לאחר 14 שעות של נסיעה הגעתי לקמאפו גרנדה. תוך שנייה, כמובן, תפס אותי ברזילאי דובר עברית. ואז עוד אחד. בדיקת התור לפנטאנל בסוכנות אחת ובשנייה.
סגרתי בשנייה. זאת של הגרמנים. להיום. מומלצת בלונלי פלנט. עובדת תחת חסות ה- HI. נראה מבטיח ביותר.
לעוד 3 שעות. איזה לחץ. אבל אני אוהב את התקתוקים האלה. זה מצויין.
טוב. יש 3 שעות לתקתק מליון דברים. לצרוב דיסק, מקלחת, אינטרנט, כסף והכי חשוב תספורת.
אז זהו. הסתפרתי. כן.
אחרי קצת יותר מחצי שנה ללא תער על ראשי הורדתי הכל. כל התלתלים מאחור וכל השוונצים המיותרים.
חם לי. זוועה. קיבינימט. מי צריך את זה. אוף. הקלה מטורפת. לוק המוצ'לר לא בשבילי. אולי באנטרטיקה. לא בעולם החדש.
אז יצאנו שתי קבוצות. אירופאיים וישראלים. 6 ישראלים. 4 ימים. 3 לילות. 40 מליון יתושים. נשמע אחלה.
כמה מילים על האזור.
הפנטאנאל זהו אזור הביצות הגדול בעולם. למעלה מ – 230,000 קמ"ר. פי 10 ממדינת ישראל. לא קטן בכלל.
הפנטאנאל נמצא על גבול ברזיל פראגוואי ובוליביה, כאשר הרוב נמצא בברזיל.
חיים פה בסביבות 15 מליון תנינים (מעניין איך סופרים את זה בכלל). 650 סוגי ציפורים. עוד איזה 400 סוגי בעלי חיים. ועוד 1,000 סוגי יתושים מחורבנים, ושתמיד, אבל תמיד רעבים.
האזור הוא פשוט פלאטה עצומה של שטח שנהר מרכזי זורם בה – נהר פראגוואי. בעונה הגשומה, שאך עתה הסתיימה, האזור די מוצף ונוצרות ביצות לרוב. לאט לאט הכל מתייבש עד העונה הגשומה הבאה.
הביצות מהוות כרי גידול מצויינים לכל כך הרבה בעלי חיים.
כל האזור שייך לאנשים פרטיים. הכל פה זה חוות פרטיות, מגודר בלי סוף, שהברזילאים מגדלים פה בלי סוף עדרי בקר. אומרים שזה לא מפריע, מידי, לאיזון בין החיות. מעניין אם הם מאמינים בזה. בחוות הללו, ישנים במהלם התור.
ג'ון גרישם, כתב ספר, שכל עלילתו מתרחשת בפאנטאנל – הצוואה, שאני חייב לציין שהספר מוריד לחלוטין את החשק לטייל באזור. הם בהחלט גורם לך לחשוב – קיבינימט. אני פשוט יכול לירות בעצמי וזהו. הפאנטאנל זו אותה חוויה רק ארוכה יותר וכואבת יותר. חברות הטיולים אומרות שאין מלריה בפאנטאנל. אני מקווה מאוד שגם היתושים יודעים את זה…
אז איך הולך התור ?
יצאנו 6 ישראלים על משאית. יום של נסיעה עד לחווה על גדת הפנטאנאל. בדרך כבר הספקנו להאכל על ידי יתושים. אין מה לעשות. צריך לקבל את זה בהבנה. זו מלחמה. אבל שתמיד היתושים ינצחו בה.
ומה עושים ? בתכלס – צופים בחיות. עוד סוג של ספארי, אבל ספארי ביצתי. שראק, היה חוגג פה.
בדרך הספקנו לראות חיות. בלי סוף תנינים. שקועים להם במים. רק העיניים והאף צצים החוצה. ציפורים ועניינים.
ואז הבנו שגם פה יש דברים טובים ודברים מחורבנים מאוד.
אני אתחיל עם הטובים.
אז מה עושים בפאנטאנל ?
סיורים. רגל, סירה, משאית.
שיט על נהר הפראגוואי. נהר חביב. נראה שקט מאוד למראה. עכור מאוד. לא באמת רואים מה יש בתוכו. מה מתחבא בקרבו.
הביצות…
שיט על נהר הפראגוואי
זמן מה לאחר ההיכרות עם הנהר – דגנו פירנאות. אותם אנחנו אמורים לאכול בערב. חכה מבמבוק. חוט ניילון, קרס וקצת כבד פרה.
תוך שנייה הבשר נעלם. OK. אבל איפה הדג לעזאזל ??
עוד נסיון. ועוד נסיון. ועוד אחד. מליון !!
המדריך שלנו דווקא הצליח לא מעט פעמים. אבל קיבינימט. אני גם רוצה !! מעבר לעובדה שאני רוצה, אם לא נצליח – לא יהיה מה לאכול בערב. OK. זה בהחלט פריט מידע מעורר מוטיבציה ביד שמחזיקה את החכה….
בסופו של דבר, אחרי מליון "כמעט", ובלי סוף "כזה קרוב", הכנסתי לפירנאה אל הקרס בפה וצדתי אחת.
אח. איזו הנאה ברברית, אח מספקת ברמות. חצי מהקבוצה הצליחה.
שעה אחרי זה – אוכלים. פיראנות בגריל.
האמת – ממש טעים. חבל על הזמן. משובח ביותר. רק חבל, שלמרות כל הבשר שפיטמנו אותן, הן מה זה רזות. כמעט ואין מה לאכול בהן.
