טוב.
אז באיחור אופנתי של שנה, ואחרי ניסיון די כושל לבצע את המסלול שנה שעברה, התחלנו שוב, מאותה נקודת התחלה בדיוק, קופות החרמון הלא מושלג בעליל (לפחות החרמון שאצלנו), את שביל הגולן.
בנוסף גם הרכב הצועדים השתנה. הפעם בלי ליאור ורונן. אבל במקומם מאיה הצטרפה.
כלקח משנה שעברה, צמצמנו טווחים, והגענו לרמה לבלות את הלילה בקיבוץ אפיק. קמים השכם בבוקר, נוסעים לקצרין, ומשם מונית עד לחרמון. ומסתבר שדי קר שם בחרמון. אז אמנם שלג – יוק. שום שלג ושום נעליים. אבל, בכל זאת קר.
דווקא בחרמון של הסורים עדיין יש שלג. למה לא כבשנו גם אותו ב – 67 לעזאזל ??? מה עצר בעדנו אז ?
היה מגניב לראות כמה אנשים התחילו את המסלול. עשרות רבות של מוצ'ילרים. לפני צבא, אחרי צבא, אחרי תואר וגם כמה זקנים כמונו. ממש עשרות. חלקם עושים 3 ימים, חלקם 4 ואחדים משוגעים, מתכננים לעשות הכל הכל. לרוב, מדובר בצעירים יותר. ובנו.
חרמון – מתחילים את השביל
מתחילים את שביל הגולן
את חצי היום הראשון ממש זכרתי. אותו מסלול. אותם ירידות חדות מהחרמון. וכמעט אותה פריחה מדהימה. המון פריחה. אמנם לעניות דעתי, משמעותית פחותה ומצומצמת מבשנה שעברה, אבל עדיין מהממת. אין ספק, זאת ה-תקופה של הגולן.
יורדים את מורדות החרמון. בדרך עוברים במזבלה של מג'דל שמס, שגם היא מוכרת משנה שעברה. אבל בניגוד לפריחה שהצטמצמה קצת, המזבלה של מג'דל דווקא גדלה יופי. כאילו היא על שמרים או חומר מנפח אחר.
בין לבין עוברים גם במסעדה, אוכלים קנפה מתובל בהרבה מי סוכר לאנרגיה וקפה. אני אישית העדפתי קולה. תמיד עדיף קולה. בין לבין, עוברים ליד ברכת רם.
בשלב הזה, בשנה שעברה, הועדה לסימון שבילים החליטה לוותר על סימון השביל, מה שגרם לנו לברבור טוטאלי של חצי יום.
השנה, נראה כאילו הועדה דווקא עשתה עבודה בכמה חודשים האחרונים, והבנו כמה התברברנו יחסית לשנה שעברה. בכל אופן, היה מדובר במסלול אחר לגמרי, ומסתבר שהועדה דווקא בחרה מסלול לא רע בכלל. אכן המסלול הנכון הרבה יותר מרשים מהליכה מיותרת לצד כביש 98. הדרך מטפסת לה לכיוון הר אודם ויער אודם, עוברת במחצבות טוף מגניבות ביותר (עם כל הנזק המתלווה בכך) וממשיכה עד בוקעתא. בדוגרי – יפה. התרשמתי בהחלט. הכל ירוק חזק כזה. ירוק בריא.
בין לבין, פגשנו דרוזי רועה צאן מבוקעתא. פינקנו את הבחור בתה חמים, והוא פינק אותנו בקצת ידע וסיפורים שסיפקו מענה להרבה שאלות חופרות שלי. חבל רק שחצי מהסיפורים שלו לא ממש הבנתי. אבל זה מה שנקרא יד לוחצת יד.
סימון שבילים – שביל הגולן
פריחה במורדות החרמון
אני אישית תכננתי לישון בשדה הדובדבנים המוכר והחביב מאחורי תחנת הדלק של בוקעתא, אבל בסופו של דבר תפרנו עוד כמה קילומטרים והתברברות ותירה לחלוטין, בשביל להגיע לקיבוץ אלרום (או יותר נכון להקיף אותו מכל צדדיו) ולישון שם. אחרי 25 קילומטר, שינה על שטיח עבה דווקא נראתה אטרקטיבית ביותר.
פוסט הבא – יום 2 – קיבוץ אלרום – עין זיוון