טוב. אז בהמשך ישיר לדף על בוליביה, היום השלישי של הטארק בסלאר התחלק לשני חלקים.
בצהריים עברנו את הגבול לצ'ילה. גם מעבר הגבול הזה היה פשוט וחלק כחיתוך חמאה בשלהי יום קיצי. הלוואי וכולם יהיו כאלה.
לפתע פתאום הרגשנו בחוץ לארץ. חוץ לארץ תרבותי. מה הכוונה ?
בבוליביה אין כבישים. כלומר, בערים ובעיירות יש. אבל- זהו. כאן זה נגמר. בטח לא בסלאר או במדבריות העצומים בגודלם ובמרחבם הנטושים שסביבו. עברנו את הגבול לצי'לה ופתאום – הפתעה. אבל לא רק אחת – הרבה ובכמויות.
מראות שלא רואים. מראות שכבר הספקנו לשכוח. מראות שצריך להתרגל אליהם שוב.
תמרורים. מה זה ? גדרות בטחון בצידי הכביש ?? מה זאת ההמצאה המוזרה הזאת ?
בטיולנו עד כה התחלנו מאקוודור, יחסית מתקדמת, יחסית (!) ומרגע לרגע הדרדרנו למדינה נחשלת יותר יותר. מסוכנת יותר ויותר. ענייה יותר ויותר. איכות חיים נמוכה יותר. רמת חיים נמוכה יותר. ולפתע – קיבלנו הלם. הלם תרבותי, אבל הפוך. צי'לה ? האמנם ? היא בדרום אמריקה ? נראה כאילו היא הייתה אמורה להיות יותר בכיוון של צפון אמריקה….
מחלפים רב נתיביים, תמרורים, רמזורים. רמזורים להולכי רגל !! צריך פתאום לעמוד בכביש ולא להתפרץ אליו. איך אפשר עכשיו לאחר 10 שבועות ??
לעמוד על המקח ? עושים את זה פה ? לא ברור…
נהגי אוטובוס שלא נראים כאילו ברחו ממעצר מינהלי יומי באבו כביר. לבושים עם חולצות מכופתרות, עניבות.
אוטבוסים איכותיים. נוחים, רחבים. הלוואי ואצלנו בארץ זה היה ברמה כזאת. אפילו לא ברמה הזאת. שמינית רמה.
רכבים פרטיים בלי סוף. ואיכותיים. מזנן. חלונות חשמל. גג נפתח. אמריקיים. יפניים. ארופאיים. יש חניות פתאם שצריך לבנות. בנייני חניונים. בטח יש גם בעיות חנייה ! כמו בארץ.
אין שווקים כמעט. אין קבצנים המתגוררים ברחוב. אין צ'ולות. אין כמעט זוהמה.
יש מזגנים בחנויות. מזגן !!! קניונים. סופרים ענקיים. סוג של קו-אופ ענקיים. אמריקה !
אנטנות סלולריות !! שיא קידמה הטכנולוגיה.
בעצם. לא. דאורדורנטים !!! המקומיים מריחים פה טוב !! זה שיא הקידמה. שוב, כמו באמריקה !!! החלום האמריקאי !
גם ניראים שונה. המון אשכנזים. לבנים כאלה. חליפות. נעליי עור. אין יותר סנדלים מכוערים שבכל דר"א הולכים איתם. מטופחים פה. אפילו הזקנים. בסנטיאגו יש מטרו !!!
אולי פחות גנבים ? האמנם ?
מה שכן ביחס ישיר, אנחנו נפגעים פה.
דבר ראשון – והכי חשוב כמובן – אין אינטרנט. יש, אבל הרבה הרבה פחות. כולם כל כך עשירים פה – לכולם יש מחשבים ואינטרנט בבית. אז לא צריך כל כך הרבה אינטרנט קפה. חבל מאוד !!! חבל מאוד !!! במיוחד בשבילי. עוד אאלץ בטעות לרשום יומן בכתב יד. חס וחלילה.
יש המון רכבים פרטיים. מצד שני, כמו בארץ – זה דופק את כל עניין המוניות. יקרות יותר. נדירות יותר. בעייתיות יותר. בעסה.
דבר שני, צריך לממן את הכל. ויקר פה. יקר פה מאוד. אם מצדו האחד של המתרס, בבוליביה שעת אינטרנט יכלה לעלות לנו קצת יותר משקל, אז מצידו השני – בצי'לה יש הרבה מאוד מקומות (לפחות בצפון) ששעה מגיע לכ- 10 שקלים.
לילה אחד בצ'ילה עולה כמו 3 לילות בבוליביה או בפרו. וככה גם שאר הדברים. רע מאוד למטייל המוצ'ילר הממוצע.
האוהל שלי הולך להתבלות מהר מאוד. או הארנק שלי. בעדיפות לראשון.
בכל אופן, לאחר ההקדמה הארוכה מנשוא שלעיל לסיפור המעשה.