הפיראנה הרוצחת
הרוצחת. מבט נוסף
הדגמת יכולות
הסיפוק הגדול. וכן. הוא גדול. מאוד
ארוחת הערב. מבט לפני
ארוחת הערב. מבט אחרי…כך יעשה לפיראנה שהדייג חפץ ביקרה
יום נוסף – סוסים. כמה שעות על סוסים. נכנסים למעמקי הביצות. מים עד המתניים. יתושים. תנינים ברקע. מפחיד משהו.
פוגשים בדרך ארמדילים. תוכים. הכי חשוב – תוכנים ! תוכן תוקו. התוכן הכי מפורסם והכי יפה בעולם.
סה"כ בעולם יש 28 סוגי תוכנים כאשר בפאנטאנל עצמו יש בסביבות 5 סוגים. תנינים יש 2 סוגים – הצהוב וקיימן. 2 סוגים של ארמדילים.
תוכנים זו פשוט חיה מקסימה. חבל על הזמן. אלוהים בהחלט חנן אותה בהרבה מאוד קבין של יופי.
תנין קיימן אורב לו במים
הדגמת יכולות. הפעם של התנין. ויש לו יכולות…
האמת – פחדתי…
ום למחרת סיור רגלי. עוד תנינים. עוד ארמדילים. קפיברות – המכרסם הכי גדול בעולם. וקופים.
בפאנטאנאל, באזור שאנחנו היינו בו, חי סוג של קוף אחד – הקוף השואג. די כמו פינצ'ר. שחור וקטן, אבל עושה רעש והמולה לפחות כמו בולדוג.
ארמדיל
קפיברה. כמו אוגר אבל קצת גדול יותר.
קוף שאגן במנוחה
קוף שאגן במנוסה
מקאו כחול
מקאו אדום
החיה כמעט הכי נפוצה בפנטאנאל. טרמטים שמשחיתים שם הכל
החיה הכי נפוצה בפנטאנאל. גודאמט !!!!!
בערב – ספארי לילה. עם רכב. אסור ברגל היות ויש הרבה נחשים. באמצע הדרך, אחד המדריכים יורד לו לביצות. אלה עם התנינים. עם פנס קטן. בעלטה מוחלטת. אחרי כמה דקות חוזר. בחיים. עם תנין קטן ביד. משוגע.
אבל התנין חמוד טילים. שיניים קטנות. נראה לא מזיק מידי….נראה. אל תסתכל בקנקן אלא בשיניים שלו….
הפעם – לא פחדתי. הגדול קובע…
הו. ככה העברנו כמה ימים….חום מטורף. חיות מקומיות. ים של תוכים. פשוט ים של תוכים מכל מיני סוגים, המון חיות טיפוסיות, ואוקייאנוס של יתושים ושאר רעות חולות, שרק אלוהים יכול להבין למה לעזאזל נוח לקח אותם יחד איתו לתיבה. ובתקווה – בלי מלריה. ה – Wild Life מגניבים לאללה. באמת.
אמה מה ? אני רגיל לזה אבל זה בכל זאת מעצבן. מעצבן שלא מקבלים תמורה למה שמשלמים. שתמיד, אבל תמדי כולם שקרנים. כולם רמאים. אין מה לעשות תמיג בחיים מודדים איכות לעומת העלות שלהם. ותמורה, לא ממש קיבלנו.
כמה שהחברה מומלצת, חצי יום לא היה לנו מדריך. למה ? הוא הדריך קבוצה אחרת במקביל אלינו. קיבינימט עם החוצפה שלהם. במקום זה, שלחנו אותנו לשרוף זמן בשיט על הנהר במשך 3 שעות עד שפשוט נמאס לנו וחזרנו.
לקבוצה אחרת המדריך השתכר, ועד 4 אחר הצהריים הוא לא התעורר, אז הם פשוט המתינו עד שיתפכח..אדיוט.
שתייה לא ממש הייתה לנו. סיורים שהיו אמורים להתבצע ולא התבצעו. לא חסרים סיפורים.
אני שונא. שונא חוסר מקצועיות כזאת. חוסר מקצוענות. זרקנות. שכונה לא נורמלית. איפה התקתוק, הניהול המדהים, המקצוענות האדירה של התור לאנטרטיקה ואיפה התור לפאנטאנל.
כוסאמק. אבל מילא. בסוף, למרבה המזל, זוכרים באמת רק את הדברים הטובים.
את התור ביליתי עם 5 ישראלים אחרים. גיליתי, שזה מעייף אותי. מעייף אותי לשמוע חוויות של אנשים אחרים.
מערכות היחסים בטיולים ארוכים הן כל כך קצרות. לעיתים מידי. לעיתים לא מספיק. תאמת, אפילו לרוב לא מספיק.
והשיחות כל כך רגילות. רגילות להחריד.
"אני הייתי בעיר הזאת. בהוסטל הזה. בפוסדה הזאת. בהוספדחה הזה. שילמתי פחות ממך. שילמתי יותר ממך. המדריך שלנו היה טוב. היה רע. הכל אותו דבר. ירד גשם. זרחה השמש. כאן היה שוד. כאן הייתה תאונה. הגל היורד. הגל העולה…." במונוטניות חוזרת. חוזרת ומשמימה. בשורה התחתונה – משעמם !
אחותי כתבה לי מתישהו אל תספר על חווית שלך. האמת – נראה מוזר. אבל השבוע הגעתי למסקנה שזה ממש נכון.
לא מעניין אותי חוויות של אחרים. מור"קים של אחרים. הכל סוג של נוסחה. תבנית. פרדיגמה. זה מייגע. מעייף. ממצה. מיציתי.
