משכימים מוקדם. גם היום. לוקחים רכב ומצפינים בקטנה לפיורד. כולה 6 שעות נסיעה…
נורבגיה, ארץ הפיורדים, היא ללא ספק אחת המדינות היפות בעולם, המציעה נופים פראיים וירוקים – ואנחנו נוסעים לראות אחד.
המטרה – העיירה פלאם השוכנת לצידו של פיורד אורלנדספיורדן .
מדובר בעיירת תיירים מטורפת, ובמלכודת תיירים מטורפת לא פחות. כמה ביקתות עץ צבעוניות וחמימות. בנייני חנויות מזכרות. המוני וואנים של תיירים זרים ומקומיים. ופיסת היסטוריה. העיירה שוכנת לצידו של פיורד יפה, ובעבר הייתה מיושבת בנורווגים מקומים. בעיירה 2 אטרקציות מרכזיות – רכבת למירדל ונופים. נופים, ברוך השם, לא ממש חסרים בנורווגיה, וכנל לגבי רכבות. מה שכן, הרכבת פה נחשבת אחת המיוחדות בעולם. כפי ש YNET טוענים, קטע מסילה קצר, באורך עשרים קילומטרים בלבד מחבר את צומת מירדאל (Myrdal) לעיירה פלאם (Flam) על גדת הפיורד אוורלאנד. הקטע נחשב לאחד ממסעות הרכבת המרהיבים בעולם ולאחד המבצעים ההנדסיים המרשימים ביותר. פלאם שוכנת כמאה קילומטרים ממזרח לברגן. כדי להגיע למירדאל, ממנה נוסעים לפלאם, צריך לנסוע ברכבת שמקשרת בין ברגן לאוסלו. עשרים מנהרות שאורכן הכולל יותר משישה קילומטרים נחפרו במהלך סלילת הנתיב. הרכבות שנוסעות בקו זה מצוידות בחמש מערכות בלימה שכל אחת מהן מסוגלת לבלום לבדה את הרכבת. במהלך המסע חוצים כמה נהרות, רואים קרחונים, פסגות מושלגות וחוות מבודדות. אחת התחנות המעניינות במהלך המסע היא העצירה ליד מפל המים המרשים בקיוספוסן.
אז אצה לנו דרכנו, ועשינו פעמינו לפלאם. בדרך, גשם. אבל בין הטיפות, המון המון הרים, נהרות, ירוק ירוק ירוק, ולא פחות מזה – מנהרות מנהרות מנהרות. הנורווגים לא אוהבים להרוס את הנוף ולבנות גשרים. במקום זה הם מעדיפים לחפור בתוך הרי הגרניט המטורפים. מנהרה של קילומטר. 2 קילומטר. 800 מטרים. ופתאום, גם מנהרה של 24 קילומטרים. מטורף ! איפה מנהרות הכרמל ואיפה זה. נראה שבהחלט יש לנו מה ללמוד מהם.
הכל, אבל באמת הכל ירוק פה
אז אחרי כל זאת, הגענו לפלאם היפה.
תכלס, לי המקום הזכיר את מתחם התחנה של תל אביב. מקום שפעם היה מרכזי. המון היסטוריה מקומית. רכבת. תחנה. שיפוץ מרהיב ביופיו. תוצאה ? יצירת אומנות וינטג'ית, ומטחנת כספים מטורפת.
מיד ביצענו את האטרקציה המרכזית – הרכבת למירדל ובחזרה. בדיעבד, חבל מאוד שלא ידעתי שאפשר לחזור באופניים במקום ברכבת. המוני תיירים חוזרים ירידה של 850 מטרים ממירדל עד לפלאם. סוג של דרך המוות מקומית. מילא… בדרך, עוצרים בכל מיני תחנות. מפלים, מקומות ישוב, הרים ומנהרות. באחת העצירות מסתבר, שיש שתי עלמות נורווגיות צעירות הרוקדות לצלילי מוזיקה נורדית מסורתית בקרבתו של מפל. זאת כל העבודה שלהן !! בכל עצירה של רכבת, לקפוץ מאיזו בקתה נסתרת, לנענע קצת את הגוף ולחזור ולהסתתר באותה בקתה. כמעט כמו העובדות באלנבי…
רכבת הפיורד
למחרת, החלטתי שאני מטפס על ההר שמעל הפיורד. השארתי את ניר ועופר לישון ויאללה להרים. מדובר בעלייה של כ – 800 מטרים לאחת הנקודות הגבוהות שמעל לעמק הפיורד. טרקון יומי, בין הרים ויערות ומוצלח ביותר. העיקר שהצלחתי להרגיש את נורווגיה ברגליים. זה הכי חשוב !
ושוב, ירוק
ושוב, ירוק
בערב, נפגשנו בשנית ועשינו סיור נוסף עם הרכב לנקודות תצפית שונות מרהיבות. בנוסף, עלינו לשיא הגובה, שוב באזור 900 מטר, אבל הפעם עם הרכב, והגענו לנקודות השלג. וואלה, לא מעט שלג בכלל, בהתחשב בעובדה שמדובר בסוף יולי. ראבק, לעיתים ראינו יותר שלג ממה שראינו בקוטב !! (טוב נו.. למרות ששם זה לא חוכמה…מדובר שם בגובה 0 ופה בגובה 1000) .
ושוב ירוק. ואני
לבן, וגם אני לבן
וזהו. לילה אחרון בפלאם. אין ספק שמדובר במקום מרהיב ביופיו, ברוגע שלו, ושהיה אמור לתת לנו טעימה ממוקדמת מהפיורדים של נורווגיה, ואין ספק שהמקום מילא את ייעודו.