אוק 27

קטמנדו 08.10.10 (Katmandu)

נכתב על ידי בקטגוריה נפאל


פוסט קודם – נאגראקוט


את הבוקר פתחתי ממש ממש מוקדם בדרכי לשדה התעופה לטיסת סביב האוורסט. השמיים לא ממש עשו רושם של "אחי. אתה הולך לראות את האוורסט היום", אבל מצד שני היה 5 בבוקר, והכל היה חשוך. עם האופי הפסימי שלי, עדיין שמרתי על קורטוב של אופטימיות. מצד אחד, יש לי נטייה מזעזעת להביא מנחוס לתצפיות התלויות במזג אוויר. טראומת היום האחרון בלגונה בסאן חוזה בקוסטה ריקה לא תישכח במהרה. מצד שני, לרוב, באמת היה לנו מזג אוויר מושלם, אז למה להתחי לפשל עכשיו ?

עושים צ'ק אין זריז, ומתחילים לעלות למטוס. 5 טיסות באותה השעה. מזל !! פשוט מזל שהייתי הטיסה השלישית. כי כמובן, מנסיוני העגום בנוגע לעננות של היום האחרון, ברור היה ששום אוורסט ושום נעליים אני לא הולך לראות היום. הטיסה הראשונה הגיעה לאוורסט, תוך דקה עשתה U TURN וחזרה כלעומת שבאה, רק עם נזק של 135 דולר לנוסעים. מזל שהטייס הודיע מיד לעצור את כל הטיסות, ומאות אנשים (!!) שכבר היו על מטוסים חזרו לכשעומת שבאו. בדוגרי – בעסה לא נורמלית. מצד שני, איפשהו צפיתי את זה. על האופי הפסימיסטי שלי כבר דיברתי ?

ביום האחרון התחלתי לקלל. את מי ? אם נמקד את זה – אז את כל העולם. את הנפאלים שלא מפסיקים להציק, את המחירים המופקעים שלהם ושכל הזמן צריך לעמוד על המקח על כל שטות, התנועה המזעזעת בקטמנדו שלא זזה לשום מקום, הידיים הנפאלים שלא מפסיקים ללחוץ על הצופרים סתם כי זה נותן להם תעסוקה וקולות רקע נעימים, נהגי הריקשות שלא מפסיקים להציע סמים, ריחות המזבלה שעולים מכל פינת רחוב, את הטיקות המגעילות, הקטורת שמריחים אותה בכל פינת רחוב, הבאבות שרק רוצים להצטלם איתך (ולגבות על זה כסף עוד ועוד), טנטרת Om Mani Peme Hum ששומעים מכל חנות שלישית שוב ושוב, כל חברות התעופה שצריכות להביא אותי לארץ, העננים המחורבנים סביב האוורסט, את כל הצעירים הישראלים האלה שעושים עכשיו טיול גדול, ונשארים בנפאל כמה זמן שבא להם – פשוט כי הם יכולים, ובתכלס כל אל שיווה, חברה שלו פאבארוטי וכל אחד משאר 33 מליון האלים ההינדואיסטים (טוב.. לא באמת כל אחד מהם. בכל זאת, מדובר בחתיכת כמות). ולמה ?הכל בגלל שמדובר ביום האחרון. הוא באמת הגיע היום הזה. האחרון. ראבק.

אז חוץ מלקלל, מה עוד עשיתי ביום הזה ?
בתכלס, לא באמת הרבה. בעיקר הסתובבתי. שוב. קצת קניות פרידה, ארוחת בוקר, ובעיקר לנשום ולהריח את המראות האחרונים של נפאל. ארוחת ערב של פרידה עם התיירים האחרונים שפגשתי, מסיבה אחרונה ב – Fire Club וערב משעשע ביותר, שהיה רווי גם בקלקול קיבה קל וגם בתזמון נוראי מבחינתי. אבל היה צחוקים. בסוף הכל חוויה.
דווקא בטיסה שלי חזרה הביתה זכיתי בשמיים מרהיבים. ובדוגרי, פאדיחות, אבל את רוב הנופים הכי יפים מכל 3 השבועות האחרונים ראיתי דווקא מהמטוס. אמנם מדובר בחוויה לא אמצעית, אבל היא לא רעה בכלל.
היה פשוט שעתיים של טיסה מקטמנדו לדלהי, כשהעיניים צמודות לחלון ופשוט טסים לאורך כל רכס ההימלאיה. מדהים מה שהלך שם. פשוט מהמם. השילוב של היופי מבחוץ, עם הבטן המתהפכת מכאב היה בהחלט ניגוד מעניין. כמעט כמו תאוריית הלחזור לישון של אילן הייטנר…

אין כמו מושב ליד החלון

אין כמו מושב ליד החלון

 

הנוף, הנוף...

הנוף, הנוף…

 


פוסט הבא – סיכום מדיני


 

השאר תגובה


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.