אז בלונלי היה כתוב שצריך לקום מוקדם. לטפס על איזה הר. כמובן. עוד הר. עוד טיפוס. וביום טוב אפשר לראות את האוורסט. אלק.
אני, כבר אחרי 3 טיולים עם הלונלי, שכבודו בהחלט בעולמו מונח, מכיר את הניסוחים האלה של הלונלי.
מה שכתוב בלונלי, בעברית של שמעון זה אומר : "ביום מעולה, שקורה אחת ל – 4, 5 שנים, עם משקפת בגודל של טלסקופ החלל האב, אולי יש סיכוי תיאורטי כלשהו לראות איזה פיק מהאוורסט. ומודה, גם ירון הזהיר אותי מהשטות הזאת, ובכל זאת החלטתי להתעקש. כזה אני. עקשן. אבל בכל זאת, היה לי יום אחד שהקדשתי לנושא, אז אמרתי שננסה.
טיפוס של שעה, לח בטירוף, משפריץ זיעה בטירוף, עד שמגיעים לנקודה הגבוהה ביותר בעמק קטמנדו. יחסית למזג האוויר של הימים האחרונים, דווקא יחסית היו שמיים די בהירים. ואכן רואים קצת מרכס הלאנגטאנג ורכס האוורסט. או לפחות ככה קיוויתי. או לפחות ככה דמיינתי. ואם ממש ממש התאמצתי, דמיינתי לעצמי שאני רואה את הפיק של האוורסט. אז התאמצתי. ודמיינתי. וצילמתי. נראה מי יעז לסתור אותי… מילא… כנראה שמתישהו נצטרך לטוס לשדה התעופה המסוכן ביותר בעולם ולעשות את ה – EBC.
האוורסט ? לא..
חזרה לקטמדנו, לביקור בכיכר דורבר.
זה קטע הכיכר הזאת. בדיוק כמו שבכל עיר בפרו יש כיכר הנשק, בנפאל בכל עיר יש את כיכר דורבר. רק שבפרו לא צריך לשלם כל הזמן כסף בשביל להיכנס !! ראבק. כולה רציתי לקרוא איזה ספר או משהו בסגנון.
אז את הקטע של הכיכר כבר די הבנתי. עוד מקדשים. עוד מדריך. עוד שיווה. וישנו. פארוטי. טיקות. סאדו. וכו' וכו'.
אמנם הבנתי, אבל כנראה שרק עכשיו שבעתי.
בין לבין, כמובן שפגשתי עוד ישראלים מוכרים (אורי דגן ושתי בנותיו מKORTE). מדהים הקטע הזה. מליון אנשים בכיכר, ובכל זאת עדיין אפגוש אנשים מוכרים. זה תמיד כיף.
את השכנים שלי בבניין אני יכול לא לראות חצי שנה (רק כשצריך לשלם ועד בית), וכשזה כבר קורה אז כמובן שהם שואלים אותי "אתה עוד חי ??". אבל פה ? כל דקה פוגשים פנים מוכרים. בכיכר הזאת ספציפית, יש את המקדש של האלה קומארי. זאת למעשה האלה היחידה שהיא בחיים בנפאל או בהינוזיאים כולו. מדובר בילדה קטנה, שמראה את עצמה לעולם פעם ביום אחר הצהריים לחצי דקה בערך. ברגע שהיא מקבלת מחזור מעיפים אותו קיבינימט ומחפשים ילדה חדשה.
לא ברור הסיפור הזה, אבל משעשע. לעניות דעתי הלא קובעת, מדובר בסתם מלכודת תיירים, אבל כזה אני.
סאדו מאזו
כיכר דורבאר
אטרקציה אחרונה בקטמנדו – מקדש הקופים. עוד מקדש בודהיסטי גדול, עם מאות מדרגות שמובילות אליו, והמון המון קופים מסתובבים סביבו.
בתכלס, מדובר פשוט בעוד מקדש. בודנהת מרשים הרבה יותר. אבל טוב שהייתי. פגשתי פנים מוכרים נוספים (שוב מרים וגו'זפין מגרמניה) שיצרו חוויות חדשות וטובות, וכמובן – שוב מסיימים את הערב ב – Fire Club.
עיני בודהה. נגד עין הרע
בכלל, חיי הלילה בנפאל די מעפנים. יש סוג של חוק במדינה, שאומר שב – 11 בלילה כולם חייבים להיות במצב מאוזן. ישנים. ממש בשנת הרם שלהם.
עכשיו מה הקטע ? הכל שכונה במדינה הזאת. דבר אחד שאוכפים פה – זה הנושא הזה. אשכרה, ב – 11 בלילה, הכל, פשוט הכל נסגר. אפילה מוחלטת ברחובות, כל הבארים נסגרים, ואפילו מוכרים המומואים ברחוב נעלמים מהשטח. למה בתכלס ?? כמו בגווטמאלה, וגם שם זה ביאס אותי נורא.
From