דצמ 25

פרו – סיכום מדיני

נכתב על ידי בקטגוריה פרו


פוסט קודם – פונו


אז ככה.
היינו 5 שבועות בפרו.
נהנתי ? מאוד. חבל על הזמן. מיציתי ? אני לא בטוח בכלל. בעצם – אני בטוח שלא. יש עוד הרבה מה לעשות כאן. מצד שני, אני כמעט אף פעם לא נמצא בהרגשת מיצוי. עוד תכונה מחורבנת.
מדינה מדהימה. נופים בלי סוף. אטרקציות. ניגודיות. שוני. הפכים. קיצוניות. ניגודיות בנופים, בטבע, ולא פחות חשוב באנשים. עשירים ועניים. יפים ומכוערים. נחמדים ומלאי רוע. דרכי חיים מנוגדות כל כך. פשוט כיווני תרבות שונים, שלעיתים נראה כאילו הם עם רק במקרה, מכורח המציאות והגבולות, ולא בגלל לאומיות כלשהיא מוגדרת.
בפרו השכלתי להבין, שחלק גדול מהטיול זה בכלל לא המדינה. לא האטרקציות. לא הנופים. עוד טראק. פחות טראק. עוד טיול אופניים פחות אחד. חלק ארי מהחוויה זה פשוט האנשים. האנשים שנמצאים סביבי. המקומיים. התיירים הפנימיים. התיירים הזרים. הישראלים. הקשרים שנוצרים. החוויות המשותפות. כתובות הדואר האלקטורני שמוחלפות.
חלק משמעותי הם תופסים מהחוויה. מהוויה. מההנאה. מהסבל. מהעצבים. בשורה התחתונה – מהזכרון .

האמת היא, שאחרי כל כך הרבה זמן וחוויות, אני מתחיל להתרגל אפילו למוזיקה המקומית הנוראית כל כך. לאו דווקא בגלל שהיא כל כך טובה – כי אין ספק שהיא לא !, אלא בגלל שהיא מזכירה לי דברים טובים. שירים ספציפיים מזכירים אנשים ספציפיים, חוויות ספציפיות, זכרונות ספציפיים. וזה טוב.

והספרדית ? ככה. אמנם קצת משתפרת, אבל קצת מאכזב. קשה מאוד להשתפר כאן. מבחינת אוצר מילים, מבחינת דקדוק. לעיתים נראה כי כל שבט פרואני מדבר שפה אחרת. בעגה שונה. במהירות שונה. בדיקציה שונה, שזה משהו שבהחלט לא מקל על הלמידה. מילא.

סה"כ – אם אקוודור הייתה התחלה טובה, אז פרו הייתה המשך מצויין.
הזמן רץ פה. רץ ונעלם. לא להאמין עד כמה מהר זה קורה.
" והזמן עובר לו. כך הוא עובר פה.
הוא לא ממהר פה אבל הוא גם לא מתעכב…."

Adios


קצת תמונות

פיקאסה

פליקר


פוסט הבא – בוליביה פתיחה


 

השאר תגובה


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.