פוסט קודם – בואנוס איירס (ארגנטינה)
טוב. אז לקחנו הפסקה של כמה ימים מבואנוס, ובעקבות ההמלצות המפתות של עמרי נסענו למאר דל פלאטה.
גם באינטרנט ההמלצות לא רעות בכלל. למשל –
" לעיר עצמה אין הרבה מה להציע אבל למי אכפת כשהחופים מלאים באנשים (ארגנטינאיות משתזפות), גולשים ואוירת קיץ מדהימה. בלילה ישנו קזינו שבו אפשר לבלות או להתמקם בפאב מקומי".
נו. נשמע מפתה. בדקנו את תחזית מזג האוויר, ויאללה. רע, זה לא יכול להיות. אז הגענו. מצאנו הוסטל ויאללה לים.
העיר, שחשבנו שמדובר בעיר קטנה, מכילה חצי מליון תושבים. קטנה יחסית לארגנטינה….חופים בלי סוף. רחבים רחבים. זה מגניב. לא כמו בארץ, שרוחב של חוף זה כמו רוחב משאית טיפוסית. חופים של למעלה מ – 100 מטר. פה כנראה, הם כנראה כן מקפידים על החוק הזה.
אבל, קר. נטוש. לא היה משהו. חזרנו למלון, בציפייה למחר טוב יותר.
הגיע מחר. איזה טוב ואיזה נעליים.
בבוקר שמיים בהירים וחמים. אבל אז, ענן בגודל של טקסס החליט לשבת על מאר של פלטה, ולמלא אותה באובך דוחה, טיפות מים קרות, וראות 0 של ארגנטינאיות משתזפות.
למרות, שתאמת היו המון תושבים בחוף. העניין הוא שהמשתזפים היו גימלאי בית גיל הזהב. היה זוועה. רק זקנים. ומאוד. והרבה.
היה נראה כאילו מדובר בכנס מחזור השנתי ה – 100 של בית אחוזת ראשונים. בלי יפה ירקוני. אה..ואנחנו..
אפילו בקרוז לאנטרקטיקה ראינו יותר צעירים ה שראינו במאר דל פלאטה. זוועה לא נורמלית.
אפילו הקזינו נסגר. לא מצאנו מה לעשות. לפחות בערב השני פגשתי כמה אנשים חדשים אז היה נחמד מאוד.
מה שכן, מצאתי שמורה של זאבי ים. בקצה של העיר. נסענו. וואלה. למדנו שיש עוד חיה ימית שנקראת זאבי ים. מאוד מזכיר אריה ים עצום, אבל עם לוק זאבי. מגעילים תיכו. ענקיים ומסריחים, אבל נו, לפחות ראינו משהו במקום הזה…
זאב ים
זאב ים
אבל בשורה התחתונה – היה חרטה. אחד הדברים, אם לא הראשון שבהם שזכה לבכורת התואר "המקום הותיר ביותר שעשינו בדרום אמריקה".
פוסט הבא – בואנוס איירס (ארגנטינה)