בצער רב, החלטתי לנטוש את החבורה בפוקרה, ולצאת לדרכי לקטמנדו. יש לי עוד 4 ימים במדינה המהממת, ויש עוד כמה נקודות לנקור, כאשר בתכנון לפחות, לעשות גם טיסה מסביב לאוורסט. אמריקקי להחריד, אבל בכל זאת…
הפעם לקחתי אוטובוס תיירים. לכאורה, אמורה להיות נסיעה זריזה ונעימה.
רק תיירים, ללא מקומיים, ללא מוכרי קוקוסים, מלפפוני ענק, דל באט ToGo, ורק עצירה אחת – קטמנדו. אולי אפילו מזגן ?
אז זהו. שלא. סיוט. פשוט עינוי הנסיעה הזאת. מדהים לראות איך אפשר לנסוע 200 קילומטר ב – 12 שעות !!
עד שיוצאים (בכל זאת.. מדובר בזמן נפאל כמובן). ואז הנהג רעב אז עוצרים לארוחת בוקר. ואז עוברים גשר. שכנראה הוא קצת ישן. אז התושבים החליטו לעשות הפגנה ולהשבית את הכביש. 3 שעות המתנה. איך לעזאזל ההשבתה תעזור למצב שלו לא ברור לי. וגם מה זה השטויות האלה בטיחות ?? פתאום זה חשוב לכם ?? כולם נוהגים פה בדרכים, שהדבר היחיד שבטוח בהם, שאלו הדרכים הכי לא בטוחות בעולם !!
ואז נוסעים קצת. ואז עוד עצירה. הפעם ארוחת צהריים. וחם !! כל כך חם !! האוטובוס הזה זה חתיכת פאקינג כבשן. כולם משפריצים זיעה דביקה שפשוט ממאנת להתאדות. ברור שהיא לא תתאדה. 100% לחות בצל, אז למה שהיא תתאדה בדיוק ? משעשע אבל לראות שיש מאווררים קטנים כל 4 מושבים. כאילו מישהו פשוט נושף עליך אוויר חם מגעיל. עדיף עם או עדיף בלי ? האמת, עדיין לא ברור. 12 שעות של נסיעה ועוד לא הגעתי למסקנה החותכת בנושא. ואז התחלנו את העליה לקטמנדו עצמה. ואז התחיל הפקק. ועוד איזה פקק. לעזאזל. פשוט רואים עשרות, לא – בעצם מאות, או שמא אלפי משאיות בדרך פתלתלה למעלה. בחיים, לא ראיתי פקק כזה. ליד הפקק של איילון בבוקר נראה כמו באמת סערה בכוס תה. או צ'אי. אה. וכמובן, תמיד תימצא בחורה, שתחליט לקלף אחד משני הפירות הנוראיים ביותר שיש – תפוז או גוייבה. כאילו גברת, מה נסגר איתך ?? את טטרנית, את חושבת ש – 50 נוסעי אוטובוס הם טטרנים, או שאת פשוט סתם בנאדם סוציומטי ומרושע ???
בשורה התחתונה. נסיעה של 200 קילומטר. 12 שעות. מוצ'ילר אחד מותש. אבל הגעתי בחזרה ליעד – קטמנדו.
והאמת, כמעט והרגשתי בבית. היה כיף לחזור. אמנם רעש, חושך, בלאגן והצפירות האינסופיות של המוניות המחורבנות שלהם, אבל זה עדיין כיף…
אה. וכמובן. כמו תמיד בחו"ל. תוך 3 דקות הספקתי לפגוש מחדש את עומר ביום האחרון שלו בנפאל.