השכמנו קום ואבא של עירית הקפיץ אותנו עד לתחתית מצוק הארבל. השביל מתחיל מכביש טבריה קריית שמונה. חגה חשב להתחיל משם "בשביל לחמם את הרגליים". אמרתי לו שלא יעלה לי על העצבים, כי אחרת אני אחמם לו דברים אחרים.
אז התחלנו בעלייה. היה לי מרץ אז די התרחקתי מכולם. מסתבר שאחרי 100 מטר החבר'ה כבר עצרו כי ניצן הקיא שם את נשמתו. האמת, טיפוס לא קשה מידי. ציפיתי להרבה יותר. רק שפתאום נגמר השביל על המצוק, וסימוני השביל פשוט כיוונו למעלה. דוך למעלה. אחלה שביל ! כאילו מה, נגמר לכם התקציב ליצירת שביל אז פשוט לקפץ על הסלעים לכיוון כללי – השמיים ???
קוצים על הארבל
נוף מהארבל…
בכל אופן, אחרי שעה וחצי של טיפוס מגיעים למעלה. מגניב. נוף מכפר מעראר וכל הכנרת. גם שם, עוד מצפור לחייל. הפעם חייל דובדבן שעף שם באמצע אימון ונהרג. שנ"ץ של שעה עד שכולם הגיעו.
משם המשכנו דרומה דרך ארוכה ארוכה. עד מושבת כנרת. עוברים לאורך כל הכנרת, כשהיא נשקפת מלמטה. מלמעלה לא רואים את הנסיגה ואת המפלס הנמוך. בכלל, מלמעלה דברים תמיד נראים טוב יותר. הרבה יותר טוב.
חוצים את טבריה עילית ובדרך עוברים ביער שוויץ. אלק יער ואלק שוויץ. אם ככה נראית שוויץ אני עם אירופה גמרתי. הרבה יובש, קצת איקליפטוסים. וזהו. מרשים זה לא. אבל גם משם אחלה נוף לכנרת ולטבריה. בסופו של יום ארוך, בשעת לילה מאוחרת הגענו לחוף הפרטי של מושבת כנרת. התמקמנו, ואני סיימתי את הערב עם בירה בחוף שלדג וקצת שקט. היה מעולה.
כוורת
רחוב המייסדים של כנרת
פוסט הבא – יום 9 : מושבת כנרת – יבניאל