נוב 30

לימה 29.11-26.11 (Lima)

נכתב על ידי בקטגוריה פרו


פוסט קודם – הוואראז


את דרכנו ללימה התחלנו באוטובוס לילה מהווארז. הגענו בשעת בוקר מוקדמת די מחורבנת – 5 – ולקחנו מונית לכיוון ההוסטל שקיבלנו עליו המלצות משגעות.
בעלים נחמדים, POOL, DVD, אינטרנט חינם, 2 דקות מהים. לרוב, אפילו מים חמים. נשמע גן עדן.
נסענו.
העניין הוא שהגענו אליו ב – 5 וחצי לפנות בוקר, ובעלי הבית החליטו, דווקא היום, לסגור את הפעמון שלא יעשה להם רעש. סליחה ??????
ככה, שנוצר מצב, שצילצלנו וצילצלנו, שוב ושוב, תיבלנו את הצילצולים בבעיטות עזות בדלת הנעולה, בתורנויות של כל חצי שעה אך ללא הועיל. כך, בילינו יותר משעתיים של המתנה, בקור, באבק, בלכלוך (סתם..זה לא היה באמת נורא. אני סתם אוהב להיות מלודרמטי…) בתקווה, שכאשר בעלי המלון יתעוררו, לא נגלה כך לפתע פתאום שהמלון מלא וחיכינו לחינם.
בסוף, היה טוב.

אז לימה. מה לגביה ?
לימה עיר הבירה של פרו. רק בה גרים יותר מ – 8 מליון איש. עצומה בגודלה. לרוב, לא אוהבים אותה בכלל. אומרים עליה שהיא עיר ליום יומיים.
לעניות דעתי, פשוט אחלה עיר. הרבה יותר מיום יומיים. מלאת יופי, כיעור, ניגודיות וצבעים.
אנחנו לנים בחלק של העיר שנקרא מיראפלורס (MIRAFLORES). רובע שהוא הבברלי הילס של לימה.
המון בתים מפוארים, רכבים דנדשים מצוחצחים, מדשאות, בתי קפה, חנויות יוקרה, קזינויים (הרבים של קזינו) – מה שאומר שלמקומיים פה יש הרבה מאוד כסף לבזבז בקזינו, טיילת יפיפה, נקיה, מטופחת. גם האזור הזה נחשב לבטוח מאוד ולא מסוכן.
בכל פינת רחוב, ממש כך, יש שוטר. מקסימום – בכל שתי פינות. מצד שני זה גורם לך לתהות – את השוטרים צריך בגלל הפשיעה המרובה שהייתה קיימת או שעדיין הינה קיימת ? מטריד משהו… מצד שני, גם כל הבתים כאן מוגדרים עם גדרות חשמליות מעל החומות המקיפים אותם. שואתי משהו. ממש הגדר הטובה מסביב לכל בית ובית. אבל סה"כ ממש אזור מגניב.

בכל אופן, מה עשינו כאן ?
ביום הראשון – בילינו בטיילת. טיילת ארוכה ארוכה ויפה יפה. עם המון גנים, מדשאות, מטופחת, נ-ק-י-י-ה, בלי בדל סיגריה אחד אפילו. בסוף הטיילת קניון מגניב בטירוף. הכי מערבי שיש. רק תיירים, או מקומיים עשירים מאוד, מחירים ארופאיים (פשוט בלתי אפשרי לטייל כאן בגלל זה), HOTTERS, באולינג, בתי קולנוע ועוד.
בטיילת, בנוסף לכל הפארקים שיש כאן (ומאות הזוגות שמתחרמנים בה בלי סוף – במיוחד ב"פארק האהבה") יש פארק נוסף – יצחק רבין. כן כן. הוא ולא אחד.
שלט גדול, סלע גדול המנציח בקצרה את קורות חייו, ודמותו מעוצבת בקווי פלדה על תורן גבוה. מפתיע משהו.

ביום השני – עשינו יום מוזאונים. לימה מלאה מלאה במוזאונים לרוב. נראה לי שמאז אמסטרדם לא הייתי בכל כך הרבה מוזאונים ליום. נסענו לכיכר המרכזית – כיכר הנשק (PLAZA DE ARMAS) אלא מה (שפעילה בה מזרקה עוד משנות ה – 60, אבל של המאה ה – 17…), ובה מרוכזים בעצם כלל המוסדות המדיניים של לימה ושל פרו כולה. כלל משרדי הממשלה, משרדי העירייה, הכניסות המרכזיות, בתים קולנוייאליים ישנים ישנים, ארופיים לחלוטין. כאילו אנחנו לא בדרום אמריקה בכלל, וקפצנו ללונדון לקניות.
מעבר לזה, פתאום – כך, בלי הכנה מוקדמת, כולם מדברים פה אנגלית. כן כן, גם המקומיים. ממש הפתעה גמורה. אינטליגנטים כולם. היינו בכנסיית סן פרננסיסקו. הכנסייה היא כנסייה פרננסיסקנית (די מזכירה את זאת של שם הורד).
אבל מה שמייחד את הכנסייה הוא לא החלק העליון שלה, אלא התחתון דווקא.
מתחת לכנסייה, מסתבר שיש קבר אחים ענק. מרתף עצום של קטקומבות עם גופות, לא לא ממש גופות אלא השאריות שלהן, 70,000 ממש מתחת לקפלות של הכנסיה. די מגניב. במיוחד לנקרופילים.
לאחר מכן, היינו במוזאון האינקווזיציה. בניין שהיווה את מרכז המוסד של האינקוויזציה של פרו. די מעפן.
משם טסנו למוזיאון הזהב והנשק. שתי קומות. אחת של מליון פרטי זהב מתקופת האינקה ומשתי תקופות מקדימות לה. אני נהניתי.
הקומה השנייה אוסף עצום, של למעלה מ – 25 פרטי נשק מכלל העולם. נחשב לאחד ממוזאוני הנשק הטובים בועלם. לעניות דעתי, די מטופש. די יומרני לעשות מוזאון כזה, ונראה לי כי הם די נכשלו בזה.
נו. העיקר ש"עוזי" משנת 1963 מצאנו שם.

