אז ככה. היינו 3 שבועות באקוודור. אמנם, מטיילים ישראלים רבים מוותרים על המדינה בזלזול משהו, שאין כל כך מה לעשות פה, ושהיא סתם יקרה וחבל על הכסף, אבל אין ספק שהייתה התחלה מצויינת, ואם היה לנו עוד זמן היינו נשארים פה לפחות לעוד שבוע. העיירות, שעליהן אני פשוט מת (בכלל..עיירות קטנות זה תמיד כיף…ביתי כזה…חמים ונעים…כמו מנה חמה), אפילו קיטו, וכמובן -הגלפאגוס. אוי הגלאפגוס. המון אנשים. המון אקוודוריאנים מסוגים ומינים שונים (יש להם בערך 20 סוגים של מוצאים פה. נו, ואנחנו קוראים לעצמנו קיבוץ גלויות). עם הילדות הכי יפות ומלאות צבעים בעולם שראיתי (חוץ מהאחייניות שלי כמובן…נו… ועוד כמה שבטח יודעות שאני מתכוון אליהן…). האופי שלהם ? ככה. לא משהו. בעיירות נחמדים בטירוף. בעיר ? בנאדם יכול למות באמצע הרחוב ולאך אחד לא יהיה אכפת. העיקר שלא יחסום להם את נתיב ההשתנה שלהם באמצע הכביש. סיפור לדוגמא : בנסיעה שלנו לבניוס, במושב מאחורינו באוטובוס בחור אחד החל לקבל התקף אפילפיסה (כמובן שאז, לא ידענו את זה). אנחנו לתומינו, חדורי אזהרות לגבי הגנבים והרמאים םה, חשבנו לעצמנו – "נו. הוא מביים כאב, נעזור לו, תוך כדי שהחבר שלו ירוקן לנו את התיקים". אחרי שקצף התחיל לצאת לו מהפה, אז הבנו, שאם הוא משחק, אז הוא באמת שחקן מצויין, וחבל שהוא מתבזבז כאן ולא בקאמרי. ביקשתי, בספרדית הרצוצה שלי, מהנהג שיעצור כי מישהו מת לו באוטובוס, אבל – נאדה. הוא ממשיך לנסוע. הבנאדם בנתיים מפסיק לנשום בערך ונשכב מתחת לכסאות. רק לאחר שביקשנו מכמה נוסעים עזרה, התחילו לעזור לו, אבל הנהג המשיך לנסוע. לאחר שעה הוא באמת התאושש… יום טיפוסי… מעט מאוד תיירים. שזה טוב, אבל גם לא. סה"כ – התחלה טובה. פעם אולי אחזור לאיים….אבל בצורה שונה… Hasta Luego.
קצת תמונות
פיקאסה
פליקר