודיים מטוייחים. הבתים הערביים לא. אצלנו בונים בית וגרים בו. אצלם, בונים מיד שתי קומות, אולי אפילו שלוש. גרים בקומה השנייה, ובעוד כמה שנים, יסגרו את הקומה התחתונה או את הקומה העליונה כשהמשפחה תתרחב. וזה בטוח יקרה די במהרה.
שער הכניסה למנזר על התבור
בערב, ההורים של חגה הגיעו. אבל הם לא הגיעו לבד. יחד איתם הגיעה משאית אוכל מטורפת. טוב…זה בעצם פשוט היה האוטו של ההורים שלו עם ים אוכל. אוי…איזו ארוחה זאת הייתה..איזה בשר.. בשר.. בשר…
אנטריקוט
פוסט הבא – יום 12 : הר התבור – ציפורי