ביום השלישי – עשינו יום שוק.
יש במיאפלוריס רחוב עצום באורכו, מלא מלא פסאז'ים של חנויות, עם טונות של מזכורת תייריות, אומנות יפה, ציורים מדהימים (ושוב – יקרים בטירוף) ושאר דברים שיכולים לגרום לי לבזבז כסף רב ולהגדיל את המשקל של המוצ'ילה שלי, שמספיק כבדה גם ככה.
לאחר מכן, נסענו לשוק הגנבים.
זה – כבר סיפור אחר. שוק הגנבים, כשמו כן הוא, למרות שכנראה רק הישראלים קוראים לו ככה.
בגדול, מדובר ב – 5 האנגרים ענקיים בגודלם עם פשוט מליון דוכנים. של מה ? של כמעט כל מה שנגנב אי פעם במדינה הזאת. כל תייר שנגנבה לו המצלמה (שירי – אולי אפילו שלך….) יכול לבוא לכאן, ויש סיכוי, מסתבר לא נמוך בכלל, שהוא יוכל לקנות אותה בחזרה. טונות של ציוד אלקטרוניקה, מחשבים, בגדים – מה לא. בלימה – נראה כאילו יש לכלל התושבים 3 מקצועות – שוטרים, גנבים ומהנדסי אלקטרוניקה, תוך כדי התמחות במחשבים. לעיתים – המקצועות חופפים.
כל בעל דוכן בשוק הזה, מלחים דברים. מתקן את הדברים שגנב. משפץ. מפרק ומרכיב מוצר חדש.
מתקינים מחשבים חדשים. עוד צריבות של WINDOWS. פשוט הכל.
בהתחלה זה די ממלא כעס. קיבינימט – שאני אתרום לגניבות ? מצד שני, קיבינימט, למה לא בצעם..קניתי שעון מקורי של אדידס ב – 28 שקל (פשוט הקודם שלי קפא למוות בטיפוס על הקרח…) ! חבל שאין לי מקום למערכת הגברה במוצ'ילה, אחרת הייתי קונה אחת..
גם כאן יש שוטרים בלי סוף. בתוך השוק ממש. כאילו מה ? לא ברור שהכל מגניבות, כייסות ופריצות ? אין פה אך שוטר שביקש לראות פעם רשיון עסק ??? תעודת משלוח ?? משהו ???

דווקא מצלמות לא מצאתי. כנראה שיש קשר ישיר בין סוף עונת התיירות בפרו לסוף עונת המצלמות……

משהו נוסף – אוכל, רגע קטן של אושר, והקשר ביניהם.
האוכל הדרום אמריקאי – די מזוויע. קודם כל, הכל, אבל הכל חייב להיות עם אורז לבן וצ'יפס. לעיתים זה מגוון עם קצת מיץ עדשים נוראי.
אז אמנם, דרום אמריקה הביאו את תפוחי האדמה לעולם, אבל בכל זאת, קצת גיוון. אני מקווה שבארגנטינה באמת סוף סוף נפגוש את הסטקיים המדוברים.
בכל אופן, בהולכי לתומי בלימה מצאתי מסעדה ערבית. מסתבר – ירדנית. בטח עוד מישהו שברח מהארץ ב – 48 והשתקע כאן.
אקיצר, מוכר פלאפלים שווארמות ועניינים.
ישבתי אצלו על שווארמה בלאפה, כשחיוך מאושר מאוזן לאוזן ננסך על פני.
בארץ, אגב, לא הייתי יורק על שווארמה כזאת ממטר. לאפה ?? בקושי טורטיה מסכנה. עמבה ? אין. שווארמה ? כמה חתיכות בשר מסכנות. אבל כאן ? כאן זה היה מושלם.
בערב, חזרתי עם ניר ועוד שני חברה, וטחנו שתי פיתות שלמות עם פלאפל, שהוא באמת, בצורה אובייטקיבית, היה אחד הטובים שטעמתי.

פארק יצחק רבין

פארק יצחק רבין

 

קבר אחים בכנסיית סן פרנסיסקו

קבר אחים בכנסיית סן פרנסיסקו

 

וכמובן, הכיכר הרגילה בפרו, PLAZA DE ARMAS

וכמובן, הכיכר הרגילה בפרו, PLAZA DE ARMAS

 


פוסט הבא – איקה


 

השאר תגובה


© 2024 שמעון שובל (בניסטי). כל הזכויות שמורות.